מיישע ניירא מהתיבה האישית
כבר זמן רב שאני מקבל הרבה סיפורים בתיבה האישית, של כל מיני אנשים שמנסים לייצר בכוחותיהם מיישע ניירא, הנה אחד מהם:
מעשה בילדה שמינה אותה אביה לטפל בביתו. ללכלך לנקות, להוריד את הזבל ולייצר אותו, לשטוף כלים לאסוף את השברים וכל עבודות משק בית יהודי כשר. ויהי היום והנה החסידה הביאה לאמא שלה עוד ילדה קטנה וחמודה (כשהיא היתה קטנה לא שמו בכלל לב שהיא קצת כהה). ותגדל התינוקת ותגמל, ותאמר אחותה הגדולה למה זה אשא לבדי טורח ומשא הבית על כתיפי הגרומות? קחי נא תחת אחריותך את העול הגשמי, הביאי ממון, דאגי למזון ואני אטפל בצרכיו הרוחניים של המעון, אביא אנשים להתפלל בו, לא אציג בו חמץ בפומבי ובסתר, לא אתן שתצא ממנו תקלה (וכך המשיכה ומנתה את כל ברכת הבית עד תומה) והעיקר אקרא ממנו בשם השם. ותאמר הצעירה סבבה. אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה.
אחר הדברים האלה ויהי היום ותזקן הבכירה, וכבר עייפה מלעבוד עבודתה וגם זכרונה בגד בה ותשכח צור מחצבתה ותחלל דבריה. והגרוע מכל היא חלתה בסכיזופרניה. והיותר גרוע מכל שלא כאחרות שחלו במחלה זו אך היתה סימבוזיה מושלמת בין הנפשות הפועלות, אצלה שתי הנפשות היו מסוכסכות זו בזו. האחת אומרת אני הדומיננטית והשניה אומרת לא כי אלא אני. זאת גוררת לפה וזו משלימה ומאמינה בכיוון הנגדי. זאת מחבלת בכל מעשיה וזו מחזירה לה שנאה. זאת מאחדת וזו פורשת. וכל הצופים והסקרנים והנייסנים החלו לרחש כי תם זמנה ועקפה הצעירה את הבכירה זה כמה מונים וכי כבר אין צורך בה והולכת בטל כישנה דמי. וכך בעוד הצעירה דואגת לצרכי המשכן נרדמה לה הזקנה על כס מושבה.
בוקר אחד ותקם העתיקה מרום כסאה, ותרא כי שקעה האדמה תחתיה והיא בשאול תחתית נפלה לא יכלה קום ואין לב העם נוטה אחריה. ותזעק זעקה גדולה ומרה ותאמר לאחותה: הלא לי הכסף ולי הזהב וכל אשר אצלך שלי הוא, תהי מריבה בינינו, היהפוך כושי עורו? ותלבש שק ואפר ותצא אל רחוב העיר ותקרא קול קורא להמונים: למען כבוד התורה!
אל תכתוב את שם הניק שלי, אני פוחד שלא יאשרו אותי אם יראו שאני פרובקטור. תודה והמשך בדרכך.
 |
|
|
