| נשלח ב-5/2/2009 00:27 |
 |
| |
מתי חצות?
שאלה עתיקה שואלת, האם כל נקודת זמן מתחלקת או לא, ושתי האפשרויות הם בלתי אפשריות, אם נניח שכל נקודת שמן מתחלקת עד אין סוף, איך אנחנו מתקדמים לרגע הבא, שהרי לרגע הבא חייבים לעבור דרך חלוקה אין סופית, ולאין סוף, כידוע, אין סוף. ואם יש נקודת זמן שלא מתחלקת, היתה התנועה צריכה להיעצר לאותו חלקיק זמן, שכל דבר נע בזמן. ולמעשה אנחנו מגיעים לרגע הבא והתנועה אינה נעצרת.
נראה לי להביא ראיה לצד ב שיש חלקיק זמן שאינו מתחלק, ממה שאמר השם למשה רבנו, שבחצות יהרוג את הבכורים. וכדי להרוג בחצות זה חייב להיות בזמן מסוים, וע"כ שיש נקודת זמן שאינה מתחלקת.
בנוסף נראה מכך שלא כמו שחשבתי שחצות הוא באמצע היום, כלומר 12 שעות לכאן ו12 שעות לכאן, ובאמצע חצות, ובעצם אין יחידת זמן שנקראת חצות, אלא שהיום הוא 24 שעות + חלקיק, והיום מתחלק ל12 מכאן ו12 מכאן והחלקיק הוא חצות, וממילא יש כן נקודת זמן שנקראת חצות.
לשיפוטכם!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2009 09:40 |
|
| |
נורת אזהרה,
סידרת את הדברים בצורה בהירה ממש!
תודה רבה! 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2009 21:08 |
|
| |
ההבדל שבין לשון הקב"ה למשה (בחצות) ללשון משה לפרעה (כחצות)
כבר נידון בגמרא (ברכות ד, א) והובא ברש"י (שמות יא, ד). ההסבר הוא שה'
אמר שהמכה תהיה בדיוק בחצות, אבל כיון שיש חשש שאיצטגניני פרעה יטעו
בחשבון של חצות, יעבור הזמן של חצות (לדעתם) ועדיין לא תהיה מכה, ובזמן
המועט שיישאר עד שיגיע הזמן האמיתי ותהיה המכה, יהיה חילול ה' משום שהם
יחשבו שהנבואה לא מתקיימת. משמע מכאן שאם אכן האיצטגנינים היו יודעים
למדוד היטב את הזמן, לא הייתה שום בעיה בשביל משה לומר גם בשבילם שהמכה
תהיה בחצות. גם אם יש מספר
אי-זוגי של זמני פלאנק באותו לילה, והמכה תהיה מעט לפני או מעט אחרי חצות
בדיוק, זה לא סותר את הנבואה שהמכה תהיה בחצות בדיוק, משום שזה המקסימום
שאפשרי לפי חוקי הטבע, וברגע שהקב"ה שלח נבואה המתייחסת אל הטבע, הכוונה
היא שהנבואה יכולה להתקיים רק לפי המגבלות שקיימות בעולם.
אגב, גם בלי הסוגיה של חלקיקי הזמן, יש ספקות נוספים בנוגע לקביעת חצות
הלילה (והיום). שיטה אחת היא למדוד את הממוצע שבין השקיעה לזריחה, ושיטה
שניה היא לחשב מתי השמש תגיע נקודה שבדיוק מתחת רגלינו (או מעל ראשינו,
בחצות היום). יש הבדל בין שתי השיטות, משום שבתקופה של פסח, היום הולך
ומתארך והלילה הולך ומתקצר. יוצא שמהשקיעה עד הרגע שהשמש מתחת לרגלינו יש
יותר זמן מהרגע הזה עד הזריחה, כך שהממוצע בין השקיעה לזריחה הוא קצת קודם
לזמן שהשמש בדיוק מתחת לרגליים. כך שבכל מקרה חייבים לומר שהנבואה התייחסה
לחצות בצורה שבני האדם מתייחסים אליה, ואין מושג מוחלט בנוגע לחצות.
ובנוגע לשאלתך מעכשיו: אכן, זו המהות של החלוקה לזמנים בסיסיים. אין שום
אירוע שיכול להתרחש בתוך חלקיק הזמן. כל אירוע משמעו שיש שינוי בין המצב
בחלקיק זמן אחד לחלקיק זמן אחר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2009 20:24 |
|
| |
אם מס' זמני הפלאנק הוא אי-זוגי יוצא שיש זמן פלאנק אחד שהוא זה שנקרא "חצות".
לא יכול לקרות אירוע מהיר מאוד בתוך זמן פלאנק אחד?
נותרנו עם התמיהות דלעייל:
| מחשבת_לב כתב: |  | שימו לב:
"בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים..."
"ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים..."
"ויהי בחצות הלילה ה' הכה כל בכור בארץ מצרים..."
כשמשה מדבר עם פרעה הוא אומר כחצות. ואילו אצל הקב"ה יש מושג בחצות ממש, מה שאצלנו אין(?).
ניתן להסביר את התרחשותה של מכת בכורות בחצות הלילה בדיוק, גם אצלנו בני האנוש:
אין זמן שהוא חצות, יש לפני ויש אחרי
אין זמן שבו מתרחש המוות, יש לפני ויש אחרי
גם חצות, גם המוות, הם סוג של קו אורך שחותך בין מצב אחד למצב שני, בין הלפני ובין האחרי.
יוצא שאין שום בעיה להרוג את הבכורות בחצות הלילה. עד חצות הם חיו. ומחצות- כבר לא...
ויש לי שאלה ---
אם מסבירים לפי זה שאין זמן שבו ממש מתבצע המוות אז מדוע משה לא יכול לומר לפרעה בחצות? |
|
יש זמן שהוא חצות והוא קטן מאוד ואולי לכן הוא אלוקי ולא אנושי,
או שאין כזה זמן בכלל? ואז יש לנו שאלות על המקרא..
סוגיה סבוכה.....
תוקן על ידי מחשבת_לב ב- 07/07/2009 20:25:16
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2009 19:56 |
|
| |
לא מדוייק. אם מספר זמני הפלאנק הוא אי זוגי, יוצא שאין כלל חצות. שום אירוע לא יכול לקרות בתוך זמן הפלאנק האמצעי, הוא יכול לקרות או בין הזמן שלפניו לבינו, או בינו לבין הזמן שלאחריו.
אם כבר אפשר להסיק משהו ממכת בכורות (ומסופקני אם יש הוכחה) זה להיפך, שמספר הזמנים הוא זוגי, והעובדה שהבכורות מתו בדיוק בחצות משמעה שבזמן הקודם לחצות הם היו חיים ובזמן שאחרי חצות הם היו מתים.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2009 18:29 |
|
| |
אם מס' ה"זמן פלאנקים" ביום הוא זוגי אז אין יחידה שאפשר לקרוא לה "חצות".
ואם המס' הוא אי-זוגי אז יש-
ה"זמן פלאנק" האמצעי הוא חצות.
אפשר להסיק מכאן שמס' ה"זמן פלאנקים" בלילה הוא אי- זוגי?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2009 22:52 |
|
| |
לפי מכניקת הקוונטים, שזו התיאוריה השולטת בפיזיקה לתיאור ההתרחשויות התת-אטומיות, יש גבול לחלוקה של הזמן והמקום, ואי אפשר לחלק אותם לעד. פרק הזמן אותו אי אפשר לחלק יותר נקרא "זמן פלאנק", והוא שווה לאחד חלקי עשר בחזקת 44 (1 ו-44 אפסים) של שניה.
אגואיסט, ההוכחה שרצית להביא לזה שהזמן הוא רציף ואי אפשר לחלק אותו היא לא נכונה. לפרדוקס הזה קוראים "פרדוקס אכילס והצב" שהגה פילוסוף יווני בשם זנון. הפרדוקס דווקא אמור להוכיח שהזמן והמקום הם לא רציפים, אלא מורכבים מיחידות. משום שאם הם רציפים, אנחנו יכולים תמיד לשאול מתי הוא עקף את הצב, שהרי תמיד יהיה פער של מטר, עשירית המטר, מאית המטר, וכן הלאה. אבל אם הם מורכבים מיחידות, ברור שבסופו של דבר הוא יצליח לעקוף את הצב, וזה יקרה כאשר המרחק ביניהם יהיה שווה ליחידה הבסיסית של המקום, ואז הפער כבר לא יוכל לקטון אלא בהכרח הם כבר יהיו באותו המקום.
על המצב הזה, שיש יחידות בסיסיות למקום, יש לזנון פרדוקס נוסף, אבל זה כבר נושא לדיון אחר.
תוקן על ידי נורת_אזהרה ב- 05/07/2009 22:59:51
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2009 14:17 |
|
| |
מחשבת לב, את בעצם אומרת כמו רציונליסטי לא?
אבל אני חושב לא ככה ובין השאר גם מכח הקושייה שלך שזה מוכיח כמו הצד שהעלה האגואיסט שיש נקודת זמן ששמה חצות שבה הקב"ה אמר למשה בחצות הלילה שאז זה יקרה. אם זה כמו שאתם כותבים אז בעצם זה לא קורה בחצות אלא רק מפסיק לקרות (חיי הבכורים) ולא משמע כך בפסוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2009 19:39 |
|
| |
שימו לב:
"בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים..."
"ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים..."
"ויהי בחצות הלילה ה' הכה כל בכור בארץ מצרים..."
כשמשה מדבר עם פרעה הוא אומר כחצות. ואילו אצל הקב"ה יש מושג בחצות ממש, מה שאצלנו אין(?).
ניתן להסביר את התרחשותה של מכת בכורות בחצות הלילה בדיוק, גם אצלנו בני האנוש:
אין זמן שהוא חצות, יש לפני ויש אחרי
אין זמן שבו מתרחש המוות, יש לפני ויש אחרי
גם חצות, גם המוות, הם סוג של קו אורך שחותך בין מצב אחד למצב שני, בין הלפני ובין האחרי.
יוצא שאין שום בעיה להרוג את הבכורות בחצות הלילה. עד חצות הם חיו. ומחצות- כבר לא...
ויש לי שאלה ---
אם מסבירים לפי זה שאין זמן שבו ממש מתבצע המוות אז מדוע משה לא יכול לומר לפרעה בחצות?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 21:49 |
|
| |
באמת יתכן שעם הופעת החצי השני של הלילה, כלומר, חצות, הבכורים הפסיקו לחיות, ובעצם הדבר הזה לא לוקח זמן.
אבל לפי זה לא יהיה נקודת זמן ששמה חצות.אלא מושג בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2009 16:46 |
|
| |
רציונליסטי - את דבריך כבר הביא הבריסקר רב, (אם אינני טועה)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2009 02:24 |
|
| |
המחשבון, שאלתך ברורה ומנוסחת בטוב טעם, עכ"ז נראה לי שאין להוכיח מדברי השם למשה שבחצות יהרוג הבכורים, שיש איזה חלקיק זמן שאינו מתחלק, והטעם כי כאשר תאמר מסברתך שאין חלקיק זמן העוצר מלכת, ביותר תצטרך לומר כן לגבי חיים ומות ואבאר כוונתי.
כאשר אדם מת, בעצם אין שום רגע שהוא מת אלא הוא פשוט הפסיק לחיות, כלומר היתה לו תקופה של חיים ותקופה חדשה באה בהעדרו אבל אין באמצע, כך שבעצם אין זמן של מוות, וזה בדיוק כשם שפירשת את ענין חצות היום שמחולק ל12 שעות מכאן ו12 מכאן בלי אמצע ביניהם.
וממילא פשוט ומוכרח הביאור בדברי ה' שבחצות יהרוג הבכורים, כי כשתחלק את היום עד חצות ומחצות כשני חטיבות זמן הרי שמן העבר האחד ישנם חיים ומן העבר השני העדר, כל זה ללא נקודת אמצע כשם שהבנת אתה בחלוקתו של היום.
דעתך?
האגואיסט, הפרדוכס המוצג אינו מסייע לי להבחין בזמן ובאורכו כשני מושגים שונים, ממילא לא אצליח להבין עדיין איך יתכן שהאחד מהם יהיה אמיתי והשני לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 01:15 |
|
| |
הזמו הוא מושג. אך אורך זמן, הוא דבר שאינו אמיתי. משום שמדוע לוקח לי ללכת מישיבתי ועד לביתי מספר דקות מועט, ומירושלים ועד בני ברק יותר. הלא הזמן, ואף המקום מתחלקים לאין סוף. ואם תאמר שיש סוף והכל חלקיקים.
ידועה כבר החידה:
מתי עקף הצבי את הצב - אם צב פוסע במהירות של מטר לדקה, וצבי עשרה מטרים לדקה. והצב התחיל לפסוע עשר דקות
לפני הצבי, שזה אומר עשרה מטרים. ואז הצבי מתחיל לרוץ, מתי הוא יעקוף את הצב. הרי כשהגיע למקום הצב כעור
דקה הצב היה כבר מטר קדימה וכשהתקדם הצבי מטר הצב היה עשרה סנטימרים לפני הצבי וכן הלאה והלאה לנצח. מתי
יעקוף הצבי את הצב??????????????????????????
בעברית קוראים לזה "פרדוקס" איני חושב שיש לכך תשובה.
תוקן על ידי האגואיסט ב- 05/02/2009 1:20:13
|
|
|
|
|
