| נשלח ב-7/2/2009 21:41 |
 |
| |
החזון איש אומר לשמוע בקול ה"גדוילים"
הראו לי באמונה וביטחון פרק ג' אות ל' דברים די מפורשים בענין ההליכה אחרי גדולי הדור.
תמיד חשבתי שיתד נאמן הוא זה שטבע את המושגים הללו, מתברר שיש לזה מקור ועוד אצל ה"איש" בעצמו.
אינני מכיר מספיק את תולדות חייו אבל כמדומני שהוא עצמו לא היה חסיד של הגישה הזו, אתמהה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2009 15:51 |
|
| |
בעל בעמיו,
אינני הדובר הרשמי של החזון איש, (יש כמה כאלה, בעיקר בבני ברק),
ואני מסכים בהחלט שניתן להתווכח איתו, בענין זה ובענינים אחרים.
ניסיתי להסביר מקצת כוונתו לפי הבנתי הדלה,
ובעיקר כיצד הוא מתמודד עם הטיעון של הסבא מסלבודקה.
במישרין על נושא שאלתך, אצטט את החזו"א: " והנה פסלו חכמים נוגע בעיבור השנה דאיקרי משפט ויהבינן ליה דיני משפט, וכל זה בכלל חוקי המצוה שהוזהרנו ממקח שוחד, ומהם פסולי דרבנן ומהם מידת חסידות, " יעויין שם.
החזו"א מרחיב ומזכיר עוד כמה נקודות שלא התייחסתי אליהם,
למשל שיש 'כח טומאה סגולי בשוחד' מעצם זה שהתורה אסרה אותו,
וכן שכח ההטיה של השוחד הוא מעצם זה שהדיין עבר על איסור התורה ואז מוסר ממנו כח 'המחסה' המגן מטעות.
טיעונים אלו הם בעייתיים במקצת בהיותם טיעונים מעגליים, בבחינת מה קדם למה, הביצה או התרנגולת. ( התורה אסרה השוחד כי הוא מטעה, אומר החזו"א השוחד מטעה כי התורה אסרה)
כפי שכתבתי ,'הבוחר יבחר'. החזו"א מציג עמדה אחת, הסבא מסלבודקה עמדה שניה, זה בעיקר ענין של הבדלי גישות, וזה לא מדע מדוייק שאפשר להביא הוכחות מי צודק.
החזו"א נהג להתעקש על הכרעותיו ועל מה שהרגיש ש'לבי אומר לי', גם מול קושיות יותר חזקות.
אגב, עיינתי עכשיו שוב בכל הפרק, ומתברר שמלבד לתנועת המוסר החזו"א מתייחס גם לפרשה ספציפית, והנושא הוא המחלוקת הידועה על רבנות וילנא, שהגרח"ע היה מעורב בה.
ברור כמובן למי מתכוון החזו"א כשהוא כותב שצריך לקבל את 'הכרעת גדול הדור', ולא לחשוד אותו בשוחד ובנטיה אישית.
הספר אמונה ובטחון נמצא באינטרנט באתר היברובוקס.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2009 14:52 |
|
| |
במ
אבל ראינו בגמרא שחכמים הרחיבו את השוחד לנגיעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2009 14:13 |
|
| |
בעל בעמיו,
אכן קשה לעקוב אחרי השתלשלות הטיעון של החזו"א בענין זה, אבל נראה לי שבין השורות כוונת החזון איש היא כך:
בסופו של דבר, כמו בהרבה תחומים במשפט, יש כאן שילוב של שני הדברים. ההתחלה היא בטעם אנושי פסיכולוגי, 'השוחד יעוור עיני חכמים', אבל אחרי שהעיקרון נקבע, זה הופך להיות ענין משפטי פורמליסטי, ואין לנו היכולת והכוונה להתחיל לקבוע בכל מקרה האם יש כאן חשש שקר או לא.
במלים אחרות: כשההלכה קובעת שמשה ואהרן פסולים לעדות, אין כאן קביעה ישירה שמשה ואהרן חשודים לשקר, אלא זהו טבעה של מערכת כללים, שהיא חלה על כולם ללא הבדל. ואחרי שקבענו שאחים פסולים לעדות בגלל חשש אנושי ומובן, זה הופך להיות חוק שחל על כולם.
ואמנם שהתחלת הענין נקבעת בגלל החשש האנושי, אבל אין הטעם קובע כל פרט ופרט, אלא כטבעה של מערכת משפטית, שהיא עובדת באופן פורמלי וקשיח, ולא על ידי נתינת דבריך לשיעורין.
נמצא איפוא, אומר החזון איש, שהגמרא לא אומרת באופן ישיר וקטגורי שכהן גדול חשוד להטות את עיבור השנה בגלל אינטרס אישי, אלא זהו הכלל שנקבע, ועם כללים לא מתווכחים.
אם אכן זו כוונת החזון איש, על כל פנים חלק מכוונתו, הרי זו הדגמה להבדל בין חשיבתו ההלכתית משפטית של החזו"א לחשיבה מוסרית האופיינית לתנועת המוסר. והבוחר יבחר.
אהרן 10,
ראיתי את המחקר של בני בראון על החזון איש באופן פרטי אצל מישהו שקיבל את זה ממנו, אינני יודע אם יש את זה בספריות או במסגרות ציבוריות.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2009 10:05 |
|
| |
דברים פרק י"ז פס' ח'
כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.
ספרי דברים פיסקא קנג
ובאת, לרבות בית דין שביבנה.
שם פיסקא קנד
ועשית על פי הדבר, על הורית בית דין הגדול שבירושלים חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על הורית בית דין שביבנה.
שם
ימין ושמאל, אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם.
תלמוד בבלי בבא מציעא דף פ"ו ע"א
רב אשי ורבינא סוף הוראה
תלמודבבלי הוריות דף ב' ע"ב
ראוי להוראה וכו' כגון מאן אמר רבא כגון שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא א"ל אביי כי האי גוונא מזיד הוא ולטעמיך הא דתניא בעשותה אחת יחיד העושה מפי עצמו חייב בהוראת ב"ד פטור כיצד הורו ב"ד שחלב מותר ונודע לאחד מהן שטעו או תלמיד יושב לפניהן וראוי להוראה כגון שמעון בן עזאי יכול יהא פטור ת"ל בעשותה אחת יחיד העושה על פי עצמו חייב בהוראת ב"ד פטור אלא היכי משכחת לה כגון דידע דאסור וקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמי' לדידי נמי דטעו במצוה לשמוע דברי חכמים.
תלמוד ירושלמי הוריות פרק ראשון הלכה א'
כהדא דתני יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם תלמוד לומר ללכת ימין ושמאל שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהיא שמאל.
משנה תורה שגגות פרק י"ג הלכה ה'
אפילו הורו שני בתי הדינים בדבר אחד כגון חלב וחלב, או דם ודם, וכן אם לא היו העושים שוגגין על פי ההוראה, הרי בית דין פטורין וכל העושים חייבין, כיצד הורו בית דין לאכול חלב הקיבה כולו, וידע אחד מן הקהל שטעו ושחלב הקיבה אסור ואכלו מפני הוראתן, שהיה עולה על דעתן שמצוה לשמוע מבית דין אע"פ שהם טועים, הרי זה האוכל חייב חטאת קבועה על אכילתו, ואינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם, במה דברים אמורים כשהיה זה שידע שטעו חכם או תלמיד שהגיע להוראה אבל אם היה עם הארץ הרי זה פטור שאין ידיעתו באיסורין ידיעה ודאית ומצטרף לכלל השוגגים על פיהם.
שם הלכה ו'
הורו בית דין להתיר דבר האסור בזדון ועשו הקהל על פיהם בשגגה בית דין פטורין מן הקרבן מפני שהן מזידין, וכל אחד ואחד מן העושים על פיהם חייב קרבן בפני עצמו מפני שהוא שוגג, הורו בית דין בשגגה וידעו הקהל שטעו ושאין ראוי לקבל מהן ואעפ"כ עשו הקהל על פיהם, אלו ואלו פטורין מן הקרבן, בית דין פטורין שהרי לא עשו הקהל מפני הוראתן שהטעתם, וכל העושים פטורין מן הקרבן מפני שמזידין הם שהרי ידעו שטעו ושאין ראוי לעשות.
הקדמה למשנה תורה
נמצא רבינא ורב אשי וחבריהם. סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבעל פה. ושגזרו גזירות והתקינו התקנות והנהיגו מנהגות ופשטה גזירתם ותקנתם ומנהגותם בכל ישראל בכל מקומות מושבותם. ואחר בית דין של רב אשי שחבר הגמרא וגמרו בימי בנו נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר והגיעו לקצוות ואיים הרחוקים ורבתה קטטה בעולם ונשתבשו הדרכים בגייסות ונתמעט תלמוד תורה ולא נכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיו מקודם אלא מתקבצים יחידים השרידים אשר ה' קורא בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה ועוסקין בתורה ומבינים בחיבורי החכמים כולם ויודעים מהם דרך המשפט היאך הוא. וכל בית דין שעמד אחר הגמרא בכל מדינה ומדינה וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות רבות לא פשטו מעשיו בכל ישראל מפני רחוק מושבותיהם ושבוש הדרכים. והיות בית דין של אותה המדינה יחידים ובית דין הגדול של שבעים ואחד בטל מכמה שנים קודם חיבור הגמרא. לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג כמנהג מדינה האחרת. ואין אומרים לבית דין זה לגזור גזירה שגזרה בית דין אחר במדינתו. וכן אם למד אחד מהגאונים שדרך המשפט כך הוא ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בגמרא, אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו בין ראשון בין אחרון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 23:19 |
|
| |
במ
תודה על ההערה המאירה שלך.
איפה אפשר לראות את הדוקטורט של בני בראון שהזכרת ?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 09:32 |
|
| |
במ
כתבת:
<החזון איש דוחה את הפרשנות הפסיכולוגית - אנושית של תנועת
המוסר, ורואה בזה יותר ענין של כללים הלכתיים, ובלשונו "אין אזהרת השוחד
מכלל המשפטים אלא מכלל החוקים", יעויין שם עוד.
>
אין החזון אשי כעת לפני, אבל קצת לא מובן לי, הרי התורה אמרה בפירוש כי השוחד יעוור וחכמים הרחיבו את שוחד לטובות הנאה קטנות ואם כן מנ"ל לחזו"א שזה חוק (כמו החזקות המטאפיזיות של הגרי"ד?)
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 12/02/2009 9:28:41
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 09:14 |
|
| |
אבי קליין שואל מהו ההקשר של דברי החזון איש.
אכן, חשוב מאד להבין את ההקשר של קטע זה, כמו גם את ההקשר של הספר אמונה ובטחון כולו, ובלי זה העיקר חסר מן הספר, תרתי משמע.
ובכן, רובו ככולו של הספר אמונה ובטחון נכתב כפולמוס נגד תנועת המוסר, כידוע.
הקטע שצוטט עוסק בנטיה להאשים גדולים בנגיעות אישיות, והוא מכוון ישירות נגד תורת ה"נגיעות" שרווחה בתנועת המוסר, ולפיה אף אדם אינו יכול לסמוך על עצמו כולל הגדול ביותר, ותמיד צריך האדם לחשוד בעצמו ולחטט בנטיותיו.
כפי שהראה בני בראון בעבודת הדוקטורט המקיפה שלו על החזון איש, הרי שהחזון איש מתפלמס כאן ישירות עם שיחה של ה"סבא" מסלבודקה, כאשר הנושאים והציטוטים זהים בשני המקורות.
הסבא מסלבודקה מבקש להוכיח מדברי חז"ל על כך שאין מושיבין מלך וכהן גדול בעיבור השנה, כי יש להם בכך נגיעה אישית. מכך יש להסיק לדעת הסבא, כי אין מי שחסין מן הנגיעה כולל הגדול ביותר.
תורות מסוג זה רווחו בתנועת המוסר ואיפיינו אותה מאד, והחזון איש הכיר אותם איפוא, והתייחס אליהם.
[
החזון איש דוחה את הפרשנות הפסיכולוגית - אנושית של תנועת המוסר, ורואה בזה יותר ענין של כללים הלכתיים, ובלשונו "אין אזהרת השוחד מכלל המשפטים אלא מכלל החוקים", יעויין שם עוד.
החזון איש אכן רואה בהחשדת תלמידי חכמים בשוחד ונגיעה אישית שמשפיעה על שיקול דעתם, ענין חמור של "ביזוי תלמידי חכמים".
ההקשר אם כן הוא פולמוס ישיר ונוקב עם תנועת המוסר, פולמוס שהסעיר והעסיק את החזון איש עד מאד, ולו הוא הקדיש את מרבית ספרו המחשבתי "אמונה ובטחון".
העובדה שהיום אנחנו כבר מתקשים להבין את הקונטקסט ואת הסביבה התרבותית והרוחנית שבתוכה צמחו ואליה כוונו דברי החזון איש, רק מעידה עד כמה תנועת המוסר ורעיונותיה הם סיפור שחלף מן העולם.
אגב, גם פרק ב' העוסק בענין מדת הבטחון, מכוון במישרין נגד תפיסת הבטחון הקיצונית והאקסצנטרית של נובהרדוק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 09:53 |
|
| |
בעלבעמיו:
ברור שאין זה חיוב כמו שמירת שבת, אבל שאלת עצה בדברים בעלמא היא קוד התנהגות נפוצה בקרב כלל ישראל במשך אלפי שנים, ואי אפשר לבקר את הרצון לשמר אותו.
ymy33655:
מפי השמועה אמרו שהחזו"א אמר על רג"נ שהוא ראוי לחלוק עליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 09:19 |
|
| |
כתב רמ"פ:
" ולא עלה כלל על דעת החזון איש זצ"ל שלא ימצאו ת"ח שיפלגו עליו"
אני מחבר את הדברים עם מה שכתבתי בלינק זה: http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=280142&whichpage=4&forum_id=1364
מענינא דיומא, ידועים הדברים וגם הובאו לעיל ע"י בעל בעמיו, שהחזון איש התנגד לקביעת יום אבל וזכרון על השואה משום 'דאנן יתמי דיתמי דור שהשתיקה יפה לו'
תמיד הבנתי וכך מקובל להבין כי הדברים משקפים את השקפתו אודות ירידת הדורות ובעצם הוא אמר שמדור מסוים, דורנו או לפניו, אין לקבוע מנהגים חדשים.
לאחרונה ראיתי מקור שציטט המשך לדברים בסגנון כי אין לנו יתמי ד... דור שהשתיקה ... לקבוע עבור הדורות הבאים שודאי יהיו טובים מאתנו.
דברים מהפכניים בהחלט המורים כי דברי החזו"א נבעו מתוך הרגשה כי דורו -דור ההתחלנות ההמונית כנראה- אינו ראוי לדבר לדורות הבאים אשר -כך קיוה והאמין או אפילו היה משוכנע- יעלו במעלתם על דורו.
מי הם הדורות הבאים ? איך הדברים משתלבים עם הגותו ? מי יודע מקורות ?
שכן בדורו שלו, לא חשב החזו"א, שיש מי שראוי לחלוק עליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 08:21 |
|
| |
שוטנג
עצה טובה קמ"ל, אבל חיוב מנלן?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 09/02/2009 8:17:09
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 00:11 |
|
| |
נו אדרבא.(הרבה כאן ישמחו לשמוע על כך).
לגופו של ענין.
אין ספק שלאחר עיון ובכל הכבוד הראוי ניתן לחלוק על כל גדול מישראל וכל המעיין בדברי החזו"א שם יראה כך.
לכן רציתי להציע את דעתי בענינא דיומא.
אני מניח שלא היתה לאף אחד מהאנשים המיוחדים הללו -החתומים על הקריאה להצביע ג'-שאני באופן אישי מעריך כל אחד מהם עם דרכו המיוחדת. (ויש שם אחד כזה , לפחות) כוונה להצביע בדוקא ג' ולא למפלגה חרדית אחרת .עיקרם של הדברים הם א. להצביע למפגה חרדית, ב. יהדות התורה עונה על ההגדרה הזו.
כמובן שכל עוד הם לא החליטו באופן סופי לסגור את המפלגה ולהתמזג למפלגה אחת עם מנגנון מסודר לקבלת החלטות (כפי שאני מצפה שיקרה אחרי הבחירות הללו) הם יקראו להצביע לגוף המסורבל הזה . אבל כרגע אף לדעתם אין שום הבדל בינה לבין ש"ס.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 22:49 |
|
| |
שוטנג, מיהו המרן שלך כיום, לאחר שפלא הדורות ג.נ. נלב"ע?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 22:25 |
|
| |
שו"ת אגרות משה יורה
דעה חלק ג סימן פח
"אם מותר לחלוק על דברי רבותינו
ברבים, אפילו במקומם בע"ה י"א ניסן תשל"ז לגדול אחד.
בדבר שיש לך איזה חשש לקבוע מקומך
בבני ברק מצד שבתוך דברי תורה איכא פעמים שאתה אומר שלא כדברי החזון איש
זצ"ל, לא מובן שום חשש בזה ואדרבה זהו כבודו אשר מזכירים שיטתו בד"ת
ומעיינים בדבריו אף שהמסקנא דחכם המעיין הוא שלא כדבריו, ולא עלה כלל על דעת החזון
איש זצ"ל שלא ימצאו ת"ח שיפלגו עליו ולא שייך שיקפיד ע"ז דאדרבה
האמת והשלום אהבו כדאיתא ביבמות י"ד ע"ב על פלוגתא דב"ש וב"ה,
וענין שפתותיו דובבות הוא אף כשמזכירין דברי החכם וחולקין עליו, אבל ודאי צריך
להזכיר בדרך ארץ, ור' יהושע (חגיגה כ"ח ע"ב) שהושחרו שיניו מפני תעניותיו
לא היה משום שהקשה על דברי ב"ש אלא מפני שאמר בבטול בושני מדבריכם ב"ש
אבל בלשון דרך ארץ ודאי שליכא שום קפידא לא על מה שמקשין על דברי החכם ואף לא על
מי שחולקין עליו, ואדרבה מפורש בב"ב סוף דף ק"ל שאמר רבא לתלמידיו
ר"פ ור"ה בדר"י דאם יהיו להם קושיות על פסקא שלו אסור להו לדון
כדבריו דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וה"ה באיסורים, ורק אמר שלא יקרעו
פסקא שלו לבטל דבריו דאי הואי בחיים דלמא אמינא לכו טעמא ופי' רשב"ם ושמא גם
אתם תמצאו תירוץ לקושיתכם, אבל כל זמן שלא מוצאין תירוץ אסור להם להורות כרבא אף
שהיה רבם, וא"כ כ"ש וכ"ש שאין לחוש מלהקשות ומלחלוק על גדולי
דורותינו אף הגדולים ביותר אבל באופן דרך ארץ, שלכן ליכא שום חשש ושום קפידא להשאר
בבני ברק ולומר שיעורים ואדרבה יהיה מליץ יושר בעדך על שאתה מעיין בספריו. והנני
מוקירך,
משה פיינשטיין"
[כמובן שלפי דברי הגר"מ פיינשטיין מותר לחלוק אף על דבריו שלו, ואז יוצא שאסור לחלוק על דבריו וא"כ שוב מותר לחלוק על דבריו וחוזר חלילה... והוא המכונה פרדוקס. ]
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 08/02/2009 22:20:56
מ. זוהר
|
|
|
|
|
|
