| נשלח ב-8/2/2009 12:01 |
 |
| |
ואם אני לא רוצה!? אז---
בתור בת למשפחה חרדית, במשך כל שנותי בבית הספר היסודי ובסמינר לימדו אותנו שבנות בהגיען לגיל שידוכין קרי- 18-20 בערך פלוס מינוס צריכות להתחתן!
בסמינר בכלל כל הזמן מדברים על זה...... ואים רואים איזו בחורה שטיפטיפה ניראית יותר טוב מאתמול.... כבר כולם אומרים שבטח היא בשידוכים...ורואים את זה עליה!! (בני ברקיות לשמה....)
למה זה צריך להיות כך?? מי אמר שצריך להתחתן בגיל כזה??
למה כל הזמן צריך לדאוג לשידוך???
ואם אני אומרת שאני לא רוצה עכשיו לצאת לפגישות ולהתחתן, אז מרימים גבה....
בסדר, יום אחד אני אתחתן בעז"ה זה פשוט לא בוער לי עכשיו!!!!
מה הלחץ??
אני בטוחה שיש עוד כמה שחושבים כמוני...... !!
_________________
♥♥תהילללה... .
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2009 15:09 |
|
| |
חברים יקרים!!!
קראתי כל תגובה עם מירב(!!!!) תשומת-לב.
האמת,עכשיו אני מסתכלת על זה ממש ממש אחרת
לא אגיד ששיניתם לי את הדיעה אבל בהחלט אני מסתכלת עליה בפרספקטיבה שונה!! ב ז כ ו ת כ ם!!!
תודה לכולם  על הכל!!!
תודה מיוחדת לאלו שכתבו לי את דעתם המורחבת בפרטי .
בקרוב אצלכם\אצליכן\אצלינו..... .
_________________
♥♥תהילללה....
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 20:36 |
|
| |
סליחה, אך הפעם אנקוט בדרכו הקצרה של ליטאי:
"לא רוצה? לא צריך."
ובאריכות מעט יותר (אמנם לא באריכות המאפיינת אותי בד"כ):
אם את לא רוצה כנראה לא הגיע זמנך. כשיגיע, לא תוכלי לברוח מזה.
וכשיגיע, ובעז"ה זה יקרה, שיהיה הקב"ה בעזרך.
(דרך אגב, אם כל התנאים החיצוניים אומרים שאת כשירה לנישואין, יכולים להיות גם דברים אחרים שגורמים לחוסר הרצון להתחתן, מעבר ל"חוסר רצון שטחי" גרידא. יכול להיות שזה פחד ממחויבות, או פחד ממערכת נישואין כושלת, ועוד כהנה וכהנה שאין כאן המקום להאריך).
ושוב, שיהיה הקב"ה בעזרך בכל אשר תפני.
משגיחשליטא
_________________
בכל עניין, בכל שאלה. בינתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 07:14 |
|
| |
לדעתי. ברגע שהבת מרגישה בשלה לעול של נישואין, ולא בגלל חברות (!!!!) אז היא יכולה לצאת לשידוכים. אם כי, מניסיון, אחרי פגישה אחת (ואפילו 6 עם אותו אחד..) ובסוף זה לא יוצא, תאמינו לי שמצד עצמה היא תרצה לחכות. דיברתי על בנות מתחת גיל 19.
מעל גיל 19, אין בזה ש ו ם בעיה. ודוקא זה מבורך, עם כל היצה"ר שיש בחוץ. זה טוב שבת תהיה במסגרת של נישואין מיד לאחר סיום לימודיה. ועדיף שישר מהלימודים תכנס לבית בעלה.
בהצלחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2009 22:56 |
|
| |
מממ.. מעניין מה שהרב שלך אמר. לא חשבתי שעלולות להיות לזה השלכות גם לאחר שנצליח להתארס, מאושרים.
אין לי מושג איך חוזרים 5 שנים אחורה, אבל אני יודעת שאם נחשוב על כך, נכיר מראש בבעיה הזו שעשוייה להמשיך איתנו, נדע טוב יותר להשכיל ולהיזהר מנפילה.
אז תודה גם לך...
נועה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2009 02:45 |
|
| |
נועה האחת
אני חושב שנתת פה היבט כ"כ חכם כ"כ נכון שככל שיותר מתבגרים יש יותר ברגים בראש זה אמר לי הרב שלי וזה לא רק הענין של טרום נישואין זה גם ענין לאחרי הנשואין שאת או אתה יותר עצמיים או יותר בעלי דעות אז קשה להתרכך ולהסכים בכל מיני דברים בשביל להגיע להבנה הדדית אבל ככל שיותר צעירים (לא אמרתי פחות מ18) אז מגבשים יחד מוסכמות הדדיות מחוסר דעה ברורה בכל נושא בחיים
ישר כח
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2009 01:07 |
|
| |
"לא יקדש אדם את ביתו כשהיא נערה.אלא עד שתגדל ותאמר רוצה אני"
תחילת פרק שני במסכת קידושין והעקרון הוא שאם היא אמרה שהיא רוצה אז היא תעמוד מאחורי ההחלטה שלה...
כך שזה לא תלוי בגיל אלא במוכנות (אני שונא את המושג "בשלות")...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 18:19 |
|
| |
תהילה צעירה,
מבינה אותך מאד.
נכון, מה בוער? עוד לא התחלת את החיים בכלל....
מחוץ לסמינר נמצא העולם האמיתי. עולם של תגליות על עצמך ועל החיים.
מתבגרים, מתפתחים. חיים בשביל עצמנו, לא בשביל אחרים.
לומדים להיות עצמאים. לא חייבים חשבון לאף אחד מלבד לאלוקים.
אכן, חיים בתחושת חופש משכרת....
אבל כמו שאמרו חכמים מאיתנו, מוסיף דעת מוסיף מכאוב...
מבינים יותר ת'חיים אז גם חוששים יותר, בוררים יותר, חושבים על כל פסיעה הרבה הרבה יותר.... לא מקל על התהליך באופן מיוחד...
ולמרות מסקנתי האחרונה, אני עדיין חושבת שזה תלוי מאד בבשלות המועמד/ת. לפעמים כן כדאי לחכות, קצת, לצאת לעבוד, להגיע לרצון אישי לנישואים ולא בגלל החברות או התכשיטים... לגדול טיפונת לפני שמתחילים לגדל ילדים...
באופן אישי, למרות שאני עדיין מחפשת, לי הזמן הזה היה ברכה משמיים. זמן לשינויים, לגדילה ולעוד דברים שבלעדיהם לא הייתי מסוגלת לחשוב על להתחתן...
בתכל'ס, הכל משמיים. הוא המכוון והוא יביא את הטוב לא רגע לפני ולא רגע אחרי ממה שמתאים לנו...
תהילה-
נצלי ת'זמן לחיות חיי רווקות עליזים ומשוחררים מעול שדכניות ושאר ירקות, אך אל תתמהמהי מדי כי לא הכי נעים לשקוע בביצה, גם אם היא חמימה ומלטפת...
איחולי לתקופת שידוכים קצרה וקולעת!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 13:37 |
|
| |
גם אני חושבת שיותר קל גם להורים וגם לבחורה עצמה = להתחתן בגיל 20.
אז אין לה כ"כ דרישות, היא גם עדיין ילדה ועושה מה שההורים שלה מציעים לה.
אחרי הגיל הזה כבר יש לבחורה דעה- היא רוצה רק כך וכך... וגם היא כבר רוצה רק להחליט לבד והיא גם לא יודעת מה להחליט... ולא מוכנה שיגידו לה - כי זה שלה...
אני כבר עברתי את הגיל הזה.... ובאמת רואה את זה בעצמי - .. אבל למרות הכל - אני ממליצה להתחיל לשמוע מגיל 19.5 ... כי בכ"א לא אצל כולם זה בא ברגע שמתחילים....
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 21:33 |
|
| |
חכמה אחת צודקת מאוד.
יש נקודה נוספת, פחות קריטית, אבל אני, ורבים כמותי, מרגישים את זה היטב על בשרם.
ככל שעובר הזמן, ככל שמתבגרים יותר, העסק נעשה מורכב יותר.
בנות צעירות בסמינר, עדיין נלהבות, וגם נותנות להורים להתערב יותר ולנהל את הענינים, מה שאחרת אצל כאלו שסיימו סמינר, ויצאו לחיים. הן כבר ברשות עצמן, יודעות יותר, מבינות יותר, בוררות יותר.
כמובן, הן מאוד רוצות להתחתן אבל זה כבר לא כל כך קל. הן יודעות על החיים הרבה יותר מדבר או שניים ולכן חוששות כפליים. ובודקות ונזהרות הרבה יותר. היהלום והשמלה הלבנה לא מריצים אותן לזה כבנות תשע עשרה, והן עלולות להיתקע זמן ארוך ולהסתבך לגמרי שלא מרצונן.
למרות שלא עשיתי זאת, אני חושבת שמי שרוצה להינשא ביתר קלות ובראש שקט יותר גיל ה- 20 הוא בהחלט אידיאלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 18:13 |
|
| |
אני לא חושבת שמי שמרגישה לא מוכנה לנישואים צריכה להכריח את עצמה לצאת לשידוכים. אם יגיע הזיווג שלה- הקב"ה יגרום לכך שהשידוך יצא לפועל. בנות שמתחתנות בגלל לחץ חברתי זה מתכון לאסון.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 14:02 |
|
| |
אתם מזההה לא צודקות..אם ה' זימן לך את הזיווג שלך בגיל הזה ואת מרגישה מוכנה אז זהו!!!
אף אחת לא חושבת שזה עולם של ורדים ולא יודעת מה הם יודעות בדיוק לאן הם נכנסות או יותר נכון לאן ה' הכניס אותם!
צריך לראות נטו אמונה תמימה שהכל לטובה ואם ה' הכניס אותך תחת חופה אז זה מה שהיה צריך לקרות נקודה.
אף אחד לא יכול להתווכח עם החלטות של ה' אם הוא החליט שכך יהיה אז כך יהיה וזה לטובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 12:52 |
|
| |
תהילה,
חשבתי כמוך.
היום, כשנה וחצי לאחר צאתי מן החממה שנקראת סמינר,
אני יכולה לומר בפה מלא: להתחתן בתוך החממה זה האידיאל!!
אבל כמו בכל דבר, גם בזה יש פלוסים ומינוסים.
ואני אתמקד בפלוס שעומד כרגע לנגד עיני:
בחורה שיוצאת לעבוד, מתחילים ההתמודדויות והנסיונות,
ואף אחד לא מבטיח שיהיו לה את הכוחות לעמוד בהם. נקודה.
בגיל כזה 20+-, התחושות-רגשות-רצונות לאהבה מתחילים לתת את אותותיהם,
וברגע שיש גבר בסביבה אז המצב מתחיל להיות טיפ טיפה מסוכן, והוא יכול בין רגע להפוך
למסוכן מאד מאד מאד !!!
^^ואת זה^^ הגדולים, אם זה הרבנים-המורות-ההורים, רוצים לחסוך מאיתנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 12:41 |
|
| |
את זה לא חברות שלך... נכון יש כאלו שכן קשה להם אבל יש כאלו שלא קשה..
צריך לקחת את זה בחישוב שיש שני אופציות
החיים זה לא גן של ורודים
תמיד קשה בהתחלה אבל זה עובר כול דבר זה ככה גם בישיבות וגם בסמינרים בהתחלה קשה וכשזה נגמר אז אומרים ואי איזה כיף זה היה למרות הקושי אבל למדתי איך להסתדר אם הקשיים
קשה זה אומר שאפשר
עוד כמה שנים תשאלי את חבירות שלך האם אם היו רוצות לחזור לפעם ניראה מי יגידו לך ..
בהצלחה
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 12:35 |
|
| |
ליאורר
פחות מגיל 19 זה מוד מסוכן להתחתן
הבנות חושבות שנישואין זה פנטזיות ודימיונות
נישואין זו אחריות מאוד גדולה צריך גב מאוד מאוד חזק
כדי לשאת את העול בית -ובגיל צעיר כזה הגב חלש מידי !
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 12:31 |
|
| |
לא אמרתי שאם יש מישהו טוב אז אני אדחה אותו זה ממש לא בא
בחשבון!!! כי בכל זאת, כמו שליאור אומרת, שידוך זה משמיים...
כל הכיתה שלי כמעט נשואות ואלה שלא כל הזמן מדברות על זה....
זה פשוט לא מזיז לי!!! אני רואה אותן עם ילד או אפילו יותר בבית מושכר עם גבר שהוא פחות או יותר בן גילן לא עובדות לא לומדות
פשוט סוג של תיסכול!!!!
אני רואה איך הן העניים שלהן נוצצות שהן מדברות איתי ומספרות לי כמה זה קשה עם החמות והילדים והגיסות.....וכמה טוב לי שעדיין אני לא נשואה. ( הן לא אומרות את זה ככה, זה פשוט משתמע מהדברים)
אם הן בחרו בזה- שיערב להן!!
אני לא!!
החברה לא מוכנה לקבל את זה!! עוד לא מובן לי למה!!
_________________
♥♥תהילללה....
|
|
|
|
|
