טוב תקשיב:
שמעתי את כל הדיסק ברובו. לא דוגמיות אלא שירים שלמים ממש.
ולמה ברובו ולא כולו? כי פשוט לא הצלחתי. זו היתה משימה שמעבר לכוחותי.
הצרחות-הצרחות-הצרחות-הצרחות-הצרחות-הצרחות----- זה משהו לא רגיל.
סלח לי, אבל יעקב מרדכי הוא צרחן לא קטן. אולי הוא לא זייפן, אבל מכאן ועד לתת לו כתרים הדרך ארוכה. ארוכה מאד.
וסלח לי שוב, אבל אם הוא לא היה אחיו של אלי, הוא לא היה מקבל אפילו עשירית מכמות הסולו שיש לו.
ומלבד הצרחות, השירים שלהם באמת לא משהו. קשה לך להסכים עם זה ואני מבינה. אבל זו המציאות.
[ובמאמר מוסגר: ואם לא ידעת, להקת החבר'ה וגם מנוחה הן מהלהקות המועדפות עלי ביותר.
אין לי שום דבר נגד הלחנים של גרסטנר ואני אפילו מאד אוהבת את חלקם.]
וכל מה שכתבתי כאן, זה ללא שום קשר והשוואה למיאמי. אלא פשוט דעתי על הדיסק.
|
|
