האם לאלוקים יש דמות?

הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ז) מגדיר אחד שחושב כך, כמין. והראב"ד למרות שמסכים עם הרמב"ם, שלאלוקים אין דמות, אינו מסכים לקרותו מין, היות ויש "רבים וטובים" שחשבו כך.
כידוע, אין לרמב"ם ראיות מחז"ל, ומביא ראיות מעצמו.
בהלכות יסוה"ת (פ"א ה"ח) כותב הרמב"ם: הרי מפורש בתורה וכו', שנאמר: "כי השם הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", והגוף לא יהיה בשני מקומות, ע"כ. ואני תמה, אילו נאמר שהשם נמצא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, לחיי. אבל לא נאמר כן, כי אם, כי השם הוא "האלוקים" בשמים ממעל וכו', ואין זה עצמותו ממש כי אם כוחותיו, וזה יכול להיות גם בבעל גוף, כמו שנגיד עד"מ, פלוני שופט או מלך בארה"ב ובישראל, ואין זה סותר היותו בעל גוף.
עוד מביא הרמב"ם: "ולא ראיתם כל תמונה", נכון, כך כתוב, אבל למה השמיט הרמב"ם את המשך הפסוק, שרק "ביום דיבר השם עמכם" לא ראיתם כל תמונה. ועי' בפירוש החזקוני על התורה (דברים ד יא) בא"ד, "וא"ת, פסוק זה ראשו מכחיש את סופו, כיצד דבר בוער באש אין חושך שולט שם, אלא, שניהם (אש וחושך) שימשו כאחד, והולך ומפרש כיצד, "וידבר אליכם מתוך האש" קול דברים שהייתם שומעים מתוך האש, "ותמונה אינכם רואים", ע"י חושך ענן וערפל שהיה שם, "שלא ניתן רשות להסתכל בדמות כבודו", ע"כ. וזה סותר לכאורה לדברי הרמב"ם.
ראיה שלישית כתב הרמב"ם, ממה שכתב ישעיהו הנביא, "ואל מי תדמיוני ואשווה", ולענ"ד אין זה ענין לאי היותו בעל גוף, אלא לכוחותיו שהוא בורא והשאר נבראים, ואין אחד שיכול להידמות לו בזה.
ובהלכה ט כתב הרמב"ם, "הכל משל, שנא' 'כי אם שנותי ברק חרבי', וכי חרב יש לו? ע"כ. ולדעתי, ראיה זו נסתרת מהסיפור הידוע עם ר' יהושע בן לוי, שמלאך המות מסר לו את חרבו שלא יוכל להזיקו, וכו', כפי שידוע לכם. גם שם ניתן לומר, וכי חרב יש לו?! אלא פשוט שמדובר בחרב רוחני, וגם לאלוקים לא סותר שיהיה לו דמות רוחנית.
ובפרק חלק הביא הרמב"ם ראיה, ממה שאמרו בחגיגה (טו.), גמירא, אין למעלה לא עמידה ולא ישיבה וכו'. ולכאורה, אדרבה, הרי בזה טעה אלישע בן אבויה, שהוא ידע שאין ישיבה, וכשעלה למעלה, גילה שיש ישיבה. וע"ע במהרש"א שם, שאלישע ידע שאין ישיבה כי אם לה' עצמו, ולא לזולתו, ובזה טעה, עיי"ש. מ"מ חזינן שיש ישיבה.
על הפסוק, ויחזו את אלוקי ישראל ויאכלו וישתו, (שמות כד יא), עיי"ש בפי' יונתן ד"ה ית עיקר שכינתא, בא"ד, ודעת המתרגמים להינצל מחטא חלילה, ובאמת הוא דבר תמוה, "ואקוה לאל שכוונתי האמת בדרך פשוטו מה חטאו" עיי"ש.
"כי לא יראני האדם וחי", מה שייך לראות אם אין דמות.
בגמ' ברכות (ז.) תניא, אמר ר' ישמעאל בן אלישע, פעם אחת נכנסתי, וכו', וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות והוא "יושב" וכו'.
ועי' ברשב"א בחידושיו לברכות (ו.) שחולק על הפירוש של רב האי גאון במה שאמרו חז"ל הקב"ה מניח תפילין, ומשמע מדבריו שהבין שהענינים כפשוטם.
ועוד אלפי מקומות בחז"ל שמשמע שהדברים כפשוטם.
אקיצער, שאלת השאלות, מה דעת חז"ל על הקב"ה?
לכאורה נראה שהגשימו את האלוקים משלוש ראיות.
א, כל המקומות שמניתי.
ב, אין בשום מקום בחז"ל, אזהרה שלא נגשים את האל.
ג, אפלטון ואריסטו חיו בתקופות חז"ל וקודם, בכל זאת לא הביאו חזל את דבריהם ולא הזכירו אותם ולא את הנושא הזה, משמע שלא הסכימו איתם.

דעתכם? 

זה פשוט שאין לו גוף ולא דמות הגוף. עיין גם רמח"ל בדרך ה' ועוד...
אם יש לו גוף - זה אומר שהוא מוגבל.

אתה יכול לשאול שאלות, טוב ויפה, אבל כשהרמב"ם מונה את זה כאחד מעיקרי הדת, (הראשון מביניהם!) אני מבקש שלא תסיק מסקנות הפוכות כי ההשלכות הם חמורות מאד!!! 

לסיכום: אני באופן אישי, פעם האמנתי שלאלוקים אין דמות. היום אני לא יודע.

"כל עוד אני לא אלוקים אני לא יכול לדעת" זה עוד עניין שמושג הידיעה שייך רק לאלוקים, אבל אני לא מתיימר 'לדעת' אם הא-ל נמצא איפשהו או לא אני רק יכול להבין ולחשוב.

שמתי לב, בכל אופן, לא חלקת על מה שכתבתי.

אולי בגלל שאני לא כזה קטן... סתם, סתם, שים לב: "לדברי שאנטי" וכו'

אז למה אתה אומר שא"א להתקיים בדבר כזה קטן ומוגבל...

לדברי שאנטי אני דוקא בהחלט יכול להיות,

כשאתה מתחיל עם מהות, אין לי יותר מה לומר.

ולעצם הענין, כל עוד ואתה לא אלוקים, (וגם לא נראה לי שתהיה), אתה לא יכול לדעת היכן הוא יכול להתקיים. לדעתי הוא כן יכול.

ממש לא, ובבקשה אל תקרא לזה 'שיטתי', הטענה הזו של כל יכול ובגלל זה יוכל להיצטמצם, מזכירה לי את השאלה על האבן שאינו יכול להחזיק, זה עניין מהותי שדבר רוחני כ"כ וחזק כ"כ ובלתי מוגבל לא יוכל להתקיים בדבר כ"כ קטן מוגבל וחסר יכולת כגוף אנושי.