3 מעשים ביומה של מעוברת
אין קשר בין המאורעות, למעט הרקע – אוטובוס אגד.
מערכה א'
גיבורת הסיפור עולה לקו 11 באזור גאולה, ומתיישבת בספסל הראשון. בידה סלים כבדים, בטנה הולכת לפניה...
בחור צעיר עולה בתחנה הבאה, גוהר על כתפה ואומר: נשים מאחור, עדיף שתעברי אחורה.
(האוטובוס כמובן לא מהדרין בהגדרה)
המעוברת ההמומה רצתה לפצות פיה ולהגיד משהו כמו: למה מי אתה, או משהו אחר בנוסח פחות מעודן, אבל הבחור כבר עשה בחוכמה והסתלק לפנים האוטובוס.
מערכה ב'
קו 11 שעת בוקר מוקדמת מאד.
ההרה עולה לאוטובוס, על כתפה תיק כבד. האוטובוס בתפוסה מלאה של בני המין האחר, רובם צעירים, ליטאים וחסידים כאחד, הנוסעים למקומות לימודיהם.
אף אחד אפילו לא מעלה בדעתו לקום.
היא דנה לכף זכות, ובכל זאת מהססת, האם צריך להגיד משהו?
מערכה ג'
קו 56 שעת אחר צהריים.
גיבורתנו עומדת בחלק האמצעי של האוטובוס (חדש, ירוק). עוד תחנה היא צריכה לרדת כך שאין לה כוונה להתיישב.
לאוטובוס עולה איש מבוגר, הדור פנים (לה הוא הזכיר את הגרש"ז אויערבאך...), מלווה בצורבא צעיר עם חתימת זקן. אברכית טריה שיושבת בספסל בודד (אלה בצד שמאל, בחלק הקדמי) מפנה את מקומה בזריזות .
המבוגר מתיישב, לאחר מס' שניות צד מבטו את עיניה של ההרה.
תיכף התרומם ושאל בפנים מאירות: אולי את רוצה לשבת?
ויהי הדבר לקידוש ה', בעיני גיבורת סיפורנו
שלושה סיפורים, שלושה תובנות מעניינות
