איך יתכן???

איך יתכן, אדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, לאחר כל הכבוד שהיה לו, כמו שכתבו חז"ל, איך התפתה לדברי אשתו, ועבר על המצוה "האחת והיחידה" שהצטווה? איך?

א"כ מה עניין הנחש לכאן?

מ"פ: "לא חטא אדה"ר עד שהראתה לו חוה דם נדה"

וההסבר:

אדה"ר כל כך התרגש והתפעם מסוד הזוגיות היהודית, מההתרחקות המביאה לקרבה ומשמרת אותה, עד שניסה לשכפל את הדגם ליחסיו עם האלוקים.

הוא חשב כי הריחוק של החטא יביא לקירבה ביתר שאת כשיאבק בנסיונות שתביא לו הדעת בין טוב לרע.


מחשבון, מקווה שתרגע...


ואגב, יש עוד...

המילה האחרונה...

מי דיבר איתך, בכלל?

אני לא מדבר לבד, בד"כ...

בסיוע הנדיב של בעל האשכול...

חבל... :(

זה הופך אולי לאשכול הדיבורים...

זה הופך להיות

אשכול הווארטים!!!???

הנוסף???

וקצת ארוך??? לא מזכיר קמעא???

מעניין!

הרעיון הנוסף [...] מזכיר קמעא...

תודה. והנה ממה שמצאתי בשו"ת הרדב"ז, ח"א, סי' רנו.

קצת ארוך...

דע, כי דבר מושכל הוא שכל הווה נפסד ולבסוף יחזור כל דבר ליסודו הראשון אשר ממנו לוקח, כ"ש אדם המורכב מד' יסודות. ודבר זה נתברר לאדם הראשון באין ספק.

ומה שאמר לו האל כי ביום אכלך ממנו מות תמות, מיתה מקרית היא, כי המות הטבעי אין מנוס ממנה, וכבר דברו בזה הראשונים, ולכן לא אאריך בו. ואפ' דעת האומרים כי היה אפשר להיות נצחי על דרך נס, אדם הראשון לא ידע זאת, אלא שקל בדעתו כי העליונים נצחיים, ומה שהוא מורכב מחומר, בן מות הוא, ולו חי שנים אלף. א"כ ברור היה אצלו שלא יהיה קיים באיש.

גם ראה בעלי חיים מזדווגים למיניהם, ונתברר אצלו שאע"פ שאינם קיימים באיש יהיו קיימים במין, והוא לא היה יודע את אשתו, ולא יהיה קיים לומר, ולמחר ילך וימות וילך לו בלא חמדה.

גם ידע בבירור אשר נטע אלהים בגן עץ החיים, אבל לא ידע מקומו, והכי משמע קרא, ועץ החיים בתוך הגן, שלא היה לו מקום מסויים.

ובטענה זו הסית הנחש את חוה, דכתיב והייתם כאלהים, כלומר נצחיים. ויודעי טוב ורע, ואכלה מן העץ וניתוסף בה דעת ורוח חדשה והגידה לאדם והכיר בה אדם שניתוסף בה דעת, ואמר בליבו, ע"י שאוכל מן העץ, יהיה בי דעת להכיר מקום עץ החיים, ואוכל ממנו ואהיה קיים באיש משרת לפני בוראי כאחד ממלאכי השרת העומדים לפניו תמיד. ולכן אמר בדעתו, מוטב אעבור על על מצוה זו ואשוב, כי אין דבר עומד בפני התשובה, כדי להשיג השגה אשר אין ערך עליה.

וזהו שאמר הכתוב, כי שמעת לקול אשתך שאמרה לך שע"י שאכלה מעץ הדעת ניתוסף בה דעת, וע"י שתאכל תהיה כאלהים. והיינו דאמר קרא, ועתה פן ישלח ידו ואם כן לקח גם מעץ הדעת ואכל וחי לעולם.

שמעינן מינה תרתי, חדא, שע"י שאכל  מעץ הדעת ידע ויכיר עץ החיים ויאכל ממנו. ומשמע נמי, שזה היה דעתו מתחילה ומנעו ממנו וגרשו מגן עדן שלא יהא חוטא נשכר.

ומ"מ, אדם הראשון לטובה נתכוון, שנתאווה להיות כאחד ממלאכיו העומדים לפניו תמיד. וכל שכן שלא ידע האדם עיתו, וחשב שיהיו ימיו קצרים.

ומסיים הרדב"ז - וידעתי שתמצא טעמים אחרים, וגם מזה אל תנח ידיך, כי הוא מסכים אל הדעת ואל הכתובים.

ומדברי רדב"ז אלו מתורץ גם השאלה: אין עונשין אלא אם כן מזהירין, ודו"ק.

הבטחתי ואקיים!

אוקי, אולי באמת עדיף שלא תכתבי את הרעיון השני...