איך מרגיעים את הלמות הלב, הפחד, שאם לא עד עכשיו אולי זה לא יקרה כל כך מהר?
איך משקיטים את הבהלה כשהמצב באמת לא מרנין ומעורר תקווה?
איך משתיקים את הקולות הפנימיים שמבעיתים אותי במחשבה שיתכן וכבר "הקדימני אחר בתפילתו"?
איך???
נשלח ב-18/9/2015 11:41
איך אני מבינה את השאלה! זה שאלה כ"כ מייסרת! שעד שלא התארסתי לא הייתי שקיטה! :(
נשלח ב-16/9/2015 20:26
מנסים להבין מה אנחנו מרגישים,
ואז אנחנו משוחחים עם עצמינו בהגיון.
לא כל אחד נרגע על ידי מחשבות של אמונה בבורא עולם.
הגיון - כן מרגיע, מנסים לפתח את התקווה על ידי הגיון.
בהגיון אנחנו חושבים איך להתמודד, ומה לעשות.
ויש את החלק המרגיע והמשחרר, כמו קשר עם חבר טוב, טיול באויר הצח, קטעי הרפיה שיש ביוטיוב, ביקור בכותל ובקבר רחל, עיסוי ורפלקסולוגיה, ועוד כאלה רעיונות
נכון. אבל שימי לב מה הוא כתב!!!! אני מצטטת: נכון כמה אני מרוסק בתוכי. בפנים אני חושב שאם התרסקתי עכשיו. כנראה שסופית אני הולך להיות חתן.
נשמע שעכשיו הוא מרוסק. ומיד אחרי הוא יקבל את הכלה. הוא לא נותן אופציה למשו אחר...
_________________
נשלח ב-14/6/2010 13:40
ציק- אני לא כ"כ מסכימה איתך, זה לא קורה ב"בום" שזהו זה לא קורה לא מתחתנים, תמיד יש
אפשרות עוד להתחתן. תמיד צריך להמשיך ולקוות שזה יגיע, ולכל אחד יש בחירה איך הוא יתמודד
עם הדרך עד שיתחתן בעז"ה....
נשלח ב-10/6/2010 17:06
בחור חסידי, תמיד טוב להיות אופטימיים. ולקוות שאחרי המשבר- האור יגיע. אבל צריך להיות מוכנים להכל. כדי שאח"כ אם ח"ו ח"ו ח"ו זה לא יקרה- שהנפילה לא תהיה יותר גדולה.
_________________
נשלח ב-10/6/2010 15:17
נועה היקרה שלום לך
לצערי הרב כל הדברים שאנשים אומרים הם נכונים, הם טובים, הם צודקים וכ'ו.
אבל אף אחד או אחת לא יכול להרגיע אותךאם לא את עצמך. אני כל השנים הייתי דווקא החזק הייתי עמיד בפני הכל. שום דבר לא הפריע לי. שום מילה של ב"א לא דיבר אלי. הייתי חזק כמו פלדה.
והיום בגילי התרסקתי לגמרי.
אני חושב שכן כדאי לפעמים להתפרק. אני כן חושב שלפעמים מותר לבכות. לפעמים מותר לחשוב שהכל שחור.
אבל תמיד צריך לזכור שהשעה הכי חשוכה ביממה זה השעה לפני עלות השחר.
ונכון כמה אני מרוסק בתוכי. בפנים אני חושב שאם התרסקתי עכשיו. כנראה שסופית אני הולך להיות חתן.
ותמיד לאחר ירידה קשה תמיד יש עליה. אין מצב שיש כביש שיש רק ירידה ואח"כ מישור. תמיד יש לאחמ"כ עליה. אז תקחי את כל הדברים האלה לתשובמת ליבך. ואני מקווה שזה יחזק אותך יותר מהכל.
נשלח ב-10/6/2010 02:06
הקפצה.
נשלח ב-20/2/2009 01:27
אין לכם מושג כמה כוחות נתתם לי.
תודה על השיתוף, ההבנה, העידוד, התמיכה.
כל היום הרהרתי במה שכתבתם כאן אתמול. וזה עבד. זה עזר, ניחם, הרגיע, הקל...
עכשיו סופסוף יש לי צ'אנס להפיק את המיטב ממה שהוספתם היום...
תודה, חברים!!!
קריסטל,
כל היום אני חושבת על איזושהי מצווה, אפילו קטנה, להתחזק בה ברצינות, עד הסוף. נראה לי שהגעתי להחלטה. זכות זו תעמוד לך בעז"ה!!!
הכוונה,
זה כל כך נכון. כשמשהו כואב או מפחיד לא כדאי להדחיק אותו בכח. החוכמה היא לייעד זמן מוגדר שבו אדאג, אחשוש, אפחד, אבל רק בזמן הזה. היהדות בהחלט מכירה בכך, להבדיל כמובן, עניין אבלות. יש תקופה מסויימת שבה מותר ואף חובה לשקוע בצער, אבל לזמן מוגבל בלבד. אח"כ המשימה היא לקום ולהמשיך הלאה, בשמחה.
לחייך ב"ה אני כל הזמן מחייכת. אני אוהבת מאוד את החיים, למרות הכל. והפחדים שלי - מוטבעים עמוק פנימה. הלוואי ואצליח כעצתך לתחום אותם לזמן מסויים.
חנושנוש,
צודקת כל כך. רגעי אושר מקיפים אותנו כל הזמן. וחייבים לטובתנו לזכור ולהשקיע בהם זמן מחשבה לפחות כפול מזה שמקדישים לדשדוש בקשיים ובנסיונות.
אני אלמד משהו. מבטיחה לעצמי מעל במה זו.
תמי,
תודה על ההמלצה. אנסה אותו אולי.
פוליאנה,
התחברתי מאוד למה שכתבת שהרגעים הללו הם הזמן הטוב היותר לדבר עם אבא שבשמיים במילים הפשוטות והכנות ביותר מתוך הלב ההומה. אין ספק, התקופה הזו מביאה לקשר מיוחד ולפעמים ממש מרטיט עם אלוקים. מעולם לא פניתי אליו בחופשיות כזו כפי שאני עושה היום. בתחנת אוטובוס, בתור בסופר, באמצע העבודה, כשמכניסה לתנור עוגה, כל הזמן אני מדברת. אפילו בלי תנועת שפתיים. פשוט מספרת לו הכל. והוא מקשיב. אני מרגישה את זה.
שוב, תודה מעומק הלב.
אשמח לקבל עוד אנרגיות חיוביות כאלה...
נשלח ב-19/2/2009 18:21
הספר בגן האמונה באמת מצוין, כדברי תמי.
וחוץ מזה, כשמגיע רגע בו אנו מרגישים קטנים, מבוהלים, מדוכאים, זה בדיוק הזמן ללכת ולדבר עם אבא שלנו, הקב"ה. ולדבר איתו על זה. לספר לו כמה אנחנו מפחדים, כמה קשה לנו...
אפילו לא להתרכז מיד בבקשות. רק לדבר איתו על זה.
זה גורם להרגשה כ"כ טובה, תחושה של תלות ובטחון... ידיעה שאנחנו לא לבד אף פעם...
נעה, אני מבינה אותך כ"כ, אין לך מושג עד כמה...
נשלח ב-19/2/2009 14:31
חנושנוש כתב:
ואם כך זה עובד כדאי לדעתי להשליט יותר את 'רגעי האושר של עכשיו' בכל שעות היום ובכך בעצם לנסות להדחיק את המחשבות והשלילי הצידה. אני מחדדת, לא למגר אלא לנסות להקטין, לגמד את השלילי ע"י השמחה(שנובעת מאמונה:)
תודה שחידדת את דבריי,
לזאת בדיוק התכוונתי.
הכוונה..
_________________
דברי חכמים, בנחת...
נשלח ב-19/2/2009 11:49
לייב,
אני מוחה. מזתומרת חוסר סיפוק בחיים?
זה לא הייעוד היחיד שלנו בתור נשים, יש לנו מצוות ועבודת ה' וזה החלק העיקרי!
חוה נקראת קודם כל "אישה" וזה שם שמבטא את תפקידה כמקביל לתפקידו של ה"איש", תורה, מצוות, תיקון המידות וכו'...
השם "חוה" הוא הייעוד השני של האישה "אם כל חי"- להיות רעיה ואמא, זה ייעוד שני.
חוצמיזה, כל מי שלא זוכה בזה עדיין- זה אומר שזה עדיין לא הייעוד שלו עכשיו!
נשלח ב-19/2/2009 11:38
ברור שזה עושה משהו בלב. זה עושה כפירה בלב, מותק.
אם תחפרו קצת תראו שכל הצרות והפחדים, אלף כל האדם מביא על עצמו, בית כל- נובעים מחסרון אמונה.
אז במקום להתבכיין עדיף לשקיע בזה.
הספר "בגן האמונה" ממולץ על ידי בחום, מנסיון.
נשלח ב-19/2/2009 11:16
אבל יש הרבה מכשולים בדרך !
רואים את כל החברות הנשואות מאושרות ושמחות עם ילדים
מלאות סיפוק בחיים
ואנחנו מהלכות ריקות ללא סיפוק אמיתי בחיים .
בכל אופן זה עושה משהוא בלב -לא ?
_________________
!! JUST GO FOR IT
נשלח ב-19/2/2009 11:04
פשוט מאד- מאמינים.
מה הבעיה
נשלח ב-19/2/2009 11:03
הכוונה כתב:
נסי גם להקדיש לכך זמן מוקצב ביום,
שבו, ורק בו!! את מהרהרת בחששות.
לא מעבר לזמן הזה.
לא 'מביטה למציאות בעיניים' במשך כל היום,
לא 'נותנת למועקה להכביד' יתר על המידה.
ובשאר היום....?
שאר היום תחיי בשמחה,
תתרכזי ב'רגעי האושר של עכשיו',
(ואני בטוח שיש לך כמה כאלו ביום, אם רק תשכילי לשים לב אליהם...)
תרשי לעצמך 'לחטוא' בחיוך, בשמחה, בשחרור ובאושר,
למרות שהסביבה מצפה ממך להיות עצובה ומודאגת.
בהצלחה
הכוונה,תודה על הדברים שכתבת,
בענין ההרפיה אתה צודק 100%, וכל אחד חייב זאת לעצמו לבריאות גופו ונשמתו.(כל אחד מכיר את עצמו ויודע מה גורם לו להרפיה ורענון)
ההצעה הנ"ל שנתת נשמעת טובה לישום, אבל לפע' דווקא כשרוצים לשלוט על המחשבות, הן שולטות עלינו-כאילו להכעיס,אתה הקצבת להן זמן והן בדווקא נכנסות לתחום זמן שאינו שלהן.
ואם כך זה עובד כדאי לדעתי להשליט יותר את 'רגעי האושר של עכשיו' בכל שעות היום ובכך בעצם לנסות להדחיק את המחשבות והשלילי הצידה. אני מחדדת, לא למגר אלא לנסות להקטין, לגמד את השלילי ע"י השמחה(שנובעת מאמונה:)
אני חוזרת שוב, נועה_היקרה! ממליצה לך בכל ליבי ללמוד לימוד יומי, הלימוד מהווה מרפא לנשמה, מחיה (בעיקר אותנו הבנות מחוץ לסמינר...)קבלי הצעות מאנשים לספרים שונים אבל בפועל קחי ספר שמעניין אותך ותתמידי בו בלימוד יומי לזמן מוקצב(אל תוותרי!)
אני חשתי שינוי גדול לטובה בעקבות הלימוד וזאת תודות לבנ"א יקר שהאיר את עיני בנקודה זו.
נועל'ה, אנחנו איתך!מבינים מאד מאד לרגשותיך,
מאחלת לך הצלחה רבה וס"ד.
!! JUST GO FOR IT
