| נשלח ב-20/2/2009 02:21 |
 |
| |
נעשה ונשמע! מעלה גדולה...
בפרשת משפטים כתוב שבנ"י אמרו נעשה ונשמע, ברור שהם אמרו את זה לפני ששמעו כי אחרת לא היו אומרים, ונשמע..
איפה שלא תירצו ידברו כולם על המעלה הגדולה הזאת של עם ישראל שהקדימו נעשה לנשמע וזכו עי"ז לשני כתרים וכו' וכו' אבל אני הקטן לא כ"כ מבין, אולי תסבירו לי מה חכם בזה בדיוק, להבטיח לקיים דבר שעוד לא שמעת ואין לך מושג מה הוא יהיה. לכאורה זה פשוט אידיוטי להבטיח דבר כזה ולא אמור להיות בזה שום מעלה רוחנית.
[אין לי שום כוונות כפירה. רק זה פשוט קשה לי, למתקשים...]
מצפה לתגובות עניניות!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2009 16:47 |
|
| |
"רצונו לבטל רצונו" ..אהבתי..
...דבר שעליתי עליו.."קח את הדרך של אלוהים.." זה אומר שתי דברים..1)קח את הדרך של אלוהים כאילו היתה שלך ו2)קח דווקא לאלוהים את דרכו אפילו שאתה מרגיש שאתה מפריע לאלוהים בעצמו..
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2009 15:41 |
|
| |
הוספה
בפירוש מגילת סתרים על מגילת אסתר לבעל נתה"מ מביא שמן הדין היה על מרדכי לכרוע להמן ומוכיח זאת ממדרש שהיה אסור למרדכי להתגרות בהמן שזה הביא לגזירת הכליה על היהודים, ומה שבכ"ז הוא לא השתחווה כי שללו ממנו את הבחירה בכדי שיתרחש כל הסיפור.
א"כ בני דורו ראו שגדול הדור נוהג לכאורה שלא ע"פ הדין ובודאי שלא העלו על דעתם כלל וכלל ענין זה ששללו ממנו את הבחירה ובסוף בכ"ז ראו שהכל היה מחושבן לטובה.
לכן קיבלו עליהם אף את תורה שבע"פ לשמוע בקול החכמים כי אפילו אם נוהגים החכמים שלא כשורה שזה המקרה הקיצוני ביותר עד כדי שלילת הבחירה שיש על מעשיהם והחלטותיהם קושיות עצומות שבאמת אין עליהם תשובות, עכ"ז הקב"ה מכוין מעשיו על ידם ויש ללכת אחריהם בעינים עצומות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2009 12:32 |
|
| |
בפרשה ואתחנן (דברים פרק ה, כג) כאשר התורה משחזרת את מעמד הר סיני, כתוב כך:
קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ:
לכאורה זה סתירה לכל הענין של מעלת נעשה ונשמע שכבר הוכיח מחשבון לעיל שהיתה זו מעלה גדולה, הכיצד איפוא יכלה התורה לפקשש כאן דוקא במילים אלו ולכתוב הפוך?!
אלא הביאור הוא שעם ישראל אמרו נעשה ונשמע רק על תורה שבכתב וכמו שכבר כתבו כאן קודם שאחרי כל הניסים והנפלאות שנעשו להם, הם הגיעו למצב שבו ראו את השגחת ה' אליהם בחוש וסמכו עליו בעינים עצומות ולכן על כל מה שכתב בתורתו אמרו מיד נעשה ונשמע. אמנם על תורה שבע"פ שהדבר מסור לחכמי כל דור ודור, זה לא התאים להם, וכי מדוע שיצטרכו לשמוע לחכמים שבסה"כ מפרשים את מה שכתוב הלא לפרש כל אחד יכול ואם נראה לי אחרת בפירוש התורה מדוע שאבטל דעתי מפני הבנת אחרים?
ולכן בזמן מתן תורה היה צריך הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית על הענין הזה שלא קיבלוהו כמובן מאליו מהטעם דלעייל אבל בכ"ז רצון הקב"ה היה שחכמי הדור שבכל דור הם אלו שיקבעו את הדבר הנכון והאמיתי לכן כפה זאת על עם ישראל.
אולם בזמן אחשורוש הדר קיבלוה מאהבה, זה קאי על תורה שבע"פ שאז הם הבינו אחרי כל המהלך הלא מובן שראו בעיניהם ובכל זאת מרדכי צדק בכל דבריו, או אז השכילו להבין שצריך לשמוע בקול חכמים לכל דבריהם.
ומעתה מיושב כי בפרשת יתרו מדובר על תורה שבכתב ועל זה אמרו נעשה ונשמע ואולם הפסוק בפרשת ואתחנן, ניתן לראות בעליל שמדבר בענין תורה שבע"פ ואת זה עדין לא קיבלו בנעשה ונשמע רק ב"שמענו ועשינו"..
סילחו לי על האריכות, פשוט זה קשור גם לאשכול וגם לפורים, (הדברים עתיקים בסגנון משלי) ומעונין בחוות דעתם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 19:54 |
|
| |
ברגע שאומה רואה את ההשגחה הניסית בחוש, כאשר הם את הקב"ה צועד איתם יד ביד איך אפשר שלא לומר נעשה ונשמע בצורה אפסולוטית כל כך? (הדברים היו לאחר יציאת מצריים, 10 המכות, קריעת ים סוף....)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 19:31 |
|
| |
על פי הפשט אין שום מעלה והגדות הם תמיד אומרים משהו אחר ממה שכתוב וצריך למצוא את הביאור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 02:22 |
|
| |
אם הרשב"ם צודק, (אלו ואלו דברי אלוקים חיים...) מה כל המעלה באמירת נעשה ונשמע, או שמא באמת אין שום מעלה?
אולם זה אינו, כי הגמרא בשבת (פח.) אומרת, אמר ר' אלעזר, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 01:50 |
|
| |
באמירת נעשה ונשמע לא קיבלו כלום הקבלה היתה קבלת אלוקים והשאר תוצאות . ופירש רשבם נעשה מה שדיבר וגם נשמע מה שיצוינו עוד מכאן ולהבא ונקיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2009 10:37 |
|
| |
אגואיסט, משנה שלמה שנינו באבות. (ב ד), בטל רצונך מפני רצונו. פי', לאדם שתי כוחות הפועלים בו, השכל והרגש, ואנחנו קוראים לשכל שיפעל לביטול רצון הרגדש ע"י שיפעיל את רצון השכל, (ועי' אשכול מי אני ומי עצמי), בעולם הזה, רוב האני מתייחס לרגש ולחומר, אלוקי, נשמה שנתתי בי, וכשאנחנו דורשים לבטל רצון, מדובר על החומר.
והיהודים דאז, (טרום יהדות), בטלו רצונם הרגשית, מפני הבנתם השכלית. דוק ותשכח.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2009 08:57 |
|
| |
רצונו לבטל רצונו.... תכלס' זה רצונו.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2009 01:26 |
|
| |
רצון עצמם היה לבטל רצונם מפני רצונו. למרות שזה נגד רצונם.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2009 18:23 |
|
| |
אם זה מרצונם מה מעלה מצאת בכך? החכמה לעשות רצון האל גם נגד רצונך.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2009 18:04 |
|
| |
ודאי שזה היה מרצון עצמם. זה כל המעלה!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2009 09:34 |
|
| |
הגיוני!
כדאי לעיין במדרש פליאה, הוא מביא שם רעיונות נפלאים!
בטוחני ששם תמצא פתרון וגם נחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2009 04:00 |
|
| |
ברור שזה לא אמת. מה משחקים כאן פינג פונג?
ויותר מכך, אם כל הסכמתם נבעה מכך שסמכן שלא יטיל עליהם יותר מדאי. א"כ,
הם שמעו לרצון עצמם ולא קיבלו מרות שלימה. ואינו נראה בעיני מכוון לדרך הישר.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2009 02:58 |
|
| |
לא הבנתי אותך, אם ת'מצטט את הכתוב, הרי גם מה שאני כתבתי כתוב... אלא מה, לדעתך זה סותר אחד את השני, יש על זה תירוצים. שהדאורייתות היו ברצון ודרבנן בכפיה.
ואגב לסדרן של דברים ניתן לומר, (אם זה לא כפירה...), שבאמת בהתחלה סמכנו עליו שלא יעמיס עלינו יותר מידי, ולכן אמרנו נעשה ונשמע, אבל בתכלית כשכבר התחלנו לשמוע, זה כבר היה יותר מכח הסבל, ולא רצינו לקבל, לכן כפה עלינו הר כגיגית. אבל שוב, לא נראה לי שזה אליבא דאמת.
|
|
|
|
|
