כללי הספיקות

ישנם כמה כללים ידועים, בעניין ההכרעה בהתנהגות כאשר האדם ניצב לפני ספיקות, אך אין בהם די.

למשל:
הרמב"ם קובע בשמונה פרקים ובהלכות דעות, ללכת במידה אמצעית, למשל פזרן וקמצן, על האדם להיות בינויני. דברי הרמב"ם על כרחנו על הספק הם נסובים, כי אם ברור לאדם מה ראוי אין לו לחפש דרך בכלל וכל שכן לא דרך אמצע.
נמצא כי הרמב"ם נתן בזה כלל לספק. אך אין בזה די לכל מה שאינו כלול בכלל המידות עליהם ואליהם התייחס הרמב"ם.

יש כלל הגיוני נוסף
"וודאות מיעוט הנזק"
כלומר, אם בעשיית הפעולה יש צד נזק, אפילו אם הוא קלוש, אך אם יש בו כדי לספק, הרי שיש לנקוט בכלל של וודאות אי הנזק על פני צד הנזק.

כלל נוסף
שב ואל תעשה, כלומר השארת דברים על מתכונתם. לחדש צריך עילה חזקה, לא די במסופקת.

כלל נוסף
היתאמות לספק
כלומר ישנם התנהגויות גבוליות שיכולות להתאים למצב ספק.
למשל, מי שמסופק אם הקשר עם פלוני חיובי או שלילי, עליו להתנהג אליו בדרך המיצוע, כלומר לומר לו שלום אך לא להאריך בשיחה.

להבנתי, זהו הנושא השני בחשיבותי ביסודות הדעת, על כן בואו ונשקיע בהמה, כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה.

יהוסף, הכלל של "שב ואל תעשה" אינו ברור אצלי, כי יסודו הוא לכאורה אלל תחדש, ואילו מעשית פעמים אין הביטוי מתבטא באי עשייה, אלא בעשיה דייקא, למשל, מי שמסופק אם להפחית את ההרחקה בין בשר וחלב או מסופק אם לשנות את הזמנת שני הברזים ולעשות רק אחד, הרי כאן הוא מתקין בפועל שני ברזים מכוח עיקרון הכלל של שב ואל תעשה, נמצא כי אין זה תמיד "שב", יותר נכון לקרוא לזה "המשך ואל תחדש".
הלוא כן??

עוד יש לי להוסיף כללים, הם בשלבי עיבוד. אקווה למצות הענייין עד תומו.

יש כללים פשוטים

חשוב מה היית עושה לולא היה הדבר נוגע אליך

מה היית מייעץ לחבר

מה היה אילו היה זה בנך

מה היה אילו על הטעות תקבל קנס וכו'

תוקן על ידי - יהוסף - 1/23/2003 11:08:11 AM

זה הנושא השני

כי הראשון:

הוא נושא החשיבה


לקחת בחשבון כל נתון

ו-

סוף מעשה במחשבה תחילה

יהוסף,

יוזמתך ברוכה מאד!

הרי כל מאבקי החיים הם להיפטר ממועקת הספקות. לא לשווא אומרים "אין שמחה כהתרת הספקות".

לו היה הכל ברור ומוחדר בדעת האדם, הרי היה בוחר מאליו ללא מאמץ שיקול צדדים.

לעצם הנושא; הזכרת כמה כללים. נדמה כי טרם הגישה למלאכה, יש לנסות למצוא את המכנה המשותף היסודי שביניהם וכך לבנות את הנושא ולקבוע בו מסמרים.
הדבר דורש התבוננות ללא הטרדה וכמובן הצלחת הנסיבות [המכונה "סייעתא דשמיא"], לכן אקוה שיובאו כאן דברים ברורים ומדויקים להורות על היסוד המשותף.
אך בינתיים עולה ברעיוני כעין הצעת פתיחה שהיסוד אמור להיות מבוסס על היגיון של "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך".
הרי ספק הוא [כמבואר באשכול מילון] שסיפקו יחד אותות המורות על מאורעות סותרים שעלינו לקחת את כולם בחשבון, דהיינו לאחוז בזה ובזה אבל מצד שני מאחר והם סותרים אנו מוגבלים עד כמה לקחת את האחד בחשבון ללא נזק לצד השני. גם הוצאת אנרגיה לשווא היא נזק שמכאן הכלל של "שב ואל תעשה", אבל אם המאמץ אינו משמעותי שקל להחמיר, אכן אומרים "אם לא יועיל לא יזיק".