"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" איך זה יכול להיות???

לאחרונה התווכחתי עם כמה חברה (לא פילוסופים...), בנושא הזה, כשאני טענתי שגם אם אלו ואלו דברי אלוקים חיים, מ"מ אחד מעם טועה ומטעה. וחברי טענו, לא, ח"ו, אסור להגיד כך, שניהם אמת. איי, אנחנו לא מבינים איך זה יכול להיות, נו, לא את הכל אנחנו מבינים.

והנה ממה שהעליתי בחכתי:

הגמ' בעירובין (יג:) כותבת, "א"ר אבא אמר שמואל, שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה, הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו, יצאה בת קול ואמרה, אלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כבית הלל".
 
ובחידושי הריטב"א (שם) כתב, "שאלו רבני צרפת ז"ל, האיך אפשר שיהיו אלו ואלו דברי אלוקים חיים זה אוסר וזה מתיר. ותירצו, כי כשעלה משה למרום לקבל התורה, הראו לו על כל דבר מט פנים לאיסור ומט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור, ויהיה הכרעתם כמותם. ונכון הוא לפי הדרש, ובדרך האמת יש טעם סוד בדבר.

והנה, רש"י בכתובות (נז. באמצע ד"ה הא קמ"ל) כותב,  "דכי פליגי תרי אליבא דחד, מר אמר הכי אמר פלוני, ומר אמר הכי אמר פלוני, חד מינייהו משקר. אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר, כל חד אמר הכי מסתבר טעמא, אין כאן שקר, כל חד סברא דידיה קאמר, מר יהיב טעמא להתירא, ומר יהיב טעמא לאיסורא, מר מדמי מילתא למילתא הכי, ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא, ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלוקים חיים הם. זמנין דשייך האי טעמא וזמנין דשייך האי טעמא, שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט".

עכ"פ, מדברי רש"י מבואר, שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ניתנת להיאמר רק במחלוקת בסברא או בדין, אבל במחלוקת במציאות, אחד מהם משקר, ולא שייך בזה אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

איברא, שלכאורה יש גמרא מפורשת דלא כרש"י, שהגמ' בגיטין (ו:), מביאה (בהקשר לנושא אחר), "כתיב, (שופטים יט) ותזנה עליו פילגשו, רבי אביתר אמר, זבוב מצא לה, ר' יונתן אמר נימא מצא לה. ואשכחיה ר' אביתר לאליהו, א"ל, מאי קא עביד קודשא בריך הוא, א"ל, עסיק בפילגש בגבעה, ומאי קאמר, א"ל, אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר, א"ל, ח"ו מי איכא ספיקא קמי שמיא, א"ל, אלו ואלו דברי אלוקים חיים, הן זבוב מצא ולא הקפיד, הן נימא מצא והקפיד". והנה, זה הרי מחלוקת במציאות מה היה הזנות של פילגשו (כלומר: איזה עוול עשתה לו פילגשו שעל זה הקפיד, ואכמ"ל למה הכתוב מפיק לה בלשון זנות), שחד אמר נימא וחד אמר זבוב, ונהי שנומר שהיה באמת את שניהם, מ"מ הן רק על אחת משניהם הקפיד, וביחס להקפדה, אחד מהם טעה, ואפ"ה קאמר אליהו, אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

לכן נראה לי, שבאמת בכל מחלוקת שרק לא יהיה, רק אחד מהם צודק ואמיתי, והשני טועה,  והא דאמרינן אלו ואלו דברי אלוקים חיים, לאו למימרא שאלוקים התכוון לשני הפירושים/הדעות ושניהם אמת, שזה לא יתכן. אלא הכוונה שאלוקים מתייחס לשני הפירושים/הדעות שנאמרו, ובשיעור (כביכול) שאלוקים מוסר למעלה, הוא מביא את שני השיטות, אביתר בני אומר כך ויונתן בני אומר כך, והרי לך אלו ואלו דברי אלוקים חיים, וה"ה במחלוקת ב"ש וב"ה, וכו'. ובמילים אחרות, לא שאנחנו אומרים את מה שאלוקים אומר, אלא הפוך, אלוקים אומר את מה שאנחנו אומרים , ודו"ק.

ותהילה לאל, מצאתי תנא דמסייע לי, ה"ה ספר החינוך, (באמצע מצוה תצו) וז"ל: ,,,אפרש לך אגדה אחת, אשר היא בב"מ ס"פ הזהב (מט:), גבי האי מעשה דרבי אליעזר בתנור של עכנאי, המתמהת כל שומעה. אמרו שם, אשכחיה ר' נתן לאליהו וכו', א"ל, מה עביד קודשא בריך הוא בהאי שעתא, א"ל, חייך ואמר נצחוני בני, כלומר שהיה הקב"ה שמח על שהיו בניו הולכין בדרך התורה ובמצותה, להטות אחר רבים. ומ"ש נצחוני בני, חלילה להיות נצחון לפניו ב"ה. אבל פי' הדבר הוא על ענין זה, שבמחלוקת הזה שהיה לר' אליעזר עם חביריו, האמת היה כר' אליעזר וכדברי הבת קול שהכריעה כמותו, ואע"פ שהיה האמת אתו בזה ביתרון פלפולו על חביריו, ולא ירדו לסוף דעתו ולא רצו להודות לדבריו אפי' אחר בת קול, והביאו ראיה מן הדין הקבוע בתורה שציוונו ללכת אחרי רבים לעולם בין יאמרו האמת או אפי' טועים, וע"ז השיב הבורא ב"ה, נצחוני בני, כלומר, אחר שהם נוטים מדרך האמת, שר' אליעזר הוא היה מכוון בזה אל האמת, והם באים עליו מכח מצות התורה שציויתים לשמוע רוב לעולם, א"כ, עכ"פ יש להודות להם בפעם הזאת כדבריהם, שתהא האמת נעדרת, והרי זה כאילו בעל האמת נצוח. ע"כ.

עד כאן ממה שהעליתי בחכתי. ועתה, מי מן הקוראים (שהיה לו סבלנות לעבור על כל זה...) שיש לו הערה או הארה או השגה או הבנה אחרת, מוזמן בכל הכבוד הראוי, להגיב ולהתייחס לנאמר. תודה.

המחשבון . עיין בדרשות הרן הדרוש השבעי שכותב במפורש שיש רק אמת אחת אבל לא מחויבים לאמת אלא להכרעת חכמי הדורות כפי נטית שכלם.

מה זה נקרא אינו נצחי אינו אמיתי? אתה אמיתי??? או שמא הינך ספק???

זה נקרא שחוה היא לא נצחית. ומכיוון שכך דבר שאינו נצחי אינו אמיתי.
ולכן כל נידון בה אינו מנפק"מ לאמת. ואתי שפיר "אלו ואלו דברי..."

לא הבנתי, חוה נבראה מהזנב או מהאחורה? מה זה נקרא לא היה???

הוא אשר אמרתי. אם אכן היתה קיימת מציאות דבריך צודקים. אולם כיוון שהיא לא קיימת אין מונע מדברי.

לדעתי, שניכם לא צודקים בביאור דברי רש"י ז"ל, שהמעיין ברש"י יראה, שהוא מחלק בין מחלוקת בדין או באיסור והיתר, לבין מחלוקת מה אמר מישהו, שההגדרה המתאימה לכל אחד משני הקטגוריות, הוא כפי שרש"י עצמו מסביר, שבדין או  באיסור והיתר, שניהם יכולים להיות אמת, וממילא שייך בזה אלו ואלו דברי אלוקים חיים. משא"כ, כשחולקים מה אמקר מישהו, שזה "אינו יכול להיות אמת", לא שייך בזה אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

ואם החלוקה הזאת נכונה, ממילא גם מחלוקת במציאות, אין שניהם יכולים להיות אמת. וכמו בסיפור עם פילגש בשבעה.

וגם מה שכתב אגואיסט אינו נכון, היות שכאשר דנים על משהו שאירע, א"א לומר כל מה שרוצים, חוץ אם זה לא סותר אחד את השני, שאז אפשר לומר, אבל מבלעדי זאת, לא ניתן לומר ששניהם אמת וממילא אחד מהם טועה, וכמו שכתב החינוך.

אכן רש"י צדק בדבריו. והיבואר בזה הוא, שמכיוון שהכל יחסי בעולמינו זה ואין דברים אמיתיים כי הכל חולף ועובר. א"כ אין כזה
דבר ב"מציאות" וכל מה שיגידו יכול להיות. ולכן זה דברי אלוקים חיים, גם אם זה סותר אחד את השני. כי כלפי האלוקים אין

שום דבר ממשי ולכן יכול להתייחס לשניהם כדברים נכונים. ומה שרש"י אומר, זה שאם תיאורטית היה שייך מציאות כזאת של

מחלוקת אז באמת היתה סתירה ולא היו אומרים "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". אבל מעשית אין מציאות כזו ולכן לא קשה על

רש"י מאומה. [זה אולי קצת העזה להגיד זאת ואיני יודע אם כיוונתי לאמת. אבל...]

השאלה ששאלת על רש"י אינה שאלה לדעתי כי רש"י לא דיבר על כל מחלוקת במציאות שאין בה אלו ואלו דא"ח, רק אמר שאם שני אנשים חולקים מה אמר רב פלוני אז ברור שהרב אמר רק משהו אחד ויש אחד שטועה, אבל במחלוקת במציאות כגון פילגש בגבעה, ע"ז לא דיבר וכמו שהגמ' תירצה שבאמת שניהם גם היו במציאות.