המלבוש של האדם !

השאלה היא איך אתה מתלבש לכבוד הבורא..

המחשבון, אם כבר הזכרת כהן גדול, אז עוד הוכחה שהבגד עושה את האדם. שהרי כה''ג אינו יכול ללבוש בגדי כהן הדיוט.

מצווה עליו ללבוש בגדיו ואיסור ללבוש בגדי אחר, מדוע? אמנם יש משהו במשפט הכובע לא קובע אך בכלליות המשפט אינו

נכון. הכובע והבגד משייכים את האדם!

מענינא דיומא (מספר כמוצא שלל רב, פורים, עמוד עג):

בהראותו את עושר כבוד מלכותו, ואת יקר תפארת. (אסתר, א ד)

   "אמר ר' יוסי בר חנינא: מלמד שלבש בגדי כהונה. כתיב הכא 'יקר תפארת גדולתו' וכתיב התם (שמות כח ב) 'לכבוד ולתפארת'" (מגילה יב.)

מה ראה אחשורוש ללבוש דוקא את בגדי הכהונה? מה חשב להשיג בזה?

   הגאון ר' שמואל וואלקין, אב"ד לוקאטש, ביאר זאת על פי מה שדקדקו בלשון הפסוקים שנאמרו גבי בגדי כהונה (שמות כח ג), "ואתה תדבראל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי" - למה פתח בלשון רבים חכמי לב, והמשיך בלשון יחיד אשר מלאתיו? היה לו לומר אשר מלאתים?

   אלא, ביארו, אמנם בגדי הכהונה היו לכבוד ולתפארת ולתהילה, אבל לא בזאת יתהלל הכהן הגדול, כי הפאר וההדר החיצוני היה רק עבור המון העם שיראו רק לעיניים, אבל החכמים ישכילו להבין שעיקר גדלות וחשיבות הכהן הגדול אינה במה שלובש בגדים נאים, אלא משום שתוכו רצוף אהבה ומלא הוא רוח חכמה.

   ואם כן, זהו פי' הפסוק: "ועשית  בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת", אבל אל כל חכמי לב תדבר ותאמר שחשיבותו של הכהן הגדול היא משום ש"מלאתיו רוח חכמה"!

   אחשורוש, שכמובן לא היה מ'חכמי הלב', לא הבין זאת, אלא סבר שעיקר גדלות הכהו הגדול באה לו בזכות הבגדים שלבש. לא פלא שהאמין כי אם אף הוא ילבש את אותם הבגדים - יזכה אף הוא לגדלות מעין זו שהיתה לכהן הגדול...

                                                                                       (כתבי אבא מרי, מגילה יב.)

רגטשובר, מצטער אבל הבגד לא מבליט את הפנים בזה שהוא מכסה את הגוף ובודאי שלא זה עיקר הענין בבגד וממילא בודאי שיש לבגד הרבה מאד ערך עצמי ביכולת שלו להציג דמות של הלובש בצורה של בגידה כמו שכתבתי או צורה של כיסוי כאגואיסט ולפעמים אפילו צורה אמיתית של הלובש אבל ודאי שאין ענינו בגילוי הפנים! 

הבגד בא להבליט את היחודיות של כל אחד וזה על ידי הסתרת הגוף וגלוי הפנים שהוא גלוי האדם מלשון פנים.א"כ הבגד כשלעצמו אין לו שום ערך.

כנראה כוונתך היתה ששורש "בגידה" הוא ב.ג.ד. ולכן יש הקשר בין המילים.

לא היטבת לבאר את הקשר. אך חושבני שהקשר התבטא ע"י המילה הנרדפת של בגד "כסות".
שהוא לשון "כיסוי" שזה דבר שיש בעצם לבוגד. כל הבגידה מתבססת על היות הבוגד "מכוסה"..

בגד הוא מלשון "בגידה"
אפשר לראות מישהו לבוש בצורה מסוימת ובלי להכיר אותו אפשר כבר לחשוב שיודעים עליו משהו בגלל צורת הלבוש וזה יכול להיות תחפושת או אפילו סתם מלבוש שלא אומר עליו שום דבר מיוחד.

באשכול משפטים חכמים, יש משפט שאומר: "אם כולם חושבים אותו דבר, יש אחד שלא חושב כלל", ולדעתי במקרה כזה אף אחד אינו חושב. בכל אופן, נראה לי שניתן להחיל את הכלל הזה, גם לגבי בגדים. דהיינו, בגד שהנורמה היא ללכת איתו, (בעיקר גברים, לבוש חסידי, ליטאי), אין האדם עושה את הבגד ולא להיפך. אבל במקרה שאין הסטנדרט ללכת עם בגד מסוים, הרי שהבגד עושה את האדם, ולא רק זה, אלא אף מלמדת על הבן אדם. (לפחות ברוב המקרים).

מבריקה!
נעלי ספורט נועדו לכך מששת ימי בראשית, כמו גם נעלי העקב!
זו אקסיומה.
לגבי החלק האחרון של המשפט - בד"כ האדם בוחר מה הבגד שהוא רוצה ללבוש ולא להיפך.

נביאה-מי קבע שנעלי ספורט זה ספורטיבי? האדם
מי קבע שנעלי עקב זה אלגנטי יותר? גם האדם
אז האדם עושה את הבגד .
אולי היום שיש כבר מוסכמויות בקשר ללבוש אפשר לומר שהבגד עושה ת'אדם אבל בעיקרון לדעתי המשפט יותר נכון בכוון ההפוך

לאגו - זה היה גם טוב.
נסה שנית.

לרב ,האדם עושה את הבגד.  לבושו של האדם משקיף את אישיותו וכשאתה רואה את סגנון הלבוש אתה יכול לדמיין בערך את אופיו
אבל יש מקרים שבהם אנשים מתלבשים סגנון כלשהוא מלחץ חברתי או מכל מיני סיבות שונות והמלבוש הזה משפיע עם הזמן על אופי, סגנון  וכו
בקיצור בשני המקרים הנ"ל יוצא שאופי האדם משקיף את מלבושו וכן להיפך 
  

"כשושנה בין החוחים"...

שושנה, שורש - שן.  הקהה את שיניה שאל"כ אם מקהה את שלך.

"ומנותר קנקנים -  נעשה נס לשושנים..."

אם ניחשת את כוונתי - טוב.
אם לא - גם טוב.