האם דיני ממונות , אף הם בכלל החוקים ?

כידוע, התורה כוללת "חוקים" ו"משפטים".
החוקים הם מצוות שלא נתגלו לנו טעמיהם, כמו שעטנז ופרה אדומה וכד'. והמשפטים הם מצוות שטעמיהם ברורים ומובנים.
וכך אנו רגילים לחשוב שדיני הממונות אין בהם את ההגדרה של חוקים, כיון שטעמם ידוע ומובן.
ולכן אנו מצפים למצוא בהם את השכל הישר, בדיוק  כמו בחקיקה שהיא מעשה בני אדם.
ויהיה מן העניין להביא  את דברי הרמב"ן בנושא: - בעבור היות החוקים מצות לא נתגלה טעמם להמון, ימאסו אותם הכסילים, יאמרו מה החפץ לשם שלא אלבש הבגד הזה המרוקם ברקמי שש ותכלת, ומה נועיל כי נשרוף הפרה ונזרוק עלינו האפר. אבל המשפטים, הכל חפצים בהם והכל צריכים אותם, אין ישוב לעם ומדינה בלתי משפט. ולא תגעל נפש שום אדם משפט מכה איש ומת,  וכי ינצו,  ודיני השור והבור והשומרים וכיוצא בהם. (ויקרא פרק כו פסוק טו) 
אך כאשר אנו מתבוננים בדברים , אנחנו נוכחים לראות שהדברים אינם כה פשוטים, הרבה דינים מדיני הממונות , אינם מובנים בשכל,וההגדרה המתאימה להם, היא "חוקים".
ואינני מתכון לדברים שלא מובנים לנו מחמת פערים חברתיים ותרבותיים, כגון ירושת הבת או עדות נשים, שהרי הטעם לדינים אלו מובן אף לנו בשכלנו,  ועל אף שאנו מבינים שבזמננו החקיקה הזאת לא כ"כ מתאימה, בכ"ז , הדברים עדיין נכללים  בכלל המשפטים ולא החוקים. כמו כן  הפטור של גרמא בנזיקין, שעל אף שהוא אינו מקובל כיום במערכת החקיקה, אנו מסוגלים להבין את הסיבה לפטור בהלכה ע"כ.
מה שאני כן מתכון בדברי, הן  הלכות שונות  בדיני ממונות , כגון  הפטור של טמון באש, או את הדין הנוהג בבור:   "שור ולא אדם חמור ולא כלים", קשה  שלא להגדיר הלכות אלו כ"חוקים" שלא נתגלו טעמיהם.
זאת ועוד,  כאשר אנו לומדים  את דברי חז"ל, אנו רואים שהם  מתייחסים לדיני ממונות כשאר דיני המצוות , וכמעט שאינם עושים  שימוש במה שקרוי אצלנו "השכל הישר" , אלא מחפשים את פסק ההלכה רק מתוך  דרשות  הפסוקים.
ואביא דוגמה לכך.
במס' ב"ק ( דף נד ע"א) לגבי חיוב על נזקי בור, מביאה הגמ' את הפסוק "כי יפתח איש בור וכו' ונפל שמה שור או חמור", שואלת  הגמ' "אי מה הפרט מפורש דבר שנבלתה מטמאה במגע ובמשא, אף כל דבר שנבלתה מטמאה במגע ובמשא, אבל עופות לא! א"כ, נכתוב רחמנא חד פרטא. הי נכתוב? אי כתב שור, הוה אמינא קרב לגבי מזבח אין, שאינו קרב לגבי מזבח לא! ואי כתב רחמנא חמור, ה"א קדוש בבכורה אין, שאין קדוש בבכורה לא! אלא, אמר קרא...
והתמיה עולה מאליה: : כאשר אנו דנים על חיוב של בעל הבור בנזקיו, מה זה רלבנטי, אם הניזק מטמא במגע ובמשא או לא, מה לי אם הוא קרב לגבי מזבח או לא? מרא דעלמא, מה בכלל הקשר בין תכונות אלו של הניזק, לחיוב של בעל הבור, ובכ"ז אנו רואים שחכמים משתמשים בטיעונים אלה,בכדי לחייב או לפטור, ומתוך זה נראה שיותר ממה שהם  השתמשו בשכל האדם בכדי ללמוד חיובים ופטורים בדיני ממונות, הם  העדיפו ללמוד זאת  מפסוקים ודרשות, בדיוק כפי שנהגו  בהלכות פרה אדומה וכד' שבהם באמת אין מקום להגיון, רק לדרשות הכתובים.
האם באמת כך הם הדברים, או שבכ"ז ניתן למצוא הגיון משפטי בהלכות אלה של טמון באש ודומיהם ?

הערת איש העסקים בדבר העדר תוקף הלכתי לעסקאות בדבר שאין בו ממש או דבר שלא בא לעולם, איננה נכונה.
התחייבויות אלו (להבדיל מקנין) תקפות, ראה שו"ע חו"מ סי' מ' ובנו"כ שם.

ההבדל הוא שבזמן חז"ל עיקר המסחר היה באמצעות קנינים, ואילו כיום בהשפעת המשפט הרומי ויורשיו, המסחר הוא באמצעות התחייבויות חוזיות. גם חיסרון של אסמכתא אין כאן, אם יש סיבה כלכלית אמיתית לנטילת הסיכון על ידי המתחייב כמבואר בתשובות הרא"ש.

כפי שכבר נכתב, דיני ממונות ניתנים, יותר מהלכות אחרות, לפיתוח על פי סברה, ותוך ניתוח של הסיטואציה העיסקית. ניתן לראות את החופש המוחלט שקיים כיום בבתי הדין לממונות, ללא חיובי שבועה, קבלת חרם, או טענת קים לי.

השאלה שמטרידה היא האם מעבר לעשיית צדק במקרה הקונקרטי, יש בתורה הגבלות על דיני הממונות, הנובעות מתוך תפיסה כלכלית רחבה יותר: קפיטליסטית, סוציאליסטית, אנטי טראסטית, או אקולוגית ?
האם יש לתורה מה לומר על המשבר הכלכלי הנוכחי שנובע מפיתוח יתר של המסחר והמימון, מתוך תאוות בצע, על חשבון הייצור ? האם יש איסור תורני על איגוח משכנתאות ו-  CDS ?

חס וחלילה. אף אחד לא נעלב אישית, אך יש מצבים שדיון מתחיל לזור על עצמו הואיל והדברים באמת חוזרים לאותן נקודות מוצא.

. זה לא התכוין להיות נזיפה. אם ככה אני מתפרש, פירושו של דבר שעלי לפרוש...

בא"א
קבלתי את הנזיפה. אני עוצר

בעל בעמיו,

גם את הסצינה הזו אתה מוכרח שלא לפספס, הקטע שבו מתחיל כל אחד מהשחקנים לחזור על עצמו?

כתבתי למעלה את דעתי ביחס לשינויים בהלכה בעקבות שינוי המציאות, ואתה מכיר מן הסתם עוד כמה ספרים טובים בנושא (רמז: נריה גוטל).

בא"א
בבקשה, תמשיך באותו קו. האם לדוגמא היום תחייב בשן ורגל ברשות הרבים, כי הרי אצלנו בהמות אינן מסתובבות ברשות הרבים, או שתאמר גזרת הכתוב?

בוגי
אין לי מורא משמים בתורה. אני משתדל שיהיה מושא למורא שלי, אסכולת שמים בתורה הפכה את המושג הזה לריק מתוכן.

בלבו

יהי מורא שמים עליך כמוראך מפני שמים בתורה!