משהו יפה לבאר מרים מהאינטרנט : כתובת http://www.kipa.co.il/BIKORIM/show_art.asp?id=45280
ובאתי לבאר כאן את אשר נכתב, כי מתה מרים ונסתלק הבאר שהיה אחריהם במדבר - וזהו באר מרים.
ומה שקשה ממעשה משה ואהרון שציוום ה' לדבר אל הסלע והמה הכו ובכך לא קידשו שם שמיים לפני כל ישראל.
ועל שום שקרא משה לישראל "מורים" ועל שום שנפלו משה ואהרון על פניהם ולכך שלא כעס ה' על ישראל אשר הלינו על משה ועל אהרון ועל ה' שהוציאם ממצרים למדבר בלי מים.
וזהו לב עניין גדול שהוא ביסוד הבריאה:
ועניין באר מרים הוא- שהייתה מרים הנביאה אחות משה ואהרון מסוגלת, בראיה נבואית לראות מה הוא טוב במרי (מרד) העם נגד ה'. כמו מי שהוא תינוק והוא בוכה בבקשו אחר דבר מה ויודעת האמא כי כיוון שהוא בוכה בריא הוא ויחיה- כך היא מרים הנביאה- כאם לישראל וקשובה לצרתם ויודעת כי אין הם מבקשים למרוד בה' אלא שכיוון שעזבו ארץ חזקה בחומר ונטשו כל המנעמים לגוף ולא נותר להם בלתי המן ואף שמלותיהם לא החליפו ולא היו נצרכים לנקביהם לפי שהמן לחם קודש היה- היו חושבים שמא מאבדים הם את עולם החומר והלא לא נברא אדם אלא לתקן החומר ולא לאבדו וידעו ישראל בחוש שאין צריך להיות כן, אלא לפי שהקב"ה כשברא את העולם צמצם את הוויתו ומציאותו כדי שיבראו הבריות בעולמות התחתונים, שהרי הקב"ה אין לפניו אלא מידת הדין וגדולה נפלאה היא זו שברא את העולם במידה שהיא שלו בעשיה ושונה ממקומו הוא שאין לו לקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, והוא והיפוכו לפי שהיה ברצונו להעניק חסד בלתי מוגבל ועל ידי כך היה נותן לחם בושה, ורק לפי שמגביל הדין על ידי מידת החסד נותן אפשרות לאדם לזכות בטוב באמת על ידי מעשיו בעולם הזה.
וכן הוא ממעשה אדם הראשון, שאלמלא קילקל, ערב שבת בין השמשות היה חוזר העולם ומתכלל והיתה משתלמת תכלית הבריאה. והלא לא היה לו לאדם הראשון אלא מצווה אחת ונתערטל ממנה וכל זאת לפי שהחיים בעולם הזה אינו מושג על ידי כיליון החומר אלא רק בתיקונו, והוא ביותר ממה שעלה במחשבה כך עשה (ודבר זה אי אפשר לאומרו) כמו שאמר ה'- מי גילה רז זה לבני- על שאמרו "נעשה ונשמע" והלא הוא דבר שלא יאמר כי היאך יאמר ה' שמבלי רצונו, כביכול, נתגלה ענין זה לישראל? אלא שהוא עניין זה- כי קודשא בריך הוא וישראל חד הוא וכנסת ישראל ככלה לפני ה' ולהבדיל ולהקביל, כמו שזכה איש נעשית לו אשתו עזר כנגדו ואם לא זכו אש אוכלתם, מה גם כך כנסת ישראל לה' שהיא עזר כנגדו- שאינה עושה רצון טבעו של מקום, במקומו, כי במקומו הוא מידת הדין, אלא מחוץ למקומו, במידה שבה ברא ה' את העולם ולפי שהוא גיבור וכבש מידת הדין, ואין זה יתכן מידה כזאת באדם, שהיא עצמה כובשת אותה כמו אצל ה' שעל ידי מידת הדין כבש אותה וברא את העולם ברחמים.
וזהו עניין דוד המלך ע"ה, שידוע מהמדרש שהיה צריך דוד המלך למות בלידתו אלא שנתן לו אדם הראשון שבעים שנה מחייו ולא מת. ולמה נתן לו כן? אלא לפי שלאחר שקילקל אדם הראשון חיפש לו מי שיתקן ולא מצא לו תמים לבב יותר מדוד המלך שהרגו ליצר הרע לפי שאמר "וליבי חלל בקירבי" וכל כולו היה כלפי שמיא, אבל, כלל לא שכח ההתעסקות בעולם הזה ותיקון החומר, שרק על ידי זה יגיע האדם לשלמות שיהיה דיוקנו שלם. וידוע שהיה דיוקנו של יעקב אבינו כדיוקנו של אדם הראשון, לפי ששניהם עבדו את ה' מתוך תיקון החומר ולא נטשו אותו.
ודוד המלך, לא לשוא חלקו רבים וגדולים האם חטא, לפי שהייתה מידתו מידת מלך, ולא עשה עניין זה מתוך תאווה, לא לפי שכך הייתה מידתו כמו שכתוב שראה ברוח הקודש שממנה יצא מלך המשיח. והוא אותו עניין באדם הראשון, כי לפניו ניתן כל העולם והוא היה מולך עליו והיה משים מלכותו ורודה בכל הבריה כמו שציווהו ה', ועל כן גם כשחטא אדם הראשון, לא עשה כן מתוך תאווה, אלא מתוך טבע. והוא מה שאומרים כי לפני חטא אדם הראשון לא היה טוב ורע אלא רק אמת ושקר לפי שלא היה חטא זה של תאווה אלא של טבע.
ואף על פי כן שחטא דוד ולקח כבשת הרש הרי שתיקן משהו מחטא אדם הראשון, שהרי אדם הראשון אמר כי "האישה אשר נתתה עימדי" ואילו דוד המלך נפל על פניו והודה כי חטא לה', וזהו תיקון גדול מאוד שיחזור החוטא בתשובה תיכף שיוכיחו אותו והוא מעלת ישראל.
וגם עניינו של אבי דוד, ישי נזכיר לפי שמת בעטיו של נחש והוא נחש הקדמוני.
וכן הוא יוסף הצדיק שהיה מולך על ארץ מצרים, והיה מלך גם בבית אדונו ורק את אשתו אסר ממנו, ולא חטא על אף שבאה היא בלאט להחטיאו ופיתתה אותו, לא חטא ולכן נקרא יוסף הצדיק, אבל אף על פי כן, לא היה שלם מדבר הזה במחשבתו בתחילה, לפי שאמרו במדרש "בא הביתה לעשות מלאכתו" זה דבר עבירה, וכן מה שכתב בזוהר הקדוש. אבל עדיין לא חטא ממש והוא התעלות מלמטה לפי שהיה במצרים שהיא אבי אבות הטומאה שבארצות ושטופת זימה והיה זה ברצונה לחטוא ולא היה איש יודע, אלא, העלה בדמיונו דיוקנו של אביו, יעקב, שהיה דיוקנו כדיוקנו של אדם הראשון, שעשהו ה' כצלמו וכדמותו וזכר יוסף את בעל הבית האמיתי ולא חטא, אלא לפי שלא כיון דעתו לדבר זה מלכתחילה לא היה זה שלם לגמרי.
וכל אלה שהזכרנו, על פניו נראים כמעשה מרי ומרד (ח"ו) בה' יתברך, אלא שכולם לא עשו אלא לפי רצונו של ה', במידת החסד, שהיא ישוב העולם והמשכת עולם החומר על אף מידת הדין שרוצה לקבל ביטוי, וזה עניין כי המלאך האחר הינו מהמלאכים הקרובים לה' ממש, לפי שהוא מייצג ומוציא מן הכח אל הפועל את מידת הדין מלפני ה'.
ומה שחידשה מרים הנביאה, שהביאה הבאר בחייה והוא באר מרים, שבא לבאר מהו אותו מרי ומרד שקיים בכל דור ודור בישראל ולמה איננו אלא בבחינת "מי גילה סוד זה לבניי" שהוא התפשטות החומר ביותר. ואף בקורח ועדתו, נראה ה' בענן כאשר נקהלו על משה ועל אהרון, לפי שהיה זה עניין נכון לבאר כי מה' היה הדבר, כי אם לא היה מה' היו בני ישראל צריכים לבחור המנהיג הם, אבל בגלל שה' בחר אין מהרהרים אחרי זה ואין נותנים לכך סיבה. אבל לפי שהיה קורח ועדתו מתריסים ולא היו מאמינים במשה על אף דבריו נענשו. כי נאמן הוא וכבר הוכיח על הים- "ויאמינו בה' ובמושה עבדו" ולא היה להם לנסותו שוב.
ועד כדי כך חביב היה משה לפני ה' שלא הולך את ישראל במדבר ארבעים שנה לפניו, והנהיגם מעל הטבע, אלא בגלל משה שאמר "ובמה יוודע איפה כי מצאתי חן בעניו אני ועמך הלא בלכתך עימנו וניפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" ואמר לו ה' כיוון שמצאת חן בעיני אעשה לך גם את זאת. מכאן שמש רבינו ממש מחבר בפועל בין ישראל לה'.
וכשמתה מרים פחדו ישראל כי עניין זה של חשיבות החומר יכחד, וישארו הם במדבר כמלאכים אשר אין לפניהם לא אכילה ולא שתיה ודאגו דאגה אמיתית כי דאגתם הייתה במידה אשר בה ברא ה' את העולם, וטבע אותה בכל הברואים וביותר מישראל ולפיכך יש בישראל יותר "יצר הרע שבעריות הקלות" לפי שחזק בהם עניין של ישוב העולם בטבע ממש "לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם את העריות" ואין הם מורדים בה' כלל.
והוא אשר הלינו על משה ועל אהרון לבלתי התבטל עניין החומר מהם. ומשה, שהוא כמלאך ה', היה מתכעס על שנוטשים הגדולה שהרי היה הוא במעלה שמעל הטבע, לא כהתה עינו ולא נס ליחו, והרג את עוג מלך הבשן בזקנתו והיה מנהיג את ישראל במלחמות. וכיוון שדיבר משה עם ה' פנים אל פנים כדבר איש אל אחיו, לא הבין מדוע ישראל רוצים לשמור על מעלת השפלות זאת. ואילו ישראל, אין מעלתם כמעלת התבטלותו של משה "ונחנו מה" כי אין הם יכולים לשמוע את הדיברות מפי הגבורה אחרת ימותו, כי גופם ונשמתם אינם בחיבור שלם.
ולכך קרא משה לישראל "המורים" להם שינטשו את המרי אשר נמצא בישראל ויתקנו אותו, אבל לא הייתה מעלתם כמעלתו, וה' הסכים עם ישראל, לפי שבאותה עת נסתלקה נבואה ממשה ולא ידע איזהו הסלע לדבר אליו, והיכה בסלע מכת מרדות כמי שהוא מורד במלכות שהרי היה צריך הסלע להראות לפני משה כי היה בשליחותו של ה' להקדיש את שמו בקרב ישראל, אלא שלימדו ה' למשה עניין זה, שגם הסלע, אף על פי שדומם הוא יש לו חיות מאת ה' ועניין מבחינת עצמותו הוא באשר ברא אותו ה' ואף כי משה נצטווה עליו, לא נראה לפניו, שיש לפני עושי דבר ה' הרשות לקיים עצמם וכאן עשה עצמו, משה עבד ה' הנאמן, כמידה אשר אינה שלו והיא להבדיל כמידת בלעם הרשע, שהיה הוא מכה את אתונו לפי שלא ראה את שלפניו, ולא ידע מה הוא אשר ממנו נטתה. והיא נטתה מפני מלאך ה'.
ולפי המדרש - ולא קם נביא כמושה אשר ידעו ה' פנים אל פנים - ואמרו חז"ל בישראל לא קם אבל באומות העולם קם וזהו בלעם הרשע ולפי שנסתתמו מעיינות הנבואה מאת הנביא הרגיל במראה אלוקים פנים אל פנים כטבע ממש, הרגיש עצמו כעיוור ועל כן הכה.
והיה מתכוון במידת הדין עם ישראל, לפי שנתחלק משה עם השכינה בשאת נטל העם במדבר ושהיה ה' רוצה להורגם היה משה נוטלם עליו ועתה שאין רוחו של משה נוחה עימם נוטלו ה' עליו, משל להורים של ילד שלא היה עושה רצונם וכל פעם היו אומרים שכלו הקיצין ואם יסכימו שניהם בדבר יחמירו עונשו והייתה תמיד האם מקלה עימו והאב מחמיר, עד יום אחד שהחמירה האם וראה האב כי בנו אהובו הולך לענישה קשה והקל עימו, כך הקב"ה עם משה וישראל.
והיכה משה בסלע רק שהכאה זו הייתה מכוונת על ישראל שהם מורדים בה'. ורק דבר זה יוכיח את הקושי הגדול מדוע במעשה אחד איבד משה רבינו את הזכות הגדולה ביותר ולא הכניס את ישראל לארץ, שהרי הוביל אותם ארבעים שנה במדבר ועשה ניסים ונפלאות ועליו נאמר עבר ה' ואדון הנביאים ואבל ביתי נאמן הוא, והיאך ה שלפני ה' תמיד במעשה אחד, אם אין בו ממש יאבד חלקה טוב שכזאת. אלא לפי שמעשה זה יש בו משום דרך שאינה שלו ולפי שנקט בה הראה כי אין הוא מתאים להכניס את ישראל לארץ לפי משמשמעות ומהותה של הארץ והמצוות התלויות בה הם החיבור בין החומר לרוח. והרי אמר הנביא לדוד- לא תבנה בית לשמי כי ידך דמים מלאו- והלא עשה דוד כן במצווות ה' ואם כן מדוע לא יבנה את בית המקדש? אלא לפי מידת חיבורו של האדם והיעוד שנתן לו ה' כך פועלו בעולם.
ומשה היה חציו אדם וחציו מלאך ולו נכנס לארץ היה אורו מאפיל את אורה של הארץ.
וכמו שגערה בת קול ברבי שמעון בר יוחאי ובבנו והחזירתם למערה לפי שתורה זו שלמדו מנותקת הייתה מהחומר, ובמידת הדין לבד והיו מכלים העולם במבטם. וידוע שרבי שמעון בר יוחאי שי בו ניצוץ של משה רבינו.
והתיקון לנו- ישראל לשים ליבנו בפועלנו- שאסור לבטל החומר, אלא עלינו לקדשו במצוות ה' ומחשבתינו בלימוד התורה. ואל לנו לשכוח כי רק במצוות השלוש אשר הן יהרג ובל יעבור - לפי שמשחיתים האדם והחברה לבלתי היות תיקון בעולם הזה והם - גילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה, בכל השאר החיים קודמים, ואל לו לאדם למנוע את חדוות החיים ממנו כי כבר אמר הנביא "על כי לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" וצריך לשמוח תמיד בזוכרו את אשר נתן לנו ה' הטוב את החיים, בחסדו כדי להטיב לנו ושאנו נטיב גם אנו, ולא כדי לבטל את החומר שאין זה מעניינינו כלל, וכל העניינים הגבוהים של קבלה ועניינים המצמצמים את חדוות החיים ועצמתם, אין להתעסק עימם אלא ליחידים בלבד. רבים עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, רבים עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם- לפי שעניין עשות תורה עיקר וביטול החומר אינו מתאים אלא ליחידים בלבד, בעולם הזה.
רק יש לתת את הדעת בכל עיסוק בעולם שיהיה בדרך ארץ ובדרך תורה, שלא ישקע בעבודתו ויום רודף יום ואין הוא משים ליבו לעבודה אמיתית ומשתעבד הוא לעבודתו ולמשפחתו ולהבלי העולם אלא "עבדי הם" ולא עבדים לעבדים- "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" ולא יהיה מצטער ביותר אם חטא, אלא יצטער באותו רגע ויעצור, וישקול מעשהו ויזכור את ה' ויחזור בתשובה בליבו שיקבל על עצמו בלב ובמעשה ומיד יש לו לשמוח שמחה גדולה שכבר נתרצה והרי הוא אהוב לפני ה'. ולא ישקע בעצבות החטא- שהעצבות עצמו הוא החטא היותר גדול. ואסור לו לאדם להחזיק עצמו בבחינת חוטא, אלא חייב להזדרז מאוד לשוב בתשובה כדוד המלך. וישווה ה' לנגדו ולא יחטא. ויבטל עצמו לפני ה' כמשה אדון הנביאים ויאהב כל אחד מישראל כאהרון הכהן ויהיה שלם ברוח ובחומר כיעקב אבינו ואז יהיה אהוב לפני ה' כאדם הראשון לפני שחטא ויתקן זה בעצמו שהיה הוא מסוף העולם ועד סופו והיה מתהלך לפני ה'. רק ישים ליבו שהוא בעולם של חומר ויש לו לתקנו ולא להבטל ממנו והוכחה יש לי בעניין הזה שלא הוזכר בכל התורה כולה עניין עולם הבא ולא גן עדן וגהינום לעניין שכר ועונש ולא כל עניינים הרוחניים שמנותקים מהחומר, אלא מצוות שקשורות לחומר, גם אם הם לגוף או ללב או לשכל או לטהרה. כולם מענייני העולם הזה, בין לפרט בין לכלל ישראל ובין לכלל אומות העולם. אבל לא נזכר משהו שהוא מנותק מכך כלל, ולא שאין הם קיימים אלא דיי לנו לעסוק במה שהניח ה' לנו בעולם.
וכל התורה שצמחה מיחידים- על אף שאמת היא, אינה אלא ליחידים ולא לכלל העם. מה עוד שחלקם של תורות אלה הינן תורות של גלות ולא מתאימות לארץ ישראל, לפי שבארץ אין כל ענייני השדים וכדו' אבל יש עניין דרך ארץ והוא הטבע הפשוט בעשיית הטוב. ויש גם עניין שאדם יחיד יהיה בגלות.
אבל וודאי לא לרוב העם וודאי לא ברוב הזמן.
וצריך לדעת כל אחד מישראל שכל זמן שהוא במגמת התקדמות, גם אם לפעמים נופל באיזה עניין, לא יתעצב, אלא יתחזק להמשיך ויחזק בו כח החיים והקרבה לה' ויתקן לאט כפי יכולת השתדלותו כל עניין ועניין ויזכור כי אי צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, רק שלא יזלזל בתיקון דרכיו ויתקדם כל העת בכך. וחשוב גם בהסתכלותו באחרים שלא ידונם ויאמר כי הם מורדים בה' לפי שנותנים הם כח לחומר ואין הם מסתכלים ברוח ועושים רצונו של מקום , לפי שישראל עם שרידי חרב ויש להרגיעם ראשית, על ידי טוב שיבוא עליהם נחת ואז יתעורר בהם עצמם רצון הטוב לשוב אל ה' - כי זהו טבע של ישראל - ורק ממרים הם כאשר אין להם טוב רק יש לזכור לקיים התורה מעוני כמה שאפשר כדי לקיימה מעושר ואם לא עכשיו אמתיי. והתעלותו של אדם היא המעלה אותו במעלה רוחנית גדולה וגם את כנסת ישראל, אבל אל יחשוב לו אדם כי בגלל יהודי זה או אחר, או כמה מתעכבת הגאולה או שמנמיך את העם במעשיו הפרטיים, מלבד בחילול ה' או בהנהגה שהם חמורים. אלא ידון כל אדם לכף זכות ויתן מעשיו הוא גם ברוח וגם בחומר וישים ליבו כי אם יהיה הוא משתלם כל העת, כל אדם שיתן בו עניו יקבל ממנו האורה שלו ועל ידי זה יכול לשוב בתשובה ממש והוא משפיע הרבה יותר משאשר מי שהוא מתרה בבריות או אומר כך וכך עושים משעה רשעים וכו'. וירגיל עצמו במחשבה זאת שאין העולם הזה אלא לתיקון החומר- ואסור לבטלו ולזלזל בו, אבל יש לטהרו, לקדשו לההעלותו.
תוקן על ידי אורית09 ב- 26/02/2009 20:50:09
. צילום: רשות העתיקות
. צילום: יוסי סטפנסקי
16:17:01
