כמאמר חלק מהכותרת באשכול "והדממה זועקת" ,נזכרתי לבדוק
על :קריאת מגילה בשואה /במחנות ו/או על משלוח מנות באותה תקופה ולהלן מה שמצאתי :
משלוח מנות במחנה המוות
ר'
פנחס שמר בזכרונו את תאריכי החגים וימים מספר לפני כל חג, מועד או יום זכרון אחר, החל מתכונן לקראתו ומחפש דרך לקיימו או לקנות לו זכר - אות או סימן שלא ישכח חלילה את מאורע היום.
בתחילת חודש אדר, התחיל ר' פנחס לשנן בזכרונו את המגילה ולהעלותה על פיסות נייר קטנות וקטנטנות שאסף בחשאי ועל כרטיסי עבודה שמצא, כדי שיהיה לו במה לקרוא בפורים, אם לא את מגילת אסתר הרי לפחות קטעים ממנה.
את מצוות משלוח מנות החליט לקיים בפרורי לחם ומעט מים - חשב ר' פנחס להורי ממנתו הזעומה ולהקדישה לדבר מצוה.
יום אחד כשר' פנחס חזר מעבודתו לצריף המחנה, הלך ר' פנחס הלוך ותפוף בכל כוחו הכה ברגליו על האדמה. התנהגותו של ר' פנחס עוררה כמובן השתוממות כללית - על מה ולמה מאבד כוחותיו לריק? הוא ענה להם: "פורים היום יהודים ואני מכה את המן!"
הרעיון מצא הד בלבבות, מי במחנה לא רצה להכות את המן ולהתנקם ביוצאי חלציו הנאצים הארורים. הכאת המן בדרך זו דבקה איפוא גם באחרים, גם הם התחילו ללכת הלוך ותפוף.
כשחזרו לצריף לא קיבלו את מנת האוכל הזעומה - משנודע לראש המחנה שהיום הוא "פורים שמח" החליט להתעלל היהודים ולנקום בהם את נקמת המן. באותו לילה הוציא את כולם פעמים מספר למפקד, העמידם לדין והענישם. הטרידם בעבודות נוספות ולמרבה הצער מנע מהם אף את מעט האוכל שהיו רגילים לקבל.
לר' פנחס נוסף על עינויי הגוף עוד עינוי שבנפש. כל הזמן התכונן לקיים נוסף על מצוות מחית עמלק גם את מצוות "משלוח מנות" בפרורי לחם ומנת המים ואילו עכשיו נמנעה ממנו מצוה שבמשך כל שנות חייו קיימה בקפדנות ובדיקנות. ר' פנחס התמוטט בבכי אולם תוך כדי בכי נזכר במעשה שהיה עם הצדיק ר' ישראל מרוז'נין בעת שישב בפורים בבית הסוהר. הצדיק אסף את דמעותיו עד שנתמלאה הכוס, הרימה כלפי מעלה, נאנח ואמר: "ריבונו של עולם, אין לי למשלוח מנות דבר מלבד דמעותיי".
תוקן על ידי שרגאפייבל ב- 05/03/2009 15:48:45