חנוכה והאור של יוסף

האור של הנר השמיני הוא האור של יוסף הצדיק, כך עפ"י הקבלה. האור של יוסף מוסיף והולך כל השנה כולה, עד חנוכה
של השנה הבאה, כל החיים כולם.

הנר השמיני בא לתקן את כל השבעה נרות. כל שבעת הנרות זה כל ההויה, כל המציאות.

והמציאות היא כל כך קשה שאנחנו כבר לא יכולים לחיות היום עם הכוח שלה. חייבים לקחת כוחות עליונים ממקום גבוה יותר, לקחת את האור השמיני הזה, שהוא בחינת יוסף, שהוא מוסיף והולך, שזה אין סוף. שזה בלי להסביר. שזה למעלה מהגוף, שזה למעלה מהכוח.

יוסף הצדיק בא להוסיף לנו אור נוסף על כל האורות שיש לנו. והוא ממשיך ומוסיף והולך.

יוסף מכונה צפנת פענח. מילה עצומה ונוראה שבאה לתת לנו כוח להמשיך בחיים.

היא באה לתת לנו כוח לגלות את הארת הפנים בתוך הסתר הפנים. היא באה להראות לנו שאף על פי שהכל לא מובן,
הכל כל כך קשה, מכל הכיוונים, כמעט מתייאשים, אך בכל זאת יש שם משהו נסתר, צפון, וצריך לפענח אותו. צפנת פענח. לפענח את הצפוּן. הצדיק אכן נעלם. אנחנו עדיין לא מבינים מה זה הצדיק. צריך לפענח.

גם אחי יוסף לא עמדו על סודו ולא הצליחו לפענח אותו.

וזו גם המציאות שלנו. לא מבינים מה זה הצדיק וכמה הוא נחוץ לחיים שלנו, של צאצאינו.

בכל דבר בעולם יש סוד, יש נקודה נעלמת, יש ניצוץ אלוקי שצריך לגלות אותו. עולם מלשון העלם, נעלם. צריך לקלף
את הקליפות ולגלות את הנקודה הזו. ומהי? יש רק אחד בעולם. הכל אחד. אני – כלום. האמת הזו נסתרת, צריך לקלף את כל הקליפות שעוטפות אותה. ומהי הקליפה הכי קשה? הקליפה של שקר החן והבל היופי.

אנחנו עסוקים בחיצוניות, לא נוגעים בנקודה הפנימית האמיתית. חשוב לנו איך אנחנו נראים ומה חושבים עלינו ולא מבינים שהיופי האמיתי של האדם הוא משהו הרבה יותר פנימי ועמוק מהחן החיצוני.

חנוכה – חן של כה (כה כסלו), חן של מסירות נפש. אברהם אבינו היה הראשון שגילה את החן הזה כשאמר בלכתו לעקידה: נלכה עד כה.

מסירות נפש זה לא רק 5 אנשים שהולכים להילחם עם היוונים, עם רבבות עַם. לא זה מה שדורשים מאתנו.

מסירות נפש זה קצת יותר ענווה, זה ה' מֶלך, ה' מָלך, ה' ימלוך לעולם ועד. ואני – כלום.

הרע בלע את הטוב. הפרות הרעות בחלום פרעה בלעו את הפרות טובות המראה. אך הטוב נמצא בפנים. יכולים לגלות אותו.
עם ישראל יצא ממצרים. הטוב יצא מהרע. ויש תקוה. ואין יאוש.

שבעת הנרות – שבעת הרועים. הנר השמיני – האור של הצדיק שבדור, האור של רבינו. האור שמאיר בדורות האחרונים
ויאיר עד ביאת גואל צדק. זה האור של אין ייאוש. זה האור בשביל מי שקלקל ופגם בכל. שיידע שאין ייאוש.

הקב"ה מתפאר בכל יהודי ויהודי. בכל נקודה טובה שמסתתרת בתוכו. כשרואים את כל הצרות ואת כל ההסתר פנים ואת כל הדברים הקשים שעוברים על כל אחד מאתנו מתפרצת לה השאלה – מי יכול להתגבר על כל הצרות האלה?

והתשובה: האור הפנימי הזה, שזה מוסיף הולך, שזה אין סוף, שזה לא להתייאש, הולך ומתגלה בעולם, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ככה תבוא הגאולה. אדם מכניע את הקליפה של שקר החן, מגלה את הטוב מתוך הרע, את האמת
מתוך השקר, מגלה שאין ייאוש, מגלה את ה'". (באור פני מלך חיים) …

האור של 'זאת חנוכה' הוא האור של יוסף, בית יוסף להבה. והוא הולך וגובר, הולך ומוסיף.

האור של יוסף שורף את כל אלופי עשו. זה הנר השמיני של חנוכה.

זה הנר של יוסף ששורף את כל הסטרא אחרא ע"י ניצוץ אחד.

זאת חנוכה- כל הסטרא אחרא נשרפת כעת. באמונה שלנו בצדיק, יש כח לשרוף את כל הסטרא אחרא.

והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה.

ע"י ניצוץ אחד של אמת, מתלהב הלב של איש הישראלי להשי"ת וכל השבעים מדורות (של התאוות והיצרים) נהפכים לשבעים שלהבות  דקדושה. והאור הולך וגובר מרגע לרגע. עד שכל עם ישראל יחזור בתשובה.

לא נגמר חנוכה, אומר רבי נתן.

להיפך, האורות הולכים וגדלים, השלהבות הולכות וגדלות,

ובשנה הבאה יהיו אורות עוד יותר גדולים ועוד יותר חזקים".…

בזמן הדלקת הנרות זו סגולה נפלאה ונוראה לישב כנגדם ולהתבודד עמו יתברך, להודות, לבקש,
שזהו עת רצון גדול מאד. לישב מול הנרות כל עוד הם דולקים ולפרש שיחתו להשי"ת בלשון שהוא רגיל בה, ויספר לפניו יתברך את כל מה שבלבו, ויתן לו תודה והודאה על כל החסד שעשה עמו מיום היותו על האדמה עד היום הזה.

ועל ידי כך יתרחב לבו לבקש ולהפציר על להבא,

וה' יתברך, השומע תפילת כל פה, ישמע תפילותיו ויושיעו.

המציאות של יהודי היא מציאות של חנוכה כל השנה.

זכינו באור, בתורה, באמת לאמיתה, כשסביבנו הרבה חושך. צריך לזכור זאת בכל רגע ורגע.

ולהודות... ולהודות... ולהודות...

קישור ישיר לקטע: http://www.levbreslev.co.il/MPS/?action=showobject&sn=2_799