למנוע מכשול-קריאת זכור על ידי ת"ח הפטורים ממלחמה

ויש לדון השנה שגם אסור להחפש לשוטרים וחיילים, מי יכול להוציא ידי חובת זכור

.

ללא ספק, לא פג טעמו.

מואדיב,
האם הבדידות היא מכיוון שאני אני או מכיוון שאתה לא אתה?

.


נו, מיכי. גירית אותי.


מעשה בכמה בחורי ישיבה שנלקחו לב"ע. כשהגיעו למעלה, הפקיד בקבלה ביצע את תהליך הקליטה, נתן להם את המפתחות לחדר, ורק ביקש מהם:
"אני מבקש שתשימו לב, כשאתם עוברים ליד חדר מספר 30, לכו בשקט ואל תעשו רעש".

וכך היה גם עם הבאים בתור לגן העדן. מכולם ביקש כך המלאך-פקיד בקבלה.

אחרי כמה ימים, פגשו תושבי גן העדן הללו את המלאך-קבלה, ושאלו אותו:

"מה מיוחד בחדר הזה?  מדוע אסור להשמיע רעש כלשהו על ידו?"

"ראו", אמר להם המלאך, "בחדר ההוא יש כמה תלמידים מישיבת הר המור. הם בטוחים שהם לבד כאן".



ואכמ"ל

מואדיב, הסיפור במקורו הוא על הליטווק המצוי. הוא אכן עושה זאת בגלל הברכה. בחור מהר המור יעשה זאת גם בלי ברכה, רק בשביל הזכות למות על קידוש השם, העם והארץ (הסדר לאו דווקא, ואכ"מ). ובפרט לפי אותה אמונה אווילית וחסרת מקור שכל הנהרג בגלל יהדותו הוא מקדש השם, וכבר דנתי בזה כאן בעבר.

.


מעשה שהיה, כך סיפרו במחוזותינו, בתלמיד ישיבת הר המור, שהלך בשעת לילה אל הכותל דרך הרובע המסלמי, ותפסו של קאזאק אחד, מצעירי הישמעאלים, ושבריה משוננת בידו.

וביקש לבצע בו, כמקובל, מעשה אהוד בעגלון.

עצרו הבחור בתנועת יד, ואמר לו:  שוואיה שוואיה.

ומייד עמד ובירך בכוונה עצומה: לשם יחוד וכו', ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו למות על קידוש ה'.


ראה הישמעאלי את הדבקות, ונמס ליבו. הכניס את השבריה לכיסו, ופנה ללכת. צדיק כזה - אין בליבו להורגו.

מיהר אחריו הבחור:  מממממ!   ממממ!    מממממ!!!


והדברים עתיקים.

מואדיב, דומני שברכה אחרונה יהיה קצת קשה לעשות. תבקש  ממישהו שיוציא אותך באמירת ברכה על הקבר. אמנם תליא בחקירת האחרונים בדין שליחות, האם יש שליחות לאחר מיתה (כפי שלומד הקצוה"ח ברי"ף), או לא. :)

.

האם אני צריך להגיד לשם ייחוד לפני שאני מבצע בי את דין המחיה, או שמא ברכה אחרונה?

אתה אומר שמה דאינו בו ליכא בשלוחו. מה מסר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו.