| נשלח ב-14/3/2009 22:59 |
 |
| |
ריכוז אשכולות פורים התשס"ט
בס"ד
הואיל ולקראת פורים התשס"ט נאספו אשכולות רבים בדף הפורום אספתי אותם לאחר כבוד לאשכול זה.
זאת התחלה של נקיונות הפסח שלא יפסחו על הפורום שלנו, ובהזדמנות זו אני מודיע שבמסגרת הסדר שאערוך כאן
אתחיל לעבוד על מפתח לפורום המכיל חומר רב, ואשמח להיעזר בחברים הקוראים כאן במשך השנים.
המעוניין לעזור יפנה אלי בפרטי על מנת לקבל הנחיות באשר לאופן העזרה.
שבוע טוב.
_________________
 http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 23:02 |
|
| |
י'הי ונהפוך הוא
בס"ד
  י'הי ונהפוך הוא
חסד_לאלפים
בס"ד
"י'הי ונהפוך הוא" - אלה ששמם מתחילים ב - אל"ף וא"ו ו- ה"א - - כמו המן (ימש"ז) ובזמננו - אחמדינז'אד - י'היו נהפכים.
יהי רצון שמכאן ולהבא הנה יהי' ונהפוך הוא לשמחה.
(עפ"י אגרות הקודש ומפי ר' חיים משה שליט'א)
_________________
 The smallest good deed is bigger than the greatest intention
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 23:03 |
|
| |
ההבטחה של פורים
חסד_לאלפים
בס'ד
במסורת היהודית נאמר, שבעתיד יבוטלו כל המועדים מלבד פורים (מדרש שכר טוב, ט', ב').
מדוע דווקא פורים? מדוע דווקא מועד "שולי", בן יום אחד, "מדרבנן" ולא "מדאורייתא" (כלומר, פסיקה של רבנים ולא ציווי מהתורה), שאפילו לא נאמר בו "הלל", יישאר איתנו לנצח ואילו חגים אחרים, שמוזכרים בתורה, כמו פסח, שבועות וסוכות ייעלמו?
זה תמיד נראה לי מוזר, אבל מי אני שאתווכח עם המסורת היהודית? אך שמונה-עשר החודשים הקשים האחרונים, כאן בארץ הקודש, סיפקו לי קצה חוט לתשובה.
כשנדמה שהכול חשוך, כשהעולם נראה כאוטי ומסוכן ובאופק לא נצפה כל פיתרון לבעיות המדיניות, הצבאיות, הכלכליות והרוחניות, כשאנו זקוקים בדחיפות להנחיות מעשיות ומציאותיות (גם אם אלה לרוב לא פותרות את המצב) - בימים מדכאים ומפחידים שכאלה, ימי "נראה-שאין-כבר- מה- לעשות" - פורים הוא התרופה!
החיים הטובים
לפני למעלה מאלפיים שנה, בעת התרחשותו של סיפור המגילה, העם היהודי בפרס/בבל, היה במצב טוב. שבעים שנות גלות, שהחלו בחורבן הבית, הסתיימו. ארבע שנים קודם לכן, הוביל זרובבל, יחד עם הנביא מרדכי והחכם מרדכי, את שיבת ציון ושם החל העם לבנות מחדש את הבית השני.
אך מרבית היהודים בחרו להישאר בגולה. החיים בפרס היו טובים והם עלו במעלה הסולם החברתי. מעמדם החברתי היה כה גבוה, עד שהוזמנו למשתה המלך ב"בית הלבן" של הבירה, שושן! העתיד בבבל נראה מבטיח.
ואז... "ונהפוך הוא", בהינף עפעף של העין האלוקית, הכול התהפך! כוחו של המן עלה ופחד וייאוש מילאו את לבבות היהודים. פני ה' נסתתרו (מלה שמזכירה את שמה של אסתר) ורק בשעתם הקשה והאפלה ביותר, על סף חורבן ממשי, שבו היהודים והעדיפו את מלכם הנצחי, על פני המלך אחשוורוש. בתהליך שנראה הגיוני וטבעי לא פחות, התהפך מצב העניינים על כנו ואת החשיכה הפיג אורו הבוהק של "כוכב השחר", מביא הגאולה.
הצלה בלתי סבירה
כל זה אירע בזכותו של יהודי עיקש ו"בלתי מעשי", שסירב להיכנע בפני רשויות פרס. יהודי פרס כעסו עליו בשל כך, משום שלמראית עין, הוא העמיד אותם בסכנה! ההצלה הגיעה באמצעות אישה אחת, שגינוני החצר היו זרים לה, שלא היה לה כל כוח פוליטי ולא בני ברית או ניסיון. היא ראתה את המצב, הבינה אותו ופעלה. היא הורתה לבני עמה לצום ולהתפלל ואז סיכנה את רווחתה וטובתה האישית. היא לא פעלה בציבור, לעיני כול, כי אם מאחורי דלתיים סגורות, בארמון המלך ובחדרי חדרים. עוד מוסיף המדרש ומספר, כי ההצלה הגיעה בזכות תפילותיהם הפשוטות והלא מתוחכמות של ילדי שושן היהודים, שעדיין לא למדו כי לתפילה אין כוח בעולם הפוליטי.
אין "ניסים" גלויים בסיפור המגילה ואין התרחשויות ניסיות. זהו לכאורה סיפור "טבעי", על תככי חצר ועל מאבקי כוח ושלטון - מלך, מלכה, שרים, מרגלים, כשהטבע האנושי שולט כאן ברמה. שמו של ה' אינו מוזכר ולו פעם אחת במגילה, אך הוא תמיד נמצא שם, מנחה, מחליט, צופה ומחכה לפעולתנו מאחורי הקלעים, עד לרגע הפעלת "ונהפוך הוא"... והכול משתנה!
על פי המדרש, בכל מקום במגילה בה נכתב "המלך", מתייחס הכתוב לאחשוורוש רק למראית עין. המלך האמיתי הוא אלוקים!
כאז כן היום
כיום גם אנו עומדים במצבים קשים ומסכני חיים: מיתון, אבטלה, מחבלים מתאבדים. כיצד נוכל להמשיך ולשמור על ארצנו, על אדמתנו, על חיינו וחיי ילדינו? האם קיימות תשובות מעשיות לשאלות אלו?
אף אחד לא יודע, כך נדמה.
ואז מגיע י"ד באדר ומספק לנו לא רק תקווה, כי אם גם תקדים. "ונהפוך הוא" - דבר אינו עומד במקום. הדברים משתנים, מתהפכים כהרף עין, "במצמוץ" אחד של "העין האלוקית". ממש כמו מרדכי ואסתר, גם עלינו מוטלת המשימה לחפש פתרונות ולנקוט בכל אמצעי מעשי כדי לשמור על שלומנו ורווחתנו. אך בסופו של דבר, כאז כן היום, אלוקים הוא הכוח המניע.
לא מזמן, עוד בחיינו-אנו, זכינו לראות נס פורים "טבעי" שכזה, בפרס של היום. מלחמת המפרץ (הראשונה) המפחידה, הסתיימה יום לפני פורים. 39 טילי סקאד נפלו על ארץ הקודש והחטיאו את מטרותיהם פעם אחר פעם. תושבי ישראל יצאו מהחדרים האטומים, הסירו קילומטרים של נייר אטימה מהחלונות והדלתות והחזירו את המסכות האיומות למקומן בארון. איש לא ידע כיצד תסתיים מלחמה זו ולאחר שהסתיימה, ניתן היה להסביר את כל מה שהתרחש, כהשתלשלות אירועים טבעית לגמרי או כ"נהפוכו", התגלמותה של אצבע אלוקים בהיסטוריה.
כמו אסתר וילדי שושן, אנו ממשיכים להאמין שתפילותינו נשמעו ושאלוקים הוא זה שמנהיג את ההיסטוריה. ה' הבטיח לאברהם שצאצאיו יהיו מרובים מ"כוכבי השמיים". איננו שבויים בידי תהליכים פוליטיים, תוכניות אנושיות או ממשלות, בין אם מדובר בממשלת פרס העתיקה או החדשה, בזו של וושינגטון, או של ירושלים. אנו מחויבים ישירות למלך מלכי המלכים, כשהפעולות שלנו, הן אלה שקובעות את עתידנו.
זהו המסר שמעביר לנו יום הפורים וזוהי ההבטחה שלו. זו גם הסיבה, שבשלה יישאר פורים בלוח השנה היהודי לנצח נצחים.
פעולת ה"ונהפוך הוא" תלויה בעיקר בנו...
(מאת יפה גנז תחי' Aish.co.il - )
_________________
The smallest good deed is bigger than the greatest intention
תוקן על ידי mordechay1 ב- 14/03/2009 23:00:19
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 23:09 |
|
| |
חסד_לאלפים
 "יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים"
בס"ד
" וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ" (אסתר ג, ח).
כאשר המן בא אל אחשורוש להזהיר אותו מהיהודים, הוא הסית אותו ואמר: "יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים", שואל המדרש: מה הוא ה"אחד" המיותר כאן, כל עם הוא אחד ועמים הם שניים, ולשם מה הדגישו כאן "יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד".
בא המדרש ומסביר; המן ואחשורוש אימצו את מוחם להבין את סוד הקיום של עם ישראל. הנה ישנו עם שחי בפיזור – מפוזר ומפורד במאה ועשרים ושבע מדינות, ובכל זאת הוא עם אחד. איך, מי ומה מאחד אותם, למה אם קורה משהו ליהודים המתגוררים בהודו, יהודים ממדינה אחרת חשים לעזרתם?...
כשהיתה עלילת-דם בדמשק לפני מלחמת העולם הראשונה, נזעק סר משה מונטיפיורי מאנגליה לסייע בידם. מלך סוריה בשעתו, שנפגש עמו, שאל: "אדוני, אתה מאנגליה, איזה עסק יש לך עם יהודי בכלא בדמשק, תסביר לי, אתה הרי אנגלי, לא סורי. מזה נוגע לך?" הרי אם יבקשו לעלות לגרדום גוי סורי, וכי יבוא גוי מהודו לסייע בידו?... בקיצור, עם משונה – העם היהודי, שמשהו מאחד אותם...
עד שהמן גילה ואמר: ישנו עם מפוזר ומפורד אך ה"אחד" מאחד את כולם. מהודו ועד כוש הכל אומרים את אותו: "שמע ישראל ה' אחד" – אחד אלוקינו!
ה"אחד" שזור בין כולם.
סיפרתי כמה פעמים מה שהתרחש עמי בימי המלחמה הגדולה, כאשר ברחנו ממקום למקום. המלחמה עטפה אותנו מכל הצדדים והכל חיפשו רכבת לברוח יותר לעומק המדינה, ורכבות לא תמיד היו.
באחד הימים נקלעתי במנוסתי לתחנת רכבת בבוכרה, ללא כרטיס להמשך הדרך. כמובן שלא היה לי קרוב או גואל באותו איזור, כך שלא היו לי אפשרויות מילוט. השמש הלכה ושקעה, וידעתי שמי שנמצא משוטט בלילה תחת כיפת השמים ואינו מקומי – ישר לבית סוהר. ומבית הסוהר לעולם הבא.
עמדתי תוהה, חצי שעה לפני השקיעה, החושך התקרב ובא, ואין רכבת להדחק פנימה (ללא כרטיס) להמשיך את הדרך. להיכן אפנה? אם אתחבא תחת ספסל וכד' בתחנת הרכבת, שוטרי המקום יגלו אותי.
לפתע צדו עיני זקן היושב בפאתי התחנה ומצחצח נעליים, העליתי חשד "אולי הוא יהודי".
אם אלך לשאול אותו "האם אתה יהודי?" ואטעה, אוי ואבוי. ריבונו של עולם! עמדתי חסר אונים וברכי רעדו מחרדה, תהיתי מה לעשות. עד שעלה במוחי רעיון. התקרבתי אליו, בהתרגשות מהולה בפחד וקראתי: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (אם הוא גוי, לא יבין מה שאמרתי). מצחצח הנעליים הגביה את עיניו ולחש לעברי: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בנעימה בוכרית עתיקה. יהודי בוכרי!
רבותי, אחד עשר יום התחבאתי בביתו, הוא לא הבין את שפתי כי אני הייתי מפולניה, אידיש לא הבין כלל, והוא דיבר בוכרית שאני לא ידיעתיה, דיברתי עם האצבעות. וניצלתי.
חשבתי לעצמי באחד הלילות, ודמעות חמות זלגו מעיני:
"אילו ח"ו הייתי גוי, כל מה שהייתי קורא לעברו בפולנית לא היה שווה כלום, "לך לכל הרוחות" היה מפטיר ושולח אותי, לא היה מבין מילה. ריבונו של עולם! איזה קשר יש לי עם היהודי הבוכרי הזה? את השפה שלי הוא לא מבין, את אבי או אמי לא ידע ולא הכיר, הוא לא ראה מעולם יהודי מפולין, אבל. אבל! שנינו, אני והוא – אומרים את אותו שפע ישראל. והדמעות ניגרו מעיני טיף אחר טיף... מה זה יהודי...
שם בפאתי בוכרה הבנתי את המן הרשע, את הבעיה שלו: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" – מצד אחד הוא מפוזר ומפורד בכל קצווי תבל במאה ועשרים ושבע מדינות – אבל יש אויר אחד שהם נושמים. זו התורה...
(מתוך הספר "להגיד")
אשריכם ישראל! 
_________________
The smallest good deed is bigger than the greatest intention
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 23:11 |
|
| |
חסד_לאלפים
"משנכנס אדר מרבים בשמחה"
בס"ד
ביום רביעי א' אדר תשס"ט ראש חודש אדר הבע"לט , בשעה 10:00 בבוקר כולנו אומרים פרק לב' בתהילים ומבקשים רחמי שמיים על כלל הרווקים והרווקות בעם ישראל שיזכו כולם לזיווג הגון בקרוב . (נוסח תפילה בהמשך) אנא הפיצו לכולם (גם לנשואים) ויהי רצון שתתקבלנה תפילותינו אמן.
תהילים פרק לב
לְדָוִד, מַשׂכּיל: אַשׁרֵי נְשׂוּי-פּשׁע; כּסוּי חֲטָאָה.
אַשׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהוָה לוֹ עָוֹן; וְאֵין בּרוּחוֹ רְמִיָּה.
כּי הֶחֱרַשׁתּי, בּלוּ עֲצָמָי-- בּשׁאֲגָתִי, כּל הַיּוֹם.
כּי, יוֹמָם וָלַיְלָה-- תּכְבַּד עָלַי, יָדֶךָ:
נֶהְפּךְ לְשַׁדִּי-- בּחַרְבֹנֵי קַיץ סֶלָה.
חַטּאתִי אוֹדִיעֲךָ, וַעֲוֹנִי לֹא כִסּיתִי
אמַרְתּי, אוֹדֶה עֲלֵי פְשׁעַי לַיהוָה;
וְאַתּה נָשׂאתָ עֲון חַטּאתִי סֶלָה.
עַל-זֹאת, יתְפּלּל כּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא:
רַק, לְשֵׁטֶף מַים רַבּים אֵלָיו, לֹא יַגּיעוּ.
אַתָּה, סֵתֶר לִי מִצּר תּצּרֵנִי:
רָנּי פַלּט; תּסוֹבְבֵנִי סֶלָה.
אַשׂכּילְךָ, וְאוֹרְךָ בּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ; אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי.
אַל תּהְיוּ, כּסוּס כּפֶרֶד אֵין הָבִין:
בְמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם; בּל, קְרֹב אֵלֶיךָ.
רַבִּים מַכְאוֹבִים, לָרָשׁע: וְהַבּוֹטֵחַ בּיהוָה חֶסֶד, יְסוֹבְבֶנּוּ.
שׂמְחוּ בַיהוָה וְגִילוּ, צַדּיקִים; וְהַרְנִינוּ, כּל-ישׁרֵי-לֵב.
 לנשים
תפילה למציאת בן-זוג (מהשל"ה הקדוש)
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּמְצִיא לִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים אֶת זִוּוּגִי הָרָאוּי לִי בִּזְמַנוֹ, זִוּוּג הָגוּן הָרָאוּי לְהוֹלִיד, תַּלְמִיד חָכָם, גָּדוֹל בְּתוֹרָה וּבְירְאָה, מִזֶרַע צַדִיקִים ,וְאַנְשֵׁי אֱמֶת וְירְאַת חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁהִמְצֵאתָ זִוּוּגוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, לְאַבְרָהָם וְיצְחָק וְיַעֲקב וּמשֶׁה, כָּל אֶחָד זִוּוּגוֹ בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ. וְאוֹתוֹ אִישׁ שֶׁתַּמְצִיא לִי לְזִוּוּגִי יְהֵא אִישׁ טוֹב, אִישׁ נָאֶה בְמַעֲשָיו בַּעַל מַעֲשִים טוֹבִים, בַּעַל חֵן, אִישׁ מַשְכִּיל וִירֵא אֱלהִים, רוֹדֵף צְדָקָה וְגוֹמֵל חֶסֶד. וְלֹא יְהֵא בּוֹ שֵׁמֶץ פְּסוּל וּמוּם וּפְגָם, וְלֹא יְהֵא כַּעֲסָן וְרַגְזָן, רַק בַּעַל עֲנָוָה וּנְמִיכוּת רוּחַ, בָּרִיא וּבַעַל כֹּחַ. וְאַל יְעַכֵב אַכְזְרִיּוּת הַבְרִיּוֹת וְשׂוֹנְאִים וּמַחְשְבוֹתֵיהֶם וְתַחְבּוּלוֹתֵיהֶם לְעַכֵּב אֶת בֶּן זוּגִי הַהוּכַן לִי.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִי לְפָנֶיךָ, ה' צוּרִי וְגואֲלִי
לגברים
תפילה למציאת בת זוג (מהחיד"א ז"ל)
רבונו של עולם, בחסדך יצרת עולמך, ובראת אדם, ועשית לו עזר, וצויתנו לישא אשה ולהוליד בנים, והחמירו עבדיך רבותינו זכרונם לברכה שלא לאחר מצוה זו, ויען חיי האדם בעולם הזה ובעולם הבא תלויים כמעט באשה, ובעונותינו הרבים אין עוד נביא ולא בעלי רוח- הקדש, לדעת איזו ראויה כדי לקיים מצותיך. לכן בלב נשבר באתי להפיל תחנתי לפניך אב הרחמן, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתתמלא רחמים עלי ותזמין לי בת- זוג נאה, יראת ה' ובעלת מדות טובות ובעלת מזל טוב, וטובת שכל ומוצלחת ומבורכת, כי בזה אוכל לעבוד עבודת הקדש בלי טרדה, והיה הנערה אשר ידברו לי עליה והיא ראויה, ויש לה יראת- ה' ומידות טובות ומזל טוב והוגנת לי, ברחמיך הרבים תחון עלי ותטה לבי לגמור הדבר באופן שאוכל לקיים מצותיך וטוב לי בעולם הזה ובעולם הבא. אל מלא רחמים, ר'חום ח'נון ש'ומר ת'ומך מ'ציל י'שר פ'ודה (יכון בשם רחש תמיף) עזרני על דבר כבוד שמך. עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך. חנני וענני ושמע תפילתי (יכוון בשם (לא להזכיר בפה) אראריתא) כי אתה שומע תפילת כל פה, ברוך שומע תפילה (יכוון (לא להזכיר בפה) אוכץ אזבוגה).
יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי.
כל המתפלל על כלל ישראל ועל חבריו נענה תחילה
_________________
The smallest good deed is bigger than the greatest intention
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 23:22 |
|
| |
eman0n
עדלאידע בין ארור המן לברוך מרדכי זוהי 'ראיית הלב' - פורים התשס"ט
בס"ד
עדלאידע ?
אין הדברים כפשוטם כי הרי דתנו אוסרת הוללות כזו כמובא המון פעמים בכתובים כגון "החושד בכשרים", "הוי האומרים לטוב רע ולרע טוב.." ועוד ועוד...
אז מהו העניין של עד דלא ידע בין ארור המן וכו'' ?
מובא בגמרא יומא ע"ה
"כל הנותן עינו בכוסו (מתבסם מיין)- כל העולם כולו דומה עליו כמישור."
והדברים עמוקים,
לכל אדם יש דיעות קדומות וסוביקטיביות לגבי העולם ובריותיו, העולם שלנו בעינינו מחולק לקטגוריות ותגיות, רק לדוג'' מחיינו: "חרדים", מזרוחניקים", ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים ועוד אין ספור תגיות.
הדיעות הללו מונעות מהעין לראות דברים כאמיתותם,
הדיעות הללו הן כמו הרים המסתירים לנו את האופק.
כשאדם שותה יין, הוא מתחבר לסביבתו וחשוב שסביבתו תהיה כשרה,
ואז כל ההרים הללו נמסים - הכל בעיניו ישר, אין אהובים יותר או פחות, מוכן לחבק ולרקוד עם כל אדם,
ההרים נמסים ?
דהיינו מה שאמרו חז"ל "כל העולם כולו דומה עליו כמישור."
הוא פתאום רואה באופק דברים שלא ראם קודם,
וזוהי ראיית הלב,
שרואה את מה שהעין והשכל לא רואים ולא מסוגלים לראות, שרואה את ההעדר והגריעות שהעין רואה בצורה הופכית - כשלמים ולא חסרים.
ואמרו חז"ל בסנהדרין "גדולה לגימה שמרחקת את הקרובים מקרבת את הרחוקים".
עד דלא ידע = את הידיעות הכוזביות המונעות ממנו לראות מעבר.
וזהו פירוש יפה של עדלאידע בין מה שאנו רואים כארור ומה שאנו רואים כברוך,
שאז אנו רואים את התמונה המלאה ולא את הפרטים הרבים "טוב" ורע" המסתירים את האמת לאשורה הנשקפת מול עיני הבשר שלנו.
וצריך את שתי הראיות בעולמנו זה, ראיית העין וראיית הלב,
על שאמרו חז"ל:
"אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו..
כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן שנאמר וימנע מרשעים אורם "
(חגיגה)
כלומר האור השייך יותר לראיית הלב היה בידי אדה"ר, ולא היה לו שייכות לראיית העין הבשרית,
ואיך היה רואה את כל העולם ? = היה בעיניו כמישור = ישר בתרתי משמע אופקי וללא עקמומיות פוגמת,
אם כך קל להבין מדוע לדברי ה''מכתב מאליהו'' ר" אליהו דסלר ז"ל ולדברי עוד התומכים בגישה זו, סבר אדה"ר כי יצליח להיכנס לעולם ה''מישורי'' בעיניו, לקדש את השם ולחזור לגן עדן,
וכאמור טעה.. כי ראייתו לא היתה שלמה,
ולא הבין כהלכה את משמעות גדרי הטוב והרע ואת קושי זה העולם,
שלשמחתנו\ צערנו אנו כן מסוגלים לראות,
וחז"ל הקדושים לא רצו גם כן לעמוד באותה בחינה ואמרו "יתיי ולא אחמיניה" (יבוא המשיח ולא אראה אותו),
כי קשה לעמוד צדיק באותה העת,
כי אם ראיית הלב היא גדולה מראיית העין - אז האיזון נשבר וכגודל הצדיק גודל היצר הרע המכשילו בדברים שעינו מתעלמת מהם להרע לו והרי הקב"ה מדקדק עם הקרובים לו כחוט השערה,
ולכן צריך את שתי הראיות העין (השכל) והלב,
שאם הלב כמובא לעיל רואה יותר - משיגנע חסיד - מה שלא קיים בדורנו אלא בצורה מלאכותית,
אז הצדיק עלול להקל ראש במה שהתורה וחכמיה אסרו,
והקב"ה מדקדק עימו כיוון שצדיק הוא.
ואמר רבי יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון (פרקי אבות משנה)
ואפילו משרע"ה שראה את רבי עקיבא ז"ל בונה תילי תילין של הלכות מקוצו של יו"ד תש כוחו,
כי ראייתו היתה יותר קרובה בספקטרום הדורות לראיית מלאך (שרואה רק אמת או שקר אבסלוטים)
מראיית יהודי מדור התנאים ובטח יהודי מדורנו שראייתו רואה רע כמעט בכל דבר, אך גם טוב - בערבוביה.
והאיזון ביניהם שלפעמים דק כקליפת השום הוא המחליט על כשרות הדבר אם לעשותו או להימנע ממנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 23:23 |
|
| |
בס"ד
כל זה דיבורים של מי שעדיין יודע להבדיל....
אחד.
המאחד את כל פעולות המשתנים.
פורים שמח
מרדכי היהודי.
שתו רק יין.
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 23:25 |
|
| |
eman0n
בס"ד
אכן בפורים ניתנה לנו רשות לתת ללב לראות מה שהעין מסתירה ביתר הימים בעזרת היין כי יין ישמח לבב אנוש,
לראות שהכל נמצא באחדות למען אותה תכלית של אותו אחד יחיד ומיוחד.
שושן פורים שמח לכם ידידי.
גם הטוב וגם הרע משמשים למענו בערבוביה
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2015 00:35 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2016 00:01 |
|
| |
.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2017 08:44 |
|
| |
הקפצת התשע"ז
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
