| נשלח ב-3/5/2013 17:44 |
 |
| |
עודד
ואני דווקא חושב שכן. אם אדם נותן לנשותיו להדיחו מהדרך שהוא הלך בה ומאמין בה, זה לא סימן להעדר חכמה?
הגמרא אומרת אין אדם חוטא אלא אם נכנס בו רוח שטות.
איזה הוא חכם- הרואה את הנולד, אומרת המשנה וגם ההגיון והנסיון האנושי.
אם שלמה היה חכם הוא לא היה מייסר את עמו בשוטים- אדם חכם היה יודע כי מהלכים כאלה יובילו למרד ולאיבוד הממלכה. כפי שקרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2013 16:28 |
|
| |
ירוחםשמ, אין קשר הכרחי בין חכמה, והתנהגות בלתי מוסרית, או עניני אמונה.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2013 12:23 |
|
| |
עודד לא השאיר עדות? עדות לאי חוכמתו.
מלכים א פרק יא
(ד) וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו:
(ה) וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים:
(ו) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק כְּדָוִד אָבִיו: ס
לא מצפים להתנהגות כזו מאדם חכם!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2013 12:14 |
|
| |
התשובה הפשוטה היא לא!
אלו דברי קילוסין של הכותב ולא עובדה.
יש להכיר בעובדה שלא השאיר אחריו שום עדות, בכתב או בע'פ, ישירה או עקיפה, כדי להעיד על איזו חכמה יוצאת דופן במיוחד.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2013 16:51 |
|
| |
יצייר דמיונך עיירה טיפוסית -
יהופיץ אשר לצד כתריאליבקה.
בשתי משפחות גרו שתי עלמות חן
(ענו, כך נדמה לי, לשרה ורבקה).
היתה כל אחת מאותן עלמות
בחורה חכמה, חיננית, חרוצה.
אך לאמא הסבירה, אף על פי כן,
מדוע ולמה אינה מרוצה:
"'הן לא טוב היות האשה לבדה'
וכהנה פסוקים רבותינו לימדו.
יצא לי מכל החורים ארמלו
ודווקא נשמע לי סבבה טן דו."
אך אבוי לא נמצא באותה עיירה
אף בחור חרדי לבקש את היד
(היו שם פחות אברכים מנשים
ולחלק היה אף סיפור מהצד).
כתבו איזה פתק, אמרו לשליח:
"קח אופניים, עלה על הרמה
סע אל הפוסטה היישר והרץ
אל העיר, לישיבה, הדברים טלגרמה".
שמחו בישיבה עד מאד גם ענו
במהירות לבנות שיגיע מזור:
"יבואו שני חברה שעה נקובה.
חכו ברציף, תדאגו למחזור."
עומדות ברציף בחורות, אמהות.
עשן מתקרב ונשמע צפצוף חד.
נפתחת הדלת בתום הנסיעה.
ושומו שמיים - אברך רק אחד!
אמהות, בנותיהן, מתחילות שם לריב
כמו מדינות ישראל וערב.
עצרו קצת לנשום, נמלכו וחשבו:
יביאו את כל הסיפור אל הרב.
הקשיב יסודית למקרה המוזר,
הסתובב ואמר לקצב הקטן:
באמצע חתוך הברנש, לפחות
תקבל כל אחת איזה חצי חתן.
נבהלה אם אחת ואמרה "תרגע -
אמצא עוד חתן לבתי הנאה."
ואידך "חתוך החתן" צעקה,
חככה את ידיה במין הנאה.
(בתה שם שומעת אמה מתחרפנת,
אודמת נלפתת מרוב מבוכה.)
חייך אז הרב ואמר לחתן
"מברוק, ידידי - הן זו חמותך".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2009 14:08 |
|
| |
מיכה
פשוט איני רואה שהדיון מתקדם.
בתמצית אלו עמדותי:
1. הציון לגבי שלמה באשר לחכמה - אין עיקרו לשבח או לגנות, אלא להציע קונטקסט כללי למעשיו - ריבוי החכמה יכולה להביא לתוצאה חיובית או שלילית, והיא גם אינה תנאי מחייב לתוצאה מוסרית נאותה. הכוונה להצביע על אדם בעל סוג של גדלות עצומה ושע"כ תוצאות התנהגותו לטוב ולמוטב היו קיצוניות.
2. באשר לטענתך למשמעות ע"ז ועריות, איני מסכים וע"כ כתבתי שאם אותך זה משכנע אשרייך הרי על כך מוכיחים הנביאים את ישראל, ולדעתי מבחינה אבסולוטית - אלו חטאים חמורים בעלי תוצאת ומשמעות חמורה, אם אינך סובר כך - אשרייך.
3. לטעמי ניהול הממלכה צריך לקחת בחשבון צפי של תוצאות ממעשים - כריתת הבריתות עם הנכרים גמרו להטיית הלב, וכפי הנראה היו לכך משמעויות כבר בחייו לכל הפחות לגבי השפעות דתיות בממלכה וכפי הנראה לתוצאות נוספות, וע"כ זו בהחלט מערכת שיקולים שיש למלך לשקול בתחילת צעדיו.
בסיכום: לדעתי, ניתן לומר ששלמה הצליח בחכמתו באופנים שונים להעצים את ממלכתו וכוחו - "הרצון לעצמה". אולם להתעצמות זו כפי הנראה היו משמעויות ותוצאות דתיות ומוסריות שמתחילה היתה צפיה ממנו לשקלם בחוכמתו ולחשוב על "המחיר" ואולוי גם להבין מה טיבו של "ויתור" על עצמה ועל שימוש בחכמה, וע"כ חז"ל מבקרים אותו שחכמתו היתה לו גם לרועץ.
והבוחר יבחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2009 11:00 |
|
| |
מיכה
מדרשים- זה בשביל לדרוש אותם, מדרש זה לא אמת, מדרש זו לא עובדה, ראה רמב"ם הקדמה פרק חלק.
לשמוע את העצים, להאזין לשירת האילנות, את זה כולנו יודעים, צריכים רק לגור ולחיות במקומות הנכונים. להאזין! ולא רק לשמוע.
פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לג
ששה קולן יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע בשעה שכורתין את האילן שהוא עושה פרי הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו , ואין הקול נשמע
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2009 03:48 |
|
| |
ירוחם
והעצים?
ומה עם כל המדרשים המעניינים של חז"ל?
צענע
לא הבנתי מה עניין התכונה הנשית של תפיסת הפרטים - אל המשפט?
"(אולי רגישות כלפי חיות והבנתן מביאה גם לרגישות אנושית? אני לא בטוחה בזה מפני שרואים גם דוגמאות הפוכות) "
ישנם חכמים המשתמשים בחכמתם לטובה וישנם חכמים הנוהגים להפך. האם פירוש הדבר שהחכמה איננה מועילה לעשיית טוב? החכמה היא כלי, ניתן לעשות בו טוב וניתן לעשות בו רע. גם הרגישות היא כלי, השווה ביסודו בין חיות ובני אדם, אלא שניתן להשתמש בו באופן הנכון - כלומר במידה ובמשקל - לחיות בכמה שצריך ולבני אדם בכמה שצריך - ואפשר לעשות זאת ללא משקל (וזה כמובן שלילי).
לפני כן כתבת:
"מעניין לשאול איך בקיאות בשפת החיות מתאימה אף היא לחכמת לב ונחוצה אף היא למנהיג שהוא גם שופט."
מעשה היה בלילה ההוא, ואלך לי על הדשא במסלול מאולתר בדרך אל תחנת האוטובוס. עודני הולך, ולפתע מגיח קיפוד בריצה מן החשיכה. אינני זוכר מי הגיב ראשון, אך לאחר רגע שנינו עמדנו זה מול זה - הוא מסומר למקומו ומופנה אלי צידו, ואני במרחק של כשני מטר - עומד ומביט. הבטתי דקה או שתיים - והוא בשלו, לא זז ממקומו. עינו שפנתה לכיווני - אף היא לא זזה. אילו היה זז, הייתי עוקב אחריו, לראות מה הוא בעצם מנסה לעשות. מכיוון שלא זז, הבנתי שאין רצונו בְּדָבָר, אלא שלא אפחיד אותו (לא ידעתי בהתחלה שאני מפחיד אותו). חשבתי גע, התכופפתי התרוממתי, חזרתי על התנועות, והוא בשלו. הבנתי שבאמת אין לו שום תכניות. התכופפתי שוב והתבוננתי עליו ולתוך עיניו. אמרתי, אם הוא כ"כ מפחד ראוי לרחם עליו. כיוון שכך, החלטתי להראות לו רחמים, וריככתי את מבע עיני. וכהרף עין עיניו נעו למשך שנייה או שתיים, ושוב נעצרו. אין ספק שהשינוי במבע עיני גרר אחריו את התזוזה בעיניו. כיוון שראיתי שגם זה לא מספק אותו, עזבתיו לנפשו. אמנם ניסיתי ללכת ולשוב ולעקוב אחריו, אבל נראה היה שגם זה לא מתאים לתכניותיו, הלכך אמרתי לו שלום בליבי והלכתי.
יודע אני ממעשים שארעו לי עם בני אדם, שדברים יכולים לעבוד בופן דומה בהחלט, וגם כשמדובר במבע עיניים בלבד - ובלבד שיודעים כיצד לעשותו.
עכ"פ, ידוע לי שזה משפיע גם על יחסינו בהמשך - על האינטראקציה בינינו, ועל המוכנות של אחד עבור השני.
(וכמובן, שגם לגבי עצמי זה עובד...)
תאמרי שהכל דמינות? אולי, את לא תהיי הראשונה שאומרת את זה. אבל "המציאות עולה על כל דמיון". אני לא נוהג לחשוב שספר נכתב משפיכת דיו, והי"ב.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2009 03:15 |
|
| |
הלך
אם אין לך מה לענות - זו בעיה שלך, דווקא לי יש מה להמשיך- אבל אם אני אלך בדרכך - ככתוב בשירת דוד. (הרי לאורך כל דבריך אתה מנסה להוכיח שאולי שלמה היה פחות.)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 11:29 |
|
| |
דגים- לא מדברים- אי אפשר לדבר כשהפה מלא מיים!
בעניין הציפורים- עצמי את העיינים והקשיבי לקולות של הרבה מדברים נשים בעיקר-
ועשי זאת גם באגם החולה ומקומות מים- כשלהקות ציפורים יורדות לשתות. כמעט שאין הבדל.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 11:18 |
|
| |
לירוחם
רעיון יפה אבל מה תגיד על שפת הדגים או הציפורים?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 11:09 |
|
| |
צענע
אני מסכים לרוב מה שכתבת, את שואלת---מעניין לשאול איך בקיאות בשפת החיות מתאימה אף היא לחכמת לב ונחוצה אף היא למנהיג שהוא גם שופט
את כנראה לא מסתובבת בבתי משפט ופוגשת אנשים (חיות) מחוץ לסביבתך הטבעית.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 10:52 |
|
| |
"וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע: כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה."
"וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט"
"הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן"
שלמה ביקש מהקב"ה חכמה למטרה מסוימת מאד:לעשות משפט.לשם כך אין צורך בידע פילוסופי או בכמות אינפורמציה אדירה.לשם כך נחוץ דבר אחד:לב.
מדובר כאן על לב חכם.לא על חכמה במובנים אחרים.
משפט שלמה מתאר את התגשמות בקשתו של שלמה.
שלמה המלך היה בעצם פסיכולוג טוב.
חכמת הלב היא מה שאנחנו מכנים היום פסיכולוגיה:היכולת להבין את הזולת עד הסוף על סמך אינפורמציה מילולית או שפת גוף.בקצרה:לדעת לקרוא את הזולת בצורה מדויקת היא היא סוד חכמת שלמה.
חכמת לב היא החכמה החשובה ביותר למנהיג שהוא גם שופט.
גם המשלים שהמשיל שלמה כדי להסביר דברים מופשטים היו תמיד בהתאם לתפיסתו של האיש העומד מולו.
מעניין לשאול איך בקיאות בשפת החיות מתאימה אף היא לחכמת לב ונחוצה אף היא למנהיג שהוא גם שופט.(אולי רגישות כלפי חיות והבנתן מביאה גם לרגישות אנושית?אני לא בטוחה בזה מפני שרואים גם דוגמאות הפוכות)
{והערת אגב:מקובל לעשות הבחנות בין תכונות גבריות לנשיות (לא בין גברים לנשים!!),גברים ממאדים ונשים מנוגה,וכו' וכו'.
תפיסה מרחבית היא תכונה גברית.תפיסת פרטים היא תכונה נשית.הדבר מתבטא בחיי יום יום בתלונות של נשים שגברים לא מבחינים במה שקורה מולם.מה שנקרא:לא רואים ממטר.
אולי את התכונה הנשית החשובה הזאת ביקש שלמה מהקב"ה.}
תוקן על ידי צענערענע ב- 18/03/2009 10:51:11
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 08:35 |
|
| |
מיכה
אם אתה השתכנעת ממה שכתבת -אשרייך
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 05:52 |
|
| |
1 ""נקודה מסויימת" - נשים וע"ז???"
כן גם דבר מרכזי יכול להיות נקודה (מרכז המעגל למשל, הוא נקודה. ראה בהקדמת האבן עזרא לפירושו על התורה. אין ספק שהוא ראה בדברי הפרשנים האחרים הרבה דברים בעלי ערך. אבל יותר חשוב היה לו "הנקודה".)
ומכאן תשובה גם לירוחם - ראינו הרבה חוטאים בדעת שפויה וצלולה לחלוטין - תבדוק בעצמך. (שוטה דווקא פטור ממצוות). הרוח שטות יכולה להיות נקודה קטנה, במרכז באמצע או בצד, וכל שאר הנקודות במעגל יהיו טובות ומוצלחות בותר, משל למה הדבר דומה? לתמונה גדולה היפה מכל התמונות. ונשפכו עליה חמישה טיפות דיו שחור, בנקודות מרכזיות שגורמות לשנות את פני התמונה. האם עכשיו התמונה כבר איננה "היפה מכל התמונות"?
2 זה שגבריאל נעץ קנה, זה "נקודה" שקיימת במישור המטפיזי בלבד. "ניהול הממלכה", לא אמור לבדוק מה יקרה קרוב לאלף שנים אחר כך, ואדרבה - "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם".
('לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני'. לאורך כל מזמורי התהילים מופיעים כל מיני 'חסידים' עלומי שם. דוד כנראה ראה עצמו אחד מה. ועזרא ובית דינו ראו את דבריו כדברים שנכתבו ברוח הקודש, ולא כ"מגלומניה בלע"ז הלועזים")
|
|
|
|
|
