ברוך הגומל לחיבים טובות זמן רב שהיתי מאושפז בב"ח ואחרי האשפוז תהליך החלמה ארוכה לכן לא היתי כאן ועכשיו בחסדי ה' אני חוזר אט אט לשיגרה.
הנה החסידות דורשת דבקות בקב"ה היא דורשת בטול היש (ישות) כל המצוות יש להם משמעות של העלאת הגשמי לרוחני
גם מצוות הצדקה לפי החסידות אינה מתוך רחמים הרש"ז מלאדי כותב בסידורו על מצוות הצדקה "כשמפזר מיגיעו ונותן לה' בשמחה וטוב לבב הנה ע"י זה פודה נפשו משחת דהינו בחינת פנימית נקודת לבבו שהיתה בחינת גלות ועתה נפדה מהחיצונים בצדקה זו. הנה כי כן אין כאן רחמנות על הזולת אלא תקון העצמי הרש"ז אינו יחיד בגישה זו של כלל המיצות כולל מצוות של בין אדם לחברו שאין הם מתוך רגש כלפי הזולת אלא נועדו לתיקון העצמי.
האם אין בגישה זו גורם אשר בעצם מזניח את מצוות בין האדם לחברו שהרי הם כאמור נטולים רגש החמלה אלא פרצדורה אלוקית שבין אדם לעצמו והגורם הרגשי בעצם לא קיים.
(נכתב בהשראת סיפרה של לאה אורנט "רצוא ושוב")
בשורות טובות.
נשלח ב-24/3/2009 09:39
סאנישט
בהכל אתה צודק. אבל אף פעם זה לא מגיע, לכמוך
החת"ס מסביר- אמר רבי עקיבא- ואהבת לרעך כמוך- זה כלל גדול בתורה,
בנושאים של תורה זה כלל גדול, לזכות את השני במצוות אתרוג תפילין וכד' לתת שעורים בדברי תורה, הכל בחינם ואפילו אם זה כרוך במאמץ- כאילו כמוך.
אבל במילין דעלמא, כמוך??
נשלח ב-24/3/2009 08:36
ירוחם
לא צריך הרבה שהצליחו מספיק שאחד הצליח. הכונה במילת רעך עפ"י חסידות הוא לכל יהודי בפועל ממש לא רק חילוני אלא אפילו מי שאינו חסיד חב"ד האם רבים מגיעים לשלמות בזה, לאו דוקא. אבל בהחלט מנסים ותופעת השליחות תוכיח. בעצם אפשר לשאול כך על כללות ספר התניא, כמה נוהגים כך. אבל לימדוני רבותי שהעיקר הוא שחותרים -ובאמת - לאותו כיוון. וראה בתניא פרק ט"ו ההפרש בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו ששניהם בינונים (=של תניא) אלא שזה שאינו צריך להתייגע הוא לא עבדו.
בעל הלכה כמי? שניהם צודקים. ברמת הפשט אכן אי אפשר ולכן הפשטנים מוציאים אותו מפשוטו. אבל ברמת פנימיות התורה אפשר ואפשר. וזה קל מאוד צריכים רק להתבטל לגמרי וכשהאני אינו תופס מקום הרי מרגישים שכל הנשמות אחד. הקושי הוא רק איך מגיעים לדרגת ביטול כזה.....
נשלח ב-21/3/2009 21:29
סאניטש
אתה כותב וזוהי "חידוש" של החסידות שואהבת לרעך כמוך פשוטו כמשמעו כמוך ממש בלי שום הבדל.
האמת שכך גם הפשט בתורה, אבל ר' עקיבא העמיד את זה במבחן המציאות ההגינית והאפשרית.
אבל החידוש החסידי מציאותי ואפשרי? האם ראית הרבה נוהגים כך באמת? ומצליחים?
האם רעך- האם הכונה כפי שכתוב בתורה- כל יהודי? אפילו אם הוא לא חסיד חב"ד?- ואפילו אם הו חילוני? אוכל נבלות וטריפות?
או שזה רק הלכתא רעיונית- למשיחא?
נשלח ב-20/3/2009 15:59
למי שאינו חסיד, רמב"ן ובעל התניא הלכה כמי? ועוד שהרמב"ן העיד בנו שזה בלתי אפשרי.
(אני לא מאמין למי שיאמר שהוא אוהב את כולם בשווה, תאמר לאשתך שאתה אוהב אותה בדיוק כמו כל אדם אחר)
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 20/03/2009 15:55:50
נשלח ב-20/3/2009 15:53
כבר כתבתי שזהו חידוש של החסידות, ועפ"י נגלה אכן יש הפרש. וגם זה מדרשת הכתובים ואילו לא הי' לנו כתוב לדרוש היינו פוסקים כבן פטירא. היינו שבעצם כולם שוים אלא ש"גזירת הכתוב" שחייך קודמין. וראה עד"ז בתניא אגה"ק ט' שבעצם צריכים לעשות חסד עם כולם בשוה רק שעפ"י דין אשתו ובניו קודמין.
נשלח ב-20/3/2009 09:14
סאניטש מי כתב? וטעם ואהבת לרעך כמוך - הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך
בעל כן, גם אהבת עצמו. היינו לאהוב את האלקות שבו, וכשיש אהבה זו הרי אהבת השני היא כמוך ממש. וזוהי "חידוש" של החסידות שואהבת לרעך כמוך פשוטו כמשמעו כמוך ממש בלי שום הבדל.
נשלח ב-19/3/2009 09:02
סאניטש גם אהבת עצמי?
נשלח ב-19/3/2009 06:28
סאניטש
ישר כוח יפה הוא ביאורך.
בשורות טובות.
נשלח ב-18/3/2009 21:14
חלמישצור לאהוב הקב"ה = לאהוב יהודי = לאהוב את עצמי. אם אני לא אוהב את השני באמת ובמורגש, הרי אינני מקיים המצוה. ומה משנה מהו הדחף לאהבה לפועל אני אוהב אותו. ובדוגמה שהבאת מהרשע, בגלל שיש בו ניצוץ אלוקות אני אוהב את הרשע, לא רק את הניצוץ. ובעצם זה לא "תוצאה של הפרוצדורה" זה אולי תוצאה של ראיית האמת, כשרואים שבאמת יהודי הוא א שטיק געטליכקייט (חלק אלוקה פ"ב בתניא) הרי התוצאה הטבעית מזה היא אהבה. ובעומק יותר אהבת ה' ואהבת ישראל הם היינו הך. וכמובא בספר 'היום יום' החסידים שאלו את אדמו"ר הזקן: איזה עבודה נעלית יותר, אהבת ה' או אהבת
ישראל? ויען: אהבת ה' ואהבת ישראל שתיהן כאחת חקוקות בנשמתו רוחו ונפשו של
כל אחד מישראל. ומקרא מלא דיבר הכתוב "אהבתי אתכם אמר ה'", הרי שגדולה
אהבת ישראל, שאוהב מה שהאהוב אוהב.
נשלח ב-18/3/2009 00:32
אני מתפלא שאף אחד לא התנדב לטפל בשורש הבעיה של שמניך ולמצוא לו מישהיא
נשלח ב-17/3/2009 19:39
ובכן מה הוא רחמים הרש"ז באחת הפרקים היותר מפורסמים בלקוטי אמרים תניא פרק לב אומר כך : ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלוקות שבתוכם המחיה נפשם האלוקית וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחינת גלות בתוך הרע מסטרא אחרא הגובר עליה ברשעים והרחמנות מבטלת את השנאה ומעוררת האהבה. ע"כ הדברים נאמרים בהקשר של אהבת הרשעים. אפשר להבין את הדברים כפושטם זהו נימוק המאפשר גם אהבה כלפי הרשעים אך האם זה באמת כך? האם אין הרחמנות כלפי הרשעים אינה אלא מערכת יחסים עם העולם העליון
וגם ביטול הסטרא אחרא ומה שמרחמים על הרשעים אינה העיקר אלא תוצאה של הפרצדורה שבין האדם לעולם העליון. מי אני הקטן שיתן פרשנות לדברי האדמו"ר הזקן בעל התניא והש"ע.
בודאי ת"ח שבפורם יביעו את דעתם לכאן ולכאן ותן לחכם ויחכם עוד והדברים פתוחים לפרשנות של באי הפורם.
בשורות טובות.
נשלח ב-17/3/2009 18:02
צענע
האורחים של אברהם-המלאכים נראו כערבים. ושם הגמרא שהבאת -אומרת- גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה- וזאת הגמרא לומדת מהסיפור של אברהם שעזב את השכינה, שבא לבקר אותו, ורץ לקבל את פני האורחים הערבים שלו.
שאלות לעיון-
1. הגמרא ואנחנו לומדים את זה כאמור מאברהם- מהיכן למד הלכה זו אברהם? שהעז לעזוב את השכינה בשביל לקבל את פני האורחים?
2. הגמרא בב"מ אומרת על הסיפור הזה - מכאן שאשה עיינה צרה באורחים, איך זה מתקשר למאמר הראשון?
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-17/3/2009 17:37
צענע לפי הכלל הידוע כתער של אוקאם, אני מעדיף לעבוד עם מינימום הנחות.
האם רבים מגיעים לשלמות בזה, לאו דוקא. אבל בהחלט מנסים ותופעת השליחות תוכיח. בעצם אפשר לשאול כך על כללות ספר התניא, כמה נוהגים כך. אבל לימדוני רבותי שהעיקר הוא שחותרים -ובאמת - לאותו כיוון. וראה בתניא פרק ט"ו ההפרש בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו ששניהם בינונים (=של תניא) אלא שזה שאינו צריך להתייגע הוא לא עבדו.
