יעקב אבינו, ודוד המלך - בעלי תשובה

פרשת השבוע "ויחי" מתחיל בפסוק "ויקרבו ימי ישראל למות."
כיוצא בזה ההפטרה מתחילה בפסוק " ויקרבו ימי דוד למות."

הקשר בין שתי הפרשיות הוא צוואות יעקב ודוד
צוואת יעקב שהיא בעיקרה חזון נשגב לאחרית הימים ,לכל תולדות העם אשר יצא מזרע בניו, והיא כוללת גם דברי תוכחה קשים לאותם בנים אשר סטו מן הדרך הראויה.
דויד מצווה את שלמה בנו ללכת בדרך ה', אך גם מצרף לכך הוראות אשר טיבן חיסול חשבונות.
גם יעקב וגם דוד חטאו , אבל היו גם בעלי תשובה, שידעו שעל חטאים משלמים, ושניהם הצדיקו עליהם את הדין, וידעו על העונשים הצפויים להם.


אני בחרתי להתמקד בנקודה שבה אני רואה את החיבור ההדוק ביותר לפרשה.
והיא תעלומת יחס דוד לאבשלום בנו.
דוד מתאבל על בנו זה ומבכה אותו במילים "בני אבשלום מי ייתן מותי תחתיך היום" כיצד ניתן להבין פשר יחסו זה של דוד לבנו המורד אבשלום?

ההסבר לכך הוא כי דוד המלך על אף היותו חוטא הריהו גם בעל תשובה. חטא פרשות אוריה ובת שבע רובץ עליו, ואף על פי שהדבר נסלח לו לאחר תשובתו, אין דוד סולח לעצמו, והוא יודע כי בעניין מה שאירע במשפחתו, אין הוא ראשי להופיע כדיין אמת הדורש לעשות משפט, שהרי הוא עצמו ניכשל בחטאים ובפשעים הדומים מאוד אל מה שעשו בניו.

למעשה, על פי דברי הנביא לדוד, אבשלום נוהג באביו כפי שראוי היה דוד שינהגו בו, ומכאן שהריגת יואב את אבשלום היתה פגיעה בנפשו של דוד עצמו.
בעניין זה אומר רבי שמחה מדווינסק:' כי דוד היה סבור כי יש להתנצל את אבשלום קצת (להתנצל במשמעות להצדיק) על שהיה מוכרח בגזירת הנביא" הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעינייך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת"
סיפור אבשלום היה למעשה העונש שהטיל הקדוש ברוך הוא על דוד על שלקח את בת שבע אשת אוריה החיתי, ובתור שכזה מילא אבשלום שליחות ולכן לא היתה הצדקה להורגו חרף כל מעלליו

בס"ד
איקה יקר
מה ההקבלה שמצאת בין הפרשות?
מה הקשר שבין החטא של דוד למרד בנו אבשלום?

בשורות טובות

תוקן על ידי - אדמיוחד - 1/7/2003 12:50:57 AM

שבוע טוב לכולם
ווטו,
החיבור שאני רואה הוא בדיאבד.לאחר מעשה.

העובדה שאבשלום נהג כפי שנהג היתה מבחירתו,
הוא יכול היה שלא לנהוג כפי שנהג.
דוד שהיה בעל תשובה הוא זה שידע בנפשו כי מה שעשה לו אבשלום בגזירת ה' היה. (בדיוק כמו יעקב שידע את הצפוי לו על חטאיו שלו,כפי שבא לידי ביטוי בנדרו לעבוד את ה' חרף כל העונשים הצפויים לו)
ולכן הריגתו בידי יואב לא היתה מוצדקת בעיני דוד, ובמשך כל שארית חייו, הוא שמר טינה זו לנאמנו יואב, על פגיעתו בבנו הסורר.

וטו

פשיטא!

האם לא קורא הנביא לאשור "שבט אפי", כדי לציין שזה הוא המקל שבו ביקש הקב"ה להעניש את ישראל על עברותיהם, כמו עבודה זרה וגזל, ומניעת ראשי הציבור והדיינים מעשיית סדר למען העשוקים?

ובכל זאת, אין ספק שאותה אשור ראויה לעונש ואף קיבלה את עונשה כידוע.

שאלה זו נידונה בכתבי הוגים יהודיים ביחס למצרים. השיקול היה כזה: אם היתה גזירה על יהודים שישתעבדו במצרים, מדוע להעניש את המצרים על מה שעשו להם?

אבל השאלה מוטעית מעיקרה, מפני שהקדוש ברוך צפה את הנעשה מראש, אך לא גזר על שום אדם לעשות מעשי רשעה. (וזו אחת התשובות שבאמת ניתנו לשאלה כפי שהוצגה כאן).

יתכן שזה מהווה קושי פילוסופי, כפי שכבר חש רבי עקיבא בדבריו המפורסמים כי "הכל ידוע והרשות נתונה" (אם זה היה הנושא של דבריו שהינם בכל זאת סתומים במקצת). אך אין זה חדש שהפילוסופיה הרציונליסטית אינה מסוגלת לספק הסבר מלא למציאות.

בנוגע לשיעבוד מצרים, דיוק בפסוקים מראה כי בשום מקום לא נאמר לאברהם שהמקום בו ישתעבדו יהיה דווקא ארץ זו. כמו כן, הנבואה כי עם ישראל "ישתעבד בארץ לא להם" אינו מחייב סבל ורשעות מצד השלטון - למרות שזה היה המצב במשך רוב שנות ההיסטוריה, בכל הגלויות (סמיילי של אנחה). החכם מבין כי חיים בארץ לא לך הם שיעבוד מספיק גדול בפני עצמו, כפי שהחיים בקהילה שאינה מסוגלת לרדת לסוף דעתך - שזה בעצם היינו הך - הינה גלות שהיא פעמים קשה מנשוא.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

איך את רואה בסיפור אבשלום "חיבור הדוק לפרשה"?

את כותבת שמאחר ואבשלום הוא עונש על דבר מסוים, לכן יש בכך מילוי שליחות ולכן לא ראוי להענישו!
זה שזה עונש זה לא אומר שאבשלום פעל ללא בחירה כמי ש"כפאו שד" [ביטוי תלמודי לנתפס בשגעון].
לפ"ז אם נפרש שהשואה היא עונש האמור בתוכחה שבתורה, הרישהיטלר מילא שליחות ולא ראוי להורגו??!!