יום בשבוע אני לומדת בקורס מקצועי כלשהו, השבוע הגעתי כמו תמיד בשעת היעודה,
ולתדהמתי גיליתי כיתה ריקה. מה שהתברר אח"כ שהודיעו לכולם על איחור בשעה,
ואני "הכשרה" לא קיבלתי את ההודעה. אז הייתה לי שעה-שעה של פרטיות ומחשבה.
ובחרתי לחצות את הכביש אל המסעדה החלבית הסמוכה, לשבת על כוס קפה ועוגה.
וכאן התחילה המחשבה....
אני יושבת עם עצמי וטוב לי על ליבי, ואני נהנית ומתענגת וגם חושבת על כל התקופה הזו
שאני שקועה בה. ואז עולה לה השאלה, ואני אומרת לעצמי, נכון שאת מאמינה שיש מי שמנהל
את העולם ויש מי שיש לו יד בדבר, ואני לא אשמה במצב שלא נגמר, אבל-
האם אין לי יד בניהול המדובר??? איפה החלק שלי נגמר או לא נגמר???
ומכן הלאה <פתאום אין לי מנוחה> מה זה "הטוב הזה" שאני כ"כ שמחה??
האם הכל בסדר איתי? מה זו השלווה הזו? הרוגע הזה? הבטחון הזה? בשעה שאני כה
חסרה ... האם אין כאן משהו שדורש עצירה??
בחזור הביתה האוטובוס חלף על פני סלון לשמלות כלה, ופתאום נתקפתי רעדה ודמעות
של ציפיה, ושוב חזרתי למחשבה הראשונה.
ולגבי המצב העגום שרואים חברים מתחתנים או חברים לומדים גמרא מסוימת או משהו מסוים שאתה לא בעסק כי אתה רווק והם נשואים תאמינו לי מהיכרות אישית אם הרבה חברים ומכרים מכל הסוגים כדאי לשמוח שאנחנו לא צריכים לרוץ כל בוקר לקנות לחם וחלב. ולא צריכים ללכת אם זה לרופא ועם הילדה לטיפת חלב. כשנצטרך נעשה את זה בשמחה ובריצה אבל עכשיו אין מה להתעצב בזה שחרים כן ואנחנו לא אנחנו צריכים לשמוח במצב שלנו אפילו שזה קשה ואפילו מאוד קשה אבל המציאות היא כזאת וכדאי לראות תמיד את הצד הטוב.
דבר ראשון : תודה רבה על התמיכה וההזדהות של כולם!
בהחלט ברגעים אלו נדבר אל הקב"ה במילים שלנו, ונחשוב רק על כך שהכל לטובתינו.
גם אם הטובה נסתרת מאיתנו ואפילו לא נראית כזו, הכל לטובה!
ולגבי הציטוט שהעתקתי..
תרשה לי לחלוק עליך,
לא כדאי לשמוח! אני לא חושבת שנכון לחשוב כך. בדרך הטבע, בדרך העולם בגיל כזה הייתי אמורה לגדל
ילדים ולהיות זמינה עבורם. כרגע אנחנו צעירים בגוף ובנפש וקל יותר להיות בתפקיד הזה. ולכן אני לא חושבת
כמה טוב לי שאני לא בתפקיד הזה, אלא להיפך- אני מבקשת להתחיל בתפקיד ההורי הזה!
ובכלל אני רוצה לומר לך, שאני פוגשת חברות עם תינוקות ואחים שלי עם אחיינים ואחייניות וזו מתיקות של
ממש! לראות את זה ולבקש עכשיו ילדיםם עם כל מה שכרוך בגידולם !!!
כן זה קורה הרבה שיוצא לך לחשוב על מה יהיה ומתי ויש רגעים בחיים שהראגש הזה גדל... אולי כדאי לנסות באותו רגע להרים עניים לשמים ולבקש מה' במילים שלנו הכי כנות ואמיתיות מה שאנחנו רוצים.. זה ניראה לי יכול להיות רגע גדול של תפילה כי הנפש כבר נימצאת במקום שלא תמיד מצלחים להגיעה אליו
בתקווה שתפילותינו התקבלו במהרה
נשלח ב-19/3/2009 23:53
משתוקקת את בסדר גמור, את עושה חושבים על החיים, שמזדמנת לך שעה פנויה שאת מוצאת את עצמך לבד.ואני חשבתי שזה קורה כמעט כל לילה לפני שנרדמים.
נשלח ב-19/3/2009 21:51
שרפ יש צדק בגישה שלך אבל אני חושבת שבמקום להוציא אנרגיות מה היה קורה אילו הייתי מתחתנת בגיל 18 אולי כדאי להוציא תאנרגיות בחשיבה שזה יקרה מהר..ובזמן המתאים?!
נשלח ב-19/3/2009 21:34
אתה כ"כ צודק...
נשלח ב-19/3/2009 21:19
משתוקקת היקרה הכיוון מחשבה שלך בריאה וטובה והלוואי כל בנות ישראל הכשרות והבחורים שחושבים שהם תקועים יחשבו כך.
אבל אולי כדי לחדד את המחשבה מכיוון אחר?
תחשבי חס וחלילה על מצב שכן היית מתחתנת בגיל 18-22 ולאחר תקופה קצרה או ארוכה עם סבל היית מתגרשת? ואולי גם היית נשארת אם איזה גיבנת קטנה ששמה ילדים?
תחשבי על זה שקשה לך עכשיו ואפילו מאוד מאוד קשה לך ואני לא מאחל לאף אחד ממכרי לעבור את התקופה הזאת למי שלא חזק אבל תחשבי גם מה היה קורה אילו היה קורה כך וכך ותאמיני לי שאת תעדיפי להישאר במצב הזה מאשר להיות במצב ההוא.
ואולי תגידי למה לחשוב רע? הרי הכל יכול טוב כמו להרבה אחרים?
התשובה היא פשוטה מאוד מניסיון לא תמיד מה שנראה אצל אחרים טוב זה אומר שעל באמת טוב להם. אנחנו צריכים וחייבים ללמוד שמכל דבר רע אנחנו חייבים ללמוד ממנו משהו טוב. והמצב הקיים הוא כזה שאנחנו בגיל כזה או אחר עדיין רווקים צריכים לקום ולהגיד תודה רבה לך ה' שאנחנו רק רווקים ולא חס וחלילה גרושים.
ולגבי המצב העגום שרואים חברים מתחתנים או חברים לומדים גמרא מסוימת או משהו מסוים שאתה לא בעסק כי אתה רווק והם נשואים תאמינו לי מהיכרות אישית אם הרבה חברים ומכרים מכל הסוגים כדאי לשמוח שאנחנו לא צריכים לרוץ כל בוקר לקנות לחם וחלב. ולא צריכים ללכת אם זה לרופא ועם הילדה לטיפת חלב. כשנצטרך נעשה את זה בשמחה ובריצה אבל עכשיו אין מה להתעצב בזה שחרים כן ואנחנו לא אנחנו צריכים לשמוח במצב שלנו אפילו שזה קשה ואפילו מאוד קשה אבל המציאות היא כזאת וכדאי לראות תמיד את הצד הטוב.
בהצלה לכולם
אפילו שזה מאוד מאוד קשה.
נשלח ב-19/3/2009 20:43
לילי20 ,ואני שמעתי מרוב החברות שמתי שהם הרגישו ש-די ! ,אין להם כוח יותר,אז הם מצאו ..
בקיצור המון תפילה .
נשלח ב-19/3/2009 20:36
שרפ,כתבת משהו ששאלתי את עצמי לגביו כמה פעמים,האם כשאני יהיה פחות בתחושת חסר תמידית ולא אתמקד בזה כ"מצבי הנוכחי" אז זה יגיע..שמעתי אנשים שספרו שדוקא ששחררו את הלחץ זה הגיע.באמת מענין אותי לדעת אם יש לנו חלק בשינוי המצב ע"י שינוי הסתכלות או גישה.
נשלח ב-19/3/2009 20:30
אלי7585
מה שאתה מתאר קרה לי בדיוק גם לפני שבוע הלכתי לעזור לחברה לסדר את הדירה שלה לפני החתונה ונישארנו שם עד שעה ממש מאוחרת בלילה וחזרתי הביתה עם אותם הרגשות שאתה מתאר אבל אח''כ אמרתי לעצמי כל אחד והזמן שלו ואני מאמינה שבסוף זה יגיע בזמן ובדרך הכי מושלמים בשבילי ואני מאמינה שבסוף אני יגיד ''היה שווה לחכות''.
סתם ניסיתי לעודד מקווה שהצלחתי!
נשלח ב-19/3/2009 13:16
משתוקקת מאינו משתוקק שרוצה להשתוקק, וד"ל. מזדהה עם
מה שכתבת, רק שאני דחקתי את זד על אתר בתקוה שזה
יתפוס אצלי מקום ואעצור לחשוב ולא אתן לזה לברוח.
תארי לך שהיכן שאני יושב ולומד כולם בסביבות גילי
וכולם נשואים, לידי יושבים 2 חברותות ולומדים "נדה"
בחלק משיחות החברים איני יכול להשתתף כי אנלא נשוי,
כי אין לי ילדים. ובעזהיתש"ו יהיה בסדר.
נשלח ב-19/3/2009 12:49
האמת היא שדווקא כאשר החלטתי להקדיש יותר זמן ללימודים (האקדמיים) ולסיימם לפני הנישואין, אשתי מצאה את בחיר ליבה.
האם המשמעות היא שהיה אצלי פחות לחץ פנימי ולכן זה אירע, מאד יתכן (ואולי כי השתפשפתי מספיק בפגישות?).
נשלח ב-19/3/2009 11:03
בס"ד
מש' היקרה,
שוב אני אגיד שיש לך גישה בריאה לחיים:):)
את מדהימה אותי עם העוצמות שלך!
בקרוב תהיי שלמה באמת.
הייתי אצל חבר בדירה ששכר עזרתי לו לסדר קצת את הדירה שיפוצים קלים , הוא מתחתן שבוע הבא הדירה הייתה מקסימה יפה ,
אמרתי בלבי מתי אני יגיע למצב לסדר את הבית שלי הפרטי ,
האמת באותה רגע מאוד קינאתי בו , הרגשה לא נחמדה בכלל , זה רודף אחרי כל השבוע
הסיטואציה הזאת לא עוזב אותי , אף פעם בחיים לא קינאתי בחברים נישואים/מאורסים
הפעם זה היה מעבר לשליטה שלי ,
הכי מפחיד אותי זה לעשות צעד פזיז בכלל רגשות שיש לי כעת ולסגור עם כל בחורה העיקר להתחתן כבר , צריך איזון כעת אין לי
תוקן על ידי אלי7585 ב- 19/03/2009 10:54:40
נשלח ב-19/3/2009 10:57
תודה לכל המחזקים.
שרפ,
מילותיך עצומות! תודה רבה.
אחת מאלף,
תיאור מעולה , שחושף את ההתמודדות הכפולה שלנו במערכה.
לשרוד בבריאות גם מול המשפחה הקרובה, שמתקשה להכיל את
המציאות שבעיניה מוזרה. את בכלל רוצה להתחתן??
. אז הייתה לי שעה-שעה של פרטיות ומחשבה.
, שחושף את ההתמודדות הכפולה שלנו במערכה.
