שיחה מהאדמו"ר מליובאוויטש זי"ע לפרשת ויקהל - פקודי

נשאלת כאן שאלה כפולה:

א) מה לעניין זה ולהקמת המשכן? עניין זה שייך, לכאורה, לסדרי המסעות של בני-ישראל³?

ב) מהדברים משתמע, שהנסיעה וההתקרבות לארץ-ישראל קשורה דווקא בהסתלקות השכינה - דווקא "בהיעלות הענן" אז "יסעו בני-ישראל"; זאת למה?

"דירה בתחתונים"

התשובה לשתי השאלות הללו היא אחת: התכלית של הכול, הן של המשכן והן של הבריאה כולה, מקופלת בכך שבני-ישראל 'נוסעים' דווקא "בהיעלות הענן". אין זו רבותא לעשות את רצון-ה' בשעה ששכינתו נמצאת בגלוי למטה. התכלית היא להגיע אל הקדושה גם כאשר זו מוסתרת וחבויה, כאשר כלפי-חוץ נראה שענן-ה' נתעלה ואינו נמצא כאן.

המדרש⁴ אומר: "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". וכי יש לפניו תחתונים ועליונים? אלא "תחתונים" - הכוונה היא למצב שאין הקדושה מאירה בגלוי, דבר שמביא עמו נחיתות רוחנית גדולה.

וזו כוונת הבריאה: שמקום 'תחתון' זה, שאין בו גילוי שכינה, יהיה 'דירה' לקב"ה - שאף שהקדושה אינה מתגלית כאן מצד-עצמה, ישכינו אותה בני-ישראל על-ידי התורה והמצוות.

כשהענן עולה

לאור זאת מובן, שכאשר ענן-ה' נמצא למטה והכול רואים את גילוי השכינה, אין העולם הזה יכול להיחשב 'תחתון', וממילא לא יכולה להתגשם כוונת הבריאה. רק כאשר ענן-ה' עולה למעלה ואורו אינו מאיר כאן בגלוי - אז מתחילים ה'מסעות' של בני-ישראל, בדרכם להגשמת רצון-ה'.

כל ייעודו של המשכן, הוא להעניק לעם-ישראל את הכוח להביא את הקדושה אל תוך העולם, דווקא "בהיעלות הענן". לכן מסתיים סיפור הקמת המשכן בפסוק המדבר על "היעלות הענן", שכן זוהי כל תכליתו של משכן-ה'.

לא להירתע

יש בכך גם הנחיה נצחית: בזמן-הזה, כאשר עם-ישראל שרוי בגלות - כשחשכה רוחנית שוררת בעולם - זה הזמן שבו צריך להשתדל ביותר לעסוק בתורה ובמצוות. אסור לנו להירתע מחושך הגלות. אדרבה, עלינו להבין שזו התכלית והמטרה - להאיר באור התורה דווקא את החושך.

כשם שסילוק השכינה מהמשכן היווה את האות להתקדם במסע - כך גם הגלות והחשכה הרוחנית, הן המעודדות אותנו להתמסר למילוי השליחות האלוקית, ו'לנסוע' לעבר הגאולה השלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 475)

----------

1) בלשון הרמב"ן סוף פרשתנו.

2) פקודי מ,לו.

3) במדבר ט,טו ואילך.

4) תנחומא נשא טז. וראה גם במדבר רבה פרשה יג,ו.