סיפור חדש בהמשכים - מיוחד לבין הזמנים - מאת חברי פורום נוער חרדי

נו אולי שימשיכו אני לא כל כך מוכשר לזה

כעבור ימים מספר....
 
שמוליק חזר מהישיבה חיטט הוא בתיבת הדואר לראות אם יש מכתב מעניין עבורו :

"חשבון טלפון ,חשבון חשמל ,תרומות ,אוף ,אין איזה משהו מעניין בשבילי ?! אווו הנה ,לכבוד שמואל ישראל "
שמוליק פתח את המעטפה במהירות וגילה לתדהמתו את הכרטיס טיסה  , " יואוו איך שכחתי מיזה עוד יומיים הטיסה !!!!!! "
דילג הוא חיש מהר על המדרגות , ופרץ לביתו כרוח סערה
אמא עדיין לא הספיקה להבין מי מה מו וכבר פתח שמוליק את פיו

שמוליק : "אמא אל תשאלי מה קרה ?! "

אמא : "מה קרה שמוליק ? "

שמוליק : "הטיסה לדוד מוטי היא עוד יומיים ולא הכנתי כלוםםםםםםם ,טוב ,מי שרוצה אותי אני לא בבית ,טוב אמא ? "

אמא : "טוב שמוליק יקירי ,לך תכין את המזוודה שלך ,ואל תשכח לקחת בגדים חמים !! "

 שמוליק :"טוב אמא אין בעיה ,ביוששששש "

נכון.

שמישו ימשיך!! וכולנו אחריו---------

_________________

אפ'חד לא ממשיך? חבל!!!!

וחייגה,צליל תפוס ענה לה היא ניסתה שוב ועודפעם היה תפוס
היא הכניסה את הטלפון לתיקה והחלה פוסעת לאיטה לעבר תחנת האוטובוס
המחשבות רצו במוחה במהירות מסחררת,פטירת בעלה,הענין הרגיש עם שמוליק והישיבה,מיכל ושידוכיה וכעת גם שלמה אביו של דניאל שאיתו נפגשה...
"אנא ה',עזור לי,אני לא יכולה כבר להתמודד עם הכל,עזור לי ב-ב-ק-ש-ה " אנחה עמוקה פרצה מליבה השבור.
לפתע נעצרה על מקומה כהלומת רעם,אינה שמה ליבה למבטי העוברים ושבים שננעצו בגבה,
היא לא האמינה למראי עיניה,היא ראתה אותה במידרכה ממול מביטה בחלון ראווה של איזה חנות...היא רצתה לצעוק,לקרוא לה לפני שתעלם שוב,אך קולה בגד בה,היא לא הצליחה להוציא הגה מפיה
היא חצתה את הכביש במהירות,מכוניות צפרו בבהלה אך היא לא שמה ליבה לכך,כמו היתה שקועה בחלום ילדות ישן ועמוק ששקעה אליו פתאום,היא התקרבה אליה ועמדה מולה,כך במשך מספר רגעים.
"ההיא" הסתובבה וכשראתה את שרה עומדת כך מולה פרצה מפיה קריאה נרגשת,הם נפלו זאת על צוארי זאת בחיבוק אמיץ,"שנים שלא ניפגשנו ולא הצלחתי ליצור איתך קשר" לחשה שרה תוך כדי שדמעות זולגות מעינה..היא חשה שאסתר חברתה מימי הילדות נשלחה אליה כמלאך מושיע בדיוק שהיתה מבולבלת כ"כ וביקשה עזרה מה',תמיד היו קרובות וחיזקו אחת את השניה,אך כעת חשה קרובה יותר מתמיד,היא סיפרה לה את כל סיפור חייה ואסתר הטובה שמעה,הקשיבה, האזינה והשתתפה בצערה,ראו על פניה צער אמיתי...
ואז היא הציעה לשרה הצעה ששרה לא יכלה לסרב,הצעה שתשנה את חייה מן הקצה אל הקצה.

אבל מה יהיה עם שמוליק? הוא יכול לקחת את זה מאד קשה, אוי שמוליק העדין... - מהרהרת שרה בנוגה.... - ואולי, אולי זה הזמן לנסות את 'אפיק מרדכי' -גיסי המזדקן לו לבדו בחו"ל...שמוליק תמיד רצה לנסוע לבקרו......
 --אך מצד שני איך לדבר איתו על זיווג שני - שני לראשון - שהוא בעצם אחיו המנוח.....??....---

הענין הטריד מאד את ראשה המוטרד ממילא של שרה.

-מה אפשר לעשות??

כל כך מסובך...... קריעת ים סוף.......

בהחלטה מהירה הוציאה את הטלפון מכיסה................

_________________

הוא כיחכח בגרונו ויישר את גבו ואמר : " תראי שרה ,אני חושב שכדאי שנסיים את הפגישה ,נדבר כבר מחר ונקבע את הפגישה הבאה ,רק שתדעי דבר אחד ,אני מבטיח לך שאני לא יוותר עליך יותר בחיים .."
הוא הניח את הכסף על השולחן ויצא מן המסעדה בסערת רגשות ..
היא ישבה שם ,עדיין המומה מכל השיחה שהתנהלה עד עכשיו ,היא לא מאמינה ,זה באמת קורה ,היא נשבתה בקיסמו שוב ,בדיוק כמו פעם ,היא קמה מן הכסא ,סידרה את בגדיה ויצאה מן המסעדה ..

במקום תגובה הוא פרץ בבכי,
מבעד לדמעות הוא הצליח לפלוט "חשבנו שאנחנו זה שנקווה האם נפגש או לא ואנו בוחרים את בני הזוג שלנו, כנראה שאנו טועים"

והיא במקום לענות, החזירה לו בבכיה.

כך התחילה הפגישה הראשונה, הרבה מילים לא היו שם, אבל היו שם הרבה דיבורים ללא מילים,
הלב דיבר,
הם ישבו דוממים האחד מול רעהו, שעה, שעתיים, חמש שעות תמימות! מבלי להחליף מילה, מלבד אנחות קלות, ומילה כאן מילה שם,

לאחר חמש השעות......

היא לא מאמינה ,היא יודעת מאיפה פניו מוכרות לה ,היא יצאה איתו לפני כמעט שלושים שנה ,הם כבר כמעט שברו צלחת ,היא זוכרת על מה נפל השידוך ,ההורים שלו דרשו הרבה כסף ולא היה להורים שלה אז הכל התבטל ,אבל עכשיו ,עכשיו זו הזדמנות חדשה לאהבה ישנה ..
היא מביטה בו ולחלוחית בעייניה ,"כן שלמה ,זאת אני ,עבר הרבה זמן ....."

"ממ... את?.. את?.. זה רק אני שחושב שאת מוכרת לי מאיפשהו או שגם את?.... אם לא אז קבלי את דברי כאילו לא אמרתי אותם כלל וסליחה...."

שרה צמצמה בעיניה.

ליבה דפק כפטיש.

האמנם???

_________________

שמוליק:"דוד מרדכי ,אני יחשוב על זה ויחזיר לך תשובה ,אני פשוט לא בבית עכשיו ,בסדר ? "
מרדכי :"אין בעיה ניהיה בקשר ,כל טוב "
שמוליק :"להתראות ,כל טוב "
_____________________________

מויישי : "מי היה בטלפון שמוליק ?"
שמוליק :" דוד שלי ,הוא רוצה שאני יבוא אליו לחג לחו"ל .."
מויישי : "נו ,למה לא ,לא יזיק לך קצת לנקות את הראש ,אני חושב שכדאי לך לענות להזמנה בחיוב ..."
שמוליק " אני יחשוב על זה רבי משה ,ועכשיו כדאי שאני יזוז כי מחכים לי בבית ,אתה יודע הנקיונות של פסח וכל זה .."
מויישי : " כן ,כן ,כמובן ,לך תעזור בבית ,זה מצווה מאוד חשובה ,גם כיבוד הורים וגם חסד ......."
שמוליק : "כן ב"ה ,להתראות רבי מויישה ,תודה על הכל ,כל טוב ."


___________________

בנתיים בבית אמא מתכוננת לפגישה עם שלמה (אבא של דניאל ) היא מרגישה את הלב שלה דופק במהירות ,זאת הפעם הראשונה שלה אחרי מות בעלה ,היא לוקחת נשימה עמוקה אחרונה ויוצאת מן הבית ..


באותו זמן ,עומד שלמה מול המראה ,גם לו זאת הפעם הראשונה מאז מות אשתו ,הוא נאנח קלות ,נזכר הוא לפתע באשתו המנוחה אך מהר מסלק הוא את המחשבה הסוררת מעל פניו ,"אני חייב לנסות להתחיל מחדש ,אסור לי לחשוב עליה עכשיו ,זה ממש לא במקום "מסדר הוא את העניבה נושם נשימה ארוכה ויוצא מן הבית .
בדרך הוא נתקע בפקק איום "דווקא עכשיו כולם נזכרו לצאת מן הבית ?!" אומר הוא בכעס מתוך לחץ .

שרה הגיעה למסעדה ,התישבה לה באחד הכסאות וחיכתה לשלמה .."מעניין למה הוא מאחר .." זרקה היא שאלה לחלל האויר ..
לפתע ראתה היא אדם הנראה בסביבות ה-50 לחייו ,היא זזה קצת מאי נוחות ,והוא קלט אותה הוא ניגש אליה ושאל אם שמה הוא שרה ,היא נענתה בחיוב ,הוא התישב למולה פתח את פיו ואמר :

תוקן על ידי 20sweet ב- 04/04/2009 23:27:27

באותו זמן בקצה השני של העולם ,יושב מרדכי ,דודו של שמואל ,ומביט באלבום המשפחתי ,נזכר הוא בימים טובים יותר ,ימים שכל המשפחה היתה שלימה ,מעיני ראובן ,היה ניצוץ של שמחה ,אחח כמה כואב לו על אחיו שנפטר ,הוא היה אחיו היחיד והיחיד שבעצם נשאר לו במשפחתו לאחר שהוריו - ניצולי שואה, אודים מוצלים מאש הלכו לעולמם, ועכשיו גם הוא כבר איננו  ,לפתע עלה רעיון בראשו " ימי בין הזמנים של ניסן קרבים ,למה שאני לא אזמין את שמואל אחייני ?! לא ראיתיו מאז הלוייתו של אביו " כך חשב לעצמו ,חשב ועשה ,שלף את הפלאפון מכיסו וחייג את המספר ,מחכה לשמוע את הקול שכה התגעגע אליו ..

שני צלצולים ...שלוש ..ושמואל עונה :

"הלו"

"שלום עליכם ,מה שלומך אחייני היקר ?"

"חסדי ה' " , "מתי רואים אותך ? ,התגעגענו ..."

"על זה בדיוק רציתי לדבר איתך .." מה דעתך לבוא לבקר את דודך "הזקן" ? " 

"תודה רבה" ענה שמוליק, "אני...." הוא גמגם, "ר' שולעם היה המשגיח בישיבה שלי"
"היה?!" מוישי, בנו של ר' שולעם הביט בתמיהה בשמוליק, "הוא משגיח בישיבה גבוהה, ואתה נראה בגיל הזה בדיוק"
"הוא... בישיבה הקודמת שלי"
מוישי התיישב על אחת הכיסאות, "אז איפה אתה עכשיו?"
"עכשיו?" הוא בהחלט לא רצה לומר איפה הוא עכשיו. אבל עיניו של מוישי הביטו בו כמחכות לתשובה, היה בהן משהו שגרם לו לפלוט את התשובה בלי לחשוב פעמיים."בבית"
"אוהו" ההפתעה היתה ניכרית בעיניו של מוישי. הוא השפיל את ראשו וליטף את זקנו.
"לא כל כך נעים להיות בבית" הוא מלמל. שמוליק הסכים איתו בשתיקה. בבית הוא צריך לראות את אמא לבד, בלי אבא, ולספר לה מתישהו על ההשעיה מהישיבה.
"מה גרם לך לחזור הביתה?" מוישי שאל בהתעניינות כנה
שמוליק התיישב על אחת הכיסאות למול מוישי. היה בו משהו שלא היה באף אדם אחר. ואז הוא מצא את עצמו מספר לו. מספר לו על הישיבה
ועל החבר הטוב ביותר שלו שכנראה בגד בו.
וגם על אמא הוא סיפר, והחיסרון הגדול כל כך מאבא.
"זה לא קל לאבד הורה" קולו של מוישי נשבר.

_________________

בס"ד

ושמוליק, שמוליק שוכב על המיטה בביתו מנסה לדמיין את עתידו. מה יהיה איתו? הוא יתום זה כבר גורם שלא בצדק לרבים להתרחק מן השידוך איתו. ועכשיו, עכשיו הוא גם בלי ישיבה.

ואז הוא נרדם.




הם הגיעו לרח' שבטי ישראל. ארבעים ושנים ארבעים ושנים ארבעים ו... הנה! הוא טיפס עד לקומה השלישית ואז ראה את השלט הכסוף "מש' פרלמן". הוא דפק על הדלת. דפק פעם דפק פעמיים ואז פתחה לו את הדלת אישה שעייניה אדומות.

"שלום.." היא אמרה בקול חלוש.

-"שלו...." הוא לא הספיק לגמור את המילה ופנחס הקטן קפץ הישר אל זרועותיה של אימו.

מאחוריה הגיח אדם בעל חזות של אברך חשוב הוא ניגש אל שמוליק "שלום עליכם, תודה רבה... כבר לא ידענו מה לחשוב, תודה רבה! בא תיכנס... הלכתם הרבה?"

-"אה..... לא כ"כ רבה..." התחיל שמוליק לגמגם.

-"הלכנו טונההה" ציייץ פנחס בקולו הילדותי במין זרועות אימו 

-"בא, בא, שב תשתה הלכת הרבה..."

שמוליק נכנס לסלון בצעד מהסס כשתמונה גדולה תפסה את מבטו תמונה של ר'  שולעם. הוא שמע את 'מארחו' אומר "זה, זה אבא שלי..."

שמוליק היה המום. והרי הוא מכיר את המשגיח ואת בניו ואיך לא ידע שזהו בנו?

הוא התישב על הכיסא הקרוב ומארחו התישב לידו והתחיל לספר לו

"אבי, כפי שאתה רואה הוא ר' שולעם המשגיח של ישבת 'בית ירמיהו'. כשהייתי בן 3 אימי נפטרה, ואבי התחתן בשנית עם הרבנית. אני מקפיד לבוא לבקרו מידי חודש. אך איני חש בנח. אחרי שאימי נפטרה אביא הקים חיים חדשים ואני - למרות שאבי קירב אותי יותר משאר הבנים שבאו מאשתו השניה - הרגשתי כמפריע להרמוניה המשפחתית שלהם. גם הרבנית נסתה לקרבני, אך זה רק הגביר את קנאת האחים בי שלא יכולתי שלא לחוש בה. אז, ברגע שיכולתי, נעלמתי. נסעתי לישיבה קטנה פה בירושלים והתגוררתי בפנימיה. כך גם בישיבה גדולה. לאחר מכן נשאתי והקמתי בית משלי..." הוא התנער מזכרונות העבר שלו והישיר מבט המום אל שמוליק. ניכר היה על פניו שהוא המום מין ההשתפכות שלו עצמו. אך הוא התעשת מיד וחייך. ואז אמר לשמוליק "יש בך משהו מיוחד... אתה מוזמן אלי בכל עת ותודה על שהחזרת לנו את פנחס."

_________________