| נשלח ב-1/4/2009 16:25 |
 |
| |
מכתב לחוזר בשאלה
זה שגדלת בבית שומר תורה ומצוות, והיום אתה גוי גמור, לזה אני סולח לך. סולח במובן שאני לא שופט אותך. הרי מדת האמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש, כמו שכתב החזו"א, ואף אחד לא היה טוען שיש לך נפש עדינה. הזלזול והביטול בכל דבר ובכל ערך, הם מנת חלקך מאז היום שהכרתיך. אם נולדת ככה או שזו רק הסתגלות איני יודע. אני זוכר אותנו דנים בעיקרי הדת, וכל מה שהיה לך לטעון הוא שאני אינני באמת מאמין, תוך כדי שאתה מביע את דעתך ללא טעם וללא סיבה רק בנימת זלזול. כאילו חשבת, שכיון שאתה מזלזל באמונה שלי, זה יפעול עלי לבטל את דעתי מיד כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל.
וגם בזה איני שופט אותך. אם ככה אתה בוחר להביע את עצמך, מי אני ומה אני להגיד לך שהדרך שבחרת אינה נכונה. מי אני ומה אני להסביר לך, או אפילו לנסות להסביר, שכל טענה צריכה להיות נמדדת לגופה, כאילו אנו רובוטים וללא רגשות לכאן או לכאן. (כמובן, שהרגשות עצמם הם אכן נושאים מרכזיים לדיון.)
אבל עד כאן, יותר אני לא מוכן להבליג. דע לך, שמהיום והלאה מלחמה נטושה בינינו לחיים ולמוות. ולא, זאת לא גוזמא, אלא חיים במובן הכי בסיסי של המילה. כי אם אני צודק, אז בעולם שבו אנחנו מתפקדים - כל אחד בדרך שלו - אפשר לחיות חיים מלאים ומקיפים. ואם אתה צודק, הרי אין כבר אפשרות לחיים רק שחור, אבדון ומוות.
יום אחד אנו משוחחים ואמרת שאם מישהו מעביר לך כסף בטעות, אתה לא רואה טעם להחזיר לו הכסף. שאלתי אותך, הרי אתה גנב! אמרת, שאני רציני מדי, שהחיים הם כאלה. שאלתי אותך שוב, האם לא חשובה לך התדמית האישית שלך בעיני עצמך! האם לא חשוב לך כשאתה מסתכל במראה, שהדמות הנשקפת לנגד עיניך תמצא חן בעיניך! חזרת שוב, שאני לוקח את החיים ברצינות יתר.
בשיחה זו גילית את ערוותך, ומאז היום ההוא, אני מברך בברכות השחר ברכה נוספת, ברוך אתה כו' שלא עשני חילוני. כי גם גוי וגם עבד יש להם ערכים, אבל חילוני פירושו כלום, ריק, שממון ואפס.
עוד למדתי ממך, שזה בלתי אפשרי לזלזל רק בדברים מופשטים ולקבל בכבוד דברים פשוטים. אלא הזלזול הוא מחלה ממאיר, מתחיל בפרטים דקים כמעט ולא מורגשים, ומתפשט לאט ובחזקה על כל מערכת הערכים של האדם. ואתה ההוכחה הכי טובה לזה. הרי אתה מזלזל גם באנושיות שבך, שזה הדבר הכי מובן לאדם. אין דבר מובן יותר לאדם, שהוא אדם, אדם ולא כבש, אדם ולא קוף, וכן, גם אדם ולא רוצח! הרי לדבריך, אם הסלידה מגניבה נקראת לקחת את החיים ברצינות מדי, הרי גם לשדוד זה רציני מדי. החל בגניבה, עבור בשדידה וכלה ברציחה, הכל זה לקחת את החיים ברצינות מדי. והוא הדבר שאמרתי, שאם אתה צודק, הרי אין אפשרות לחיים, רק מוות. שם, כמו שאתה בטח מבין, לא לוקחים שום דבר ברצינות, כי פשוט כבר אי אפשר לקחת, וכדברי חז"ל, שכשאדם מת ידיו פתוחים.
אז דע לך, שהיום אני כבר כן שופט אותך, שופט אותך שאתה מכחיש את האנושיות שבך, שופט אותך שאתה מכחיש את הכי מובן והכי בסיסי. וכך אני חוזר אחורנית, שופט אותך שאתה מכחיש את היהדות שלך, שופט אותך הלוך וחזור עד הדברים הכי עדינים והכי דקים. כי הכל חרוז מראשו לסופו ומסופו לראשו. אם אתה מזלזל בקל סופך לזלזל בקשה. אם אתה מזלזל בעדין סופך לזלזל בבוטה.
בשבילי אתה מת, כל עוד שלא תחליט לחזור לחיים!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 13:44 |
|
| |
צ'וטנג
מה ה'משמעות' שיש בעיניך למוסיקה? (מלבד העובדה שאנשים אוהבים להאזין לה, כמובן)
ובכלל, 'רגש שמשותף לאנשים רבים' הוא בעל משמעות? הרבה אנשים חושבים שיריקה עוזרת נגד עין הרע, שלתינוק ללא שיניים אסור להביט על עצמו בראי, שאסור לשבת בקצה השולחן, שאם תנשק צלב תירפא, שאנורקטית במידה 32 זה יפה, שחייזר מלוה אותך מיום הולדתך עד מותך, שיש מפלצת ספגטי מעופפת. אז מה? זה נותן משמעות לדברים הללו?
אלא אם כן אתה מאלו שכל דבר משמעותי עבורם, ואת זה אני בהחלט מבינה.
ולגבי מוסר -
הכללים הבסיסיים של המוסר עוסקים בחיי אדם, ובזכות האדם על גופו ועל רכושו.
אם בתרבויות מסויימות רצח של אדם בגלל מוצאו האתני נחשב לתקין מוסרית (רמז: גרמניה הנאצית, יהדות בימי התנ"ך) ונישואי/אונס קטינות אינם מהווים בעיה (רמז: הודו, סומליה, יהדות בימי התנ"ך) וגניבה מאדם שאינו מבני עמך אינה ברת ענישה (רמז: יהדות, גם בימינו). אז אין שום מוסר אובייקטיבי שאפשר לדבר עליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 12:51 |
|
| |
אמבר25:
את נכנסת לשאלה עקרונית. ללא שום קשר לדת או לאל, האם רגש משותף לאנשים רבים יש לו משמעות כל שהוא. האם יש משמעות למוסיקה, לאהבה, למשפחה וכדומה. אלו הם דברים שאנשים מוכנים להשקיע כח עצום ולעתים אף להקריב את חייהם בשביל שימור ערכים אלו. האם זה הופך אותם ערכים למשמעותיים יותר? איני חושב שצריך לדון על שאלה כזו. אלא יש לקבל כאקסיומה שמה שחשוב לאנשים רבים, אכן יש לו משמעות אוביקטיבית כל שהוא. אבל בד בבד חייבים לבדוק מה הוא בדיוק אותו ערך שכל כך חשוב לאנשים. האם יש לקבל את הערך כפשוטו או האם הוא מבטא דבר עמוק יותר.
האמונה בשדים לא מסתכמת באמונה ביצורים חשוכים מלאים עיניים הדרים בבניינים נטושים. אלא היא אמונה שיש עולם מסתורי שאליו אין לנו נגישות כל כך. בהתאם לתרבות, אמונה זו קיבלה ביטויים שונים.
האמונה שהעולם שטוח אינה אמונה ערכית, אלא אמונה מדעית ואין מקומה בדיון זה.
שלטון, כסף, כבוד וכו' הם אכן דברים עמוקים ביותר. ועיין ליקוטי מוהר"ן שמאריך הרבה בחשיבותו של הכסף. יש לדון מה בדיוק מבטא הדחף להשגת דברים אלו, אבל ללא ספק שזה מבטא משהו מרכזי בחיי האדם.
ולבסוף, תחושת המוסר לא משתנית כל כך מתרבות לתרבות. אין הבדל מהותי בין חוקי חמורבי או אשנונה, לבין חוקי אנגליה. (בחרתי באנגליה, כי אין לה חוקי יסוד.) אני חושב שבכל תרבות, תחושת המוסר זהה. את זאת שהזכרת את חוקי המוסר אצל החיות, גם שם ניסויים הראו שלהם חוקי מוסר דומים לשל אדם.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 12:18 |
|
| |
סנשו
מיהו אותו אויל (שלדעתך גם לא יודע לקרוא בלי ניקוד)?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 11:03 |
|
| |
משלי פרק כז פסוק כב:
אִם תִּכְתּוֹשׁ-אֶת-הָאֱוִיל, בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת-- בַּעֱלִי:
לֹא-תָסוּר מֵעָלָיו, אִוַּלְתּוֹ.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 10:06 |
|
| |
צ'אוטנג
למה קיומו של רוב אנשים בכדור המחפשים משהו/ מאמינים במשהו מקנה לו ערך אובייקטיבי?
לפני 300 שנה רוב האנשים האמינו בשדים ורוחות, האם זה מהווה אינדיקציה לקיומם?
לפני 2000 שנה חשבו שהעולם שטוח, האם זה מהוה אינדיקציה שהוא אכן כזה?
החיפוש הכלל אנושי אחר מוסר זהה לחיפוש הכלל אנושי אחר שלטון, כבוד, כסף, ידידות, ועוד.
זה אחד מהצרכים החברתיים שמקנים לאדם שלוות נפש וביטחון כללי.
וכמו שבשבט פלוני 'כבוד' פירושו שיש לך הרבה כבשים או שהרגת אריה בידיים חשופות, ובמדינה פלמונית 'כבוד' פירושו להיות ראש הקבינט או נגיד הבנק, ובמקום אחר 'כבוד' זה שאישתך מכוסה מכף רגל ועד ראש ואינה יוצאת מהבית - כך גם המושג 'מוסר' משתנה באופן קיצוני בין מקום אחד למשנהו, עד שהוא מאבד לגמרי את משמעותו האובייקטיבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 09:36 |
|
| |
דון_קיחוט:
אני מניח שהצורך של הרוב המוחלט של אנשים במוסר, עדות שקיים מושג אמיתי של מוסר. אמנם, רוב אנשים לא יודעים איך ליישם את המוסר אליו הם מרגישים מחוייבים. את החוק המוסרי שאליו אני מתחייב הוא החוק המוסרי הקבוע בתורה.
אמבר25:
ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של אנשים שחיפשו סיסטם מוסרי, גם ללא רקע אישי של עול שנעשה כלפיהם. זה שחרדי לא יוצא להפגין על חוסר הצדק בהתנהגות המדינה, רק אומר, שהחרדים אינם מושלמים. כמובן, שזה לא ממש חידוש גדול.
אני מסכים אתך שהחיפוש אחרי אורח חיים מוסרי, אין לו קשר הדוק עם הדת. לדעתי, החיפוש הכלל אנושי למערכת מוסר, מוכיח שיש למוסר משמעות אוביקטיבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 14:58 |
|
| |
צ'אוטנג
החיפוש אחר הצדק מאפיין את האדם שנפגע מחוסר הצדק, ללא קשר להשתייכותו הדתית.
תמיד הדרישה לצדק מגיעה מהצד שסבל מקיפוח/אפליה. תמיד זה שנזעק להגן על הצדק הוא הילד שלא קיבל ממתק - ולא הילד שקיבל פעמיים.
הדת אינה קשורה לכאן.
משום מה עוד לא נתקלתי בחרדי/ דתי שיוצא להפגין על חוסר הצדק בכך שהמדינה אינה משקיעה במוסדות לימוד במגזר הערבי.
מכל הדברים הנגזרים ממערכת מוסרית, דווקא צדק הוא לא הערך הקשור במהודק לדת או לאורח חיים דתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 14:19 |
|
| |
chouteng
נבהיר, אתה מגדיר מוסר כמה שאנשים חשים כמוסרי. אפרופו יום השואה, נאצי שחש שמוסרי להרוג אזרחים מסויימים הוא אדם מוסרי בעיניך? או שתאמר שמה שאתה חש כמוסרי הוא המוסר האמיתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 14:09 |
|
| |
דון_קיחוט:
מידת ההתעניינות היא לא הוכחה לנכונות או אי נכונות של הוכחה אמפירית.
בוגיעלון:
יש לדון אם המושג 1 קיים גם ללא קיום האל. בהנחה שמושג 1 אכן קיים, האם קיים מושג הצדק גם ללא מציאות האל. בהנחה שגם זה קיים, עדיין אין "מציאות" של צדק ללא קיום האל. זאת אומרת, אין שום דבר שמחייב בן אדם לחיות לפי כללי הצדק. וכל הדיוקים הקודמים בדברי הרי הם כעפרא דארעא אחרי מה שכתבתי פה.
אינני פילוסוף, למרות שאני קורא ספרי פילוסופיה, בדיוק כמו שאיני טבח, למרות שאני אוכל דברים מבושלים. יש לי קצת מושג בבישול, הקישקע חסר מלח, העגבניה רקובה קצת וכדומה. וכנ"ל לגבי פילוסופיה.
טענתך שרוב המאמצים את האל תופסים אותו כמדרבן לאי צדק, היא במוצהר לא נכונה. יש לדון מה גורם לך לעוות את המציאות כל כך.
אמבר25:
החיפוש אחרי הצדק יותר חשוב לאנשים מאמינים מאשר לא מאמינים, ולשניהם יותר חשוב מאשר לבהמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 11:31 |
|
| |
לא!! אני מרמז על ועידות של יחידים, שחושבים שהם , הצדיקים שגוזרים- והקב"ה והעם צריכים לקיים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 11:18 |
|
| |
ירוחם, האם אתה מרמז לועידת דרבן הנפתחת היום?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 11:16 |
|
| |
אמבר
מציאות אלוהים עשויה לשמש דרבון לכל דבר שאלו שמינו עצמם לנציגיו מוצאים לנכון לדרבן.
היתי מתקן ואומר--מציאות אלוהים, היא מציאות,
ואינה תלויה ומושפעת מהשימש והדרבון לכל דבר שלילי -מאלו -שמינו עצמם לנציגיו מוצאים לנכון לדרבן.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 11:12 |
|
| |
פעמים רבות נשאל היוצא בשאלה אודות "אותו הרגע", רגע ההחלטה. "מה היה הרגע שבו החלטת לצאת בשאלה?" ובכן באותו הרגע, עמדתי בפאתי אולם גדוש ביוצאים בשאלה, כולם חילוניים ורק אני מתקשה להיפרד מהכיפה. 'אם כולם הצליחו לצאת בשאלה, גם אני אצליח', אמרתי בלבי.
כמדי שנה, במוצאי השבת האחרונה התכנסנו היוצאים בשאלה החברים בה.ל.ל, ותיקים כחדשים, לחגוג יחד את ליל הסדר האלטרנטיבי. אולם האירועים "עדן" שבקיבוץ ניר אליהו, המה אדם. יש כאן בוודאי מישהו שכרגע מחליט, חלפה המחשבה בראשי. חיפשתי אותו (הוא אמור להיראות המום), מצאתי כמה המומים וסימנתי אותם כחשודים.
חשוב להיראות שמח, ידעתי. המתלבטים כמו גם היוצאים החדשים סקרנים לדעת מה עולה בגורל הוותיקים, מפה ומשם הם שומעים שאנחנו מתבוססים בבוץ הדיכאון.
התהליך מוכר, שנה ועוד שנה חולפות והמציאות מתקלפת. יציאה בשאלה היא תחילתו של הליך למידה שנמשך שנים, חמש ואפילו שש שנים לוקח לחזור למצב שבו מפסיקים ללמוד את המציאות החדשה ומתחילים לחיות אותה. הלמידה מטשטשת את המציאות ויוצרת אשליה של דחיסות, הכל נראה מעניין.
לכן השאלה המקוממת ביותר את היוצאים בשאלה היא זו הנשאלת הכי הרבה פעמים באולם "לפני כמה שנים יצאת בשאלה?" השאלה מקוממת משום שהתשובה ממקמת את המשיב במקום מוגדר, לוכדת אותו ומבהירה כמעט במדויק את מקומו למול העולם. כולם יודעים לדקלם סיסמאות משחררות דוגמת "כל אחד חווה את זה אחרת", ובד בבד מבינים עד כמה אנחנו דומים וכמה כולנו גיבורים של אותו סיפור שחוק.
*--global_section**--<<>>***--header*
כולם שקופים
את אירועי ההתכנסות מארגנת עמותת ה.ל.ל, ומזה שנתיים לא השתתפתי באירוע מסוג זה. במוצאי השבת האחרונה חוויתי חוויה כמעט מיסטית. ההימצאות בסביבת אנשים שאני מבין למה הם מתכוונים כשהם מדברים יוצרת תחושת כוח, הוא מדבר ואני מנחש, "שלש שנים" - וקולע בול, ושוב קולע ושוב. יש כאן תחושה של התמצאות שכה חסרה לי, אני יודע הכל, חוויתי את הסרט מתחילתו עד סופו ודי לי במילות מפתח בכדי לקטלג.
שני יוצאים מתווכחים, אחד מדבר בגנות העולם החילוני ומבליט את הזיוף שבו והאחר מדבר בשבחו ומבליט את תחושת החופש. אני משתתף בוויכוח: 'אתה מדבר על העולם החילוני כפי שהוא נחווה בשנה הראשונה ואתה מדבר על העולם החילוני כפי שהוא נחווה בשנה הרביעית, נכון?' והצחוק מתגלגל.
ההתנהגות נועדה להסתיר את המניע, ככל שהיא יותר משוכללת, כך הוא יותר מורכב. היוצא בשאלה נאלץ ללמוד שהוא לא קובע את סיפור המסגרת של חייו, ושלעולם החילוני תורה משלו עם חוקים בלתי הגיוניים משלו ועם כפייה משלו.
היוצא בשאלה אמור למצוא עצמו מאוכזב לאחר שנים, כאשר הוא מגלה שבמהותן לא שונות הן החברה החרדית מהחילונית ושאף אחת מהן לא מציעה חיי חופש מוחלטים. אלא שבדרך הוא מסתחרר, את האחד תפסה המוסיקה והסיחה את דעתו, את האחר הספרות, המספרים, החיידקים, ההתנדבות, איש איש והבור מסמא העיניים שלו.
רק איש זקן אחד לחש באוזניי, באותו הערב, "תראה את כולם, שקופים. ומה הם רוצים כולם? להיות מיוחדים". הוא לא באמת זקן, רק נחווה ככזה משום שיצא בשאלה שנתיים לפני וכנראה הבין את המניע שלי. "אני מיוחד?" שאלתי אותו בתום לב, "אם אתה רוצה להיות מיוחד אז לא", השיב. "ואתה מיוחד?" שאלתי אני, "גם לא" השיב, והשאיר אותי עם תחושה שפגשתי אדם מיוחד.
תגובות
מסכנים
מנחם, 20/04/09 10:56
מכיר כמה מהם אישית. מסכנים, אבודים בעולם לא להם, תקועים בינם לבין עצמם, לא לבלוע ולא להקיא
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/880/674.html
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 10:46 |
|
| |
בוגיעלון
מציאות אלוהים עשויה לשמש דרבון לכל דבר שאלו שמינו עצמם לנציגיו מוצאים לנכון לדרבן.
זה יכול להיות צדק, צדקה, גמ"ח או עזרה, היאחזות בשטחי אדמה עד שהמוות יפריד ביניהם, מלחמה, השמדת עמלק, השמדת הציונים ואמריקה, חיתוך איברים וצום של חודש ימים.
אין קשר מיוחד בין המונח 'אלוהים' לעקרון החברתי הבסיסי הזה, שגם ילדים קטנים וגם חיות מודעות אליו, ששמו צדק.
|
|
|
|
|
