| נשלח ב-2/4/2009 19:10 |
 |
| |
עונג שבת- פרשות שבוע
בס"ד
שלום לכל הניקים היקרים !
אם נכנסתם לאשכול הזה סביר להניח שאתם אנשים איכותיים שרוצים קצת לעשות את רצון הבורא.
למה ניגרע וניכנס לשבת בידיים ריקות ? למה שלא נזכה את כל המשפחה בדבר תורה על שולחן שבת?
לכן מדי שבת בשבתו כל אחד ואחת !! יעלה ד"ת קצר ולעניין השווה לכל נפש .
תודה מראש לכווולם ותזכו למצוות ולשפע ברכה והצלחה .
באהבה רבה ממני הקטן : ישיבאיש.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2011 20:21 |
|
| |
"איש או אישה כי יעשו מכל חטאת... והתוודו את חטאתם"
והתוודו - בפה. מדוע? כפי שהודאת העוון בפה תתגלה מחשבת החוטא ודעתו שהוא מאמין באמת כי גלוי וידוע לפני ה' כל מעשיו ולא יעשה עין רואה כאינה רואה, וגם לפי שאמר בפיו כזו וכזו עשיתי ונסכלתי במעשי יהיה נגדר שלא ישוב לעשות כן ומתוך כן ירצה לפני בוראו. ( ספר החינוך ) שבת שלום 
_________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2011 22:52 |
|
| |
דברי תורה ממש מרתקים .
ישר כוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2011 17:43 |
|
| |
ואתכם יהיו איש איש למטה ראש לבית אבותיו"גם היהודי הפשוט צריך להיות שווה לכם "אתכם" - כי ראש לבית אבותיו הוא, שהרי הוא מיוחס כמוכם, אף הוא נכד לאברהם, יצחק ויעקב. (תפארת שלמה) שבת שלום! 
_________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2011 00:45 |
|
| |
עשיתי מה שביקשת=)
יפה מעשיה,כל הכבוד!!:)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2011 13:06 |
|
| |
אמפי יישר כח!  "ונתתי גישמכם בעיתם"גשמיכם- מלשון גשמיות. מי שמקיים "בחוקותי תלכו" שומר את המצוות ומקיימם, מעניק לו הקב|ה את כל הגשמיות הנחוצה בבריאות הגוף ופרנסה טובה. (מעיין השבוע) שבת שלום!! _________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2011 22:30 |
|
| |
נכון לפעמים אנחנו קצת מזלזלים במצוות שלא יודעים מה הטעם שלהן?
ז'תומרת - יש מצוות שסבבה, אנחנו יכולים להבין למה שאנחנו עושים אותם - כי הן הגיוניות"מוסריות.
אבל יש מצוות שפשוט אי אפשר להבין מאיפה הם נחתו אלינו!
לדוגמה, מה הקטע לחכות בין בשר לחלב?
מה הבעיה שזה יהיה אצלנו ביחד בבטן?!..
או דוגמה אחרת - מה הבעיה שניסע בשבת לאיזה טיול קטן עם המשפוחה?!..
גם בטיול אנחנו נהנים ומתענגים על השבת.. אז מה הקטע לא ללכת לטיולון?
בפרשת השבוע שלנו (בחוקותי), ה' אומר לנו:
"ואם בחוקותי תמאסו, ואם במשפטי תגעל נפשכם - לבלתי עשות את כל מצוותי, להפרכם את בריתי"
בספר 'מעיינה של תורה' כתוב על הפסוק הזה ש -
ה' בעצם אומר לנו פה איך מתחילים לכפור - יענו איך נהיים דתלש"ים.
קודם כל, מתחילים לזלזל בחוקים של התורה - ז'תומרת במצוות שאין להן הסבר הגיוני בשכל בשום מצב.
אח"כ אנחנו מתחילים לזלזל במשפטים - ז'תומרת במצוות שאם ה' לא היה אומר לנו עליהן, לא היינו חושבים עליהן לבד, אבל עדיין יש להן הסבר הגיוני.
ואז אנחנו מזלזלים בכל המצוות - גם במצוות שיא ההגיוניות והמוסריות, כמו השבת אבידה, כיבוד הורים וכו'.
בגלל זה אנחנו צריכים תמיד תמיד לזכור שבאמת כל המצוות ניתנו מבורא עולם.
וגם אם אנחנו לא תמיד מבינים אותן, גם אם הן לפעמים נראות לנו ח"ו פרימיטיביות, מיושנות, לא הגיוניות וכו' -
אנחנו יודעים שבגלל שהבורא של כל העולם אמר לנו מה לעשות פה, ואיך לחיות בעולם הזה בצורה הכי טובה, אנחנו חייבים לשמוע בקולו, כי זה הכי טוב בשבילנו. אם באמת נשמע בקול ה' - בעז"ה יגיעו אלינו כל הברכות שיש בפרשה שלנו, ולא יודעת מה אתכם - לי נשמע שזה אחלה ברכות שבעולם
לסיכום >>
גם למצוות שנראות לנו חסרות סיבה - יש טעם הגיוני, אבל לא תמיד אנחנו יכולים להבין אותו.
ולכן, אנחנו צריכים להיזהר ולהשתדל כמה שיותר לקיים את כל המצוות, ולא לזלזל בשום מצווה, אפילו שיא הקטנה - כדי שח"ו לא
נגיע למצב של כפירה
שבעז"ה תהיה לנו שבת שלום ומבורכת:)
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 13:58 |
|
| |
מכירים את זה שאתם רוצים לעשות משהו, ואתם יודעים שזה לא באמת טוב,
אבל אתם מוצאים איזה 100000 תירוצים למה כן צריך לעשות את זה, ולמה זה מועיל וכו'..?
--
בפרשת השבוע שלנו [בהר] כתוב:
'וְלא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתו'
הקוצקר קצת משנה את הפסוק, ואומר שזה בעצם >>
"לא תונו איש את אמיתו"
ז'תומרת שבעצם אבאל'ה שבשמים אומר לנו פה ש..
אנחנו יכולים למכור לאחרים סיפורים מפה ועד השמים שאנחנו עושים הכל למטרה טובה,
אבל מי שבאמת יודע למה באמת אנחנו עושים דברים זה קודם כל [ה' כמובן, אבל גם] אנחנו.
אנחנו לא יכולים לשקר את האמת שלנו.
יכול להיות שאת גולשת עכשיו באינטרנט באמת בגלל שאת מתקרבת פה יותר לה' [את אפילו קוראת כאן ד"תים :P], או כי את באמת צריכה לדבר עם מישהי, או בגלל סיבות אחרות שבאמת טובות.
אבל מצד שני - יכול להיות שאת פה סתם בשביל לבזבז ת'זמן, או כי אין לך כוח לסדר ת'חדר.
רק א-ת יודעת מה באמת התשובה לשאלה הזו.
וזה לא רק בקטעים שמרחיקים אותנו מה', אלא גם בעבודת ה' עצמה, אנחנו לפעמים מקיימים מצוות לא מהסיבות הכי נכונות [שלא יובן לא נכון - ברור שצריך להמשיך לקיים את המצוות תמיד, כי 'מתוך שלא לשמה - בא לשמה', אבל אנחנו צריכים להתחיל לעבוד על ה'לשמה' הזה..]
לדוגמה, אנחנו היחידם שיודעים אם אנחנו באמת הולכים עכשיו להתנדבות בגלל שאנחנו רוצים לעזור, בגלל שזו מצווה,
או שאנחנו עושים את זה בשביל שנקבל פידבק מהחבר'ה, או בשביל להתחמק מללמוד למבחן שיש לנו מחר.
תחשבו שנייה על זה שבאמת כ---ל מעשה שלנו יכול להיות לשם שמים, אם רק באמת נעשה אותו מהסיבות הנכונות. ז'תומרת שכל מעשה שלנו פה יכול להיות מצווה.
אבל איך באמת אנחנו יכולים ליצור מצב שכל דבר שאנחנו עושים יהיה לשם שמים?!
אם נפסיק לשקר לעצמנו. אם נפסיק לומר לעצמנו שאנחנו עושים דברים טובים, כשאנחנו יודעים בלב, עמוק פנימה, שאנחנו לא.
אין קטע סתם לשקר על עצמנו, אם נעשה את זה - לא נוכל להתקדם לשומקום, כי נחשוב שאנחנו 'מושלמים'..
קצת באיחור חחח לא נורא
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2011 18:35 |
|
| |
שבת שלום וישר כוח על החידושים=]
אפשר גם להוסיף?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2011 14:33 |
|
| |
*מאלוקיך "ולקחתם לכם פרי עץ הדר"... ואנו אוגדין כל המינים ביחד, רמז שאין הקב"ה מתרצה לישראל עד שיהיו כולן לאגודה אחת, שנאמר: "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", אימתי הקב"ה מתעלה? בזמן שכולנו נעשים אגודה אחת... שבת שלום! _________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2011 19:04 |
|
| |
=)
"והדרת פני זקן ויראת מלוקיך"
מצינו במדרש שאם מקיים והדרת פני זקן - מכבד תלמידי חכמים, הריהו זוכה לויראת מאלוקיך- ליראת שמים.
הגמרא מספרת על רבי זירא, שכשהיה נחלש מתלמודו, היה הולך ויושב בפתח בית מדרשו של רבי נתן בר טוביה, ע"מ שיקום מפני החכמים שעברו על פניו ויקבל שכר אל כך, אמנם אסור לקיים מצוה ע"מ לקבל פרס, אלא רבי זירא התכוון לשכר של יראת שמים - ולשכר כזה מותר להתאוות...
שבת שלום! _________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2011 00:30 |
|
| |
הבחור ומעשהיה אתם תותחים !!
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2011 17:56 |
|
| |
בפרשת החודש בא ניצוץ אור חדש, שיוכל להיות כבריה חדשה ממש... (שפתי צדיק) שבת שלום =) _________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2011 17:06 |
|
| |
פרשת שמיני.
"וישמע משה וייטב בעיניו"
משה רבינו היה תמיד המדבר, והכל היו שומעים מפיו, רק הפעם הזאת היה הוא השומע ואהרן המדבר, כפי שנאמר: "וידבר אהרן אל משה" (פסוק י"ט) ששמע משה את ההלכה מפי אהרן.
בא איפוא הכתוב ומספר לנו: "וישמע משה - וייטב בעיניו" השמיעה הזאת נשאה חן בעיניו. הוא נוכח לראות, כי מוטב לשמוע מאשר לדבר...*-- 6 *
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2011 13:32 |
|
| |
פרשת צַו
" צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ו, א)
רש"י מפרש אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון הכיס.
בתחילת הפרשה מובא הציווי על הקרבת קורבן עולה, זה קורבן שנשרף איך שהוא בצורה מלאה, ולא מזכה את הכוהנים באפשרות לאכול ממנו ולהשתמש בעור של הקורבן.
בקורבן זה לכוהנים לא היה רווח מיוחד או הנאה מסוימת לכן התורה מצווה אותם במילה צו שהוא לשון זירוז, ובד"כ אדם צריך זירוז במקרים שהוא לא זוכה לתועלת מהם, לעבודה אדם מזדרז כי כל איחור יוריד לו מהמשכורת החודשית, אבל פה לא ירד ולא יעלה לכהן דבר מהקרבת קורבן העולה.
לא מכל דבר בחיים אנו רואים תוצאה מידית , לפעמים לוקח שנים לראות הישגים בעבודה או בחינוך ילדים, אבל התורה מצווה אותנו להידבק במידה חשובה והיא מידת הזריזות, המידה הזו כך אומר " האורחות צדיקים" היא התכשיט לכל המידות , אנו רגילים לראות קצינים בכירים בצבא עם עיטורים על החזה , על הצלחות בקרבות והפגנת אומץ לב ותושיה, אך לא כל אחד מאיתנו קצין או לוחם, אבל ניתן לראות את ה"עיטורים" שהוא זכה להשיג בחיים ויש לראות על מה הוא זוכה ליום קבלת צל"ש, זה תלוי ברמת מידת הזריזות שלו. ככל שאדם זריז בעבודת הבורא כך הוא זוכה להצלחות בחיים, המילה שמחה היא תוצאה של המילה זריזות, אדם זריז הוא אדם שמח!
נשמע קצת לא הגיוני? בד"כ אנו חושבים שאדם עשיר הוא אדם שמח, אבל זריז?
כן מי שזריז זוכה לשמחה בחיים, אדם שקם מוקדם בבוקר במיוחד אם הוא זוכה להיות ער בשעה "הכי יפה" ביממה 6 בבוקר ולהתפלל לבורא עולם אותו אדם זוכה לראות שמחה בחייו.
אדם שמתפלל שחרית בשעה 6,הוא אדם שמח יותר מאדם שמתפלל בשעה 8?
התשובה לכך מובאת דרך קורבן העולה , המטרה של הקורבן הזה הוא כפרה על דברים נסתרים מן העין ואלו המחשבות, המחשבות של אדם אין להם כיסויי, שאדם מדבר הוא יכול לסגור את פיו , אבל על המחשבה אין שליטה.
על הרהורים כאלו אומרים חז"ל, ש"הרהורי עבֵרה קשים מעבֵרה" (יומא כט.). ייתכן שכוונתם לומר, שקשה יותר להימנע מהרהורי עבֵרה מאשר מן העבֵרה עצמה.
קורבן העולה היה נשרף לאורך כל הלילה כדי לכפר על המחשבות של האדם במשך הלילה, אדם שלא שמר על העיניים במהלך היום , הדבר גורם לו להרהורי עברה בלילה שהם קשים מלעבור על העברה, ולכן הקורבן נשרף לאורך כל הלילה ולשון הזירוז צו בא לומר לאדם לקום מוקדם לעבודת הבורא, שאדם קם מוקדם בבוקר לתפילה הוא משלים את הקורבן שנשרף בלילה וכך הוא עושה תשובה שלמה על המחשבה הפסולה, אם הוא ימשיך לישון עוד הוא ימשיך לחשוב ואף לחלום על דברים פסולים ולמרות שהוא פיזית לא עשה עברה, הדבר גרוע מכך, שינה עד מאוחר מביאה לידי בטלה ובטלה מביאה לידי עצבות.
הזריזות היא מידה חשובה, שאדם קם בבוקר מוקדם היום שלו נראה אחרת מאשר אדם שקם מאוחר לעבודה כל אותו יום מתנהל בצורה לא טובה, מספיק שהוא מגיע באיחור של שעה וחצי לעבודה, וזה משנה לו את כל היום התוצאה של העצלות הזו היא צער וכעס, הוא עצבני וכועס ואם הוא נותן שירות בתפקידו בעבודה , רמת השירות שלו יורדת באותו יום כי הוא עם הכעסים שנכנסו לו בגלל האיחור שלו בבוקר, אבל אם הוא היה קם בזמן לתפילה ומגיע לעבודה 15 דקות לפני הזמן היום שלו היה יותר מוצלח, מתן השירות נעשה טוב יותר ללקוחות בשובו לבית מתנהג בסבלנות לבני המשפחה שלו ולסביבה הקרובה ובשיעור התורה הוא היה מבין יותר את הנלמד, כל זה כתוצאה מהתחזקות במידה אחת והיא מידת הזריזות, הזריזות לעבודת הבורא הביאה אותו למצב שהוא שמח בחייו ולא חלילה ההפך, לכן התורה מצווה אותנו להזדרז , במיוחד במקומות שיש חשש לחיסרון כיס, לא צריך לחפש קמעות וסגולות אלא לקום בבוקר מוקדם להתחיל את היום בתפילה ולתכנן את לוח הזמנים במהלך היום בצורה נבונה שתוביל אותנו לדרך הנכונה.
" וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר" (ו, ד)
רש"י - בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו לכך ולבש בגדים אחרים פחותין מהן.
בעבודת הכהן בזמן שהוא היה מוציא את הדשן, לובש בגדים פחותים יותר לעומת הבגדים שהוא היה לובש בזמן עבודת הקורבנות. מובא בשם הגמרא בשבת קי"ד שאדם צריך ללמוד מכך ולהחליף את בגדיו של ימי החול לבגדי שבת.
אנו למדים שאף אישה הנמצאת בבית עם הילדים ולא הולכת לבית הכנסת , עליה להחליף את בגדיה לכבוד שבת למרות שהיא לא יוצאת מהבית, החלפת הלבוש היא לכבוד השבת והחג, מצביעה על הדרך בה היא מכבדת את בעלה ומראה לו שהוא חשוב לה ומטרת אופן הלבוש שלה היא רק לכבודו, היא מייפה את עצמה רק בשביל שהוא ימצא חן בעינה ולא למען אחרים. הלבוש נותן הרגשה טובה ולא טוב שאישה תשאר עם החלוק שהיא מנקה בו את הבית בזמן שכולם יושבים לאכול, כי האישה היא הציר המרכזי של הבית הכל מתנהל לטובה בזכותה ובתור בת מלך היא אמורה להתלבש בהתאם.
שבת שלום!
http://barioz.blogspot.com/
_________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2011 18:38 |
|
| |
פרשת וַיִּקְרָא
" וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (א, א)
על כל אות ואות ניתן לדרוש בתורה וניתן לראות זאת בפרשתנו באותה אותו א' קטנה שמושכת את העין המדרשים עליה רבים כל אחד מגדולי ישראל דרש רבות כמה ומה אנו יכולים ללמוד מתוך אותה אות קטנה, ברצוני להביא את דברי ה "אבני אזל".
כידוע הפרשה הראשונה שלומדים תינוקות של בית רבן היא הפרשה שלנו על הקורבנות הטהורים – "יבוא טהורים ויעסקו בפרשת טהורים", אותם ילדים קטנים אינם מבינים מה הוא טעמו של חטא, הם ילמדו זאת ויתחילו את לימודיהם בטהרה וכשם שהקורבן מתחיל במחשבה טהורה כך אנו מלמדים אותם דברים טהורים.
הפרשה כולה מדברת על קורבנות שמובאים בפני השם , אותה א' קטנה בא ללמד אותנו בתור הורים בהווה והורים לעתיד בעזרת השם , שחינוך הילדים הוא הקרבת קורבן בפני השם, עלינו להקריב הכל למען הצלחת חינוך ילדנו ולא לחסוך בכסף או במשאבים ולוותר על תאוות העולם הזה כדי שנצליח בחינוך הילדים, כשם שהאות א' קטנה כך אנו צריכים "להקטין" את עצמנו ואת הרצונות שלנו בפני הצורך לחנך את הילדים בדרך הישר, אז הרבה הורים לא מחסירים משאבים גשמיים ורושמים את ילדיהם למוסדות החינוך הכי טובים שיש ומשנים סדרים בהלכות הבית למען הצלחת הלימוד, אבל הכלל הראשון בחינוך הילדים הוא שההורה "יקטין" את עצמו, ואת האני שבו ישים בצד, הורים מלבד הקצאת משאבים ללימוד חייבים להבין כי החשוב ביותר בחייהם זו ההצלחה של ילדיו בלימודים, וכל ילד במשפחה ואפילו ברוכת ילדים חייב לקבל את ההרגשה שהוא הבן היחיד.
ישנם תקופות בחיים שצריך לחשוב פעמיים לפני כל יציאה מהבית עם הילדים הקטנים, כמה החשיפה לדברים בחוץ יכולה לפגוע בהם?
הדוגמא האישית היא החשובה ביותר להצלחת החינוך, על הורה לוותר הרבה מעצמו למען ילדיו, הבעיה של דורנו היא שישנם ילדים רבים שלא מחונכים גם אם הם לומדים במוסדות הטובים ביותר, הנשירה היא רבה, וילדים רבים סובלים מבעיות של קשב וריכוז והתפתחות - למה זה? לפני מספר שנים מעט מאוד אנשים ידעו על קיומם של המרכזים ל"התפתחות הילד", והיום המרכזים הללו "קורסים" מעומס רב, איך הגענו לזה?
לפני חמישים שנה רוב התושבים במדינה חיו בצניעות ובחוסר גשמי רב, אך הייתה שמחה רבה, הדור שנולד לאחר מכאן זכה ליותר שפע גשמי, הם זכו לנתינת יתר ולחוסר גבולות, לכן היום ישנם ילדים רבים מפונקים וחסרי גבולות, אותם ילדים היום בתור הורים שקועים בעצמם כתוצאה מנתינת יתר, לא לוקחים את הילד לתפילה כי הוא יכול להפריע לנו להתפלל, ולא מבינים שמגיל 6 הילד צריך להצטרף לאבא לתפילה כך הוא מחנך אותו לתפילה, רבים חשוב להם אחרי העבודה ללכת "למכון כושר" ולא להגיע מיד לבית ולתת מעצמם לילדים, המחשב משמש תחליף לדברים רבים, כך ילדים רבים נופלים לתוך סכנות גדולות , ואח"כ שהילד מדבר בצורה לא טובה ומתנהג לא יפה, אותם הורים אומרים "הוא לא יודע להתנהג הילד הזה!" כאילו לא מדובר בילד שלהם, וכך בחיי היום יום זוגות רבים נפרדים , כי לא יודעים לוותר אחד לשני, אנשים לא מבינים שהצלחה בחינוך ילדים וזוגיות היא תוצאה של " הקרבה " , רק אדם שיודע להקריב מעצמו למען זוגתו וילדיו הוא זוכה לראות ישועות רבות.
הציווי בתורה הוא על הבאת קורבן מכם- המילה מכם היא ר"ת של מידה כנגד מידה כמה שאדם יקריב כך הוא יזכה שקורבנו יעלה למעלה ויצליח, הצלחה בחינוך ילדים היא תוצאה של הבאת "קורבן " בפני הבורא כל יום , כי הילדים שלנו הם בניו של הקב"ה.
והקורבן כל יום הוא בצורה אחרת , יום אחד מוותרים על שנת צהרים בשבת , יום אחד לא נוסעים לסוף שבוע, יום אחד לא הולכים לאירוע משפחתי עם הילדים וכ"ו.
ככל שאדם יביא קורבנות לבורא עולם מהסוג הזה מידי יום הוא יזכה לראות את ילדיו הקטנים ו"הטהורים" גדלים וממשכים בשמירת מצוות ועושים נחת רוח לבורא עולם כמו קורבן על המזבח בבית המקדש.
שבת שלום!
http://barioz.blogspot.com/
_________________
במקום בו נגמר ההיגיון שם מתחילה האמונה...
|
|
|
|
|
|
