עוד כניעה לשיגעון - רדיו קול חי

אתה באמת לא מבין? אנסה להסביר לך: 
לפיך אתה יכול להכניס פעם או פעמיים מזון לא כשר ולהחליט אם להמשיך לאכול ממנו אם לאו. אמנם אי אפשר להתעלם מהחשש הנורא שמא באותה פעם חטופה של טעימה לשם בדיקה יגונב לפיך שמץ תועבה שירעיל את נשמתך הזכה ויטמטם {"ונטמתם בם" (ויקרא י"א מ"ג)}  את תומתך, אך כך היא דרכו של עולם.  אכילה חד פעמית של מזון לא כשר הינו אקט נסבל אשר אין צורך לייסד הכשר מיוחד בכדי למנוע אותו.
משא"כ בהאזנה אסורה שהיא לחלוטין מחוץ לסדר יומו של יהודי דתי ממוצע ואינו אמור להכשל בה לעולם. (עיין ערך 'הלכות לשון הרע') מה גם שבזה לא שייך בדיקה כי איך ידע הצדיק דנן שאמירה בשידור חי  הושגה ע"י שנאת הזולת ברכילות. ?

בדומה לדבריו של הבוחן גם אני חושב שאין שום בעיה בועדות ביקורת וועדות שיבקרו את ועדות הביקרות וועדות שיבקרו את אותם ועדות כמיטב הבירוקרטיה הנהוגה במדינות דמוקרטיות, אני לא מאמין באידאולגיית השוק החופשי..

אם כי אני מתנגד שיהיה "הכשר" מכיוון שיש לנו ניסיון עם האנשים האלו. אנו יודעים שהאנשים האלו חושבים שתקשורת זה לא גוף שאמור לעמוד בשער ולמחות על פירצות ציבוריות, ולעזור לחלש מול הממסד.. אלא גוף שכל מטרתו היא לטפוח לעצמנו על השכם ולחזק את הממסד..

אם הועדה הזו תהיה ועדה מקצועית שתדאג לאינטרס של האדם החרדי שמעונין לשמוע סוג מסוים של תוכניות ודיברים אני בעד.. אבל אם הועדה היא "גוף כשרות" שמגיע בשם הדת ומחליט מה אסור ומה מותר אני מתנגד, כי אני יודע שנעשה שימוש לרעה בדת לגבי חופש הדיבור וכאלו..

לבהעברי

אני מסכים עם עקרי דבריך.
השאלה אם המצנזרים הם:
א. נבחרים בצורה זו או אחרת ע"י הציבור, או נכפים עליו (גם מניפולציות תורניות זה סוג של כפיה).
ב. השאלה אם הנציגים משתדלים לייצג את שלוחיהם נאמנה, או לעצב את שולחיהם לפי מחשבתם.
ג. השאלה אם טובת השולחים לטובת עיניהם, או שמא טובת שלטונם ושגעונם.

מאיר,

1. מנגנון תמיד קובע לך מה תשמע, ממתי אנחנו מעורבים בקביעת התכנים במדיה? הבחירה שלנו היא רק ב"מי" ולא ב"מה". לצערנו, הנטיה הטבעית של המדיה היא אל הנמוך והיצרי יותר ונמצא שאני הצרכן נכפה ע"י מה שנחשב לטעם ההמונים בעיני אנשי הפרסום ובד"כ בזיפזופ בין התחנות רוב ה"מי" מכילים פחות או יותר את אותו ה"מה". למעט תחנות ממלכתיות.
 
2. האם אתה באמת מאמין במדיה ללא פיקוח? למה יש רשות להנהלת האגודה דידן למחוק הודעות לא ראויות - לטובת הציבור ? למה לא תאמר שהקורא ידלג על הודעות שאינן מוצאות חן בעיניו?
 
3. הכשל הלוגי: אני הצרכן רוצה לדעת מראש שלא אתקל בדבר שיעכיר את רוחי, אבל אין לאל ידי לדעת זאת עד שאתקל בזה בעצמי. למשל אם אכתוב עכשיו מילה גסה, לכשתקרא אותה  כבר נפגעת ומאוחר מדי להחליט שאתה לא קורא את ההודעה שלי.
כמו כן, הצרכן הדתי מעוניין במנגנון שידאג מראש לסטנדרטים מסויימים שלא יפגע.
וא"ת שזה יקרה מכח השוק מאליו - היינו שהמדיה תדאג לא להכניס תוכן פוגעני שלא להרחיק צרכנים. אומר לך שבנוסף לתוכן פוגעני יש לי כצרכן חשש נוסף והוא המדרון המתון - שהמדיה בנטייתה הטבעית להסחף לאן שהיא נסחפת תשחק את הסטנדרטים שלי ומה שאתמול היה פוגעני היום הוא רגיל (כפי שקרה לנו באינטרנט). וכדי להבטיח זאת מראש הייתי מעוניין בפיקוח.

הוזכרה טענה שלכל אחד יש דעת מספקת להחליט מה לשמוע ומה לא.
וזו טעות מכיון שחלק גדול מציבור המאזינים אינו בעל הבחנה מספקת מה טוב ומה רע  ובפרט שבכלי תקשורתי אפילו לתת התיחסות לאדם מסוים זו הבעת עמדה ועוד שלרוב הקשבה לרדיו נעשית בדרך אגב בזמן שכלי הבקורת אינם עומדים הכן לבדוק מה להכשיר ומה לפסול.
 

אנשים הם הצרכנים. המנגנון תפקידו לתת שירות ולא להחליט במקומי.

"להחליט במקום אנשים"?!
החלטות בארגון מתקבלות ע"י כמה מנגנונים שכל אחד אחראי על היבט מסויים.
למה ועדה רוחנית או ועדת אתיקה או מחלקת צנזורה היא פחות "אנשים" מכל מחלקה אחרת בארגון?

פושטער

הסברתי ואסביר בשלישית וברביעית:
עצם קיומו של מנגנון הוא רמה נמוכה, גם אם במנגנון יישבו אנשים חכמים עד מאוד. כל עוד המנגנון לא הוקם כדי לייעץ או לעדכן, אלא כדי להחליט במקום אנשים, הוא שייך לתחום הגננות ואני מתנגד לו.

חוץ מטענה על הרמה הנמוכה לכאורה של המנגנון הזה, אין לך טענות על עצם הדברים שהם באים למנוע ממך (אא"כ יש, ואז זה סיבה לדיון אחר).

אנשים עושים איתך חסד, מונעים ממך ומילדיך נסיונות במגוון תחומים, ואתה עוד בא אליהם בטענות!! אתמהה.