"ועל ניסיך שבכל יום עימנו.."

שלום לכם חברים יקרים!
התלבטתי רבות אם לכתוב כאן את הסיפור שלי, מחשש שיזהו אותי, אך החלטתי למרות הכל שאם יש סיכוי שמשהו\י מכם\ן יתעודד, יקבל זווית נוספת למצבים וצמתים מסויימים שאנו נקלעים אליהם בחיים ויתחזק באמונה-זאת המטרה!

הכל התחיל לפני3 חוד', נסעתי לקנדה לחתונה משפחתית ומיד נסעתי לניו יורק לשבועיים נוספים, שם פגשתי באחד הסופרמרקטים היהודים חברת ילדות שירדה מהארץ שהיינו כבנות 12,מאז ניתק ביינינו הקשר כמעט לחלוטין, המפגש היה מאוד מרגש, חלקנו חויות ילדות משותפות ועידכנו אחת את השניה בחיינו, היא ב"ה נשואה, תו"כ השיחה גלשנו כמובן לנושא הצפוי "שידוכים", ניפרדנו לשלום אחרי שיחה של כשעה באמצע סופרמרקט הומה אנשים, רק ששמתי לב שמחכים לי(יותר נכון למצרכים שלי) בבית של הקרובים שהתארחנו, כמובן שהחלפנו טלפונים וקבענו להפגש בהמשך השבוע, כשעתיים אחרי היא מתקשרת אלי בהתלהבות כשבדרכה חזרה הביתה היא פתאום נזכרה בחברותא של בעלה והחליטה שזה "שידוך משמיים" ולא סתם יד ההשגחה העליונה גילגלה אותנו להפגש, ובטוח זאת הסיבה, תאמת שתככנתי לנצל את החופש ולנקות את הראש מהשידוכים, הבירורים, הפגישות.. והנה נקלעתי בעל כורחי למעגל שוב, והרהרתי על סיבת המפגש ה"אקראי", החלפנו ביינינו פרטים לבירורים ותוך יומיים שניינו היינו מוכנים לפגישה..

קבענו שניפגש בערב בבית של קרובי משפחתי ומשם ניסע לאנשהו
ברגע הראשון שראיתי אותו והבטנו אחד לשני בעיינים-משהו בתוכי אמר לי "הוא שלך",
כמובן שהחלטתי לנטרל את הרגש ולבדוק את ההתאמה שיכלית                          
פשוט לא האמנתי שאמצא מישהו עם כ"כ הרבה תחומים משותפים ורמת התאמה כ"כ גבוהה
זה היה אחד האנשים המרתקים שפגשתי מעודי,היו לנו שיחות ארוכות אינטלקטואליות, השקפתיות, וכ"כ מאתגרות..              
הפגישה הראשונה ארכה שש שעות!! (שם זה מאוד מקובל לעשות גם את הפגישות הראשונות ארוכות) ואני חשבתי שבקושי עברה שעה..
לא אלאה אותכם בפגישות הבאות, אבל נפגשנו 8 פעמים, ביניהם נאלצתי לארץ לעבודה ולאחר שבוע הוא הגיע לכאן ופה המשכנו להיפגש.
                                                            
באותם ימים חייתי באטמוספרה אחרת, היו בו אהבת תורה שפשוט ראויה להערצה, אצילות וענווה אמיתית. ולא הפסקתי למלמל תפילות הודיה להשי"ת.
לאחר הפגישה השמינית הוא היה צריך לטוס שבוע לאחר מכן לחתונה של אחיו, החלטנו ל"סגור" ביניינו בלבד, מיוזמתו כמובן, שניינו החלטנו שאנחנו צריכים כמה ימים..

ניפרדנו לאחר פגישה של כ10 שעות..

זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו..

מיד אחרי הפגישה הוא התקשר אלי וסיפר לי עד כמה הוא בטוח שאני האחת והיחידה, אבל הוא צריך זמן לעכל את זה, כמובן שכיבדתי את רצונו והחלטנו לעשות הפסקה של כמה ימים..
4 ימים לאחר מכן חברה שלי מתקשרת מניו יורק, לפי הנימה של הקול שלה הבנתי שמשהו קרה..
במשך כ5 ד' אני מחכה שתוציא משהו מפיה, שכל מה ששמעתי זה חצאי מילים והברות בילתי ברורות, עד שהי התאוששה ופשוט אמרה לי שהבחור פשוט קיבל רגליים קרות והחליט לא להמשיך..
בווום!!! סכין בלב..! באותם רגעים התחושה היתה שחרב לי עולמי, "סוף העולם" הגיע..
אני מאחלת לכולכם ולי שלא אחווה צער כזה לעולם..
לקח לי שבוע וחצי רק להתאושש מעוצמת הפגיעה, ההאכזבה, הייאוש.. והכעס כלפיו.     
ואז בהארה של רגע החלטתי שזהו! נגמר האבל, ואני בוחרת בדרך האופטימית, השמחה, והכנסתי כל פעם לתודעה שכל מה שעושה הקב"ה-רק לטובה הוא עושה! בהתחלה כמובן החיוך היה מאולץ, אבל לאחר כמה שעות זה כבר היה טבעי! לא להאמין איזה קוטביות של מצבי רוחהרגשתי ביום אחד..

והיום ניסגר מעגל, התברר לי ממש בעקיפין אבל ממקור מוסמך ומהימן שהבחור סבל מבעיה נפשית בילדותו, אך התסמינים שלה הם שהיא יכולה להתפרץ בגיל מאוחר יותר, והיא גנטית-תורשתית. מה שמוסתר אפילו מהקרובים אליהם ביותר ובודדים יודעים על המקרה.       

למי ששרד איתי עד לכאן (תודה על הסבלנות!!!) מקווה מאוד מאוד שחיזקתי אותכם ולו במעט!

אתגרית.
ראשית אומר לך תודה!
אכן חיזקת אותי.

ואומר לך מהי הנקודה העיקרית שחיזקה אותי.
לא מה שהתברר לך בסוף שהוא חולה,
ולא מה שהתברר בסיפור של נועה שהוא נפטר.
אלא ההחלטה שלך לפני שידעת, ההחלטה להמשיך הלאה,
לשנות כיוון, להתגבר על העבר ולהביט לעתיד.
אלו עוצמות נפש שאני מאחל לעצמי, ומאחל לך שימשיכו להיות בך.
ובעיקר מאחל שלא נזדקק להם.

אל לנו תמיד לחפש סיבות למה זה קרה, למה זה לא התאים,
אל לנו להתמקד במה שהתברר מאוחר יותר כמוצדק,
זה אכן עוזר לתחושות, אבל זה יכול להיות בעוכרינו.
מה יהיה במקרים בהם לא יתברר לנו בסוף שהוא היה חולה?
מה יהיה במקרים בהם נראה את אותו אחד או אותה אחת נשואים באושר כמוהו לא ידענו?
נמשיך להישאר עם התחושות הקשות?
נמשיך לחפש מה היו חשבונותיו של בורא עולם?

אנו  צריכים לדעת שכשלא הולך, לא הולך!
זה לא מתאים! נקודה!
בלי לחפש סיבות, תירוצים, או האשמות..

לעולם לא נדע את סיבותיו של הקב"ה.
אולי אם הייתם מתחתנים, הייתם חיים באושר, ולעולם לא הייתה המחלה מתפרצת,
לעולם לא היית יודעת עליה..
נכון שעכשיו זה מנחם לדעת שניצלת ממשהו שאולי היית סובלת ממנו,
אבל בהסתכלות לעתיד, אל לנו לחפש סיבות כאלו..

כולי תקווה שתאזרי חייל וכוח להמשיך בדרך הנכונה,
להתגבר על משוכות העבר, ולהתחזק מהם לעתיד,
להתעלות מעל עצמך, ולהעלות את עצמך בדרגות מעלה מעלה..

אמן.

פוליאנה, בטח שאני שמחה ומעודדת לשמוע שאת אחרי ומאורסת בלב שלם ב"ה!  זה מחזק לי את הידיעה שיבוא יום וגם הפצע שלי יגליד, אבל כמו כל דבר בחיים הריפוי עובר תהליך מסויים- מקווה שאאעמוד בגבורה בניסיון ואגרום רק נחת רוח לקב"ה.
אני כותבת את מאווי, לפעמים אני מגלה כוחות ניסתרים שטמונים בי, אבל גם לפעמים אני מרגישה שזה חזק ממני, מעבר לכוחות שלי. לא מוצאת את המקור לשאוב כוחות מחודשים. ואז התפילה זה המפלט היחיד..

נועה, הסיפור שלך מאוד מאוד חיזק אותי, תודה רבה לך! ומאחלת לך מכל הלב שלא תתנסי..

_________________

סיפור כואב מאד. ועוד יותר כואב לראות שכל כך הרבה מהמגיבים פה (ובכללם אני) יכולים להזדהות עם הסיפור מניסיונם האישי. יהי רצון שלא נצטרך לעבור עוד כאלו מצבים.

ולאברימלהה: אשריך שאתה יכול להתעלות מעל למצבים קשים ולשמור על אופטימיות. אבל את חשבונו של שמיים אנחנו לא יכולים לדעת בין לטוב ובין למוטב, וכמו שלא תמיד מתברר למה זה לא היה מתאים לנו (ראה תגובתה של נועה_האחת) כך גם אין הבטחה שבסוף יבוא "משהו איכותי".

אתגרית, במילה אחת:

תודה!! :-)

באמת מצמרר...
גם לי יש סיפור כזה ששמור עימי ומחזק אותי מאוד. בעצם, בשעות הקשות ביותר שעברתי הוא זה שתמך בי ואמר לי שוב ושוב, יש מנהיג לבירה. והוא יודע טוב מאוד מה שהוא עושה. לפעמים עם קצת סבלנות בחיים מבינים הרבה יותר. לפעמים השאלה נשארת לעולם ומקבלת הארה רק בעולם העליון, לאחר מאה ועשרים.
לכן לא כדאי לשאול שאלות, כי אדם שתוהה יותר מדי עלול להיות מוזמן למעלה, לקבל תשובות...

אטשטש כמובן את הסיפור.

לאחת מקרובות משפחתי הוצע בחור מעולה מישיבה מעולה וזה לא הלך. לא היה שום דבר דרמתי או טראומתי אבל צביטה בלב נשארה. להמון זמן. למה? אולי זה זה? מה יהיה? ריבוש"ע, אולי תתערב ותשכנע אותו? כל הזמן זה רדף ואנשים רצו להעלות את זה שוב, ולא. לא הלך. הוא התחמק עוד פעם ועוד פעם. וזה כאב . וגם הטריד.

עברה תקופה, כל אחד מצא את זיווגו ושניהם נישאו.

ואז, ביום לגמרי לא בהיר,  נודע לנו למרבה הזעזוע, שהבחור נפטר באופן פתאומי. חתן טרי, בשנתו הראשונה, הלך לעולמו בעקבות מום חמור בלב...

לקרובת משפחתי לא הגיע לעבור כזה צער בעוה"ז. ולכן אלוקים לא נתן לה את הבחור שמאוד רצתה.

הלוואי ונזכה להאמין בבורא ובהנהגתו את עולמו מתוך האור, ולא מתוך זוועות שכאלו...

הי אתגרית, קודם כל תודה ששיתפת...
חויתי סיפור דומה, הצער והכאב היו אדירים...
אני חושבת שלא עמדתי בניסיון כמוך, ואני מעריכה את כוחות הנפש שלך.
אם יש בכך כדי לעודד מעט, כיום אני מאורסת ב"ה, והסיפור ההוא הפך למשהו רחוק, פצע שהגליד...

אני מקווה שבקרוב מאד תמצאי את האחד שלך...