סמוך למעשה - בשעת כעס

לא אחת שמעתי את הכלל 'אין להעניש בשעת כעס'.

רציתי לבקש הסבר לדברים, מאחר שלכאורה, הנכון ביותר להעניש את הילד סמוך למעשה שעשה.

(ובשעה זו, סמוך למעשה, הכעס רב יותר...).

גילי, נכון מאד וגם נראה מדברייך שאת מסגימה עם התירוץ שלי (של אופק).
המחשבון, אין הבדל, אם רגשות הרחמים מתחילים להשפיע יותר מהצורך להעניש אז בעצם לא מרגישים צורך להעניש עד כדי הצורך שהורגש בהתחלה בשעת הכעס.

זה כמעט ולא נכון לומר, שכעבור זמן, כבר לא מרגישים טעם להעניש. יותר נכון, לדעתי, שכעבור זמן, רגשות הרחמים מתחילות להשפיע יותר מאשר הצורך להעניש.

לא מענישים בזמן הכעס, העניין הוא שצריך לדעת לשלוט בכעס כך שלא יארך זמן רב עד ההענשה עצמה. הזמן שיחלוף מהכעס עד לענישה יוכיח עד כמה האדם שולט בכעסו וכמה עבד על כך. 

אופק, מדברייך התחלתי לחשוב (אני לא יודע אם התכונת לזה, תגידי את) שבעצם אדם ניכר בכעסו לא מחייב שהכוונה היא בפשטות כמו שכולם מבינים שכשאדם כועס אז רואים את הפנימיות האמיתית שלו שמתפרצת ממנו, אלא אדם ניכר בכעסו כלו' ברמת הכעס במינון הכעס, לפי העצמה שהאדם כועס ככה הוא ניכר כמה הוא יודע לשלוט בעצמו.
פירוש יפה מאד, לא חשבתי עליו קודם.
מבריקה, את צודקת אבל גם כשמענישים לפעמים אפשר לוותר על העצמה של העונש באופן שלא מוותרים לגמרי על המעשה הרע וזה יקרה תמיד רק אחרי שהכעס שכך.   

"וחוץ מזה שלפעמים אחרי שנרגעים כבר לא מרגישים בכלל טעם להעניש"
זה מחזק את מה שאמרתי,מי שחושב ככה (לא אתה) אז הטעם להעניש אצלו זה ההרגשת נקמה ולא החינוך.
באים להעניש על מעשה רע שנעשה,נכון?
אז מה זה משנה מתי מענישים?

אולי אדם ניכר בכעסו כי יש כעס ויש כעס...
ואם אתה בסדר גמור אז לא יהיה אצלך בכלל כעס, ברור שזה לא אומר שא"א לבחון אותך בכעסך,
זה המבחן- מהו מינון הכעס.

מבריקה, זה ניתוח יפה ונכון אבל עדיין לא עונה על הסתירה ששאלתי. 
וחוץ מזה שלפעמים אחרי שנרגעים כבר לא מרגישים בכלל טעם להעניש, תחשבי גם על זה!