|
|
| נשלח ב-5/5/2010 22:16 |
 |
| |
יישר כוחך, תזכי לשנים רבות של בריאות ונחת, חיים טובים וארוכים, וגם לימי העוה"ב
ב"ה פעלת נכון ! במדינתנו הקטנה עוד מימיה הראשונים פעלו כנופיות וארגונים שונים שעסקו בגניבת איברים למטרות שונות, חלקם באופן מחתרתי וחלקם בשיתוף פעולה חשאי עם גורמים ממלכתיים,
רק ממש לאחרונה (22/04/10) התבשרנו על :
כתב אישום נגד כנופיית סוחרי האיברים (לחצו על הקישור) לבית המשפט המחוזי בנצרת הוגש הבוקר (חמישי) כתב אישום נגד כנופייה שסחרה באיברים, בראשה עמד תא"ל במיל' מאיר זמיר (שמות שותפיו הבכירים משום מה חסויים).
לפני כן גם פורסם על כנופיית ערבים וישראלים שגנבו איברים לעיתים בשימוש בכוח, איני מוצא כרגע את הכתבה אבל יש לזכור שלא כל דבר מתפרסם, אלא רק מה שנוח.
ראש המכון לרפואה משפטית באבו כביר בעל ה'חסינות הממלכתית' המחפירה הודה בגניבת איברים:
פרופ' היס מודה: קצרתי איברים ואם נדלג קצת הרבה אחורה בזמן לימיה הראשונים של המדינה שתחום השתלות האיברים היה בחיתוליו חוץ מהשתלות קרניות שהיו כבר נפוצות מראשית המאה הקודמת למנינם,
נראה פשעים מחרידים ע"י 'כנופיה בסדר גודל שאיננו רגילים לשמוע עליו.
המדינה עצמה............
לא רק ילדים נחטפו בימיה הראשונים של המדינה, אלא גם נשים, כגון אימהות צעירות לנגד עיני ילדיהן ולעיתים בעליהן, וכשהאחרונים לאחר שהתעשתו ניסו לברר מה עלה בגורלן, התבשרו כי הן מתות, הצצה מתחת לתכריכים חשפה שהגופות חסרות איברים פנימיים וגם חסרות עיניים.
הנה כאן כתבה שהתפרסמה בשקט בע7
"גם נשים נחטפו לעולי תימן"
אז גם אם אינכם יודעים את מה שאני יודע, למה שתניחו שהדברים השתנו, והאנשים נהפכו ליותר טובים, המדינה נהפכה ליותר מוסרית, והרופאים עובדים לפי ההלכה וכללי האתיקה.
שום דבר לא השתנה, רק שלמדו יותר טוב איך להסתיר פשעים מעין אלו ולכסות אותם באיצטלא מוסרית צדקנית כגון זו של אד"י, שכאמור הוכח לכם בתגובתי הקודמת שזהו ארגון עם אג'נדה פוליטית מובהקת, וכאמור עובד עם המדינה ונהנה מכספי ציבור ישראלי לטובת ציבור ערבי עויין ורצחני שאינו משלם מיסים, לא חותם על אד"י, וזוכה לקבל את רוב ההשתלות, ומגופם של יהודים.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/199993
ציטוט: "מספר החתומים על כרטיס אדי מגיע ל- 516 אלף ישראלים, השנה נוספו 45,000 חותמים חדשים למאגר החתומים על כרטיס אדי"
לבטל כרטיסים !
אם מבקשים ממכם לשלוח הכרטיס בדואר אליהם (שזוהי ההוכחה היחידה בעצם שחתמתם) להגיד כי הכרטיס נאבד ובכל זאת אתם רוצים להוציא את עצמכם מהרשימה שלהם, חשוב שתודיעו לבני המשפחה שביטלתם, ותקוו לטוב.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2010 22:44 |
|
| |
בס"ד
ר' אמנון שליט"א הי"ו
יישר כ"ח גדול על הידיעה העשירה בנושא הכאוב והמזעזע הזה ... (שמתרחש - "מאחורי הקלעים")
אשריך (-:
תוקן על ידי יבי_1973 ב- 05/05/2010 22:56:15
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2010 00:15 |
|
| |
המת ותשמישיו אסורים בהנאה
ב"ה
תודה לך ידידי ויישר כוח על ההיבטים הנוספים שהבאת בתחילה על שלמות הגוף, תחיית המתים ועוד...
בהקשר לשלמות הגוף לאחר המוות - להלכה נפסק שהמת אסור בהנאה, הן בגופו, הן בתשמישיו, ראו רמב"ם, השו"ע, חת"ם סופר וכל הפוסקים.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שמט סעיף ב
נויי המת המחוברים בגופו, כגון פאה נכרית וכיוצא בה, אסורים כמו המת עצמו.
(הגה: ודוקא כשהם קשורים בשערות גופן, אבל אינן קשורים, מותר. (כך משמע מפרש"י פ"ק דערכין); (ולכן מותר ליטול טבעות שבידם של מתים, וכיוצא בזה).
במה דברים אמורים, בסתם, אבל אם צוה שיתנו נוי גופו המחוברים בו לבנו או לבתו או לצורך דבר אחר, מותרים. אבל שערו ממש, אפילו אם צוה עליו, אסור בהנאה.
(הגה: אשה שיוצאת ליהרג, נהנין בשערה, אף על פי שנגמר דינה, אין שערותיה נאסרים עד שתקטל (טור)).
שנינו במשנה :
הָאִשָּׁה שֶׁנֶּהֶרְגָה, נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ. בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָּה, אֲסוּרָה בַהֲנָיָה (מסכת ערכין פרק א משנה ד )
ולגבי הבהמה לומדים זאת מעגלה ערופה:
"ומה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכת דמים הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל שהוא שופך דמים אינו דין שיהא אסור בהנאה"
(מכילתא שמות)
ובגמרא בבלי ערכין ז ב לומדים :
"ואמאי איסורי הנאה נינהו ?
אמר רב באומרת תנו שערי לבתי, אילו אמרה תנו ידי לבתי, מי יהבינן לה ????,
אמר רב בפאה נכרית (דווקא, לא שער המחובר לראשה)" כלומר שאינו שערה ממש וגילתה רצונה שאינה חפצה לאסור שערה הנוכרי לאחר מותה כשאר גופה האסור ממילא,
ולמרות שלא כל הפוסקים מסכימים לגבי שערה אם מותר או אסור,
כולם מסכימים שהמת עצמו וגופו אסורים בהנאה.
ולמדנו ש"אילו אמרה תנו ידי לבתי, מי יהבינן לה ???? ",
הרשאי המת עוד בעודו בחיים למחול על בזיונו וניוולו ??
תוקן על ידי eman0n ב- 06/05/2010 00:31:13
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2010 00:39 |
|
| |
ב"ה פסק הלכה שפורסם הבוקר
| אקטואליה וחדשות | |
| הגר"ע יוסף: תרומת איברים? עדיף מגוי
פסק הלכה מסעיר שפורסם הבוקר בשמו של הגר"ע יוסף, קובע כי במקרה של צורך לתרומת איברים, יש להעדיף את אבריו של גוי • "האיסור החמור ליהנות מן המת הוא איסור חמור מן התורה"
יוסי כץ, בחדרי חרדים
תאריך: 11/05/2010 13:31:00 |
פסק הלכה של הגר"ע יוסף, מנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס, קובע כי במקרה של תרומות איברים - עדיף ליהודים לקבל תרומות מגוי. המשמעות: ההולכים בדרכו של הרב עשויים להעדיף קבלת תרומות בחו"ל.
פסק ההלכה נחשף באתר האינטרנט אותו עורך נכדו של הגר"ע יוסף, בתשובה לשאלה הנוגעת להשתלת קרנית. באתר נכתב כי גם אם יהודי חתם, בעודו בחיים, על אישור לתרומת איברים וגם אם האדם הזקוק לקרנית הוא עיוור בשתי עיניו, עדיין עדיף לקבל את הקרנית מגוי ולא מיהודי.
באתר מוסברת ההתנגדות העקרונית לשימוש באיברים של מת יהודי: "האיסור החמור ליהנות מן המת הוא איסור חמור מן התורה. ומלבד איסור הנאה מן המת, עוד יש חיוב לקבור את כל חלקי המת בשלמותם וכאשר עוקרים את קרנית העין מן המת, הרי שבכך מבטלים ממנה את מצוות הקבורה". |
|
קישור לדברים שכאמור פורסמו הבוקר 11/05/2010 למנינם :
http://www.bhol.co.il/news_read.asp?id=16885&cat_id=1
תוקן על ידי eman0n ב- 12/05/2010 00:49:29
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2010 02:49 |
|
| |
בס"ד
תודה ר' אמנון.
מקווה שהתשובה תהיה שלמה......
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2010 19:10 |
|
| |
ב"ה
יש לדון האם לשון הכתובה המצוי בימינו מתאים לאברכים הנישאים שאין בכוונתם לפרנס את נשותיהם,
והאם אין הם נושאים שבועת שקר.
יש לכך השלכות רבות, בין היתר לשאלה האם האשה אכן מקודשת.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2010 21:22 |
|
| |
בס"ד
מדהים !!!
בדיוק היום דנתי בעניין עם נוות ביתי.
בעניין שידוך, שהנערה נתבקשה לצאת לעבודה כדי שהבחור החשוב יוכל להמשיך בלימודי הקודש שלו...
והגיע השאלה אלי מאחר שהנערה אמרה שאין לה בעיה לעשות כך אבל היא רוצה שההתחייבות תהיה על בעלה לפרנס את הבית כמו שכתוב בכתובה.....
חיזקתי דברי הנערה !!! צדיקה אמיתית.
והנה אתה מופיע עם הסוגיה....:-)
תוקן על ידי mordechay1 ב- 03/06/2010 21:23:18
 http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2010 21:12 |
|
| |
הסכם יששכר וזבולון, והסכם לתפילות ותעניות (כגון 40 יום בעמוקה\בכותל ועוד..) תמורת שכר
ב"ה
 | ...וכבר שמעתים, הניפתים, נתלים באומרם: "הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושלא להנות אל יהנה כשמואל הרמתי". וזה אינו דומה לזה כלל, ואמנם זה אצלי סילוף ממי שמביא ראיה ממנו, הואיל והוא מבואר ואין בו מקום לטעות. כי אלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם, כל שכן שלא היה מטיל עליהם ומחייבם בחוקים, חלילה לה' מזה, ואמנם היה מקבל הכיבוד בלבד...ואמנם הדבר אשר התירתו התורה לתלמידי חכמים הוא, שיתנו ממון לאדם, יעשה להם סחורה בו בבחירתו, אם ירצה - ועושה זה יש לו שכר על כך, וזה הוא מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים - ושתמכר סחורתם תחילה למה שיימכר... |  | | – פירוש הרמב"ם על מסכת אבות פרק ד' משנה ו' |
המהר"ם אלאשקר ז"ל מביא את דברי רב האי גאון ז"ל מאחרוני גאוני בבל ראש ישיבת פומבדיתא, בנו של רב שרירא גאון, מזרע דוד המלך ז"ל.
עוד שאלת אם יש ממש באותן שמוכרין זכיותיהן זה לזה אם זכה הקונה או הפסיד המוכר ואם פעולה זו יש לה עיקר. תשובה:
לא מצאתי מקום לדבר זה כי אם בתשובת שאלה לרבינו האי גאון ז"ל וראיתי להעתיק אותה לך ומשם תבין עקרן של דברים שאלוהו ז"ל
דברי רבינו האי גאון ז"ל
שאלה:
מי שהוא נוהג להתענות שני וחמישי ובסוף אותו הזמן אמר קבול שכר התענית הזה יהיה לפלוני מתנה וכן אם יאמר מכרתי תענית זו השנה בכך וכך לפלוני וקנו קנין על זה היש מזה כלו הנאה לאותו שניתן לו כלום וכן מי שנתן לאדם זהב על מנת שיקרא התורה ותהיה זכות הקריאה לו וכו'
תשובה:
כך ראינו כי דברים אלו דברי הבל שאין לסמוך עליהן ואיך יעלה על לב כי שכרו של זה של מעשים טובים שעשה זה לזה ?
והלא הכתוב אומר צדקת הצדיק עליו תהיה וכן אמר ורשעת הרשע עליו תהיה כשם שאין אדם נתפס בעון זולתו כך אין אדם זוכה בזכות זולתו היחשוב כי מתן שכר של מצות דבר שישאהו אדם בחיקו וילך כדי שיתן זה מתן שכרו לזה אלו ידעו מה הוא השכר לא היה זה נותנו לזה ולא זה מקבלו מזה וכן הוא מתן שכר כבוד ויקר שנותנים לו לצדיק על מעשיו הטובים וכתות כתות הם שהן מקבילות פני שכינה ומקלסין לפניהם שבח ואומרים לו לצדיק עלה למדרגתך ועמוד במחיצתך אתה הוא שכבשת יצרך ונשאת משא המצות ולא נטית להנאה מצוייה אלא עזבת את תאותך וסבלת עול יוצרך וסגפת עצמך ביראתך עתה בא וקבל שכרך ותהנה מזיו השכינה כמו שאמרו חכמים מרגלא בפומיה דרב העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ולא רביה ולא משא ולא מתן ולא קנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והם נהנין מזיו השכינה וכל אחד ואחד מעלתו לפי מעשיו כמו שכתוב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו' ומה תלמוד לומר בין עובד אלהים לאשר לא עבדו אלא כל אחד ואחד לפי עבודתו מתן שכרו וכן אמרו חכמים אמר ליה בר הה"א להלל היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו אשר לא עבדו אמר ליה עובד אלקים ואשר לא עבדו תרויהו צדיקי נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחד אמר ליה ומשום חדא זימנא יתירא קרי בה לא עבדו. אמר ליה צא ולמד משוק של חמרים עשרה פרסי בזוזי תריסר פרסי בתרי זוזי. וזה השוטה שמכר תעניתו אכלה כלבא לשירותיה מה שכר יש לו לפני השם ית' וכבר נטל דמים זה לא ליי' ישב בתענית אלא סגף עצמו ונפשו באותן הדמים והוא קרוב לקבל פורענות מלקבל שכר כי עשה שם שמים פלסתר וכקרדום לאכול בה לחם.
אבל ודאי מי שנותן שכר למלמד ללמד מה שהן צריכין ומלמדין יש לו שכר גדול בכך והמלמד עצמו פעמים יש לו שכר פעמים אין לו שכר וכן מי שמאכיל עני או חכם לברכו יש לו שכר על כך ויש לו הנאה בכך כברכת אותו עני או אותו חכם וכן המסעד מקיימי מצות כדי שיוכלו לקיים יש לו שכר על כך ולהם וביותר מי שעוזר עסוקין בתורה ובמצות להפנות לבותם לעסוק בה יש לו שכר והשכר שיש לו על פעולתו הוא. (לא מזכות חברו ולא מזכות לימוד התורה עצמה)
ומי שמשיא עצמו לקנות שכר חבירו בדמים או במתנה לבוז הוא ולעג וכל הון יקר וחמודות אין אדם קונה בו שכר חבירו וכן כתוב אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ואמרו חכמים מאי בוז יבוזו לו אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כיוחנן דבי נשיאה אלא כהלל ושבנא דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוו מר עבד פרקמטי' ומר עסק בתורה אמר ליה פלוג דאיפלוג יצאת בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז ובוזו לו עכ"ל.
ממשיך המהר"ם אלאשקר ז"ל
וכל דבריו דברי קבלה הן ואין להוסיף ולא לגרוע. ושלום כנפש אביך. משה ן' אל אשקר. נר"ו:
שו"ת מהר"ם אלאשקר סימן קא
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2010 20:09 |
|
| |
בס"ד
שמי לא באמת בני מרגלית,
סליחה על ההתחזות,
השאלה היא:
האם מותר לקטוף על מנת לברך בורא בשמים מגינה ציבורית ?
תודה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2010 23:17 |
|
| |
בס"ד
עדיף שתשאל רב פוסק בסביבת מגורך.
אני איני פוסק, וגם לא רב.
על פניו נראה שאם אין שלט שאוסר יהיה אפשר לברך בורא מיני בשמים, ואפשר לעשות זאת גם מבלי לקטוף.
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2011 22:39 |
|
| |
לק"י בעלון השבת האחרון שואלים את הרה"ג אברהם יוסף שליט"א אם נכון לעמוד בצפירה תשובתו היא : *אסור ללכת ברחוב בזמן הצפירה ,ומי שהולך מחלל שם שמיים שבעיני הבריות נראה כמזלזל בכבוד המתים *מי שנמצא לבדו בביתו -ילמד באותה דקה משנה או פרק בתהלים בלי לעמוד לטענתו אין כאן חוקות הגויים ואין כאן כל איסור מאידך -בגליון של "גנזי המלך" במדור שו"ת חברותא , מובא סיפור על הגה"צ רבי יעקב גלינסקי שליט"א שאיבד מאתיים בני משפחה בשואה ולא עומד לזכרם? http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=12989אז מה באמת נכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2011 22:58 |
|
| |
| פרשת השבוע |
CD |
מדיה |
הסיפור האישי |
וידאו |
אודיו | *--
מוצרים
|
**--******************************************************************
מדור
|
הרצאות |
מידע |
יהדות |
ראשי |
 |
|
* style="margin: 0px" method="post" name="Form1" action="SearchSelect.asp" target="_parent">
|
| ראשי / מידע / חברה והשקפה |
|
| מדוע המגיד המפורסם הגה"צ רבי יעקב גלינסקי שליט"א שאיבד מאתיים בני משפחתו בשואה לא עומד בצפירה לזכרם |
|
| *--
*
עומדים אנו בשבוע שבו קבע מי שקבע, לציין את יום השואה ולאחריו את ימי הזכרון והעצמאות, ב"ה נביא בפניכם השבוע הזה, ובשבוע הבא משהו מקורות חייו והתמודדויותיו של המגיד הגה"צ הרב יעקב גלינסקי שליט"א עם שליחי הציונים דאז שבאו להחריב מה שהגרמנים לא הצליחו!! וגם יפריח כמה מן הדעות המוטעות שרווחות בקרב אחים טועים!! *--* |
|
| *--% if rs("reportdate")<> "" then %>
%= rs("reportdate") %>
% End If %* |
|
|
אני לא דתי הכריז הרב גלינסקי
"וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא, מוּל בֵּית פְּעוֹר וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים" (דברים ג כט, ו ד א)
מה הקשר בין שני הדברים. מדוע, מכיון שישבו מול בית פעור, עתה יש לשמע אל ''הַחֻקִּים''. ואם לאו, כלום בני חורין אנו להפטר מהם חלילה?
אלא ש''הַחֻקִּים'' הם מצוות שאין טעמן מובן לנו, היצר הרע ואומות העולם מסיתים בענינן (רש''י במדבר יט, ב). ומה משיבים להם? אומרים: מילא אנו, סומכים לחלוטין על בוראנו ומקיימים מצוותיו. אבל אתם, לשיטתכם, איך שטופים אתם בחוקים נבערים ומופרכים כל ימיכם. האופנה, אינה חוק? חוקי הנימוסים הנוקשים, אינם חוק? ומי מכתיב חוקים אלו! ועד לעבודה הזרה המאוסה והמקביסה של בעל פעור והמונים נפתים ונוהרים! את זה אתה אוכל, כוסס, שיניך קהות ולא אכפת לך! חונט עצמך בבגדי אופנה, נוהג בכללי הטקס, ומשלים איתם –
רק חוקי ה' לצנינים בעינך, וכלפינו תתריס: ''מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם'' (שמות י בכו)?!
כשאנו רואים את הנהירה לחוקי בעל פעור, מתחזקים אנו שבעתיים להבדיל אלף אלפי הבדלות, בשמירת חוקי התורה הקדושה. וכשאנו רואים את סגידת הרשע לחוקי החברה. מקהים את שיניו: כסוס אתה את פרות הבוסר, והנח לנו את פרות גן העדן!
יום אחד אני הולך ברחוב, ושומע צפירה. טרוד הייתי בעניני, אף לא עמדתי על טיבה. לפתע פונה אלי בחור גלוי ראש: "עמוד! למה אתה הולך?!"
תמהתי: ''למה לעמוד?''
"זה יום השואה והגבורה, עומדים לזכר הנספים בשואה!"
ואנכי לא ידעתי. "אה" אמרתי לו, אבל אני לא דתי"!
מה?! עיניו התעגלו: זקן ופאות, וכובע ופראק, ולא דתי?! ובכלל, מה ענין הדת לכאן?!
אמרתי לו: ''אמור לי, כשאתה נוסע ביום שישי לפנות ערב בבני ברק ושומע את הצפירה המבשרת על השבת, אתה ממהר להחנות את הרכב ולרוץ לבית הכנסת?'' ''לא'', הודה. ''למה'' ? שאלתי. ''כי אני לא דתי'', ענה. ''אם כך, הלא תבין: לך הצפירה ההיא לא אומרת כלום. מדוע שהצפירה הזו תחייב אותי? לך דתך, ולי דתי שלי''...
הפה הפעור שלו הזכיר מלכודת זבובים.
''וחוץ מזה'', אמרתי, אין מה להשוות! אתה תתבע ממני לכבד את זכר הקדושים?! אני אבדתי שם מאתים בני משפחה! אז אני לומד לזכרם אומר קדיש. מה הועלת להם בעמידתך בצפירה?!''...
איך ניתנים החוקים להשוואה?!
המסיבה לציון מרד גטו ורשה
זכרוני בשנת תש''ו, לאחר המלחמה, הגענו לחלק הכבוש על ידי האמריקאים. שמענו שהערב תהיה ארוחה, מלת קסם לניצולים. מסיבה לציון מרד גטו ורשה. במקום לקונן על מות הקדושים של ששה מליון היהודים, ובתוכם חצי מליון יהודי גטו ורשה, בחרו לחגוג את המרד שדוכא בדם ואש ותמרות עשן, ולא הותיר נצולים. מי ארגן מסיבה זו? ''עלית הנוער'', לשכנע לעלות לקבוצים החלוניים.
ארגנתי כמה חברים, והגענו למסיבה. מובן שכל הדוברים היו חילוניים, העלו על נס את גבורת המתקוממים, וקראו להצטרף אל החלוצים המתקוממים נגד השלטון הזר בארץ ישראל. חייבים היו לסכור את פיהם. אבל איך? הרי לא יתנו לנו לדבר!
קמתי ואמרתי: ''מי מכם היה בגטו ורשה''?!
הבינו שהייתי בגטו, ואמרתי מדוע לא מזכירם את הגאון רבי מנחם זמבא, ה' יקום דמו, שנתן חסותו למרד''?!
הבינו לאן הדברים נוטים, וגרשוני מן הבימה. הרכיבני אחד מחברי על כתפיו, וזעקתי: ''יהודים הלא תראו שהם מחללים את זכר הקדושים, ועל פי ההלכה עוד גרועים מן הגרמנים, כי 'גדול המחטיאו יותר מההורגו'! מיד התנפלו עלי הבריונים והכוני מכות רצח, ''על חייהם אינם חסים, על חיי אחרים על אחת כמה וכמה''! והתחוללה מהומה רבתי ונחשף | | | | |
|
|
|
|
|
|
