בספר 'זכות ישראל – עשר צחצחות' (ברגר),
מערכת ח' אות כ"ג, מובא אודות מוהרצ"א מדינוב בעל בני יששכר המעשה הבא
(הסריקה מתוך מהדורת נר למאור, ניו יורק תשס"א, וכ"ה במהד' ולדמן
ירושלים תשס"א ובכל דפוסי הצילום הנפוצים):
דא עקא, שלא הצלחתי למצוא את המחזור
המדובר. במחזורי זולצבך תקנ"ד ווינה תקנ"ה המצויים באוצה"ח מתוארים
משה ואהרן כשוים בקומתם (כקומת שער המחזור..) ובריאים בגופם, וכן הוא בשער המקראות
גדולות מדפוס ורשה תר"כ המצויים באוצר. חיפושים נוספים אחר מחזורים בעלי
הציור המדובר העלו חרס בידי.
משכלו כל הקיצין פתחתי בשנית את ספר עשר
צחצחות, והפעם באוצר החכמה החינמי לחודש זה, והנה באוצר החכמה מופיע דפוסו הראשון
של עשר צחצחות (פיוטרקוב דפוס ח"ה פאלמאן תר"ע), והנה שוד ושבר, המעשה
איננו. ולמען לא יחסר המזג הנה לתועלת הגולשים דהכא תצלום דפוס פיוטרקוב תר"ע
(מתוך אוצה"ח):
הנקודות והכתמים הקלים בטופס העלו בליבי
את החשד החפוז כי לאוצר נסרק עותק מצונזר, אולם בדיקה מהירה של טופס עשר צחצחות
תר"ע שברשות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים עה"ק העלתה שאין
המדובר ח"ו בטופס מצונזר. בכל המהדורה המדוברת אין זכר לשורות החסרות מאמצע
עמוד 112 ועד תחילת עמוד 113. הכתמים והנקודות המופיעים בטופס שבאוצר הם כנראה
סימני השקעים והבליטות של האותיות שמצידו השני של הדף. הנה צילום העמודים מטופס
הסה"ל:
הלוא דבר הוא. מה אירע לשורה האחרונה
בסעיף כ"ב ולסעיף כ"ג כולו? ובאם ולא נדפסו כלל, הכיצד מצויים אלו בכל
דפוסי הצילום הנפוצים של מהדורת תר"ע? חיפוש נוסף העלה שעד לתשס"א נפוצו
רק דפוסי צילום של הספר, ואיזכור של המעשה בא בכתובים בשם עשר צחצחות (לדוג'
בהגדש"פ באהלי צדיקים לרש"מ וולך ב"ב תשמ"ט עמ' 39-40,
ובצילומי שערי הספרים בהם השתמש בא צילום שער מהד' פיטרקוב).
והנה הפלא ופלא, קיים דפוס נוסף של עשר
צחצחות מטרום עידן דפוסי הצילום, והוא דפוס סטריאוטיפי של מהד' פיוטרקוב שנדפס
בוורשה (חש"ד, ועל פי מפעל הביבליוגרפיה תרפ"-?), והטעה אף את קטלוג
הספריה הלאומית (כבר תוקן, לא לרוץ) שכביכול נדפס שוב בפיוטרקוב באותה השנה. ושני
הבדלים בין הדפוסים. האחד, מחיקת פרטי ההוצאה לאור ברוסית שנדפסו בתחתית השער
המקורי (פרטי ההו"ל העבריים נותרו בשער בעינם). ההבדל השני הוא בעמודים
המדוברים, והנה הם:
למי שהתקשה להחזיק ראש: מכל האמור נראה
שהצינזור ומחיקת השורות המדוברות נעשה בבית הדפוס של ח"ה פאלמאן בפיוטרקוב
אחרי הכנת הלוחות ואמהות הדפוס. ברגע האחרון החליט מי שהחליט להוציא את הקטע
המדובר וכך אכן נעשה. הטעות היחידה של המצנזר הייתה השארת האמהות המקוריות של
העמודים המדוברים, שהתגלגלו אחרי מלחה"ע לוורשה ונדפסו כצורתם.
השאלות שנותרו פתוחות הן:
א.למי היה אינטרס לצנזר
את הסיפור, ומדוע? האם הדבר נעשה על דעת המחבר?
ב.היכן הוא המחזור
בשערו מצויר משה רבנו גבוה ורזה ואילו אחיו אהרן נמוך ורחב, אם היה ונברא?
קיץ בריא.
נשלח ב-14/9/2012 00:25
השאלה היא מה ראה הרבי הריי"צ בעליית הגג. אם הלשון היא: 'שראה הנשאר ממנו', משמע שהיה שם משהו שהוא ראה, ולמה זה נשאר בסוד. האם סכנה גם לספר מה נמצא שם. ועדיין לא חלפה הסכנה?! אגב, דומני שגם לדעת המאמינים מה שיכול להיות שם הוא קצת עפר, או חימר מפורר, ומה יש בזה שיתכן לומר עליו שזהו הנשאר ממנו. או שמא נאמר שהוא בגדר אותם הצדיקים, שנשארו שלמים בגוף שלם כבסיפורים הידועים [שמעולם לא צולמו ...]. אגב במו עיני ראיתי שלד אדם, שמתוארך לחמשת אלפים שנה בערך, והוא במוזיאון הבריטי המפואר בלונדון.
נשלח ב-13/9/2012 15:24
לגבי עליית הגג בפראג , הרבי הרי"צ העיד שהגולם היה שם. אבל כמובן שאמונת חכמים היא לא ראיה מתוך "מחקר", אלא היא אמונה ביכולת הצדיק להבין דברים שאנו לא מבינים.
נשלח ב-13/9/2012 13:40
כיוון שהקפיצו את האשכול, מעניין להצביע על המשך דרך הלוגיקה מיסודה של חב"ד. בכפר חב"ד [לא זכיתי לראות בפנים, אך יש מי שדואג לצלם משם את הדברים המובחרים ביותר ולהפיצם בישראל] נתפרסם מאמר על כלי המקדש. כמובן שאין שום בדל הוכחה או דמות הוכחה שקיימים הכלים במקום כלשהו ולא בוואטיקן. ההוכחות בדרך כלל הן ממש מעליבות את האדם החושב. למשל, אדם שמע מפי אדם ששמע מחבר של גויים גדולים שנזדמן לואטיקן והכניסוהו לחדר וראה שם מנורה ... או ציור של מנורה. באותו מאמר יש שני סיפורים שהובאו ככל הנראה כדי להצדיק בכלל את כתיבת המאמר. האחד על חשמלאי שהוזמן לעבודה שם [ואיני זוכר אם המספר שמע במו אזניו מהחשמלאי], ופגש חבר שהשתמד ובגלל ידיעותיו נעשה ספרן שם, והכניסהו לחדר וראה שם ספרים בפורמאט גדול... הנה הוכחה, למה? אך הקוראים שמוחם יתמלא בקש הזה יזכרו שהיה מאמר והיו שם הוכחות [כמו הגולם מפרג וכמו הגניזה הידועה וכיו"ב]. והנה עוד הוכחה, וכמובן שהיא מכרעת. האדמו"ר רש"ב נזדמן לרומא, ורצה כמובן לראות את כלי המקדש. אמר האדמו"ר כי לרב [לא נזכר כמובן לא שם ולא תפקיד, ולא שנה] שם אולי יש השפעה ויוכל לסדר לו ביקור בואטיקן. על כן החליט ללכת בשב"ק מרחק רב לבית המדרש בו מתפלל הרב הזה, ואע"פ שביהכ"נ הזה הוא כאר שוהל [ובסוגריים הסבר מלומד, שזהו בית כנסת שיש בו מקהלה. ותמהני מה נאמר על הרבה משלומי אמוני ישראל שיש להם מקהלה, כגון בגור, בויז'ניץ, בנדבורנא ועוד הרבה] שאסור להיכנס לשם, מ"מ ההכרח וכו'. התאמץ האדמו"ר והלך מרחק רב לאותו בית כנסת, והנה הרב לא היה שם ... ומיד אחר השבת עזב האדמו"ר את רומא. הלוא ראיה ברורה מכאן, שכלי המקדש מצויים בואטיקן, שהרי לא יעלה על הדעת שבלי תיאום מוקדם, יטרח הרבי טירחה גדולה כל כך, ולא העלה על דעתו, אא"כ היה זה מעשה שטן, שהרב לא יהיה. האם היה הרבי טורח לחינם. ואגב אורחא, מילא שהרבי הריי"צ סיכן עצמו ועלה לעליית הגג בפרג, על אף הסכנה גדולה שהרש"ב היה צריך להתאמץ מאוד לבטלה ממנו, אבל מדוע מונעים מאתנו טובה ושומרים בסוד מה ראה שם, והלוא בלשון האדמו"ש: ראה הנשאר ממנו. דבר שאיש לא ראה, ולמה נטמן הסוד הזה לעולם.
תוקן על ידי רופשקה ב- 13/09/2012 13:42:33
נשלח ב-5/9/2012 12:56
מעניין מאד.
נראה כדבריך, שהצינזור בדפו"ר נעשה באמצע ההדפסה (ולא לפניה כפי ששיערתי אני תחילה), וגם בדפוס השני (וורשה חש"ד) השתמשו באותן אמהות דפוס ולא צינזרו.
נשלח ב-5/9/2012 12:07
יעקב הספר עשר צחצחות שנמצא סרוק בהיברו בוקס כולל את שער הספר של המהדורה הראשונה עם פרטי ההוצאה שברוסית וגם את הטקסט המלא שבעמ' 112 ללא צנזורה
האם היה דפוס נוסף של הספר? ואולי במהלך ההדפסה הראשונה, לאחר שכבר הדפיסו חלק הגליונות, החליטו לצנזר את הקטע, אך חבל היה להם על הגליונות שכבר הודפסו ולכן השתמשו בהם בכ"ז וכך יש בידינו שני אקסמפלרים שונים של מהד' פיוטרקוב הראשונה? (אגב, נתקלתי כבר במקרה של ספר שבאותה ההוצאה נפלו שינויים בין אקסמפלרים שונים (אפילו בעמ' השער של אותה מהדורה) משום שתוך כדי ההדפסה תיקנו שגיאות וגם הכניסו שינויים גרפיים אבל לא נמנעו מלהשתמש בדפים השגויים שכבר הודפסו.
תוקן על ידי אח_של_השכן ב- 05/09/2012 12:09:29
נשלח ב-4/10/2009 06:46
אם החושן יושב גבוה - אולי זו הסיבה שלא יגלוש מלפנים על האבנים ולא יחצוץ מאחור. כמדומני הדין הוא שג"ג מסתפר פעם בשבוע - גם זקנו במשמע?
נשלח ב-4/10/2009 01:11
RAPIM כתב:
...אין שום טעמים ידועים אקסטרא הלכתיים שנשמעו מהחזו"א ומתלמידיו נגד גילוח הזקן לבד מאיסור תער או צורת יהודי וכדו' ... ובכל מקרה ידוע הוא שגם כאלו שהחזו"א חיבבם ביותר וגילחו זקנם למשעי החזו"א מעולם לא העיר להם,וכנראה שהוא לא קינא לכך בכל מחיר.
כחיזוק למה שכתבתי אצטט סיפור מתוך מקבץ הסיפורים האותנטיים על החזו"א [קובץ מבקשי תורה מט']מאת משה פוטולסקי, שם מובא סיפור שסיפר דודו בן ביתו של החזו"א,ר' שמעון יוזו'ק, וז"ל: (עפ"י התרגום בעברית שהופיע שם אם כי ביידיש זה יותר טוב) ר' שמעון יוז'וק בבחרותו היה פעם אצל רבנו יחד עם זרח שפירא,ישבו ושוחחו,ובתוך השיחה שאל רבנו את זרח שפירא מדוע איננו מגדל זקן, שאל אותו שפירא בתמיהה, האם יש דין שצריך לגדל זקן? חלילה, השיב רבינו, אבל זקן הוא דבר יהודי,התערב ר' שמעון בשיחה ושאל,אם זה דבר יהודי מדוע לי לא אמרת מעולם לגדל זקן, ענה לו אתה עודך רווק ולהיות רווק זה לגמרי לא דבר יהודי... ועדיין מחכים אנו לאתנחתא שיצא ממנוחתו ויגלה לנו מהם הטעמים האקסטרא הלכתיים של החזו"א, כלשונו, שלא לגעת בזקן.
מומלץ מאוד לקרוא את מקבץ הסיפורים הנ"ל שרוח המקוריות והנטיה לדיוק אופפת אותם,ואציין סיפור מעניין שמובא שם שאבי הכותב סיפר לחזו"א ששמע שכשהאלמנה והאחים ראם הדפיסו את הש"ס שלהם הכריזו שהוא נקי משגיאות דפוס, והבטיחו סכום כסף על כל שגיאה שיגלו להם,אמר לו החזו"א:לו חייתי באותו דור הייתי עשיר מופלג...
פעם שמעתי שכל אחד שהיה מראה להם שגיאה ותובע את הפרס היו אומרים לו שכבר קדמוהו בתיקון זה. מישהו יודע מקור לכל האגדות האלה סביב הדפסת הש"ס?
תוקן על ידי rapim ב- 04/10/2009 1:15:17
נשלח ב-1/10/2009 19:39
הוכחה הפוכה
זמורת_כרם כתב:
גם מה ההכרח שאהרן הסתפר ולהקשות קושיא אולי באמת הקפיד שלא, בגלל חשש מעילה, וזה פשוט תמוה ביותר.
אדרבא ואדרבא בהכרח סוברים רש"י והרא"ש והרמ"ה שדבר ברור ופשוט שהיה אהרון הכהן מספר זקנו
ואולי נאמר שזה חיוב עליו שהרי כהן גדול חייב להיות גדול מאחיו בנוי ואם כן וודאי הטיב אהרון הכהן את זקנו וגזזו
אבל יהיה איך שיהיה וודאי שבזמן שבגמרא מובא אהרון הכהן כמי שבוודאי גזז זקנו מופקע עד מגוחך להביא הוכחה הפוכה מציורי אהרון על ידי גויים בימי הביניים בנידון.
נשלח ב-1/10/2009 19:35
אתנחתא כתב:
גם מה ההכרח שאהרן הסתפר ולהקשות קושיא אולי באמת הקפיד שלא, בגלל חשש מעילה, וזה פשוט תמוה ביותר.
אדרבא ואדרבא בהכרח סוברים רש"י והרא"ש והרמ"ה שדבר ברור ופשוט שהיה אהרון הכהן מספר זקנו
ואולי נאמר שזה חיוב עליו שהרי כהן גדול חייב להיות גדול מאחיו בנוי ואם כן וודאי הטיב אהרון הכהן את זקנו וגזזו
אבל יהיה איך שיהיה וודאי שבזמן שבגמרא מובא אהרון הכהן כמי שבוודאי גזז זקנו מופקע עד מגוחך להביא את ציורי אהרון על ידי גויים בנידון.
נשלח ב-1/10/2009 19:17
באמת שאני לא רוצה להפוך את האשכול לטרחני,מה גם שכל הפרשנים שקמו לנו אי פעם[ואין צורך לנדוד לרש"י הקדוש] מצליחים להסביר את עצמם יותר ממה שאתה מצליח כאשר אתה בא להגן על רבך,ובאמת חבל שלא שמעת מלכתחילה לעצת אליהוא בראש העמ' שהחבד"י בעת כזאת ידום.
רק למען הסדר הטוב דברים מרכזיים שהתעלמת מהם:א.הרבה כתב כוחא דהיתרא עדיף כדי להסביר את הסיבה שמשה ראוי היה שיקצץ זקנו-נכון או לא נכון? ב.מה קורה עם הזנחת חב"ד את דברי קדשו של הרבה,אולי תרים את הכפפה ותלחם בתופעת סידור הזקנים שבחב"ד. ג.מה עם הטיעונים אקסטרא הלכתיים של החזו"א כנגד נגיעה בזקן, אולי תגלה לנו אותם.
מראש חשבתי שאינך מביא את דברי החזו"א על גידול הזקן כתביעת נגד לליטאים, רק כיון שהבאת את הדברים ביחד[וכדברי רבך במכתבו בפולמוסו הידוע עם הרד"צ הילמן (הובא בישורון ד')"...שזהו ג"כ מגע וקישור...מה שנצטערתי הוא על העמידה בדף אחד] ראיתי צורך לחדד הדברים.
יש עוד הרבה מה להשיב, רק אנקוט בדברי הרבה במכתבו הנ"ל "ושקלתי למטרפסיה בהאי עלמא על שמתחילה נכנסתי לפולמוס לאחרי ששיערתי מראש שנצחנות תהיה כאן"..
תוקן על ידי rapim ב- 01/10/2009 19:56:12
נשלח ב-1/10/2009 18:20
ראפום במח"כ אין לך הבנת הנקרא (או יש לי קושי ביטוי) פשוט לא הבנת אפילו אף טיעון שלי לאישורו, (אך פשוט נלאתי להיות מלמד דרדקי לא בגלל זה אני כותב כאן) ויהיה לך אשר לך.
(רק לשם דוגמא (שלא יאמרו שאני מתחמק מלענות, שאין דרכי בכך): הרבי מעולם לא כתב שבגלל שכל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש לכן יש ללמוד מציורי לבלרים, לא עלה על כך על דעתו סברא כה משונה, אלא כתב, שמדוע החליטו שמשרע"ה שגדלותו היא שכל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש מגיע ממנו כל ההיתרים וכו', הרי בדמיון האומה מציירים אותו בזקן שלם ולא מגולח למשעי, שכן בדמיון האומה זקן שלם מתקבל כמשהו קדש (שוב, אפשר להתווכח אם יש משמעות לדמיון האומה, ואם זה שווה משהו, ואם זה נימוק לגטימי (וגם יש לטעון איפה הגבול, באם בחוגים מסווימים הולכים בשטריימיל לכן השטריימיל מהווה משמעותי?) , ויש על כך לכתוב תיזות שלימות, אך עכ"פ במקרים מסויימים בוודאי שיש לכך משמעות למרות מקראות וגמרות (כמו שמישהו יטען שאין משמעות לתפיסה של אלול בדעת האומה שכן נביא ראיות שבגמרא לא מצינו כך (כפי האשכול) , או שבעצם יהכ"פ יש לצאת במחולות שכן זו שמנה מפורשת וכו וכו' וכו' וכו' וכו') .
מכאן הבאתי שגם החזו"א וכו' השתמשו בנימוק של דמיון האומה כאשר הטיף לא לגעת בזקן. ותו לא. כיצד ראפום החליט שזה מסביר משהו מדוע ליטאים כן מגלחים? זה פשוט ממני והלאה. וכך כל דבריו שבמעט התבוננות אפשר להבין דבריי. אך תחום זה של הבנת הנקרא אינו תחומו של ראפום, ואני חייב להיות פירוש רש"י שלי)
נשלח ב-1/10/2009 15:00
מה כ"כ קשה בלהבין את מה שכתבתי,אני חושב שדבר פשוט הוא בעיקר למי שמכיר את סגנון הכתיבה של בעל האגרות,שהוא אחז שישנו איזשהו עומק לכך שציירו יהודים וגויים את זקני משה ואהרן ארוכים[וזוהי גם ההשוואה למה שפתח בו האשכול על ענין תמונות גובה משה ואהרן וההסברים המיסטיים שנלוו להם],כי אם הוא כותב שאת משה היה צריך לצייר בזקן קצר כי משה הוא מוסר התורה וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש[דהיינו היתר הורדת הזקן]כבר נמסר לו וכח דהיתרא[-קיצוץ הזקן] עדיף,קשה לומר שאפשר להעמיס את כל הפלפול הזה בראש הגויי של מציירי הציורים הן הגויים והן היהודים,ובהכרח שיש כאן יותר מזה וכדוגמת מה שמובא בתחילת האשכול.[ובנוסף לכך הוא גם למד סתם מהפולקלור וכמו שכתב בהמשך שאותו אדם ענה לו שלא יכול לצייר לעצמו במחשבתו את משה עם זקן קצר].
כתב אתנחתא: "בנוגע זה שלדאבונינו יש מחסידי חב"ד הנוגעים בזקנם, יש בכל כלל ישראל כאלו יהודים שלמרות שכתוב בתורה, מדברים לשה"ר ועוד דברים חמורים"..."אגב נימוקים אקסטרא הילכתיים ללא לגעת בזקן שמענו מבית מדרשו של החזו"א ותלמידו הגר"ח כמו"כ בזכות לבוש ארוך שיש משום המראה היהודי האותנטי וכו' " ...
דבר ידוע שבני חב"ד[כמו עוד חסידויות-וגם בחסידיות ה"ליטאיות" בנות ימינו] מקפידים וכואבים יותר את מצוות רבם ויש להם התעוררות יתירה לכך יותר מאשר עבירות שאדם דש בעקביו כלשוה"ר ועוד,והשאלה המתבקשת נותרה ללא מענה מספק:איך זה שלאחר דברים כ"כ חמים וכואבים מרבם על כל נגיעה כלשהי בזקן לא ראינו אצלם התעוררות רבתי בנושא. וההשואה לחזו"א ותלמידיו פשוט מגוחכת. א.עדיין הציבור הליטאי לא חסיד של רבה אחד וכולנו יודעים שיש רבנים שלא אחזו כחזו"א ב.החזו"א ותלמידיו רצו לשרש תופעה אבסולוטית שהייתה קיימת שנים בציבור הליטאי של גילוח הזקן וברור שזה לא יכול לשאת פירות כבחב"ד ג.אין שום טעמים ידועים אקסטרא הלכתיים שנשמעו מהחזו"א ומתלמידיו נגד גילוח הזקן לבד מאיסור תער או צורת יהודי וכדו' ד. עיקר התנגדות החזו"א[אם כי אצל רח"ק זה שונה במקצת] היא נגד גילוח גמור של הזקן ולא כנגד כל שערה שתולשים ממנה בשונה למה שמובא מהאדמו"ר מחב"ד מפורשות ובהרחבה בספר הדרת פנים זקן שציינתי לעיל. ובכל מקרה ידוע הוא שגם כאלו שהחזו"א חיבבם ביותר וגילחו זקנם למשעי החזו"א מעולם לא העיר להם,וכנראה שהוא לא קינא לכך בכל מחיר.
נשלח ב-1/10/2009 12:55
מה הקשר לכאן גובה הלויים?
זה מזכיר לי שמחר ילעגו לפרופ' שפרבר על אשר מנסה ללמוד מציורי ציירים על התרבות היהודית. רק רשע וגס רוח מנסה לטעון שלומדים מן הגויים את ההלכה. ברור שהשיטה ההלכתית לאסור מיוסדת על תשו' הצ"צ למרות הקשיים שהיא הלכה פסוקה בחב"ד ובעיקר השיטה נשענת על קבלה בדבר הזהירות לא לגעת בזקן, רק ניסה להשתמש בנימוקים מטא יהודיים על שמירת מסורה. והלא כאן הציור מובא דרך אגה להמחיש מה שכל יהודי סובר כך בעצמו (בנוגע זה שלדאבונינו יש מחסידי חב"ד הנוגעים בזקנם, יש בכל כלל ישראל כאלו יהודים שלמרות שכתוב בתורה, מדברים לשה"ר ועוד דברים חמורים)
וברור שאין הרבי סובר כלל שציורי פולקלור קובעים משהו, כך לגבי מנורה וכך לגבי הלוחות, כאשר ברור שהשראה באה מהבנות גויית של התנך או מנורת טיטוס או לגבי קרני משה, אך כאשר אין נימוקים לתלות בשגיאות חיצוניות יש ללמוד משהו על כך בנוסף לשאר דברים.
דברי ראפום גם מראים שלא הבין פש הפשוט ונלאיתי להעמידו על טעותו.
אגב נימוקים אקסטרא הילכתיים ללא לגעת בזקן שמענו מבית מדרשו של החזו"א ותלמידו הגר"ח כמו"כ בזכות לבוש ארוך שיש משום המראה היהודי האותנטי וכו' .
לגבי מספר, דברי הראשונים שמבינים שמדובר בגזיזת זקן תמוה לי מאד שכן הלשון היתה צריכה להיות מסתפר (וכבר הקשה כך הבאר שבע). גם מה ההכרח שאהרן הסתפר ולהקשות קושיא אולי באמת הקפיד שלא, בגלל חשש מעילה, וזה פשוט תמוה ביותר.
תוקן על ידי אתנחתא ב- 01/10/2009 13:26:18
תוקן על ידי אתנחתא ב- 01/10/2009 13:28:01
נשלח ב-1/10/2009 10:26
ללועגים על הרבי מלובביטש
מדובר במכתב שנכתב לאדם מסוים, שכנראה לא היה כ"כ חכם כמותכם, והיה צריך לדבר איתו בשפה שלו.
קצת שכל לא יזיק לכם.
נשלח ב-30/9/2009 22:45
אמנם חידושו של הצ"צ יו"ד צ"ג תמוה ומרוב הראשונים לא משמע כן, אך כבר נמצא לו רב בזה ה"ה בעל השבולי הלקט החלק השני שבהוצ' חסידה -מכון ירושלים סי' מ"א שכתב כן להדיא ועי"ש בהערת המהדיר.