?מה זאת אהבה?

טוב, הגיע הזמן שגם אני אפתח אשכול...
הבטחתי כמה פעמים שאפרט בכל מיני נושאים וראיתי שבחלק מהם העניין שרציתי להבהיר נובע משורש משותף אז אשתדל לכתוב על כולם פה, בכל מקרה זה נושא חשוב.

אני יודע שזה ארוך אבל...בבקשה קראו, השקעתי הרבה זמן ומחשבה...

הטענות: 
- אין דבר כזה אהבת אמת.
- ניתן לעבוד את ה' אך ורק בשביל עצמך בסופו של דבר, וזוהי מדרגת עבודת ה' מאהבה.
(יש לי תחושה שהיו עוד אבל נסתפק בזה...)

תשובה:
הרב (קוק) שואל גם הוא את השאלה הזו כאשר הוא מבאר את 'שלמות העבודה מאהבה לרצון ה' בלבד' (מוסר אביך,ב',ד'.), הרב כותב:
"ויש לבאר ענין העבודה מאהבה ולשם עשיית נחת רוח ליוצרו גם להבנת קטני השכל כמוני. כי רבים לא ירדו לעומק הדברים, איך תתכן אהבה של איזו שלמות אם לא תהיה מצד העושה בעצמו." אח"כ הוא כותב על זה שכמובן שאנו לא יכולים להגדיר בדיוק מה זה שלמות אמיתית וכו', שהרי ה' יכל להגדיר שהטוב יהיה דבר שאנו לא יכולים להעלות על דעתינו שיהיה טוב, וע"כ עלינו לעשות כל מעשינו כפי השלמות האמיתי שהקב"ה יודע שהוא שלמות אמיתי...ע"ש.
ולכן הוא כותב "אבל מקום השאלה היא לפום ריהטא כי כל מה שתגדיל ותאדיר את עניין הטוב הגדול אבל סוף כל סוף איך תהיה מגמת פנים של כל פועל אל טוב שהולך לא לו. וא"כ איך גינו חז"ל את העובד ע"מ לקבל פרס ואמרו עוד "במצוותיו חפץ מאד ולא בשכר מצוותיו" ובזוה"ק אמר שהוא גנות גדול שכל טיבו דאינון עבדין לגרמייהו אינון עבדין, וכן האריכו בזה רבותינו המקובלים באי בסוד ה'.".

הרב גם עונה שם, אבל לפני זה נקדים משהו:
ממש נזכרתי בכל הדיונים שלנו בשבת הזו. גם פרשת השבוע, גם בפרקי אבות...
"אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס" - האם מדובר כאן בפרס גשמי? זה ודאי שזה לא מה שבא לחדש אנטיגנוס איש שוכו...
לגבי הפרשה, הנצי"ב מסביר את חטאם של בני אהרון שהייתה להם התלהבות יתירה, הם רצו להקטיר לה'! זה דבר טוב...עונש כ"כ חמור מגיע להם...? ועוד ביום כזה...להאפיל לכל העם את השמחה...
מה היה חטאו של האדם הראשון? ה' ביקש ממנו לא לאכול מעץ אחד בלבד וגם את זה לא היה מסוגל לעשות? מה עם כל המדרשים על גדולתו של אדם הראשון? כאן מסביר האר"י הקדוש (מובא ברב דסלר על חטא אדה"ר) - שהאדם רצה לעבוד את ה' ביתר שאת, הוא היה במצב שלא היה לו כ"כ קשה להימנע מלחטוא - הוא רצה להוריד את עצמו קצת יותר נמוך ע"מ שיהיה לו יותר קשה וכשבכל זאת יצליח זו תהיה עבודת ה' מעולה יותר. - א"כ הרי זה דבר טוב. מה חטאו?
מסביר הרב דסלר שחטא בזה שהרגיש שהוא והקב"ה זה שני דברים נפרדים. אם הקב"ה ברא את העולם בצורה מסוימת, כך הכי טוב שיהיה, אל תנסה לעשות יותר טוב בניגוד לציווי ה'. ברגע שאדם עובר על ציווי ה', אע"פ שזה כביכול בשביל ה', זה חטא, כיוון שכאן מתגלה שהוא עובד את ה' בשביל עצמו ולא בשביל ה', מנסה לגרום לעצמו לתחושת סיפוק שהוא עושה את הטוב ולא מנסה לעשות רק את רצון ה'. ישנה מעורבות של הרצון האישי שלו. הוא מרגיש שהוא ישות נפרדת מהבורא יתברך.
אותו הדבר אצל בני אהרון, כאשר הם פועלים "לטובת" ה' אך בניגוד לציוויו, מתברר שהם מערבים גם את עצמם בעבודת ה' שלהם ולא מתבטלים כלפי הבורא יתברך.
עבודת ה' לשמה - מאהבה - זו עבודה לרצון ה' בלבד! בלי נטיות. לא רגילות, ואפילו לא של סיפוק הרצון לעשות את הטוב והישר, לרצון ה' בלבד! וזה נמדד כאשר יש ציווי לא לעשות דבר מסוים, ולאדם נראה שכדאי לעשותו "בשביל" הקב"ה, אם הוא מערב את הנטייה האישית שלו ועדיין מרגיש נפרד מהקב"ה - הוא יעשה את האיסור "לשם שמיים", אך אם הוא מתבטל כלפי בוראו - לא יעשה את זה אף שאינו מבין, וזו עבודת ה' מאהבה לרצון ה' בלבד!

המשך דברי הרב:
"אבל כאשר נתיישב מעט נראה שדרך השכל הוא שאין לו שלמות כי אם עם היושר, והשכל עם היושר הוא שלמות הנפש כמו שהחיים עם כל צרכי החיים הוא שלמות לגוף, נראה שאין ראוי כלל לאדם בן דעת שיהיה עובד את ה' זולתי מאהבה ולעשות נחת רוח ליוצרו למלא רצונו הקדוש. אע"פ שזהו עצם רצונו שיבוא האדם לכלל השלמות הגדול והנכבד מאד, מ"מ אין המעשים ראויים שיפנו כ"א לתכלית עשיית רצונו בלבד."

למרות שהנפש באה על סיפוקה רק כאשר הולך ע"פ הטוב והישר, מ"מ אין ראוי שייפנו המעשים כ"א לשם עשיית נחת רוח ליוצרו. אז נכון, יש לו מזה תועלת, אפילו תועלת רבה, אך המעשה לא חייב להעשות בשביל התועלת! הוא יכול לעשותו באמת לשם שמיים!!!

המשך:
"והנה נראה אדם אחד, שהוא בעל לב נכון ואוהב צדק וחסד, נזדמן לו להציל מדינה שלמה, שיש בה אנשים לאלפים ורבבות, מאיזה אסון כללי שהיה מוכן לבוא עליהם, כגון שראה בחכמתו שבעוד מס' ימים יהיה בכל שטח המדינה רעש-הארץ[רעידת אדמה] נורא ואיום, עד שבהכרח לא ישאר מהם איש, והוא הזהירם והצילם שהוציאם ג"כ בהשתדלותו ויכולתו מהמדינה ההיא אל מקום שוקט ובטוח, ובשביל זה כששמע איש אחד מהטובה הגדולה שעשה שלח לו אלף שקל כסף למנה. ואם תהיה שמחת האיש ההוא בשביל אלף השקל כסף גדולה יותר משמחת נפשו בשביל הצלת כל אותן האוכלוסין, ודאי שתהיה שפלות גדולה ופחיתות ערך מנפשו, והעדר שלמות עד שראוי יהיה לכל איש דיעה להתאונן על פחיתותו. וכאשר נחקור היטיב שורש זה הפחיתות וטעם ההחלט על זאת הנטיה שהיא פחיתות, הוא מפני הערכתנו בערך נפשות בני אדם ויקרת כל נפש, ונתקבץ בדעתנו הטוב הכולל היקר והמקיף כל הנפשות הרבות, עד שנבזה בעינינו כנגדו זאת הטובה החלושה של אלף שקל כסף, ואם היה זה המקבל שלם בהכרתו א"א כלל שתהיה נחשבת אצלו טובתו החלושה כנגד הטובה הרבה שעשה, וכל זה בשביל הכבוד והערך המושכל לנו ברבבות אלפי איש. ועתה נבוא חשבון כאשר נתבונן בשלמות הבורא יתברך וכבודו שאין לו קץ ותכלית, אע"פ שאין לנו השגה וערך במה לצייר, מ"מ אנו יודעים שכל הכבוד והיקר והערך המרומם שישנם בכל הנמצאים כולם, מרום מעלה עד תחתית שפל, לכולם האציל מכבודו ויקרתו ושלמותו אשר אין ערוך אליו, וידענו ברור שרצונו יתברך הוא יותר ויותר יקר ויותר נכבד באין ערוך והמשל כלל מכל יקר וכבוד ושלמות שבכל הנמצאים כולם. א"כ היתכן שיתישב בשכל הישר לחוש או לחשוב על היקר והשלמות שמגיע לו לנפשו, ועי"ז מתמלא רצונו הפרטי, אם יודע הוא שע"י מה שהביא עצמו לשלמות(וגם כל הנבראים כנודע מסוד ה' ליראיו) עושה בזה את רצונו של הבורא יתברך, שדבר זה הוא יותר חשוב ונכבד מכל הנמצאים עצמם עם כל כבודם ויקר תפארתם, שהכל שלו ומידו יתברך להם כל החיל הזה..."

אמשיך ב"נ אחרי שאראה שיש תגובות...

תודה על ההשקעה


ראיתי את הכותרת חשבתי שהתשובה מתיחסת לאהבה בין ב אנשים נשים זוגות .התחלתי לקרא והבנתי שהכונה בין האדם לבוראו תתקנו אותי אם אני טועה .

תגידו, כשמרקו מחפש את אמא שלו בכל העולם (אני מתכוון למרקו מ"הלב", כמובן), ומשתוקק להגיע אליה, אפשר לומר שהוא פועל מאהבה, או לא? מצד אחד, הוא לא פועל "כדי לעשות נחת רוח לאמא שלו". אך מצד שני, אין לך "פעולה מאהבה" גדולה מזו, שהרי כל מטרתו היא להיות סוף סוף עם אמא.

ובכן, בדיוק אותו דבר, כאשר מטרת האדם היא להגיע לעולם הבא ושם להתקרב לקדוש ברוך הוא ולהיות דבוק בו ולהתענג מזיו שכינתו, זוהי עבודה מאהבה!

בהתחלה כתבתי כך מהיגיון שלי, ואח"כ ראיתי שהדברים כתובים במפורש אצל ר' צדוק הכהן מלובלין, בדברי סופרים אות ד (הוא כמובן לא מביא את הדוגמה ממרקו). 

ואם תאמר, אם כן כיצד מצאנו במספר מקומות שקיום מצוות לשם עולם הבא אינו נחשב לשמה (ספרי בסוף פרשת עקב, ועוד)? מתרץ ר' צדוק, על פי הבחנה דקה ויפה: אדם שמקיים לשם עולם הבא, סתם כי הוא יודע ש"טוב ונעים בעולם הבא", זהו שלא לשמה. אך אם האדם נכסף להגיע לקב"ה ולהתענג על זיו שכינתו, זוהי עבודה מאהבה.

בכך מיישב ר' צדוק סתירה עצומה וידועה במקורותינו, שיש מקומות רבים שמשמע מהם שקיום מצוות לשם עוה"ב נחשב לשמה, ומאידך יש מקומות סותרים. הוא מיישב זאת על פי הנ"ל, שיש שתי בחינות בקיום מצוות לשם עוה"ב.

הרב חרל"פ, תלמיד הרב קוק, הולך אף הוא בדרך דומה. כתבתי על כך לפני כמה זמן שיעור מורחב, לחצו כאן.

אני לא אומר שזוהי שיטת כולם, ומצאתי כמה פרשנים ששוללים דרך זו. אבל זו דעתם, ולענ"ד היא "עושה שכל".