נקלע לידי היום עיתון בשם 'יתד נאמן' (כנראה מחולק חנם היום) והחלטתי להקדיש מעט זמן לעלעל בו תוך כדי ארוחת הצהריים.
ביקשתי בו את טעם החידוש שהיה בפינו באותו לילה היסטורי בשלהי דקייטא דתשמ"ה, ואנו עדת צעירים נרגשים הממתינים בחוסר סבלנות על יד ביתו של הסטייפלר בבני ברק להופעת העיתון הליטאי הראשון.
חלפו אך ד"ך שנים, ועתה מה אומר ומה אדבר, אחת לכמה דקות הפכתי בחזרה לעמוד השער, לוודא שאכן יתד נאמן בידי ולא 'החומה'.
היום יום השואה תשס"ט, וטוב, בוא לא נהיה קטנוניים, לא חיפשתי אפילו איזכור של היום, לא בעד ולא נגד. אם תרצו, בכך מסתכם ההבדל בין שני העיתונים. ועתה לדמיון, ומעשה המרקחת לפניכם:
כותרת ראשית: כינוס חיזוק א', כותרת משנית: כינוס חיזוק ב', כותרת שלישית: כינוס חיזוק ג'. המודעות צווחות והכתבות תעננה אחריהן מלה במלה. עורו אחים ועמדו על משמר התורה, החינוך, הקדושה, הפך הטהור, האוטובוס הטמא, חומת ההפרדה, גדר ההלכה, הקומה הכשרה, הפאה הפסולה, החוכא והאיטלולה. והשמות שמות: חברי לפנימיה שלא פתחו גמרא הפכו לעסקנים, ועסקנים לרבנים, ורבנים למרנים, ומרנים אינם זזים משם אלא יוצאים ובאים באוכלוסא עד שיבוא מישהו ויורידם לדרגת גאונגדולראששיבהשליטא. וכבר חלפו לבלי שוב ימי השחור-על-גבי-לבן, והנה תור הצבע, הנשפך כמים שלנו על גבי עיתון, למכור לליטאים ישועות, ברכות, סגולות, ניסים ונפלאות, מרנים יעתירו, שליט"ות ישפכו צקון, יקראו פתקים בין חמה לצל, לאחר קריאת ש"ך פעמים פרק שירה, ויכוונו מביתם את הרגע בו תצא הכובסת השונמית מן הכותל לקול תשואות נשמת כל חי.
ומכתבים נרגשים למערכת: נמצא חבל שחור על יד קבר ר"י הלבן, שהוא כידוע סגולה לינצל מאכילת קמח שנטחן לפני הפסח (על גרטל לא שמעו שם) המאבד יקבלו על פי סימנים ברחוב עקבתא דמשיחא פינת קריינא דאיגרתא, בברכה א.ג. ארגון הגניזה הארצי לד"ת המופצים במעליות בנשיאות ובהכוונת וכו' וכו'.
תשאלו: מה לך? מה יום מיומיים ומה חדש תחת שמי הוותיקן? אכן לא כלום. אבל מפעם לפעם האמת מכה בפרצופנו באמצעות העיתון הזה, שאינו אלא בבואה נאמנה לליטאיות העגמומית של שנות אלפיים. ראוי שנזכור שפעם היתה כאן עילית אינטלקטואלית, שאמנם ייצרה חומרות, אבל בחלון הראווה שלה הציגה למדנות, ולא מהדרין וסגולות, ברכות וקללות. הקרון האחרון ברכבת 'דעת תורה' נסע ונעלם לפני כמה שנים, ההמון רץ אחריו להשיגו, נעשה צפוף שם על הפסים, ורבים ירדו מהם. עצוב לראות כיצד הפך נס המרד לקיטש, אוונגרד - לנגרר, אמיתות לקלישאות, שאנשים מלביני שיער, שאינם אלא תינוקות שנשבו בקסמי הפראק, מנסים לסחוט מהן טיפות אחרונות. 'יתד נאמן' של היום מזכיר לי פשקוויל ירושלמי ישן. כמוהו גם החברה הליטאית הופכת את עצמה מיום ליום ללא-רלוונטית, למייצרת דרמות מלאכותיות, יושבת בצילן ונהנית מעצמה, ומפתחת דקדוק פנימי בכובד ראש הלכתי. אלו הן ללא ספק סימנים של חברה במשבר לגיטימציה (כהגדרתו של פרופ' פרידמן) מזדקנת ונרגנת, מסוכסכת ומפולגת, מנוכרת לעצמה ולסביבתה, חסרת נחת ושונאת את דמותה המשתקפת במראה. כיון שאינה יודעת לעשות אלא את שעשתה אתמול, היא עוטה על עצמה שכבות של ארכאיות תוצרת בית, ומסתבכת בטליתות הקרועות שהותיר אחריו הישוב הישן.
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 23/04/2009 17:37:55
נשלח ב-26/4/2009 11:10
דרויאנוב מסביר מה ההבדל בין טפש של קיץ --לטיפש של חורף,
טיפש של חורף- נכנס יהודי מוריד את הכפפות מוריד את כובע פרווה מוריד את הצעיף מנקה את המשקפיים, מוריד את הסוודר, והנה טיפש לפניך.
טיפש של קייץ-- הוא פותח את הדלת- טיפש לפניך.
ודוק
נשלח ב-26/4/2009 07:40
סדנא דארעא חד הוא.
הטפשות והצנזורה אינן רק נחלתם של הליטאים, אלא גם של החכמים, ראו:
שלויימע,
עוד שניות שתמיד הפליאה אותי היא היחס ל'גדולים'. כולם יודעים מה מתרחש בחצרותיהם, ואיך כל מיני יועצים ועסקנים מטים אותם כרצונם, וכיצד מתקבלות או לא מתקבלות החלטות, והדברים נעשו למשל ושנינה (ראה הלצות "הגרי"ש אפרתי" ודומותיהן). ובכל זאת בו בזמן ממשיכים להתייחס לחצרות אלו כ'קודש פנימה'. זה תמיד הפליא אותי, ואכתי מתפלא אנוכי.
בספר דקאמרון (המאה ה-14) מסופר על תושב פריז שניסה זמן רב להעביר את שכנו היהודי לדת האמת והאהבה, לאחר שכנועים רבים אמר היהודי לנוצרי שילך לרומא יתהה על קנקנם של מנהיגי הנצרות ויחליט כדת מה לעשות, הנוצרי שידע במה עסוקים אפיפיור וחשמניו ומה מצבם המוסרי ניסה להניא את היהודי מליסוע לשם אך היהודי התעקש, לאחר זמן חוזר היהודי מרומא נוצרי למהדרין, שואל אותו שכנו דווקא אחרי שהיית ברומא התנצרת? הרי ראית מה הולך שם, עונה לו היהודי היא הנותנת, דת שאלו מנהיגיה ובכל זאת מיליונים מאמינים בה חייבת להיות אמיתית.
נשלח ב-25/4/2009 21:38
אני חושבת שיש משהו או יותר במה שהוא אמר.
יש תופעה של עדריות וקבעון מחשבתי
לא בגלל שכך צריך להיות, זה כבר לא הלכה
אלא כי כך הציבור
ואם לא עכשיו, אז אחר כך, זה מתישהו ישתנה
זה באמת תופעה סוציולוגית וחבל שהציבור החרדי מאבד הרבה אנשים חושבים בגלל זה
נשלח ב-25/4/2009 21:38
מיכי,
מקרא מלא הוא: "קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו".
נשלח ב-25/4/2009 21:11
שלויימע,
אם בר הזכרת את השניות, זה קיים גם בצבור החילוני ביחס לתקשורת. הדבר נובע מיצר התקשורת שנמצא באדם, וכמה שהיה ירגיזו אותו הוא לא יפסיק לצרוך אותם.
ועוד שניות שתמיד הפליאה אותי היא היחס ל'גדולים'. כולם יודעים מה מתרחש בחצרותיהם, ואיך כל מיני יועצים ועסקנים מטים אותם כרצונם, וכיצד מתקבלות או לא מתקבלות החלטות, והדברים נעשו למשל ושנינה (ראה הלצות "הגרי"ש אפרתי" ודומותיהן). ובכל זאת בו בזמן ממשיכים להתייחס לחצרות אלו כ'קודש פנימה'. זה תמיד הפליא אותי, ואכתי מתפלא אנוכי.
נשלח ב-25/4/2009 15:57
לאחר צאת השבת
צ'אוט
<"ממתי שופטים את החברה החילונית לפי מה שכתוב בידיעות אחרונות? וממתי שופטים את החברה החרדית לפי מה שכתוב ביתד נאמן?">
ההבדל הוא פשוט:
העתון "ידיעות אחרונו" משקף את המציאות כפי שהיא, ואילו העתונות החרדית משקפת את המציאות שהם רוצים שתהיה
השאלה היא מי הם "הם"?
נשלח ב-24/4/2009 17:50
בניהו,
נגעת בנקודה חשובה.
מהיכרות עם רבים וטובים מנויי יתד, קטנם עבה ממותנינו לענין הביקורת, הלעג והקלס וקיתונות הרותחין שהם שופכים על העיתון 'שלהם'. אלא שכאן לפנינו תופעה סוציולוגית חרדית אחרת, והיא: השניות, או אם תרצו, הריבוד.
קוראים - ובוכים, מקטרים - וממשיכים, מתקוממים בתוכם אך מפטירין כדאתמול. למה? כי ככה זה. פרנסה, מעמד ושידוכים, חשובים יותר מהדעות שלי.
שים לב מה קורה בכל שטח החומרות והמהדרין למיניהם, הרוב הדומם נגרר -מבחירה - אחרי קומץ הסוטים הקיצוניים המובילים.
אכן ישנם רבים שאינם חשים שיתד מייצג את הרובדים הפנימיים שלהם. אבל מה אלה לעומת הרובד החיצוני, שהוא החשוב באמת. אם שמת לב התמקדתי בדבריי בשינוי שחל ב'חלון הראווה' של הליטאיות, שהוא מעצב מציאות ללא ספק, אך לא במתחולל בתוככי נפש ליטאי הומיה.
תוקן על ידי שלויימלע ב- 24/04/2009 17:47:48
נשלח ב-24/4/2009 15:58
השאלה האמיתית היא, האם רוב הקוראים חשים כמו כותב ההודעה, או שזה מה שהם מצפים מהעיתון שלהם, שיגיד להם במה צריך להתחזק, איך להתנהג ומה לחשוב.
אם תנסה לחזור מה עלה במוחם של הממתינים, אז, לצאת העיתון הראשון. לזה הם ציפו... למשהו שיגיד להם איך לחשוב, מי גדול הדור, ומה צריך לעשות כל יום. לדעת איזה מהלך פוליטי הוא הנכון ומי נהג כשורה ומי לא. הם לא באמת המתינו לעיתון אובייקטיבי שידווח מה קורה.
תמהני שבחרתם להתעלם מהאפשרות הנכונה, והיא שידיעות אחרונות אכן מלמד יותר ממשהו על החברה החילונית.
לא ניתן לראות בו מראה מושלמת שלה, אבל יותר מתכונה אחת של ציבור זה נרמזת מתוכו.
והה"ד ליתד.
נשלח ב-23/4/2009 20:35
נאך, כל הדיון הוא סוג של קינוח מעין זה שהזכרת. הקינוח נעשה בדפי העיתון הנז'.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-23/4/2009 20:21
chouteng כתב:
ממתי שופטים את החברה החילונית לפי מה שכתוב בידיעות אחרונות? וממתי שופטים את החברה החרדית לפי מה שכתוב ביתד נאמן?
ממתי ששופטים קבוצות שלמות מקריאה בפורומים....
לגופו של אשכול אין לי מה לאמר אני כבר, תודה לטבע, לא שם.תבא אמא ותקנח צואת בנה....
נשלח ב-23/4/2009 18:58
אני חושב שאחד הדרכים שאפשר לחלק את הציבור החרדי הוא כדלהלן.
1. גדולי הדור שישבו על התורה ועל העבודה במשך כל ימי חייהם.
2. פשוטי העם שיושבים על התורה ועל העבודה כל ימי חייהם. יש כאלה שלומדים פחות ויש כאלה שיותר. הצד השוה שבהם שהם רוצים להתעלות בתורה ויר"ש כל חד לפום דרגא דיליה. (אני מתעלם כאן מהחרדים שעובדים לפרנסתם.)
3. העסקונה החרדית. מחמת תמימותם של קבוצה 1 ו 2 אין אף אחד שיעמוד נגד העסקונה וילחם עמהם, והם מרגישים (בצדק) שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים. משום כך חלק ניכר מהעסקונה החרדית הם גנבים, נוכלים, רשעים, שודדים, שקרנים וחולי נפש.
עיתון יתד נאמן הוא כלי שופרם של קבוצה 3. ועל כן הוא נראה איך שהוא נראה. איני חושב שאפשר להשליך מיתד נאמן על כלל הציבור החרדי, כמו שאי אפשר להשליך מכל פוליטקאי על הציבור שהוא מייצג.