בדידות ...

חזן גדול,
לרוב זה קורה כאשר אין חברים צוהלים מסביב, לרוב- כי אז הראש פנוי להסתכל פנימה.

אבל זה יכול לקרות גם כשהאדם מוקף 20,000 חברים, גם אז הוא יכול להסתכל פנימה ולהיות רק עם עצמו, הוא יכול להרגיש לבד בתוך חברה.
לפעמים,
זו דווקא הרגשה נפלאה :)

אופק, יפה, עכשיו הסברת יותר, אז בעצם את מסכימה שעיקר הבדידות באמת זה כשאדם לבד, אז באות לו כל החוויות הלא נעימות של הבדידות וכל הבדידות הפנימית שהגדרת יפה מאד לא סביר להניח שתבוא לאדם כשהוא מוקף באנשים צוהלים. נכון? 

אפשרי אופק, מסתבר ואסטרו, אתם כל כך מדגישים את זה שהבדידות לא תלויה באנשים אלא במשהו פנימי אני רק רוצה להגיד שחוץ מזה שאני לא כ"כ מבין לאיזה דבר פנימי אתם מתכונים, יש תחושות רעות ויש תחושות טובות אבל מה הקשר לתחושה בדידות פנימית, אבל גם אם יש דבר כזה, נראה לי שאתם שוללים יותר מידי את הצד הברור שודאי שעיקר הבדידות היא בזה שהאדם הוא לבד בלי סביבה וכשרוצים להוציא מישהו מתחושה רעה של בדידות אז מביאים לו אנשים שיהיו איתו ולא מביאים לו פסיכולוג שיוציא לו את הבדידות מהפנימיות!...  
יעקב, אני דוקא מתחבר מאד למה שאתה אומר, שעיקר התחושה הרעה שיש לאדם כשהוא בודד זה לא מעצם הבדידות אלא כשהוא בודד אז צפים לו כל מיני זכרונות לא טובים והוא נהיה שקוע במחשבות לא טובות על החיים ועל המוות וכו' וזה מכניס לדיכאון. אבל אם יחשוב מחשבות אופטימיות או שהוא מעסיק את עצמו אפילו שהוא לבד אז הבדידות שלו לא תכניס אותו לדיכאון והרגשה רעה.

לאדם אין בעיה עם הבדידות כשלעצמה, אלא שהבדידות מגלה לו לו על עצמו, אם טוב לו והוא בשלמותו אזי יוכל להנות מהבדידות, אבל אם מצבו לא שפר עליו והוא בחסר, זה יתברר לו ביתר ברור בשעת ההתבודדות ואז ירגיש ברעתו.

מסתבר,
כיוונת לדברי ר' נחמן. כל הכבוד!
חזן גדול,
המובאה לפיה ה'חתונה' היא מקבילה ל'בדידות', היא כמובן צינית במדת מה, אולם, העיקרון העומד בבסיסה, הוא, כי מהותה של ה'בדידות' במובנה העמוק, היא אינה העובדה האם יש לו לאדם חברה, או לא.
תחושת ה'בדידות', היא תחושה פנימית, שהאדם חש שהוא אינו קשור לשום מקום, וברגעים אלו הוא חש את עצמו 'קיים' לבדו, והרי 'אין לך קיום גדול מזה!!!'
ניתן להעריך בתיאור התחושות הללו, אבל לדעתי זה כבר לא קשור ל'פילוסופיה', אם כי שיש שחלוקים בנקודה זו.
[אם אתה מעוניין יותר בנושא, אתה יכול ללמוד על  'אקזיסטנציאליזם', כמו תמיד, שווה להתחיל מויקיפדיה] 

אנו בהחלט צריכים חברה בשביל לחיות, אך לדעתי הרגשות האיומים המתוארים לעיל כנלווים לבדידות,
נובעים מנקודה פנימית ועמוקה הרבה יותר מחוסר חברים הנמצאים בשטח.

יכול להיות אדם שחסרים לו חברים ולכן הוא מרגיש "בודד"
אך בקושי קיים דבר כזה, זה לא כל כך קשה למצוא לך חברים כפי הצורך.
לעומת זאת- תופעה של חוסר הכרות וחוסר אהבת קיום עצמי רווחת הרבה יותר במחוזותינו.

אין כאן סתירה.
ה"בדידות" הזו יכולה להגיע משניהם.
הסיבה שלדעתי הופכת את הבדידות לאיומה מכל זה חוסר השלום והבידוד מה"אני" שלי.

מי שלא מסוגל להיות לבד ,הוא האדם הבודד.
הבדידות היא פנימית.
אפשר גם להיות בין אלפי אנשים, ולהיות  ב ו ד ד !!!!!

אופק, אז את אומרת שכל מה שרע לאדם שהוא בודד זה בגלל שהוא מרגיש את הקיום ולא יודע איך להתייחס אליו או שהוא לא אוהב את הקיום שלו, מעניין, כי אני תמיד חשבתי (ועדין אני חושב ככה) שאחד הצרכים והסיפוקים של האדם זה להיות שייך לחברה מסוימת, להיות בקירבת אנשים, לקבל מהם פידבקים, בכלל כל מהלך החיים הוא ביחד עם אנשים וזה צורך בסיסי באדם כמו הרבה צרכים שהאדם צריך וכשהוא בודד אז רע לו בגלל שחסר לו את אחד הצרכים הבסיסיים שהוא צריך. כמו שאדם צריך לאכול ואם הוא לא אכל הרבה זמן אז רע לו, גם בזה תגידו שעיקר מה שרע לו זה בגלל שהוא מרגיש את הקיום שלו יותר כשהוא רעב? אז בסדר, זה לא קשור לבדידות, פשוט כשחסר לאדם את אחד הדברים שהוא חייב אותם אז רע לו.