בית פורומים חבלי משיח

יום הזכרון לחללי צה"ל

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/4/2009 17:07 לינק ישיר 
יום הזכרון לחללי צה"ל

אשכול זה יוקדש לחללי צה"ל בכל מלחמות ישראל.

היום בערב ומחר בבוקר תישמע הצפירה, וכולנו נכבד את זכרם בעמידה.

יהי זכרם ברוך.



דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-27/4/2009 17:10 לינק ישיר 

הרב ישעיהו רוטר, מנהל פורום רוטר, מביע דעתו וחשוב שהיא תשמע גם כאן:

המנהג לעמוד כדי לכבד את זכר הנופלים,
הוא מנהג יהודי שראוי לכבדו

אנחנו עומדים בכל זמן שאנו רואים צורך לכבד את המעמד. אנחנו עומדים
בתפילת שמונה עשרה, עומדים ברגלים צמודות דום מתוך כבוד לאל עליון.
התורה קובעת "מפני שיבה תקום" זו דעת תורה איך לכבד. בעמידה!
כשאתה רואה את רבך, חובה עליך לקום על מקומך כדי לכבדו. העמידה היא
דרך הכי יהודית שאני מכיר שבאה לתת כבוד ויש לי דוגמאות רבות נוספות.

מאידך, חקרתי קצת ולא מצאתי שיש מנהג אצל הגויים לעמוד לזכר הנופלים
במלחמות שלהם. איני יודע מי היה כאן הראשון שקבע שהעמידה בזמן הצפירה
לכבוד ולזיכרון חללי ישראל שמתו בחרפם את נפשם למען ארץ ישראל, זה
כביכול מנהג גויים. אלא אם הכוונה שההחלטה הזו שבאה מצד ממשל חילוני
בישראל היא כשלעצמה "מנהג גויים".

אין צורך לחוש שום בעיה בעמידה בעת הצפירה, להפך. ידע כל אחד שעומד דום
כי בכך הוא נותן כבוד בדרך הכי יהודית ובשיטה המוזכרת בתורה לצורת מתן
כבוד לאנשים שהכי ראויים לכבוד ולהדר. מגיע לכל חללי צה"ל הי"ד את
הכבוד הראוי להם לעמוד לכבודם ברגע של דומיה יחד עם כל כלל ישראל
ולהתיחד עם זיכרם. יהי זיכרם ברוך!



תוקן על ידי 3ברית ב- 27/04/2009 17:07:57




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-27/4/2009 17:37 לינק ישיר 

למה כן אעמוד בצפירה

 

"אני אעמוד בצפירה ולו בכדי שלא לפגוע בכבודם של אלו החיים, לא בזכרם של המתים. כדי לגלות רגישות לכבודו של האחר ולהיות בן אדם, כי דרך ארץ קדמה לתורה". יאיר בורוכוב, חרדי, כותב לאליעזר היון

יאיר בורוכוב

פורסם:  27.04.09, 09:40

 

קראתי ב-ynet יהדות את מאמרו של אליעזר היון ואפילו ריפרפתי מעט על התגובות הזועמות. ובצדק. זועק הכותב "למה לא נעמוד בצפירה", ולי התנגן בראש משום מה, במהלך כל קריאת הכתבה, הפסוק מהתורה "לא תעמוד על דם רעך". אליעזר היון לא מייצג את הציבור החרדי במאמרו המתריס. בכך נפלו המגיבים לרשת שטווה להם הכותב, לצערי, כואב מאוד שבימים של קיטוב חברתי הולך וגואה, מצא הכותב את ההזדמנות להוסיף פילוג ושסע בעם היהודי, בדמותו של המאמר המיותר לחלוטין הזה. 

אמת, רבים לא עומדים בצפירה, אך לא מהטעמים שמזכיר הכותב במאמרו. אני, באופן אישי, סבור כי אין בעמידה של שתי דקות תוך הרכנת ראש משום "כיבוד זכרם של החללים". אינני מבין כיצד עמידה של דקה או שתי דקות מכבדת את זכרם ולדעתי הצפירה נעשית (לפחות בתת מודע) לשם השתקת המצפון בלבד. 

מדוע זקוקים אזרחי המדינה להשתיק את המצפון? הסיבה ברורה ומובנת מאליה, שכן 99.99 אחוז מהעם בישראל לא חירף את נפשו מעולם במלחמות ישראל ולא נאלץ לעמוד בסכנה של פיקוח נפש לצורך הגנה על המולדת (מלבד כמובן עצם המגורים בארץ ישראל, המהווים סכנה, שבזה כולנו שווים). גם מקרב המתגייסים לצה"ל, אחוז החיילים הקרביים הוא נמוך במיוחד, וגם מקרב החיילים הקרביים עצמם, אחוז המשרתים באזורי סכנה ברורים נמוכים במיוחד. גם מקרב אלו, אחוז החיילים שעומדים חשופים מול קני הרובה של המחבלים הוא נמוך ביותר ועומד על עשרות או מאות בלבד. 

האם חשבתם על זה פעם שכל אזרחי המדינה, כולל אלו שאינם קרביים, הם פרזיטים משתמטים, שחיים על חשבון אותם חיילים קרביים המחרפים את נפשם על הגנת המולדת? אלא שתמיד נוח ונחמד להאשים את החרדים ולזרוק עליהם רפש אנטישמי הנובע מתוך שנאה גרידא. עובדה זו מאחדת את אזרחי המדינה ביום הזיכרון לעמוד שתי דקות ולאחר מכן להמשיך בשגרת היום הרגילה לחלוטין, בכך לצאת ידי חובה ולהיפטר תוך כדי מלמול ש"אנחנו מכבדים את זכרם של החללים".  

בנקודה מסוימת אני דווקא מסכים עם הכותב שהביא כדוגמא את יום תשעה באב כדוגמא מצויינת לאבל יהודי אמיתי, לזכרון ולכבוד על חורבן. כנסו לבית כנסת בכל קהילה יהודית בתשעה באב ותראו כיצד מכבדים את הנספים. בצום, בבכי, בישיבה על הקרקע, ב-24 שעות שבהם לא אוכלים, לא שותים, לא שמחים ועוסקים באופן אינטנסיבי בלימוד וקריאת טקסטים בנושא הטעון. זהו כבוד לנספים. 

אלא שבשורה התחתונה, אני בניגוד לאליעזר, אעמוד בצפירה ולו בכדי שלא לפגוע בכבודם של אלו החיים, לא בזכרם של המתים. כדי לגלות רגישות לכבודו של האחר ולהיות בן אדם, כי דרך ארץ קדמה לתורה. 




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-27/4/2009 17:38 לינק ישיר 
רק חשיבה כזו תביא גאולה לעם כולו

שזאת חשיבה שרואה את העם היהודי בכללו, ומקבלת מנהג שגם אם
מזכיר "אורחות" גויים, מאמצת את המנהג כדי להסיר מחיצות ולהגיד: התורה
שייכת לא רק לקבוצה עם אף ארוך עד השמיים אלא היא של כולנו, ואפילו אם 
יש מי שמקיים רק חלק מהמצוות אתם חלק מעם ישראל, אנחנו נישאר כאן
ביחד, נעשה את הדברים ביחד, ואם כדי להביא שלום ואחדות בינינו הוחלט
לעמוד בצפירה (מנהג גויים) - נעמוד איתכם ונשלב ידיים, כי יום הזכרון
הזה שייך לכולנו.

לאחרונה אני רואה יותר ויותר התנכרות של חלק מהציבור החרדי ושנאה הולכת
וגוברת כלפי הציבור החילוני והמסורתי, מתוך דרישה קיצונית שאלה יקבלו
את תכתיביו, ומנגד - שום מנהג לאומי שיש בו כדי לשתף את העם כולו לא
מתקבל, וה"תירוצים" תמיד קיימים, החל מתירוצי הכתוב ב"זוהר" ועד
"אורחות גויים".

הציבור שיוצר את הניתוק מהעם - הוא ציבור שבדרך כלל לא תורם שום דבר
למדינה, אבל מוצץ את דמה. הוא רואה התנהגות כזאת כמותרת ולא מתייחס
להלכות שאוסרות עליו להתנהג כך. הציבור הזה בעיני הוא זרעים וקוצים
שצמחו פרא בארץ הקודש, אין בהם שום תורה אלא מראית עין של תורה.

מה אלוקים מבקש מאיתנו ? שלום. עבור שלום בינינו הוא מוכן שיוותרו
על המצוות (תנא דבי אליהו ועוד) רק חשיבה המובאת למעלה תביא
את הגאולה לעם הזה.



תוקן על ידי 3ברית ב- 27/04/2009 19:05:43




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-27/4/2009 18:53 לינק ישיר 

תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-27/4/2009 23:23 לינק ישיר 
טקס יום הזכרון בסימן אחדות העם היהודי

טקס יום הזכרון לזכר חללי מערכות ישראל נפתח אצלנו בישוב באמירת קדיש.

בטקס השתתפו תושבים רבים, ביניהם חרדים, כיפות סרוגות, שומרי מסורת וחילונים.

בשעה 20.00 נשמעה הצפירה וכולם עמדו (דבר שאני לא צריכה לציין בכלל, אבל לאור הויכוחים בפורומים שונים, אולי
יש לציין את זה, שאיש לא חשב שאין לעמוד בצפירה).

הישוב שלנו איבד טובים מבניו ובנותיו הן בפעולות טרור והן במלחמות ישראל, ראשי המועצה בשנים שקרני שומרון
קיימת, וכן רבנים - מעודדים את בניהם ובנותיהם לשרת בצבא, או בשירות לאומי.

הזכרנו את שמם של נרצחי הפיגוע בקניון ב-2002, ילדים צעירים שבאו לחגוג ומצאו את מותם, חיילים שנהרגו במלחמה,
ונרצחי פיגועים בכבישים בפעולות טרור. בין הנרצחים וההרוגים : חיילים, נשים, גברים וילדים - יהודים.

הטקס ביטא את אחדות הגורל בין כולנו, הטרור והערבים לא מבחינים בין יהודים, לבמה עלו נציגים מהקשת הרחבה
של הציבור בישוב, שדיברו על האהובים אותם איבדו. במהלך הערב השמיעו דברי תורה.

לקראת סוף הערב עלה אחד מרבני הישוב שנשא תפילה להחזרת שבויי ונעדרי צה"ל (וכן פולארד) הביתה.

לסיום שרנו שני המנונים: 1. אני מאמין, 2. התקווה.

האחדות היא הכח של העם היהודי - בימי אבל ובימי שמחה.


תוקן על ידי 3ברית ב- 28/04/2009 0:02:02




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-28/4/2009 00:02 לינק ישיר 

הערב: "משמר לימוד" מיוחד לזכר הנופלים

כמידי שנה בשנים האחרונות יתקיים הערב בפתח תקווה "משמר לימוד" לזכר הנופלים במערכות ישראל.

באירוע יטלו חלק שר החינוך, ח"כ גדעון סער, הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר, הרב הראשי לצה"ל, הרב אבי רונצקי, מפקד אוגדת עזה, תא"ל אייל אייזנברג, דובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו ועוד. ערוץ 7 מעביר את הערב בשידור חי.

משמר הלימוד" הינו צורת התייחדות חדשנית ערכית-חינוכית בדרך זיכרון הנופלים במערכות ישראל. הלימוד יכלול שיעורים הרצאות ודיונים בנושאים אקטואליים כגון: גבורה, מסירות נפש, תקומת העם היהודי, והשנה בדגש סביב הנושא: "מוסר לחימה – עופרת יצוקה". כמו כן מורשת קרב תועבר ע"י לוחם גולני שהשתתף עם יחידתו בכיבוש פאתי עזה.

רבנים ואישי ציבור נוספים ישתתפו באירוע, ביניהם ראש העיר, יצחק אוחיון, שהערב נערך בחסותו. את הערב ילוו בשירת תפילה הזמרים יקיר ונה ונריה ברכה.

להתחבר לנופלים וללמוד מדרכם

המארגנים מציינים כי מטרת הלימוד דווקא בערב יום הזיכרון היא לתת מענה לכלל הציבור גם למשפחות אשר אינן ממשפחות השכול המעוניינים להיות שותפים ולהתחבר עם כאבן של המשפחות השכולות ועם זכרם של הנופלים.

הם מסבירים כי דרך הלימוד מבקשים הלומדים להתחבר לא רק עם מקום הקבורה - מקומו של הגוף, אלא בבית הכנסת ובית המדרש - מקומם של הנשמות ומקומו של עץ החיים - אשר בו מתחברים עבר הווה ועתיד. "החללים הקדושים אינם תקועים וקבועים כמו המצבה. אלא חיים הם בעולמות הנצח הולכים ומתעלים מעלה אחר מעלה מחיל אל חיל".

מטרה נוספת של הלימוד היא לנסות ולהבין מהי חובתנו המוסרית כלפי הנופלים בשאר ימות השנה ולא רק ביום הזיכרון, וכיצד צריך דבר זה לבוא לידי ביטוי בשגרת חיינו הפרטיים והכללים.

המארגנים מסבירים כי המשמר מחבר את התלמידים ובני הנוער עם מציאות של שכול במינון נכון ומדוייק כדי שצער זה לא יחלישם אלא יוסיף ויחזקם.

מטרות נוספות של הלימוד הן: ללמוד מתורתם של אנשי רוח, מניסיונם של אנשי לוחמה ופיקוד – גדולתם וגדלותם של הנופלים. לרענן את סולם הערכים שהיה נר לרגליהם של כל הלוחמים הי"ד – גבורה, מסירות נפש, ועוד. להעלות על סדר היום הציבורי ולשתף את כלל עם ישראל עם סוגיית השבויים והנעדרים. לחזק את חיילנו ואת כל כוחות הביטחון. לברר מהו דבר ה' בזמן הזה. לברר כיצד ניתן להתמודד עם איומי האומות סביבנו. להעלות את סוגיית "מטרת שהותנו" במזרח התיכון בדור הזה. לברר כיצד ניתן להפוך יום זה שבו מתגלה הערך העליון של הערבות ההדדית בינינו, האחדות, השותפות, ההרגשה שכולנו בספינה אחת וכל ישראל חברים - לא רק ביום הזיכרון, אלא שיום זה יהווה מנוף לחברה מאוחדת שכל השנה קשובה  מתחשבת, סובלנית, דואגת לנחשלים ועוד.

תוכנית הערב:

החלק הראשון מתחיל עם הצפירה ועד חצות יתקיים בהשתתפות כלל הציבור, משפחות שכולות, חניכי תנועות נוער, חיילים במדים ועוד. בחלק זה מבכים, מדליקים נרות זיכרון, אומרים תפילת השכבה, מתייחדים עם הנופלים ועם משפחותיהם ע"י מצגות וסרטונים, שומעים מתורתם ומניסיונם של מנהיגי האומה בעבר ובהווה, אנשי רוח ואנשי מעשה- שיחות והרצאות סביב נושאים הקשורים לענייני היום והשעה, כגון: גבורה ישראלית, תקומת העם, התמודדות עם  שכול, והשנה נשים דגש סביב הנושא: רוח לחימה- "עופרת יצוקה".

החלק השני המתקיים במשך הלילה מחצות ועד עלות השחר בו נלמדים ששה סדרי משנה בל"נ - לעילוי נשמת הנופלים הי"ד ולחיזוקם של כלל כוחות הביטחון הי"ו. חלק זה יתקיים בהשתתפות של כל מי שחשקה נפשו ובהשתתפותם של רמ"ים ותלמידים ממוסדות חינוך שונים בעיר ומחוצה לה. כמו כן, מקיימים חניכי תנועות הנוער קבוצות דיון ועוסקים בדילמות מוסריות ותורניות העומדות על סדר היום הציבורי במדינת ישראל בתקופת ה"אתחלתא דגאולה". באולם בקומה העליונה של בית הכנסת מוקרנים סרטונים העוסקים במורשת הקרב של צה"ל.

החלק השלישי מתחיל ממחרת בבוקר ועד ערב יום העצמאות אליו מגיעים תלמידי בתי ספר יסודיים מדליקים נרות זיכרון, שומעים שיחות הקשורות ליום הזיכרון מפי מדריכים, ומתפללים להחזרת השבויים והנעדרים הביתה.

לסיום אומרים המארגנים, "אנו מבקשים שמפעל זה יהפוך להיות דגם חיקוי גם בערים אחרות במדינת ישראל, כיון שאנו רואים במתכונת זו ובמפעל חינוכי זה , דרך נעלה וראויה לזכרם של הנופלים ואולי אף חובה מוסרית כלפיהם".




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/4/2009 10:15 לינק ישיר 

http://www.mako.co.il/spirituality-popular_culture/Article-643527cbe52e021004.htm&sourceChannel=3d385dd2dd5d4110VgnVCM100000290c10acRCRD


אז מה אם חרדים לא עומדים בצפירה?  
 
  דודו כהן חושב שכולנו שופטים מהר ובחומרה רבה מדי אנשי דת שבוחרים לא לקחת חלק בדקת הדומיה של ימי הזיכרון. הם אמנם פועלים על דעת עצמם, ובניגוד להוראות הרב, אבל עושים הרבה יותר למען זכר הנופלים במהלך השנה מכל חילוני עומד דום ממוצע

חשוב לי לציין משהו כבר בהתחלה: אני בפירוש לא מעריך חרדים שלא מכבדים את ימי הזיכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל ולא עומדים בצפירה כשהם נמצאים במקומות ציבוריים. זה דבר מגונה בעיניי. ועדיין, זה לא כזה שחור-לבן כמו שחלקנו רוצים לחשוב.

קודם כל, רוב הרבנים הגדולים, דוגמת הרב עובדיה יוסף, מורים לעמוד בצפירה למרות שמדובר במנהג גויים, לצורך שמירה על דרכי שלום ועל מנת לא לעורר שנאה בינינו, שהרי אנו אחים. לכן, חרדי שלא עומד בצפירה לא מייצג את שאר החרדים (שהרי אמורים להקשיב לרבנים) אלא רק את עצמו. ועדיין, מגוחך בעיני שיש חילונים שפתאום מתמלאים בחרון זעם קדוש. כאילו מה כבר קומץ מהחרדים (אותו קומץ שמככב במדיה כאילו הוא הרוב) עשה - העז לא לעמוד בצפירה!

באותה מידה היה אפשר לקבוע שכדי להזדהות עם זכר הנופלים, כולם חייבים בזמן הצפירה להסתובב במקום. או לשיר את התקווה או שיר של חיים נחמן ביאליק. לצפירה הרי אין ערך (זו רק מוסכמה חברתית) אלא למשמעות עצמה. והחרדים, בניגוד לרוב החילונים, לא רק עומדים אלא גם מועילים לנשמות הנפטרים (על פי אמונתם, וגם כוונה זה משהו, לא?) בקריאת פרקי תהילים באותו יום, בלימוד לעילוי נשמתם וכו'. ובעיניי זו קצת יותר מאשר סתם סמליות.

אני לא יודע אם ההתנפלות השנתית הזו של המדיה על החרדים נובעת סתם מעצלנות (לוותר על האייטם השנתי הקבוע ולאמץ את המוח לחשוב על דברים חדשים?!), שנאת דתיים או שהתשובה, כמו ברוב הדברים בחיים, נמצאת איפשהו באמצע. אבל אל תשכחו שדווקא החרדים האשכנזים הם ברובם הגדול נכדים לקרבנות השואה. אחד מאבות אבותיהם נהרג בשואה או ניצל ממנה. אתם חושבים שלא כואב להם? אתם חושבים שהם מנותקים מהזעזוע? אתם חושבים שחלק גדול מהחרדים לא שירת בצה"ל ולא איבד קרוב משפחה או חבר באחת ממלחמות ישראל, או בעוד איזה פיגוע מחריד?

בתוך עמם הם חיים, אבל יש להם דרכים אחרות להביע כאב, צער, הזדהות ואפילו ניסיון לתיקון - דרכים אחרות ולא פחות טובות. אני באופן אישי יודע על לא מעט ישיבות שמקדישות בקביעות את הלימוד לניצולי השואה ולחללי מערכות ישראל במשך כל השנה. מה שמוביל לאבסורד נוסף: הם, שמקדישים שלל לימודי תורה במשך כל השנה לעילוי נשמות הנפטרים, נמדדים במשך צפירה קצרה וסמלית שאורכת דקה. כך יוצא שאותו חילוני שיושב מול החדשות ורואה שוב את האייטם השנתי על החרדים שלא עומדים בצפירה, מסנן מבין שפתיו "זבלים, החרדים האלה!" ומרגיש צדיק על שעמד בצפירה במשך דקה, למרות שבפועל הוא עשה הרבה פחות מהם לאורך כל השנה. גם לפי אמונתו.



תוקן על ידי אדמק ב- 28/04/2009 10:15:21




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/4/2009 11:47 לינק ישיר 

אדמק

אוי איזה יום עצוב קשה היום, כל כל הרבה משפחות שכולות יש בישראל, קמתי עם הרגשת עצב
עמוקה אחרי הטקס שהיה אצלנו אתמול, ואיך עושים את המעבר החד הזה מעצב כל כך עמוק
לשמחה כל כך גדולה...

אז פתאום אני חושבת שממש טוב שהמועצה אירגנה למעבר הזה את התפילה המשותפת,
ככה... כששרים עם כולם מרגישים 'יחד' ולאט לאט העצבות נמוגה וחודר אור שמאיר ללבבות
ומרים את הרוח לאט לאט עד שנכנסים לשביל הזה של שמחה.

הבאת סרט על 'סטריאוטיפים' ואני מבקשת לצאת מזה. אין יהודי חילוני ואין יהודי דתי - יש רק
יהודי. כל היהודים בארץ על גווניהם השונים - אהובים ויקרים וחשובים ורצויים.

אז אני ממש מבקשת להפסיק עם הקטרוגים נגד יהודי שנשמת אלוק בו, והיום - בוודאי ובוודאי.
מי שרוצה לצאת מכלל ישראל - שיצא, אבל לא יקטרג פה. באשכול אחר אתייחס לקיצוניים
(חיצונים) שכבר רבנים וגדולי ישראל מתחילם לראות בהם את ה"מרגלים" ומוציאי דיבת הארץ
רעה, אבל נעסוק בזה באשכול אחר וביום אחר.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-28/4/2009 11:53 לינק ישיר 
אנדרטה לזכר הנופלים באסון המסוקים

אסון המסוקים: חונכים את האנדרטה

 בלב אתר ההנצחה המרשים מול קיבוץ דפנה נבנתה בריכה שבמימיה חקוקים שמות הנופלים באבן בזלת. את המקום צפויים לפקוד המוני ישראלים 

סלעי ארץ ישראל, המייצגים את חללי אסון המסוקים ב-4 בפברואר ‭,1997‬ מזדקרים בזקיפות אל מול השמיים שבהם התנגשו שני היסעורים. לאחר אינספור דיונים, חילוקי דעות, הצעות חלופיות ואנדרטאות פרטיות שהוקמו לזכר הלוחמים על ידי משפחותיהם, תיחנך בימים הקרובים האנדרטה הרשמית ליד בית העלמין של קיבוץ דפנה בגליל העליון.   

התאונה האווירית שבה קיפחו את חייהם 73 חיילי צה"ל אירעה כאשר שני מסוקי יסעור התנגשו זה בזה בעת שהובילו לוחמים לדרום לבנון. אחד המסוקים התרסק בחצר של מבנה במושב שאר-ישוב ואילו השני בקרבת פלג של נחל דן מול קיבוץ דפנה - המיקום בו נבנה אתר ההנצחה החדש.  


גן 73 הסלעים (צילומים: יפה רזיאל)

האתר נחלק לשני מתחמים. הוותיק ביניהם הוא העץ על פלג הדן שלידו התרסק אחד המסוקים. על ענפיו מוטבעים שמות הנופלם בחלוקי נחל, שמייצגים עלים. זוהי אנדרטה נושמת, צובטת לב, מעל המים המפכים. מילות השיר הקשות של אוסי יעקב מתארות את התחושות הקשות של המשפחות השכולות.  

מהפינה המוצלת הזו מוביל שביל מקשר לאתר החדש, הבנוי בצורת מסוק. באתר, שאת בנייתו מימנו משרד הביטחון ותורמים נוספים, הושקעה מחשבה רבה וניכרת בו הקפדה על הפרטים הזעירים ביותר. בסלע ההנצחה, שצורתו רוטור אחורי של מסוק, משולבות אבן גיר ובזלת. שמות הנופלים ודרגותיהם משתקפים על הסלע, שעל פיאתו הנגדית הסבר מפורט על האירוע הדרמטי ומפה המתארת את מסלול הלוחמים עד מותם.  

מסלע הזיכרון נמתחת תעלת אבן מוארת שבה זורמים מים שיוצרים מפל, המבטא את רעש הנפילה. המים זורמים בקצב איטי לעבר בריכה עגולה שבתוך מימיה נשתלו באבן בזלת שחורה שמותיהם של כל הנופלים, ללא דרגות. הרעיון: כאן כולם שווים. כאן גם נפסק רחש המים, אותו מחליף השקט. מן הבריכה מתפצלים שבילים לגן של 73 פסלי אבן מרשימים, בצורת רוטור קדמי של מסוק, שביניהם פורחות כלניות באדום אש.  

בתכנון האתר ובביצועו השתתפו הפסל דני קראוון, האדריכלית שלומית שלמה, מעצבי הגינות חיים כהן וגלעד שרון והפסל רמי פלדשטיין.

יוסי ורעיה אפנר, הורי של סמ"ר אבי אפנר שנהרג באסון ופעילים בעמותת ההנצחה: "הרעיון המרכזי שעמד בבסיס תכנון האתר הוא להעביר מסר שכל החללים היו בני אדם שווים, ועם זאת לכל אחד אישיות משלו, ולכן שתלנו אבנים בצורות שונות. חשוב לנו שבתוך המוות והזיכרון יפעמו חיים חדשים - במים, בצמחייה ירוקה ובכלניות ששתלנו ביניהם‭."‬


סיפור הדרמה על הסלע

אלי בן שם, יו"ר ארגון "יד לבנים" ואב שכול: "אחרי כל כך הרבה שנים, רוב ההורים החברים בעמותת ההנצחה חשים סוף סוף הקלה על ההנצחה המכובדת של הבנים שלנו. לשמחתנו היינו מעורבים מאוד בתכנון. בכל שלב התייעצו איתנו והקשיבו לרעיונות שלנו. כשעבודות הפיתוח הסביבתי יושלמו, יוכרז האתר כגן הנצחה לאומי‭."‬

מטבע הדברים, יהפוך האתר מוקד עלייה לרגל להמוני אזרחים מן השורה שיבקשו לכבד את זכר הנופלים.

איך מגיעים: מכביש 99 (מקשר בין קריית שמונה לרמת הגולן) פונים דרומה בחורשת טל לכביש ‭.918‬ אחרי כמה מטרים פונים שמאלה על שביל פנימי שמוביל למסעדת "דגי דפנה‭."‬ משם פונים ימינה לכיוון האנדרטה, הסמוכה לבית הקברות של הקיבוץ.

מתוך אתר ynet




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-28/4/2009 13:06 לינק ישיר 
תפילה ממעמקים להשבת החטופים - וידאו

ושאר היהודים והנעדרים הנמצאים באונס במדינות זרות.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-28/4/2009 15:12 לינק ישיר 
קידוש שם גדול באזעקה היום

נכתב ע"י כותב בפורום רוטר:

בכביש ארבע בין נתניה לתל אביב נסעתי והיתה השעה
ממש דקה ל-11 וכשהחלה הצפירה ניסיתי לעצור אבל המכוניות
המשיכו לנסוע כאילו כלום, היה קשה לי לעצור ולהצמד לצד
הדרך ואחרי מספר שניות החלטתי לעצור ממש באמצע הדרך
עצרתי לאט, ואחרי נעצרו עשרות מכוניות.
יצאתי ועמדתי לקחתי ספר תהילים ביד והתחלתי לקרא.
ראיתי עוד מספר אנשים שלקחו ספר תהילים וקראו בו.
לידי ממש עצרו מספר מכוניות עם אנשים לגמרי חילונים
עם הרבה קעקועים על הידים ודמעות זלגו מעינהם, כשנגמרה
האזעקה ניגש אלי אחד הגברתנים נישק אותי ואמר:
ריגשת אותי, לראות אנשים שקוראים תהילים באמצע הדרך
ובכביש מהיר זה מרגש מאוד בן משפחה שלי נפל במילוי
תפקידו.

אני מספר זאת לא חלילה בגאווה, אלא בכדי אולי ללמד
אחרים שבאזעקה אפשר גם לעשות קידוש השם.
רק בשמחות.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-28/4/2009 17:49 לינק ישיר 
טקסי יום הזכרון בבני ברק








דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-28/4/2009 18:03 לינק ישיר 

ישר כחך

קידוש שם שמיים ברבים
שיפרסמו תמונות וסיפורים כאלה בתקשורת
ולא את כיכר השבת
זה יעזור לביעור הסטיגמה

תודה



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > חבלי משיח > יום הזכרון לחללי צה"ל
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext