למרות שמשמעות המלה הוויה נידונה באשכולות אינספור ובהקשרים רבים; דת, פילוסופיה, אפיסטמולוגיה, תורתם של אישים מסויימים, אטימולוגיה-מילון ועוד, כדאי האשכול הנוכחי לעמוד בפני עצמו.
אחד מחבריי לספסל ביהמ"ד הלא וירטואלי ערך ספר כללי על יסודות הדעת והחיים בדרך דיון שו"ת. בחלק הראשון ממנו, הגיש את משמעות המלה הוויה בצורה זורמת וקריאה, כך שכל מי שקורא את הדברים בעיון הראוי אף בלי להתמחות במונחי ומושגי דת ו/או פילוסופיה יוכל להבין בפשטות את משמעות המלה.
גם הדברים המובאים אך מחלקו הראשון של הספר, אינם מובאים בשלימותם כי הוצאו מהם ההקשרים לדת ולפילוסופיה כדי שהמיקוד יהיה במשמעות המלה "הוויה" ותו לא. גם נערכו שינויים מעטים בכותרות ובתוכן למען מטרה זו. עם זאת הובא רוב המבוא מאחר ובעיני העורך הוא מסייע למטרה.
תודה למחבר ולעורך!
נשלח ב-8/6/2009 16:03
בע"ב,
סהדי במרומים שכשכתבתי את השורות ציפיתי לאיזו תגובה ממך. דווקא חשבתי שתבוא בכיוונך הרגיל הטוען "מה הוא בעצם שינה?" שהוא הפוך ממה שכתבת כעת שהנך מודה ששינה ומתקיף את השינוי*. אך גם מהצד הזה אין טענה כי מה שתואר הוא סתירה מתוך בנית חשיבה יסודית יותר.
[*ובכ"א יד"ח מצות היום יצאת]
נשלח ב-8/6/2009 15:56
לסתור קל מאוד, לבנות הרבה יותר קשה.
נשלח ב-8/6/2009 15:53
אורא"ס,
למשמעות של מתודולוגיה חוויתית ניתן להמשיל את התמונה הידועה של הזקנה/הצעירה, שאופן ההסתכלות בה משנה את שהאדם רואה וחווה.
כך לגבי כלל ההשתכלות על ההוויה כולה; הבדל תהומי יש בין המשתכל באחדות מתוך שוני שנקודת מוצאו היא השוני ואת האחדות בין השונים אינו מזהה אלא כהיבט צדדי של השונים, לבין המשכיל את האחדות כראשונית ואת השוני אך כענף של שרשיה. זה לא רק עניין מילולי בסידור הידע מיסודות לשרשים וענפים אלא הבדל חווייתי. למשל בזיהוי חפצים שווים ניתן לראות את שוניותם שהם במקומות שונים כיסודי פחות או כיסודי יותר מאשר איחודם. כשמונחים לפנינו סידורים ניתן לראות שני סידורים או סידורי[ם] שניים ויחי ההבדל [הנראה] קטן.
רוב הפלפלנים וההוגים [בכל התחומים] ראשית דעתם בשוני ולכן מסוגלים לדון במשך חיים שלימים על נושאים מגוונים ובצורה כשרונית ובחישבונים נאים בלי שיגעו ביסודות בהם תלויים הנושאים. נראה שאי החישה בחסר המיקוד הראשוני ביסוד, תוצאה ישירה מגישת אחדות מתוך שוני לעומת שוני מתוך אחדות.
כל זה באלה שמכירים בכלל את היסוד. הרוב אפילו לא מכיר את היסוד ולא שם לב כשמגיע לקיר אותו בנו מחנכיו או האדם עצמו מאיזו סיבה שהיא ולכן אפילו לא מחפש את הסדק בקיר דרכו יפרצו ליסודות.
עיקר תורתו של ר"ג [היום היא"צ הה'] הוא שגם לתורני הרציני "מותר [וחובה] לחשוב". בכך סתר כמה קירות פנימיים ואם כי את החיצוניים לא הספיק ו/או לא רצה לסתור הוא פתח נתיב לסתירתם.
[את ההתחשבנויות נניח לאישי אם בכלל.]
בוגי"ע,
באשכול זה יצאתי מהכלל כפי שציינתי בראשיתו [ומההודעה הקודמת כאן ועד הלום לא כתבתי בכללי מלבד לצרכי הניהול].
נשלח ב-8/5/2009 17:57
ווטו1,
צר לי על בוטותי. התוכל לסלוח לי אי פעם?(לא בציניות)
דומני שהשכלת לשמוט את יסודות הוויכוח. מתודולוגיה חווייתית? אוקיי, איזו משמעות יש לזה?!
נשלח ב-7/5/2009 09:49
וטו
מאמר שבא למקד מדבר רק למי שעדיין לא ממוקד בתיאוריה משלו או שמוכן להתנער ממנה כדי לבדוק תיאוריה חדשה. בקיצור; לפנינו עוד ניסיון ל'מעשה דקרט' שכאשר הוא נעשה בחוצות זה מביא לחקור אם מתן קודש והשלכת פנינים לקהל מעורב, הוא דבר ראוי או לא.
מיימוני
שפינוזה עדיין מתייחס לאלוהים כ'סיבה הראשונה' בדומה להגדרה האריסטוטלית: 'הכח המניע שאינו מוּנע'. כאן נראית הגישה יותר אתאיסטית ובכל זאת אולי יהודית יותר.
לא התכוונתי להוויה מסוימת אלא לדבר מסוים כ"היותו" חלק מההוויה מעבר למילים ותודה על ההערה הנכונה לאי דיוק.
לגבי "שלום" כלגבי כל נושא, הדבקות ב"היות" הנושא מדויק להוויתו תמנע השלמה עם שלום מזויף מאחר והחושב על כל דבר מראשית ההוויה לא יסתפק בהשגת שלום, אלא ידרוש את הנדרש מהשלום דהיינו איזו מטרה ראשונית יותר אמור השלום להשיג. כך ימשיך בחשיבתו ממטרה למטרה עד לקבלת רק דברים כ"הוויתם". לא מדובר כאן בפטנט מילולי להפרחת המלה [שזה בדר"כ מוכיח על החוסר בנאמנות למשמעותה כנאמר למעלה על "השם הוא האלוקים" וכפי שאנו מכירים הרבה מאלה שכמעט כל מלה שלישית היא ברוכשם או בזרטשם] אלא בצורת חיים במודעות מתמדת ועירנית למירב "היות" כל הדברים כהווייתם.
אורא"ס,
לא פירשתי את דבריך כמצביעים על לקיית המאמר בחשיבה לא מופשטת, אלא התייחסתי לכינויי הבלתי מדוייק, כשם שההטחה האישית המצינית על "אי הקדשת שבריר מזמנך" ואי העמידה על דבריך גם בלתי מדויקת בלשון המעטה. התבוננתי בהודעתך ובתגובתי אף התחלתי בכתיבת קטע בו תכננתי להביא מראה מקומות להוכיח שמטרת קאנט ווויטגנשטיין דווקא תאמה את המטרה שבכאן, אך את שהלב חשק הזמן עשק [גם איני בטוח שזה לא היה מסיט עוד יותר מהנקודה הנידונה כאן].
כוונת המאמר היא אכן ליצור מתודולוגיה להכרה אבל לא היפותטית אלא חוויתית בשימת לב כי "היות" אינה מלה קבוצתית מתה אלא חוויה כוללנית ומשותפת כשם שהיבט הרהיט נחווה במודעות ביחס לכל רהיט חוץ מההיבט השולחני, הכסאי וכו' כפי שנידון באשכול על אפיסטמולוגיה. [הכותב ממשיך את דבריו בהוכחת הצורך ההכרחי לאדם לקדש/להאליה את המתודולוגיה הזו, אך זה הושמט כאן בכוונה כפי שנאמר למעלה.]
נשלח ב-6/5/2009 17:53
ווטו1,
מה חבל שלא מצאת לנכון להקדיש שבריר מזמנך להתבונן קימעא בהודעתי. אילו נהגת כך, ייתכן שהיית שת את ליבך לכך שלא הצבעתי על היות המאמר לוקה ב"חשיבה לא מופשטת", ולכך שדבריי לא היו אלא פרפרזה על המאמר.
לא זו אף זו, אין זה מן הנמנע שהיית עומד על דבריי, אילו נהגת כך.
אם אין כוונת המאמר אלא ליצור מתודולוגיה היפותטית להכרה, הרי שחוזרני בי, אולם בבירור משתמע מרוח הדברים אחרת.
נשלח ב-6/5/2009 12:15
לווטו
"ולכן יהיה חייב להתמודד עם כל מלה שמוציא שתהיה ידועה לו בתור הוויה מסוימת. "
כך כתבת.
מכיוון שלא הבאת דוגמא לכוונתך במשפט זה שעדיין לא הובהר לי אשאל אותך עם דוגמא ואז אולי תובהר התועלת.
נניח המילה :שלום.
איזה הוויה מסוימת קשורה למילה ואיך לא אטעה בזכות ההכרה שלי שיש כוליות שמקיפה הכל..
ושאלה שניה:
אני הבנתי (ואולי טעיתי בהבנתי)שיש הוויה אחת שמיימוני הגדיר.ככוליות שמקיפה הכל והנה לפתע אתה מדבר על הוויה מסוימת. (כלומר יש גם הוויה שניה ושלישית)האין כאן סתירה?
תוקן על ידי צענערענע ב- 06/05/2009 12:15:07
נשלח ב-6/5/2009 01:07
מיימוני,
הבה נעזוב את שפינוזה ובכלל את הדיון הדתי על מי הוא האלוקים. כותב הדברים אכן נכנס לנושא האלוקות המושלך מהדברים המובאים כאן, אלא שהעורך בדווקא הוציאו כדי לעמוד על משמעות המלה הוויה [ולא "הווה" שאני משתמש בו בפורום למען התייחס לאלוקי ישראל וכבר נידון הדבר שלמרות הדמיון לשפינוזה אין כאן שפינוזאות שגרמה לנידויו ואדרבה יש דמיון יותר לזוהר ולחסידות ואכמ"ל] כשלעצמה ולהבין את התועלת בזה בלבד.
העמידה על משמעות המלה יש בה כבר תועלת ברוח כעין דבריך "להבין שיש כוליות של הויה שמקיפה הכל". הבנה זו כבר מועילה למבין שלא יוכל לקבל היזוי של איזו מהות נפרדת שאינה הוויה ולכן יהיה חייב להתמודד עם כל מלה שמוציא שתהיה ידועה לו בתור הוויה מסוימת. תועלת זו היא בין אם בשלב הבא יחשוב את עצמו לאתאיסט או יכיר את אלוקיו. בכל אופן הוא לא יוכל ליצור מילים ללא תוכן מזוהה.
לדעתי צדק העורך בהשמטת נושא האלוקות בו נכנס הכותב, כי ממ"נ; לעומד על משמעות המלה הוויה טרם ההכנס לנושא, נהיה עבורו ענין האלוקות בבחינת "ואידך זיל גמור" ואפילו אם נצרך המשך לדברים למען הבנת נושא האלוקות, הוא יהיה פשוט מאד עבורו. ולמי שרואה בדברים רק נוסחה ללא עמידה על המשמעות המונעת הזיות, הרי גם בהמשך יראה רק מילים וישוב לאותה האמונה בה היו בני ישראל לפני וגם אחרי שאמרו פעמיים בהר הכרמל "השם הוא האלוקים" וגם אחרי יוה"כ שאמרו בו ז' פעמים.
נשלח ב-5/5/2009 20:17
וטו
כיון שאני מכיר, גם אם לא מספיק, את תפיסת "הווה", ואני יודע שיש קרבה רבה לתפיסתו של שפינוזה (אני מקוה שאיני מקלקל כאן, כי יש כאלו שבגלל שמו של שפינוזה יפסיקו לעיין ויפסידו. יש ערך בלימוד שיטה זו גם אם לדעתי, כידוע, אין היא נכונה והדיון בינינו הלא הוא כתוב בראשית היות הפורום).
אשר על כן אני מרשה לעצמי לשער שהכוונה ב"זיהוי הווה" להבין שיש כוליות של הויה שמקיפה הכל.
וזה פשוט ביותר, אם כי לפעמים צריך להאריך כדי לבאר זאת, כמו שכתב המחבר דנן (בצורה מעניינת וברורה ביותר).
אני עדיין מחכה להמשך כי חוששני שבאיזה שלב יבוא זיהוי של הויה במובן של כוליות לבין ה"הווה". ואם כן, זה דבר שאיני מבין. אבל אני מחכה בסבלנות אם גם מעוניין לראות את ההמשך. (ולא רק כדי לחלוק אלא כדי ללמוד).
***
צו"ר
נראה לי ששנינו מכוונים לאותה שאלה יסודית. יש לפנינו הגדרה. ההגדרה ברורה אבל תועלתה לא נחשפה בפנינו. התבאר כאן שלאחר שלומדים עוד על השיטה, מבינים מדוע הגדרה יסודית כזו שימושית. נראה לי שצריך פשוט לחכות להמשך ההסבר.
גם מי שיקרא את הגאומטריה האוקלידית, בפרק הגדרות היסוד שלה (מהו ישר, נקודה וכיו"ב) ולא ימשיך הלאה יתפלא מה התועלת בקביעות כאלו. אבל מכאן צמחה ההנדסה ואחריה המדע של ימינו. (וגם האידיאל הפילוסופי של שיטה מושלמת...).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
נשלח ב-5/5/2009 19:08
לווטו
"התעסקות זו אמורה להביא למצב מודע בכל התעסקותנו בחיים שהנה אנו מתעסקים עם המזוהה כהווה ולכן לא ישאר מקום לקבלת מילים שאין ההוויה המוצגת בהן מזוהה"
מכיוון שהמשפט הנ"ל לא ברור לי כלל אולי תואיל להבהירו ולהביא דוגמא באיזו סיטואציה או אולי משפט יש מילים שאין ההוויה המוצגת בהן מזוהה.
נשלח ב-5/5/2009 17:39
הפניית הבקשה הכללית במיוחד לאשכול זה.
נא להשתדל כאן לעמוד בכללי הכתיבה של הפורום להתמקד בגופו של נושא ואת החישה בצורך להשפיל ישירות או בציניות להשאיר בחוץ.
נשלח ב-5/5/2009 17:35
מיימוני ואורא"ס,
אם כי ההמשך אמור להוסיף הבהרה, כאמור למעלה די במובא עד כאן אם יעוין בו בקריאה רצינית ולא שטחית להסביר איך שע"י מבט מדויק יימנעו טעויות וסתירות. בדומה למבט האופטי של הסתכלות ראיית העין שהוא בצורת משולש שחודו סמוך לעין ומרחבו מתרחק ממנה בהדרגה, כך מבט החשיבה של השתכלות ראיית הדעת הכללית בנויה; ראשיתה ידיעה כוללנית "אחת" בחודה על כל ההויה כ"הויה" [בחולם הוא"ו] ומראייה זו היא מתרחבת לפרטים השונים על סיווגיהם. זה מצד המבט הטבעי.
מצד המבט הלימודי של קריאת שמות לדברים, המשולש הוא הפוך. האדם מתחיל את מלאכת קריאת השמות מהפרטים הקרובים לו והפשוטים לו בזמן ינקותו ומשם הוא עולה לקריאת שמות להיבטים מופשטים ומשותפים יותר. למשל תינוק לומד לומר אבא, אמא מהר מאד אבל יקח זמן עד שידע לומר משפחה. הוא ילמד מהר לומר אדום, צהוב אבל יקח לו זמן לומר צבע. במשך הזמן יעלה עוד בתהליך קריאת השמות אבל ככל שיעלה יסתכן בחוסר דיוק ובהסתפקות במילים המייצגות "בערך" את המיוצג עד שיווצר בלבול שישאירנו בחווית מילים ואת תוכנן רק בערפול. כאשר יקפיד שלא ישתמש במלה ללא התמקד במה שהיא מייצגת יש לו סיכוי ללכת בדרך הארוכה [שהיא קצרה לבסוף] ולהגיע למצב בו יחווה גם מילות הפשט במלוא זיהוי משמעותן בציור החי.
דברי הכותב שלמעלה מלמדים לזהות שסדר החשיבה הוא ש"היות" הדברים, ראשוני יותר לביטויים [בקמץ היו"ד] הפרטי. כאשר רואים תפוח יש זיהוי היות כללי שהתפוח חלק ממנו [ומדובר בראשית לוגית ולא כרונולוגית]. לכן אין טעם לשאול "מה תוקע לידינו?" כי הזיהוי הישיר תקוע ועומד ואינו צריך לתוקע. רק אם מתעסקים עם מילים בנתק מהחוויה שהן מייצגות צריך לתקוע בחזרה את שניתק. המחבר מדבר מתוך חשיבה שאינה מנתקת את ההיבט המוחש מהפשטתו מהרכבו ולכן אין כאן חשיבה "לא-מופשטת" אלא חשיבה שגם כשהיא מופשטת אינה מנותקת. גם צבע הוא מופשט מהחפץ הצבוע בו אבל אינו נחשב בלעדיו. הניסיון של המחבר הוא להמשיך באי הנתק הלזה עד לחוד החשיבה על כל הדברים כ"הווים" כך שתישאר הזהירות שלא לאמץ מילים ומושגים מסולפים. במילים אחרות החי עם ההוויה - קרי עם בדיקת דיוק גבול היותו של כל דבר - לא יטעה, אולי לא ידע, אבל לא יטעה.
לשם כך היה עליו להאריך כדי למנוע בדיוק את שקורה גם כאן שרואים את ההתעסקות במלה כעיקר ואת המציאות כמשמשת אותה. האריכות והצורך בלימוד עיוני את הדברים נחוצים כדי שההתעסקות בדעת ה"היות" תהיה עיקר והמילים רק כמשמשות אותה. התעסקות זו אמורה להביא למצב מודע בכל התעסקותנו בחיים שהנה אנו מתעסקים עם המזוהה כהווה ולכן לא ישאר מקום לקבלת מילים שאין ההוויה המוצגת בהן מזוהה. לאדם שחדל לטעות אכן אין הדיון הזה נוגע לו. עליו ניבא ירמיהו: "ולא ילמדו עוד... כי כולם ידעו...".
נשלח ב-5/5/2009 15:29
ווטו1,
בכל הכבוד, לא נעלם מעיניי שהמחבר הנכבד חותר ל"אובייקטיביות מציאותית" נעלה ומצורפת מסיגים מיסודם של "בעלי החשיבה הלא-מופשטת", ותקוותי הייתה ששאלתי תבהיר ברורות שעמדה מן המין הזה אומרת דרשני. וכדלהלן:
ראשית חכמה, מה תוקע לידינו שמושגי השכל וה"מבט האחדותי הבראשיתי" אינם עורבא פרח? הלא בדיוק לסוג האמירות הזה התייחסו קאנט וויטגנשטיין בהינף יד ובביטול גמור?!
יצאתי איפוא מהנחה שחרף קילוסיו החוזרים ונשנים של המחבר את ה"הוויה" החלוצית שחשף(כביכול), הוא בכ"ז רואה משום-מה בתודעה ובתבונה את חזות הכל, וזאת-או בשל גישה קאנטיאנית טרנסצנדנטלית קופרניקנית הרואה בתופעות הנגלות לעינינו בהתאם ובגבול השגת החושים,השכל,והנסיון את מלוא רוחב ה"הוויה"(לדבר כשהוא לעצמו בחינת דכ"ל אין חלק בהוויה הקאנטיאנית), או בשל ראיית עולם אקזיסטנציאליסטית ופנומנולוגית.
אם שגיתי בפרשנות הדברים, דומה שהרעיון אנאכרוניסטי,מיושן, נאיבי, וחסר משמעות.
