מה זה קול בפן הרוחני

הדיבור אינו נפש למעט מקרים שנפשו יצא בדברו וזה החילוק בין בדבר שם שמים נעשו

ובין ויפח באפיו נשמת חיים

כי האדם בחיר הנבראים נברא מהפנימיות

משא"כ שאר העולם

יש הבל של הדיבור שהוא חיצוני לנפש כמו שנאמר בדבר השם שמיים נעשו שזה מחיצוניות שלו

ויש ויפח באפיו נשמת חיים מתוכו ופנימיות  שתוכו ופנימיותו של האדם מוציא בנפיחתו בכח

משא"כ דיבור הוא חיצוני  לנפש ונפרד ממנה והמשמעות שלו זה שהוא חיבור בין הנפש המחשבת לעולם שהוא חיצוני לדיבור וטכני

אכן שמעתי אתמול שהדיבור הוא יוצא מהנפש כמו שכתבו פה רוח ממללא

הדיבור הוא המעלה הגדולה של האדם על פני בעלי החיים כידוע וזהו ויהי האדם לנפש חיה שתרגם אונקלוס לרוח ממללא כי ברור שהדיבור מקורו ברוח וההבחנה של אופק נכונה לדעתי כי הדיבור הוא דבר מורכב, לא פשוט בכלל ויכול להיות מאד שהוא מורכב מהנפש ומקורו בכל זאת ברוח אבל צריך להשכיל להשתמש בו עם נשמה במיוחד כשמדובר בחזנות...  

"לנפש חיה" "אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה
 אך זו של האדם חיה מכולם שנתווסף בו דעה ודבור".(רש"י) 
גם לפי רש"י זו תוספת חיות בנפש.
ואולי התכוון אונקלוס שהדבור הוא רוח במשמעות הפיזית של הבל הדבור והמלמול.
(ואין זה סותר את מקורו בנפש)
או במשמעות הרוחנית ע"י קיום מצוות שבדבור כגון תפילה, למוד תורה ואפילו מילה טובה לזולת.הוא מגיע לדרגה רוחנית שהיא גבוהה יותר מן הדבור הפשוט. וזו בעצם התכלית שלו.

אונקלוס מתרגם את המילה נפש למילה רוח...

"וייצר ה' אלוקים את האדם...ויהי האדם לנפש חיה " מתרגם אונקלוס: "לרוח ממללא"
(בראשית ב' ז')
כוח הדבור מקורו  לפי זה בנפש.

(

תקום כתב: אין אומר ואין דברים "אשר בלי נשמע נשמע קולם "בכל הארץ יצא קום