סיון, שבועות ומגילת רות

האם למישהו יש את המקור לסיפור של הגרף פוטוצקי הקדוש שנהרג בשבועות על קידוש השם?

האם יש למישהו את הסיפור?

התשע"ז מה למטמונים.

שבת מברכין בחוקותי התשע"ה

בס"ד

אם תזכי"ה לקרוא בסבלנות ובריכוז.....תזכי"ה לשמחה:))[...]

לכבוד יום ו' סיון חג מתן תורה שהוא יום הולדתי.

המדרש (שמות רבה ט"ו, כ"ו) המשיל את מחזור הדורות בעם ישראל למחזור הלבנה, שהולכת וגדלה מהיום הראשון של החודש ועד ט"ו בחודש, והחל מט"ו בחודש ועד סופו הולכת וקטנה...

מאברהם אבינו ועד לשלמה המלך – חמישה עשר דורות אברהם, יצחק, יעקב, יהודה, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, שלמה.

משלמה ועד לצדקיהו אחרון המלכים - חמישה עשר דורות רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עוזיה, יותם, אחז, חזקיהו, מנשה, אמון, יאשיהו, יהויקים, צדקיהו. חשוב לציין, שבימי יאשיהו ראוי היה להיות חורבן, אך הוא עוכב, ככתוב בספר מלכים ב', פרק כ"ב).

חמישה עשר דורות של עליה, כמו לבנה ההולכת וגדלה עד לשיא, כמו עד ימי שלמה המלך, בונה בית המקדש, הנביא החכם מכל האדם, ומשם ואילך תהליך של ירידה, כמו לבנה שהולכת וקטנה, עד צדקיהו, שבימיו חרב בית המקדש, עד לחשיכה הגמורה, עד למלך שעיוורו את עיניו, ששקע בעלטה.

איך זה קרה? איך התחילה הנסיגה?

בגמרא יש על כך משל נפלא: "כשנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל המלאך ונעץ קנה בים, העלה שירטון, ונבנה עליו כרך גדול של רומי" (סנהדרין כ"א,ב). נסביר את הדברים: שלמה המלך, עליו השלום, נשא לאישה את בת פרעה לאחר שגייר אותה. היו לו שיקולים של קידוש השם, של הפצת דבר ה' בעולם, ובכל זאת הייתה כאן פסיעה החוצה. היא הביאה עימה את בני פמלייתה, את מושגיה ואורחותיה והחל תהליך של כרסום. הוא הלך וצבר תאוצה עד לחורבן... ננעץ כביכול קנה בים, התאסף סביבו חול, התקבץ סחף, גבה ונוצר אי; האי גדל וחובר ליבשה, ונוסדה עליו עיר ושמה רומא, שהפכה לאימפריה ולחמה בישראל, דיכאה החריבה את בית המקדש, והגלתה ופיזרה את בני ישראל לכל תפוצות תבל.

לכאורה 2000 שנה לאחר חורבן שכזה איך תיתכן תקומה ?? קיבוץ גלויות ?? בניין ארץ ישראל ?? התקוממות האומה משברי רסיסים למהות אחת ???

זהו סוד העיבור !! סוד הלבנה !! סוד המלכות !! מלכות השם בעולם הנעלם כביכול מאלוהותו יתברך !!

הנה למדנו שסוף פגימתה של הלבנה הוא הוא מולדה החדש !!

בדרך לא דרך גאולתם של ישראל המגיעה קמעה קמעה מופיעה בעולם.

מספרים חז"ל במדרש, בעניינו של דוד מלך ישראל חי וקים, שכאשר היה חולה נכנסו לבקרו דואג ואחיתופל שהיו גדולי-התורה בדורו, ואמרו לו שאחרי החטא והמעשה שעשה [בת שבע] כבר לא יהיה לו תיקון, ואפילו הקב"ה בתורתו לא נתן לו סיכוי לכאורה כמו שנאמר: 

"...רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה... רבים-אלו דואג ואחיתופל שהיו רבים בתורה, אומרים לנפשי-שהיו אומרים לדוד אדם ששבה את הכבשה, והרג את הרועה, והפיל את ישראל בחרב, יש לו תשועה?! שנאמר אין ישועתה לו באלהים סלה. ואתה ה'-אמר דוד ואתה רבון העולם הסכמת בתורתך עמהם, ואמרת מות יומת הנואף והנואפת..."(תנחומא כי-תשא ד')  

ובכן גדולי התורה שעליהם נאמר שכל חכמי הדורות כנגדם כקליפת השום, פוסקים ואומרים לדוד שאין לו תקנה, ואף הקב"ה בתורתו מודה להם לכאורה, שהרי נאמר "ואתה ה'", והאות ו' החיבור של 'ואתה' באה לחבר העניין לעניין- הראשון, כלומר, הם אומרים לי שאין לי ישועה וגם אתה ה' אמרת כמותם, אך דוד-המלך לא מאמין להם כמובן, משום שלדוד יש את החלק העיקרי של התורה, והיא 'התורה-שבעל-פה' כלומר חלק התורה שלא ניתן לכתוב אותו, והוא נמסר רק בעל-פה והיא תורת-הסוד באמת, שהיא גם 'תורת-הלב'. ודואג ואחיתופל הם אמנם גדולי-תורה, אך הם גדולים רק בחלק התורה שבכתב,  

שהיא חלק התורה שגם ניתן לכתוב אותו, אך התורה בעצם 'התורה-שבעל-פה'-נשמת התורה, היא ארוכה מארץ-מידה ורחבה מיני-ים, וממילא גם לא ניתן לכתוב אותו, משום שמסר אין- סופי אי-אפשר להגבילו בתוך מילים, ובטח שאי-אפשר לכתוב אותו. וקודשא בריך-הוא ואורייתא חד-הוא, וכשם שהקב"ה הוא אין-סוף, ורחמיו אין-סופיים, כך התורה באמת היא אין-סופית. ולכן דוד-המלך שזכה לקבל בירושה את 'תורת-הלב' מזקניו-בועז ורות לא מסכים להאמין להם לדואג ואחיתופל, ואפילו למסר הפשוט שבתורה שבכתב הוא לא מאמין, ובמילים פשוטות אומר דוד לעצמו, באם זה נכון ובאמת אין לי תיקון, אזי מתברר שהקב"ה מוגבל חלילה, ורחמיו מוגבלים, ולזאת אני לא מוכן להאמין בשום-אופן, שהרי נאמר "חסדי-ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו", וגם אומרים אנו שלש פעמים ביום בתפילה; "הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך", ואם כן לשיטתכם דואג ואחיתופל, ישנו גבול למידת רחמנותו של הקב"ה, ובכן אותו קב"ה שאתם רוצים להציג לי הוא לא הקב"ה באמת שאותו אני מכיר.  

אני מכיר וקיבלתי את תורת הלב שלי, מזקני בועז הצדיק יסוד עולם

 שבעזות ד'קדושה היה מוכן לפנות אל זקנתי שכביכול מסמלת את

הגרועה שבגרועים ולרוממה למעלת אם המלכות !!!

נאמר בזוהר הק' (פרשת בהעלותך דף קנ"ב.) ואלו הם תמצית דבריו: "רבי שמעון אמר, אוי לאותו בן אנוש האומר כי התורה אינה באה להראות לנו אלא סיפורי דברים בעלמא...אלא כל דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים...ולכן סיפורי התורה הם באמת רק לבושי התורה, והסובר כי לבושי התורה הם התורה בעצם, תיפח רוחו, ולא יהיה לא חלק בעולם הבא, ולכן ביקש דוד "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" שאסתכל על התורה הנמצאת תחת הלבוש. ואלו הטיפשים מסתכלים רק על לבוש התורה, וחושבים שהלבוש הוא הגוף של התורה. טיפשי העולם לא מסתכלים אלא על לבוש התורה ולא יודעים הם יותר מזאת, ואלו היודעים יותר מסתכלים הם בגוף התורה, שהם מצוות- התורה הנקראות גופי תורה, ואלו החכמים עבדי המלך העליון, אלו שעמדו רגליהם בהר סיני, לא מסתכלים אלא בנשמת התורה, שהיא עיקר הכל התורה ממש, ולעתיד לבא עתידים הם להתבונן בנשמת הנשמה של התורה."

עד כאן לשון הזוהר הק'.  

והיוצא לנו מדברי הזוהר הק', שהמפרש את סיפורי התורה כסיפור דברים בעלמא, או כסיפור היסטורי בלבד, הוא טיפש, ועליו נאמר תיפח רוחו ואין לו חלק בעולם הבא. ואפילו חלק מצוות התורה, הינו רק הגוף של התורה, והתורה עצמה היא התובנה הצפונה מאחרי הגוף והלבוש. ובוודאי שהתורה הק' לא באה לספר לנו סיפור דברים בעלמא שקרה בעבר בלבד, אלא מטרתה ללמדנו תובנה שתדריכנו בדרכנו, שזהו גם פירוש המושג לימוד תורה לשמה, שהרי שמה של התורה הוא תורה מלשון הוראה, ומטרת התורה הק' (המורכבת ממצוות מעשיות ואף מסיפורים) היא להורות לנו דרך איך וכיצד להתקרב לה' ית', ובוודאי לא להשמיע לנו רק סיפור היסטורי, שהרי אם כן היתה התורה צריכה להיקרא ספר היסטוריה ולא תורה.  

רות המואביה מסמלת את האדם הגרוע שבגרועים, משום שבאה היא מהמקום השפל והמאוס ביותר-ממואב, וכידוע עמון ומואב מסמלים את אותם המקומות השפלים ביותר, שעליהם גם חל איסור לגיירם ולספחם לעם ה', כמו שנאמר "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'".  

ובאם נביט ונתבונן בכור מחצבתם של עמון ומואב, כאשר אחרי הפיכת סדום ועמורה ברחו לוט ושתי בנותיו למערה, ואז יזמה הבת הבכורה רעיון נועז ומתועב לשכב עם אביה, ואף עשתה מעשה, וגם הגדילה עזותה מאוד וקראה לבן הנולד "מואב", כלומר זה נולד מאב, ולא התביישה במעשה, ואף דאגה לפרסם אותו. ואילו אחותה הצעירה נגררה אחריה, אך לא העזה לפרסם חטאה, וקראה לבנה הנולד "בן עמי", וכמובן שמעשה הראשונה הרבה יותר חמור מהשניה, וכן רש"י בפירושו כתב "זו שלא היתה צנועה פירסמה שמאביה הוא אבל צעירה קראתו בלשון נקיה". ורות מגיעה לא פחות ולא יותר ממואב, כלומר משפל שפל המדריגה. ורות עצמה היתה כידוע נסיכה, בתו של עגלון מלך מואב כמאמר חז"ל, ואעפ"כ הסכימה לוותר על מעמדה המכובד ועל חיי הפאר הנוחות והמותרות, והלכה עם נעמי בניסיון להסתפח לעם ה', ואף הסכימה ללקט שבלים יחד עם כל העניים והאביונים,והפכה רות מנסיכה מכובדת לקבצנית מושפלת מרצונה הטוב.  

והמתבונן על מעשי רות ומסירות נפשה, מתמלא בהתפעלות והערצה למראה אצילות נפשה.  

ואז שולחת נעמי את רות להיפגש עם בועז, על מנת שיגאל את נחלתו של בעלה המנוח ואותה, וכאשר פגשה רות את בועז וביקשה ממנו שיגאלנה, אמר לה בועז כך:" וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר:  

וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ:  

וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי גֹואֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּואֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי:  

לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר"  

כלומר חסדך הראשון שעשית שהלכת אחרי נעמי במסירות נפש שכזו, ועזבת את עמך וכל תענוגי העולם הזה, והעושר והכבוד שהפקרת למען ה' יתברך, הם אמנם מעשה גדול עד למאוד, אך המעשה האחרון שעשית, שבחרת להינשא לי לבועז, ולא חפצת באחרים עולה על מעשך הראשון.  

ולכאורה נראה שבדיוק להפך, המעשה הראשון נראה בהרבה יותר גדול מהמעשה האחרון!? ומדוע אם כן אומר לה בועז היטבת חסדך האחרון מן הראשון?  

אלא וודאי שישנו כאן מסר לכל אחד ואחד מאיתנו כאמור, והמסר הוא שבועז המסמל את הצדיק יסוד עולם כמאמר הזוהר הק' (זוהר חדש מדרש רות מאמר ולנעמי מודע), אומר לרות המסמלת את הגרוע שבגרועים כאמור;  

אמנם מעשך הראשון, שזכית להבחין בין השקר של מואב ושאר אומות העולם, לבין האמת של עם ישראל, ואף מסרת נפשך ועזבת את עמך ואלוהיך ובחרת להסתפח לעם ה', הוא אמנם גדול עד למאוד, אך מעשך האחרון בו זכית להבחין בין האמת של עם ישראל בכלליות, לבין האמת היותר אמתית האמת לאמיתה, והיא ההתקרבות לצדיק האמת, שאותו מסמל בועז, וזאת שרות לא מוכנה להתפשר על אף אחד אחר, ובוחרת דווקא בבועז, מעשה זה הוא גדול בהרבה מהקודם, שהרי להבחין בין שקר גמור לאמת, לא קשה כל כך, כמו להבחין בין האמת לאמת לאמיתה.  

כך האדם שזכה לשוב בתשובה, ולהתקרב לאמת ולקיום התורה והמצוות, אמנם המעשה שעשה גדול מאוד, אך זה שזוכה להבחין בין האמת הכללית, לבין האמת באמת, ולהתקרב לצדיק האמת, והוא לא מוכן להתפשר על "סתם צדיק" או רב, אדם זה ראוי להערכה באמת.  

ובאמת למה רות מתעקשת דווקא להתקרב לבועז, ולא מוכנה להתפשר על פחות, ומה יש לבועז להציע לרות שאין לאחרים ?  

התשובה לשאלה זו נמצאת בדברי בועז עצמו כאשר הוא אומר לרות:  

" וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי:  

לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר"  

כאשר פשט הדברים הוא, שנעמי היתה אלמנתו של אלימלך, ולאלימלך היו שני אחים- 'שלמון' ו'טוב', ובועז היה בנו של שלמון, ואם-כן טוב הוא אחיו של אלימלך, ואילו בועז הוא בן אחיו, וממילא לטוב ישנה זכות קדימה לגאול את נחלת אלימלך אחיו, ובועז אמר לרות המתיני עד הבוקר ואז נראה, באם הגואל הקרוב ממני יגאלך, מה טוב ובאם הוא לא יחפוץ לגאלך, אזי אני אגאלך.  

ואכן בבוקר שאל בועז את טוב האם חפץ הוא לגאול את נחלת אחיו, וענה טוב בחיוב, וכאשר נודע לו ש"בעיסקת החבילה" כלולה אף רות המואביה, משך ידו מכל הענין כמו שנאמר: " וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי וְאֵדְעָה כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל:  

וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קָנִיתָה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ:  

וַיֹּאמֶר הַגֹּואֵל לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹול"  

כלומר טוב מסכים באופן עקרוני לגאול את נחלת אחיו, אך 'לרדת' כל כך ולהתעסק עם הגרוע שבגרועים, שאותה מסמלת רות המואביה כאמור, זה כבר 'גדול עליו', ובועז הוא היחיד המוכן להסתכן ולגאול את רות, משום שבועז מסמל את הצדיק הגדול ביותר המוכן לערוב ולהסתכן גם בעד הגרוע שבגרועים, ולכן שמו בועז מלשון בו-עז, שנמצאת בו עזות דקדושה.  

ולכן מובן מדוע בוחרת בו רות דוקא, משום שמצד אחד יודעת ומכירה היא את מדרגתה הפחותה והשפלה, ומצד שני ראתה את גדולתו העצומה של בועז הצדיק, והוא גם היחידי המוכן לתת לגרועה שכמותה סיכוי, לכן בוחרת היא בו ולא מוכנה להתפשר על פחות ממנו.  

ןלפי זה יובן המדרש פליאה וזו לשונו:  

"ויאמר בועז אל רות; הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר, על שם-לא יהיה לך אלהים אחרים על פני..." (מדרש רבה רות ד, ח)  

 וכי משום שרות תלך ללקוט בשדה אחר, לכן תעבור היא על האיסור החמור של "לא יהיה לך אלהים אחרים", ותעבור היא על איסור של עבודה-זרה?!  

אלא ביאור הדברים הוא: שבועז הצדיק מזהיר את רות, שלא תלך לצדיקים אחרים לבקש שם תיקון ומזור לנפשה, היות והם עלולים להגביל את הקב"ה ואת רחמיו המרובים עבורה, וממילא גם עשויים הם לייאש אותה, כשם שעשו גדולי-התורה דואג ואחיתופל, ועבודה-זרה פירושה הגבלת-האלוקות, שזהו גם הפירוש של "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", ואכן היחיד שמוכן לגלות את רחמיו האינסופיים של הקב"ה על רות, שהיא סמל הגרוע שבגרועים, וגם לגאול אותה הוא בועז הצדיק בלבד.  

ובכן מצד אחד רואים אנו שקיים כזה צדיק שאותו שלח הקב"ה להצילנו ולרפאותנו, ובפרט בדור האחרון דור עיקבתא דמשיחא, שעליו נאמר "כי דור תהפוכות המה", ונאמר "ותרד פלאים", ועוד רבות, ובאם נזכה להתקרב אליו ולבחור בו, אזי הוא ורק הוא יושיענו.  

והרי לא יתכן ולא יעלה על הדעת, שהקב"ה מצד אחד ישלח לנו פיתרון וישועה לצרותינו, ורופא לתחלואי נפשינו, ומצד שני לא יתן לנו ואפילו לא 'קצה חוט' דרך איך לגלות ולהתקרב אל אותו 'רופא נפשות', שהרי אם כן 'נפל פיתא בבירא'?!  

ואדרבא באם ישלח המלך רופא גדול למדינה רחוקה בה נמצאים בניו החולים, ודאי שיצווה המלך לרופאו לפרסם את עצמו ולהודיע ולגלות את כוחו הגדול על מנת שיבואו בניו להתרפא אצלו, ובאם הרופא לא יפרסם את עצמו וגם יסתיר את עצמו, ולא יתן שום דרך להגיע אליו, הרי אין זו אלא מעילה חמורה בשליחות שלמענה נשלח ע"י המלך, והמלך יענישו בחומרה על כך, וגם אם יטען הרופא שהוא צנוע ועניו ולא חפץ בכבוד ובפרסום, ולכן לא פירסם את עצמו, יטען המלך לעומתו שכעת עוסקים הם בפיקוח נפש ובהצלת בניו ממוות ואין זה הזמן להיצטנע .  

ובפרט שהקב"ה משתדל בכל מיני דרכים שלא תלך שום נשמה לאיבוד, כמו שנאמר: "וחישב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח". ומי הוא אם כן אותו רופא נפשות ואותו גואל המוכן לגאלינו כדוגמת בועז הצדיק?  

אומרת הגמרא - מ - מ - מ, מ'שה, מ'רדכי, מ'שיח....

משה קיבל שער החמישים בפטירתו ונקבר בהר נבו...נון בו.

מרדכי קיבל שער החמישים בחייו אולם רק לאחר שהסתבבה ישועת ישראל.

שבן האגגי המן הכין את שער החמישים של הטומאה לתלות עליו את מרדכי.

[מהיכן המן בתורה? המן העץ. איזה עץ? עץ הדעת שהחטא גרם לחמישים שערי טומאה] אולם דייקא עליו תלו אותו ואת בניו [אב ותולדותיו] ומרגע תלייתו - ביתו [שער החמישים של הטומאה ] היה לבית מרדכי !!! 

דהיינו שער החמישים של הטומאה הפך לשער החמישים של הקדושה...

ומכאן יובן קיימו וקיבלו...שבתשובה מאהבה זדונות הופכים לזכויות.

כל זאת נעשה בימים ההם בזמן הזה, אולם הואיל ומי שקרא אותה למפרע...דהיינו שאומר שכל סיפור המגילה התרחש רק אז, לא יצא, מה פירוש לא יצא..??

ממש יהיה ממי שלא יצאו ממצרים לגאולה, הואיל ואכן סיפור המגילה מתרחש עכשיו ממש

אלא שהפעם :

ומשיח מגיע עם שער החמישים 

ומהו שער החמישים של הקדושה??

ובכן רבי נחמן גילה לנו זאת בפירוש בצורה ברורה לחלוטין ואמר:  

* "אמר לאחד, שהכח שהיה לדוד המלך ע"ה לומר שמונה פעמים: אבשלום בני, בני וע"י זה העלה אותו משבעה מדורי גיהנום והכניסו לגן-עדן, כמו שאמרו רז"ל, זה הכח יש לו גם-כן, שהוא יכול להעלות בדיבורו בעלמא את האדם מכל השבעה מדורי גיהנום ולהכניסו לגן-עדן". (חיי-מוהר"ן רח"צ)  

* "אמר אותי צריכים העולם; לא מבעיא אתם, כי אתם יודעים בעצמכם איך אתם צריכים אותי, אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי, כי גם הם צריכים להחזיר אותם למוטב, וגם אפילו אומות העולם צריכין אותי, אך דיו לעבד להיות כרבו" (שם ר"נ)  

* "אמר אני איש פלא ונשמתי פלא גדול" (שם רנ"ו)  

* "פעם אחת אמר: הייתי סבור, שהיצר הרע שלי אומר לי, שאין מי שינהיג את בני הנעורים כמוני; עכשיו אני יודע בבירור שאני מנהיג הדור יחידי בעולם, ואין מנהיג כמוני" (שם רנ"ח)  

* "אמר: כל מה שמשיח יעשה טובות לישראל אני יכול לעשות" (שם רס"ו)  

* "שמעתי בשמו שאמר, שהשיג יחידה בתכלית מדריגה עליונה" (שם רס"ז)  

* "פעם אחת דיבר עמי מעניין שאי אפשר להיות איש כשר באמת כי-אם כשמתקרבים להצדיק האמת שבדור" (שם רצ"ט)  

* "אמר:אני אין לי מה לעשות בזה העולם כלל, כי בשבילי איני צריך לעשות כלל, רק באתי לעולם לקרב נפשות ישראל להשם יתברך, אבל איני יכול לקרב כי-אם מי שבא אצלי ומספר לי חסרונו, אני יכול לתקנו" (שם ש"ז)  

* "אמר: כל מי שיציית אותי ויקיים כל מה שאני מצוה, בוודאי יהיה צדיק גדול, יהיה מי שיהיה, והעיקר-להשליך שכל עצמו לגמרי; רק כאשר יאמר הוא, יקיים הכל כמאמרו" (שם ש"כ)  

* "אמר: אני נהר המטהר מכל הכתמים" (שם של"ב)  

* "אמר : משיח יגיד את אותם תורות אלו שאני אומר, 

רק שממני לא מקבלים, וממנו יקבלו...."

נחמן - אותיות השם הם מח - נון 

משיח יבוא עם שער החמישים דהיינו עם מח הנון, דעתו תורתו הנהגותיו עצתיו של רבי מח-נון - נחמן, ממש כפי שעולה ממאמרו של רבי נחמן לפני 200 שנה ....

דעת רבי נחמן, תורתו, עצותיו, אמירותיו, הנהגותיו כבר נפוצו בכל העולם כולו,

בזמנו של רבי נחמן חלקו עליו צדיקי הדורות, וגם בדורנו יש "גדולי תורה" דוגמת דואג ואחיתופל [גם מתוך חסידי רבי נחמן("גם בעניין שלי יהיו מפורסמים של שקר)] אולם בן אדם אמצת לך, הבא מגזע דוד בן ישי מלך ישראל חי וקיים ממש כמו זקנו,

 אומר לכל הדור כולו ולגדולי התורה שבתוכו - "באם זה נכון ובאמת אין דרך תיקון לבנות מקדש, ולהפיל ממשלת זדון, לכונן סנהדרין, להחיל חוקת התורה, לנפץ גילולי עבודה זרה מארץ ישראל, ולכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש שתיכון דירה בתחתונים לאור האיף ברוך הוא ולתן עולם במלכות שדי,   אזי מתברר שהקב"ה מוגבל חלילה, ורחמיו מוגבלים, ולזאת אני לא מוכן להאמין בשום-אופן, שהרי נאמר "חסדי-ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו", וגם אומרים אנו שלש פעמים ביום בתפילה; "הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך", ואם כן לשיטתכם דואג ואחיתופל, ["גדולי התורה" של דורנו] ישנו גבול למידת רחמנותו של הקב"ה, ובכן אותו קב"ה שאתם רוצים להציג לי הוא לא הקב"ה באמת שאותו אני מכיר.  

בועז המסמל את הצדיק יסוד עולם, מבטיח לרות המסמלת את נשמות ישראל בדור האחרון, הנמצאות בשפל המדריגה, ואף אחד לא מוכן לתת להם סיכוי, ואפילו הקב"ה כביכול לא מוכן, ואותו צדיק הוא ורק הוא מוכן לערוב בעדם ולהצילם, ובאם זוכה האדם להכיר את אותו צדיק, ומשפיל גאוותו ומגיע אליו, באמונה שלימה והכנעה גמורה, ומשליך את כל החכמות המדומות שלו, ומשתדל לציית לדברי ועיצות הצדיק, אזי על אותו אדם נאמר "היטבת חסדך האחרון מן הראשון".

בועז הוא היחיד המוכן להסתכן ולגאול את רות, משום שבועז מסמל את הצדיק הגדול ביותר המוכן לערוב ולהסתכן גם בעד הגרוע שבגרועים, ולכן שמו בועז מלשון בו-עז, שנמצאת בו עזות דקדושה.  

ולכן מובן מדוע בוחרת בו רות דוקא, משום שמצד אחד יודעת ומכירה היא את מדרגתה הפחותה והשפלה, ומצד שני ראתה את גדולתו העצומה של בועז הצדיק, והוא גם היחידי המוכן לתת לגרועה שכמותה סיכוי, לכן בוחרת היא בו ולא מוכנה להתפשר על פחות ממנו.  

ועל כגון זאת כתב רבי נחמן(ליקוטי מוהר"ן ל) :  

"עַל כֵּן אֵין לְהָאָדָם לוֹמַר: דַּי לִי אִם אֶהְיֶה מְקֹרָב אֵצֶל אִישׁ נִכְבָּד וִירֵא ה', אַף, שֶׁאֵינוֹ מֻפְלָג בְּמַעֲלָה, כִּי הַלְוַאי שֶׁאֶהְיֶה מִקֹּדֶם כָּמֹהוּ. אַל יֹאמַר כֵּן, כִּי אַדְּרַבָּא, כְּפִי מַה שֶּׁיֵּדַע אֱנָשׁ בְּנַפְשֵׁהּ גֹּדֶל פְּחִיתוּתוֹ וְגֹדֶל רִחוּקוֹ שֶׁנִּרְחַק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ. וּכְמוֹ כֵן כָּל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מְרֻחָק בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ לְנַפְשׁוֹ רוֹפֵא גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחֲזִיר וִיבַקֵּשׁ תָּמִיד לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהָרַבִּי הַגָּדוֹל מְאֹד מְאֹד. כִּי כָּל מַה שֶּׁהוּא קָטָן בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ מְלַמֵּד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר"  

משמע צריך הדור לחפש ולבקש אחר צדיק שמוכן למסור את נפשו בעזות דקדושה עבור כל אחד ואפילו הגרוע שבגרועים בניגוד לכל הסיכויים, ולמרות שאפילו "גדולי התורה" נכבדים ויראי השם, מוכנים לתת לשיבעים שנות חייהם לחלוף בידיעה שבית המקדש לא נבנה בימיהם, ובעצם כמאמר הכתוב מחריבים הם אותו בעצם כוונתם זו - ש"מי שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו ונחרב בימיו" שזהו פשט הכתוב במפורש !!

היוצא מדברינו זה:

המשימה העומדת בפנינו נכון להיום היא לכבוש את העולם כולו

 כדי להשליט בו אמת. 

לא על ידי החרב,(אע"פ שגם זה נצרך) אלא בדרכי האמת האחת והיחידה 

המגולמת בתורת ישראל שניתנה בהר סיני למשה.

קדושת היהודי שורה כבר בכל העולם כולו, 

אחרי אלפי שנות נדודים במרחבי ארעא, עד שאול תחתיות ומתחתיו,

לכל מקום הגיעה קדושת ישראל בדרך זו או אחרת.

שבעים הזאבים שהכבשה כבר בתוך בית בליעתם 

תקועה אינה נבלעת ואינה יוצאת, מיטלטלים בין תאוותם לטרוף הטרף 

וללוק את דמו, 

לבין האימה והאמוק השוטף אותם מפחד החנק הסותם את דרכי נשימתם 

וכל זאת מבלי יכולתם לא לבלוע ולא לפלוט.

אם המושכות ינתנו ביד ה"נכבש" הרי שאין ברצון אף אחד להיות נכבש 

וינהיג עצמו עם המושכות שניתנו בידו להיות כובש ולא נכבש.

כיבוש נועד להפיץ טוב בעולם, 

הנכנע לכיבוש מקבל עליו את תנאיו של הכובש.

 ובאם מימשלו של הכובש מביא את הנכבש לטוב אמיתי, 

מדוע ימרוד הנכבש בכובש?

שלמה המלך שאתו פתחנו את המאמר כבש את העולם ללא מלחמה

כל העולם כולו נכנע בפניו ונכבש על ידו רק על ידי חכמתו הגדולה להבין את התורה וליישמה הלכה למעשה כפי רצון הבורא מן הברואים.

הלבנה הייתה במילואה כל ימיו של המלך שלמה החכם באדם.

גם היום כמו בכל דור מצוי בדור שלנו ילוד אשה הראוי להיות אותו בן אדם שמאמצו הבורא להיות מלך המשיח לכבוש את העולם שוב ולתקנו במלכות שדי כפי שעלה ברצונו יתברך, הדרך היחידה שלנו כאומה - ככלל לקבלו עלינו כמנהיג היא קודם כל לחפשו ולבקשו......:)))

אם נסכים כולנו שזוהי המשימה העומדת בפנינו היום הרי שההסכמה ואחדות הדעים תגרום מיד לגילויו !!

  שזוהי בדיוק הבטחתו של הצדיק בועז לרות:

ממילא מובן מדוע בועז משבח כל-כך את רות על בחירתה בו ואומר לה "היטבת חסדך האחרון מן הראשון".  

ובזוהר חדש על מגילת רות נאמר: " אבל ליני הלילה, הוי השתא בגלותא, ואנהיגי לבניך תמן באורייתא ובעובדין טבין. ואם יסהדן עליך עובדין טבין למפרוק לך, יפרוק. ואם לאו, וגאלתיך אנכי. חי ה' שכבי עד הבקר, עד דייתי צפרא ונהירו דפורקנא"  

[תרגום] אבל ליני הלילה, תהי עכשיו בגלות, ותנהיגי את בניך בתורה ובמעשים טובים, ובאם יבואו ויעידו עליך מעשיך הטובים לגאלך, אזי תגאלי בזכותם, ובאם לאו (כלומר לא תהיה לך ולבניך תורה ומעשים טובים שבזכותם יגאלו) אזי וגאלתיך אנכי. חי ה' שכבי עד הבוקר, עד שיבוא הבוקר ואור הגאולה.

נתחזק כאם המלכות בתורה ומעשים טובים ונדבק בבחירתה בצדיק יסוד עולם ולא נרעה בשדות אחרים

אזי יופיע ויזרח אור הגאולה על ידי המלך לו אנו מחכים

במהרה בימינו אמן.

חג שמח מלא באור האהבה שבדעת

עלה נעלה וירשנו אותה !!!

בס"ד

איזה אשכול מדהים !!!

תודה לך מעומק הלב "חסד לאלפים"
בכל דור שותל הקב"ה צדיקים וצדיקות להפריח השממה עם ציצי פארותיהם
את - נשמה קדושה אחת מהם !!!
והאשכול הזה יעיד, כמו כל שאר האשכולות שבהם פארת כאן את הפורום
אני מודה לך בשם כל חברי הפורום
תאריכי ימים ושנים בטוב ובנעימים
וב......ארץ ישראל !!!! בקרוב !!!

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

בס"ד

בני ישראל זכו לקבל את התורה בזכות שתי מילים שבני אומות העולם לא השכילו לאומרן: "נעשה ונשמע".

‏המילים "נעשה ונשמע" באות לבטא אמונה יציבה וחזקה בבורא עולם, ובאמירתן באים בני ישראל לומר להקב"ה: ריבונו-של-עולם! אנו שלך. אתה אומר ואנו עושים, אתה מצווה ואנו מקיימים. אנו נכונים לקבל את התורה לפי דרישותיך ללא תנאים, ללא שאלות ומבלי לבדוק מה אנו צריכים להקריב למען קבלתה.

‏מוכח לכל שבאמירה זו של "נעשה ונשמע" באה לידי ביטוי האמונה שבני ישראל נכונים לקבל את התורה ללא הסברים ואף אם לא יראו טעם והגיון בקיומה - גם אז מוכנים לקבלה.

‏דוגמא נפלאה לכך נוכל למצוא תוך עיון במגילת רות, הנקראת בחג השבועות, ובה נלמד כיצד ישראל מקיימים את ה"נעשה ונשמע" וכמובן כיצד עומדים בעזרתו בניסיון.

‏רות וערפה - שתי אחיות גויות, בנות מלך מואב, שהתחתנו עם שני אחים יהודים ושתיהן מתאלמנות מבעליהן. שתיהן מחליטות ללוות את נעמי בשובה לארץ-ישראל. נעמי מנסה לשכנע אותן שאין צורך שהן תבאנה עימה כי ממנה לא תצמח להן הישועה, ולא רק זאת אלא הינן צפויות לחיים קשים בא"י ועל כן הטוב ביותר עבורן שהן תחזורנה לארץ מואב.

‏אכן, ערפה מפעילה את "כוח ההגיון" ומשתכנעת שיש צדק בדבריה של נעמי. היא נושקת לחמותה וחוזרת לארץ מואב. אז פונה נעמי לרות ואומרת לה: "הנה שבה יבמתך, לכי בעקבותיה." אך רות מסרבת באומרה: "אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ:  כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי"!

‏נעמי מנסה להקשות את דרכה של רות כפי שנוהגים בגרים המבקשים להתגייר. ברם, רות מתעלמת מכל הקשיים המבקשים לחסום דרכה מהליכה משותפת עם נעמי.

‏תשובתה של רות מלמדת אותנו יסוד גדול וחשוב בהנהגת חיינו והמילים "אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין" באות ללמדנו את הביטוי המוכר לנו מחיי היום-יום: "אחריך באש ובמים!"

‏רות קיבלה עליה עול כבד מאוד עול תורה ומצוות, ועל הכל נוסף לזה הקושי לחיות עם אשה זקנה. לעומתה, ערפה יכולה ליהנות ממנעמי החיים שיש לבת-מלך, חיים מאושרים עלי אדמות.

‏חז"ל אומרים על הפסוק "וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם", שביום בו נכנסו נעמי ורות לבית-לחם מתה אשתו של בועז שהיה גדול הדור.

‏משמעות הדבר היא, שבאותו זמן שבו קיבלה על עצמה רות ללכת בדרך של "נעשה ונשמע" בשמים כבר חישבו ומצאו מה השכר הראוי לכך.

‏רות זוכה להינשא לבועז ומנישואין אלה נולד עובד שהוליד את ישי וישי הוליד את דוד.

‏לאיזו מתנה נפלאה זכתה רות! היא זכתה להיות אמו של דוד המלך ושל כל שושלת מלכות בית דוד עד מלך המשיח! יש מתנה גדולה מזו? האם חשבנו לרגע שהקב"ה יקפח את שכרה על גודל אמונתה וצידקותה? וכי חשבנו לרגע שרות שמוסרת נפשה וחייה למען התורה לא תזכה לסוף התהליך? הקב"ה תבע להשיב שכר לדבקים בו באמת ובתמים.

‏לא אחת אנו חשים שקיום התורה והמצוות הוא עול כבד מנשוא, ולעיתים נדירות אדם זוכה לראות קצה אור. ואכן בעיני בני אדם כך היא ראיית פני הדברים, אך בשמים מייעדים למי שאמר "נעשה ונשמע" אושר רב ושכר גדול לאין שיעור.

‏ומנגד אם נראה את מעשיה של ערפה למה היא "זכתה", כאשר כעבור מספר דורות ניצבים זה מול זה בשדה המערכה גולית הפלישתי ודוד הנער. ואומרים חז"ל: "יבוא בן הדבוקה (דוד שהוא צאצא של רות) ויכה את בן הנשוקה (גולית נכדה של ערפה)." הנה הקצה השני של ההבדל: זו זוכה להיות סבתא של דוד וזו "זוכה" להיות סבתו של גולית.

‏מיותר לציין, כי להיות סבתו של דוד אין זוכים כך פתאום. לא בכל יום ולא לכל אדם נולד ילד צדיק שהיא עתיד להושיע את ישראל. רק מסירות נפש, הקרבה עצמית יכילים להביא לידי זכיה כה גדולה.

‏כך התנהגה רות. כל הנהגותיה נעשו על פי דעת תורה.

דוגמא נפלאה לכך אנו רואים מדרך צניעותה:

‏כאשר היא יצאה ללקט שיבולים בשדה היא ליקטה רק בקרב חברה מתאימה. גם כאשר בועז שואל "למי הנערה הזאת" הוא לא שאל סתם כך, אלא כוונתו הייתה שזו צדקת הלוקחת רק מה שמותר. גם הנהגתה אינה של שחוק וקלות ראש, ובנוסף לכך כאשר התכופפה עשתה זאת בצניעות יתרה: היא התיישבה על הארץ למרות שמעשיה עוררו גיחוך בעיני חברותיה, ולמרות זאת לא נכנעה. אדם שהולך בדרך תורה ומצוות, עושה את מה שצריך לעשות גם כאשר הוא נחשב בבחינת "יוצא דופן".

מכאן מתבקשת המסקנה: "נעשה ונשמע"! אלו שתי מילים שהן בבחינת יסוד לקיום כלל התורה. את ציווי ה' יש לקיים בין אם הדבר מובן ובין אם הדבר אינו נראה לנו או אינו נוח לנו. יפה ביטא זאת דוד המלך: "אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ-- הַהֹלְכִים, בְּתוֹרַת ה'" (תהלים קיט, א). איך אפשר ללכת ולקיים את ציווי ה'? - רק בתמימות שמביאה לידי שלימות. יש לקיים את התורה כולה כמקשה וכיחידה אחת, ואוי לנו אם נעשה מיון במצוות ונתחיל לבחור את מה שמתאים לנו וננטוש את מה שאינו נראה לנו, כי העושה זאת עושה את התורה קרעים קרעים. את ציווי ה' יש לקיים ככתבו וכלשונו.

‏אוי לנו אם נקיים את המצוות הנחשבות בעינינו כקלות ומתאימות לדורנו ואת ה"קשות" והשייכות ל"דור הקודם" נתעלם מהן.

‏עלינו להבין כי הקושי הוא בנו ולא במצווה!

וזה הציווי לו אנו נדרשים: "נעשה ונשמע". ראשית נעשה ורק אחד כך נשמע.

‏זהו כוחה של אמונה תמימה.

(מתוך "אור דניאל").

חג שמח לכל בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם.

יהי רצון שנזכה לקבל את התורה ועול מלכות שמיים בלבב שלם ומתוך שמחה.

בס"ד

א. חג השבועות חל ב-ו' בסיון, לאחר ארבעים ותשע ימי ספירת העומר, שהם שבעה שבועות, ולכן נקרא חג השבועות.

אמרו חז''ל: מדוע קשר הכתוב את יום חג השבועות בספירה? התשובה היא: כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, נתבשרו שהם עתידים לקבל את התורה לסוף חמישים יום ליציאתם, שנאמר: ''בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה'', נ' היתרה של תעבדון במקום תעבדו, לרמז שמקץ נ' יום לצאתם יקבלו התורה בהר חורב. ובצאת ישראל ממצרים היו מונים את הימים מרוב חיבתם וציפייתם לקבלת התורה, לכך נקבעה הספירה לדורות.

ב. מלאכה - העושה מלאכה בערב שבת ובערב יום טוב אחר חצות או בזמן מנחה קטנה, אינו רואה ברכה באותה מלאכה לעולם. אמנם מותר לעשות מלאכה לצורך יום טוב.

ג. אכילה - אין לאכול בערב יום טוב מחצות היום כדי שיאכל בלילה לתיאבון. אבל יכול לאכול פירות או מיני מזונות.

ד. עירוב תבשילין: יום טוב שחל להיות בערב שבת אסרו חז''ל לבשל בקדרה בפני עצמה, או לאפות לצורך השבת, אלא ע''י עירוב תבשילין, דהיינו שיניח פת ותבשיל מערב יום טוב לשבת, בכדי שיהיה ניכר שאינו מתחיל בבישול ובאפיה שאינם לצורך יום טוב בעיצומו של היום, אלא הוא רק כגומר מלאכת אוכל נפש, לאחר שהתחיל בה מערב יום טוב. ולכן צריך להניח לכתחילה פת ותבשיל מערב יום טוב, ובדיעבד אם לא הניח לצורך העירוב אלא תבשיל בלבד, מותר לאפות ולבשל ביום טוב לצורך השבת. אבל אם הניח פת בלבד, יש אומרים שאפילו לאפות ביום טוב אינו רשאי. שיעור התבשיל שמניח לצורך העירוב הוא כזית (כ- 27 גרם). לכתחילה צריך להניח העירוב מליל ערב יום טוב עד שקיעת החמה של ערב יום טוב. אחר שהכין כל צורכי שבת ביום טוב יוכל לאכול את הפת והתבשיל של העירוב, ואפילו ביום טוב עצמו, וטוב לאוכלו בשבת. התבשיל של העירוב יוכל להיות צלי או שלוק או כבוש או מעושן, ואפילו תפוח מבושל, ובלבד שיהיה ראוי ללפת בו את הפת.

ה. קישוט עשבים - יש שנהגו לשטוח עשבים בבית הכנסת בערב החג, שיהיו שם ביום חג השבועות זכר למתן תורה שהיה בהר מלא ירק, כמו שאמר הכתוב "אל ירעו אל מול ההר ההוא". ויש נוהגים להעמיד ענפי אילן בבית הכנסת ובבתים לפי שביום חג השבועות נידונים על פירות האילן ויתפללו עליהם. אך מנהגנו הוא לקשט בשושנים את ספר התורה, את התיבה ועוד מקומות בבית הכנסת, זכר למתן תורה, שבו נתמלא העולם כולו בּשָׂמִים.

ו.    בקידוש מברכים ברכת 'שהחיינו', כבשאר רגלים ומברכים אותה בקידוש הלילה.

ז.   אין לאכול ולקדש עד צאת הכוכבים ממש, משום דכתיב: "תמימֹת" – שלמות.

ח.יזהר שלא ימלא את כריסו בליל שבועות, כי המאכל גורם לשינה, ו"צדיק אֹכל לשׂבע נפשו".

ט. נוהגים להיות הגברים נעורים כל הלילה ולעסוק בתורה עד עלות השחר. ולפי רבותינו המקובלים יש ללמוד את 'תיקון ליל שבועות'. והטעם למנהג זה מובא בזוהר ובפוסקים איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן. בשעת קבלת התורה היו ישראל נרדמים כל הלילה, והוצרך הקב''ה להעירם משינתם ע''י קולות וברקים שהיו לפני מעמד הר סיני. ולכן צריכים לתקן הדבר ע''י שנעסוק בתורה כל הלילה. ב'שולחן ערוך' האר''י מובא: ''שכל מי שבלילה זה לא ישן כלל ועיקר והיה עוסק בתורה- מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק''. בעל ה'בן איש חי' הפליג מאוד בעניין הלימוד בזה הלילה וז"ל (במדבר ה"ג): "ויזהרו ללמוד כל סדר הלימוד של זאת הלילה בחשק גדול ובשמחה רבה ובהתלהבות הלב, כי הלמוד המתוקן לזאת הלילה עושה פרי גדול למעלה, וממשיך לנפש האדם קדושה וטהרה".

י.      אדם שרוצה לחוש את ההארה של תורה ואת קדושתה, יכין עצמו ללימוד בליל שבועות בסדר המובא במחזור תורה נביאים כתובים, מדרשי חז"ל, זהר אידרא רבה.

יא.           יש להיזהר מלדבר דברים בטלים בלילה זה, ולא יאבד זמן יקר בשיחה בטלה. וצריך לזה שמירה גדולה כיוון שכל עת שיש אסיפה של הרבה אנשים, דרכו של יצר הרע להכשיל לדבר דברי חולין, ומדבר לדבר יבואו לדברים אסורים של שחוק ולשון הרע. ומצווה לחכם להזהיר את הציבור שלא לעסוק בדברי בטלה ושחוק וקלות ראש כי אז נאה להם השינה והנאה לעולם. והיושב בטל- נחשב לישן.

יב.            קריאת שמע - בכל פעם שעומדים להשאר ערים כל הלילה, כמו בלילה זה, צריך לומר "קריאת שמע" כחצי שעה קודם חצות, ויאמרו את כל הנוסח אך לא יברכו "המפיל". אם לא קרא "קריאת שמע" בזמנה, יכול לאומרה כל הלילה עד עלות השחר.

יג.             מי שהיה ער כל הלילה - כל י"ח ברכות השחר מן "הנותן לשכוי בינה" ועד סוף ברכת התורה, כולם חייב אדם לסדרם ולברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב בהם לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם. אפילו אם לא ישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או סודרו או מנעליו וכיוצא בזה - צריך לברכם בכל יום כולם.

יד.            עיקר המצווה להתפלל תפילת שחרית עם "הנץ החמה". ויש שמקילים להתפלל מיד כשיאיר היום, ומתחילים שמונה עשרה לפני "הנץ החמה" מפני טורח ציבור (כף החיים תצד ס"ק יב). ובשעת דחק ניתן לסמוך עליהם. וגם הם צריכים מאוד להקפיד שלא להתחיל ברכות קריאת שמע לפני עלות השחר.

טו.            אומרים הלל שלם עם ברכה תחילה וסוף.

טז.           יתפלל תפילת שחרית ומוסף בהתלהבות וזריזות כדי שלא תחטפנו שינה באמצע ויבוא לידי טעות "וידוע כי גמר התיקון של ספירת העומר ולימוד ליל השבועות יהיה בתפילת מוסף, לכן צריך להזדרז בה הרבה כי הכל הולך אחר החיתום"

יז.מי שאינו בטוח בעצמו שיוכל להתפלל כראוי שחרית ומוסף של חג, יותר טוב שישן קצת קודם התפילה.

יח.           מוציאים בשבועות שני ספרים. קוראים עשרת הדברות בטעם העליון גם בחג השבועות, "אמר הקב"ה לישראל בניי היו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו שאתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה".

יט.           בשבועות מפטירין במרכבה דיחזקאל מכיוון שבחג השבועות נגלה ה' בהר סיני ב"רכב אלהים רבתים אלפי שנאן, ה' בם סיני בקדש". וכתוב בזוהר כי ביום השבועות ראה יחזקאל הנביא את מעשה המרכבה.

כ. כשם שמצווה לכבד את השבת ולענגו, כך מצווה לכבד את כל הימים הטובים ובמיוחד את חג השבועות שבו ניתנה תורה.

כא.          תהלים - מעלה גדולה ללמוד תהלים ביום השבועות שבו נפטר דוד המלך עליו השלום, - ויעלה לרצון יותר.

כב.           יזהר לדלג לשון מחילה וסליחה על עוונות ופשעים האמור בבקשות שאומרים - קודם ואחר אמירת תהילים, כי יום טוב הוא.

כג.            נכון ללמוד ביום ראשון של שבועות בדברי הימים א פרקים כח, כט, המדברים - על חג השבועות, "דדבר בעתו מה טוב".

כד.           מצווה לאכול ביום-טוב בשר בהמה לקיים בזה מצוות שמחת החג, שאין שמחה אלא בבשר בהמה. וכן ישתה יין לשמחת החג, אבל אל יימשך יותר מדאי אחר הבשר היין.

כה.           ישתדל ביותר לעסוק בתורה ביום החג, וכמו שאמרו, חציו לה' וחציו לכם. ויותר נכון ללמוד בספר המצוות להרמב''ם, מצוות עשה ומצוות לא תעשה. ונכון גם לקרות בספר תהלים, כי פטירת דוד המלך היתה בשבועות. וכן במנהג לקרוא מגילת רות.

כו.             ישתדל לחדש איזה חידוש בתורה, והוא סימן טוב להתחיל לחדש ביום מתן תורה לכל השנה. וישתדל לפחות לשמוע חידוש שלא ידע קודם.

(מתוך עלון "שובה ישראל").

בס"ד

אמר הקב"ה: התורה כולה שלום, ולמי אני נותנה - לאומה שהיא אוהבת שלום... "כאיש אחד בלב אחד". ואמר הקב"ה לישראל: בני, היו קורין את הפרשה הזאת (של מתן תורה) בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני בהר סיני ומקבלים התורה...

בס"ד

 

בחג השבועות קוראים בתורה את "עשרת הדברות".

הדיבר הראשון הוא "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים" (שמות כ,א').

 

שואל הרבי – מדוע לא אמר הקב"ה "אשר בראתי שמיים וארץ"?

ומסביר – כי יציאת מצריים היא אירוע גדול יותר במעלה מאשר בריאת העולם.

מאחר והקב"ה הוא אין סופי ובלתי מוגבל, אין זה פלא שהוא יכול לברוא יש מאין!

 

ביציאת מצריים היה צורך להתגלות הקב"ה ע"י מופתים וכוחות נעלים ממגבלות הטבע –  לשנות את מגבלות הבריאה עצמה!

 

גם באדם קיימים שני היבטים אלה.

קל יחסית ללכת בדרך הישר מלכתחילה, אבל קשה יותר לשנות הרגלים, להתגבר ולצעוד בדרך חדשה.

ביציאת מצרים ובעשרת הדברות נתן הקב"ה לכל יהודי את הכוח לפרוץ את מגבלותיו ולהיחלץ מ'מצרים' – מהמצרים האישיים, להתגבר על כל ההפרעות וההרגלים השליליים ולשוב לדרך הישר.

(נתקבל במייל ע"י חבר יקר הי"ו)

חג שבועות שמח ל כ ו ל ם, שנזכה לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות!!!

_________________

    אין יום שאין בו טוב

בס"ד

 

"חייב כל אדם להשתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת כפי יכולתו, שצריך לכבד את השבת בכסות נקיה" (שולחן ערוך הרב, סימן רס"ב)

ע"פ המסופר במגילת רות על נעמי ובעלה אלימלך שהיו עשירים גדולים, הם ושני ילדיהם מחלון וכליון, באותה תקופה פרץ בארץ רעב קשה ועניים רבים הגיעו לביתם לבקש צדקה, אולם מפאת קמצנותו של אלימלך הם יצאו מארץ ישראל ופנו לארץ מואב, שם נשאו שני הבנים מחלון וכליון נשים נוכריות, עובדות עבודה זרה - רות ועורפה.

בעקבות מעשיהם אלו הם נענשו וירדו מכל נכסיהם, נעשו עניים מרודים בעצמם, הגברים מתו ונעמי וכלתה רות חזרו לארץ ישראל וחיו בעוני.

לנעמי היה קרוב משפחה עשיר - בועז, והיא החליטה להפגיש בינו לבין רות בתקווה שינשאו או שלפחות יתמוך ויפרנס אותם, נעמי מנחה את רות להתלבש במיטב מלבושיה על מנת לשאת חן בעיני בועז: "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ, וְשַׂמְתְּ שמלתך" (רות ג, ג). חז"ל מסבירים שנעמי הורתה לרות ללבוש את בגדי השבת ומכאן הסיקו שצריך אדם שיהיו לו שני מערכות של בגדים, אחד לשבת ואחד לחול.

מסיפור מעשה זה אנו לומדים על חשיבותם הרבה של בגדי השבת, ודוקא משתי נשים עניות מרודות שאחת מהן אפילו לא היתה בת ישראל, נעמי רצתה שרות תהפוך מנוכריה עובדת אלילים, ליהודיה כשרה הראויה להנשא ליהודי, וזאת באמצעות לבישת בגדי השבת, שמעלתם הרוחנית הגבוהה תעלה את רות משפל מדרגתה, למצב רוחני גבוה ונעלה יותר.

על ההנחיות של נעמי לרות "ורחצת וסכת..." מסביר המדרש שלא היו אלו הנחיות רגילות לנערה כיצד להתקשט ולמצוא חן בעיני גבר, אלה לא היו הנחיות גשמיות, אלא הנחיות רוחניות נפשיות, רות כנוכריה היתה צריכה לעבור שינוי קיצוני מאין כמוהו, מטומאה של גויים למדרגת הקדושה היהודית, ורות אכן הצליח לעשות זאת, היא הפכה לגיורת ולצדיקה ששמה מוזכרת במעלה אחת עם האמהות, היא התחתנה עם בועז וזכתה לכך שמצאצאיה היה דוד מלך ישראל, ולעתיד לבוא מצאצאיה יבוא משיח בן דוד. את המהפך המדהים הזה היא הצליחה לעשות רק בזכות הנחיותיה של נעמי, באמצעות לבישת בגדי השבת היא זכתה לכוחות רוחניים גדולים במיוחד שהעלו אותה למדרגת קדושה גבוה מאוד.

לעיל הוסבר מדוע נלמד החיוב על בגדי השבת מרות, אולם מדוע היתה זאת נעמי שזכתה להיות זו שהנחתה אותה בדברים אלו? על פי המסופר במגילת רות, גם נעמי הפכה להיות צדקת והיא מושוות ליעקב אבינו, ע"פ הקבלה היו טמונים בנעמי כוחות רוחניים גבוהים מעולם "הבריאה העליון" (עולם רוחני רם מעלה שממנו משתלשלים עולמות יצירה ועשיה (העולם הגשמי). שמה של נעמי רומז למדרגת רוגע ונעימות והקבלה אומרת שזוהי דרגתו של עולם הבריאה, דרגה רוחנית זו היא שורש הנשמה של כל יהודי, ונעמי זכתה כי שורש נשמה זה יהיה בגילוי ומורגש.

גם שורשה של רות הוא בדרגה אלוקית גבוהה, במעמד מתן תורה נאמר "קול התור נשמע בארצנו" - "תור" אותיות רות ומכאן נלמד על הקשר של רות למעמד מתן תורה. החידוש במעמד מתן תורה הוא התפשטות הקדושה מעולמות עליונים לעולם הזה התחתון העולם הגשמי, נתינת היכולת ליהודי להמשיך קדושה בתוך חפצים גשמיים ולהפוך אף את גופו הגשמי לדבר קדוש, וכך אצל רות שנהפכה לגיורת היא הורידה כוחות קדושה עליונים לרמות תחתונות והפכה וקידשה את הטומאה.

רות ונעמי מסמלות את שני המרכיבים של היהודי: הנשמה שמקורה באלוקות והיא המשכת קדושה עליונה, והגוף הגשמי שאליו יורדת הנשמה האלוקית ומעלה אותו למדרגת קדושה, נעמי - הנשמה האלוקית, רות - הגוף הגשמי שהתעלה לקדושה. החיבור של רות ונעמי, הליכתה של רות אחרי נעמי מבטא מצב שבו הגוף הגשמי מתחבר לנשמה האלוקית שבתוכו ומקבל ממנו הנחיות ושפע ופועל לפיהם.

לבישת בגדי שבת הם ציווי של הנשמה האלוקית ולגוף הגשמי, כי באמצעות אותם בגדים הוא מתעלה בקדושה ברום המעלות ומגיע למדרגתה של הנשמה האלוקית - עולם הבריאה העליון.

 

("מאור החסידות").

_________________

    אין יום שאין בו טוב

בס"ד

 

בני ישראל זכו לקבל את התורה בזכות שתי מילים שבני אומות העולם לא השכילו לאומרן: "נעשה ונשמע".

‏המילים "נעשה ונשמע" באות לבטא אמונה יציבה וחזקה בבורא עולם, ובאמירתן באים בני ישראל לומר להקב"ה: ריבונו-של-עולם! אנו שלך. אתה אומר ואנו עושים, אתה מצווה ואנו מקיימים. אנו נכונים לקבל את התורה לפי דרישותיך ללא תנאים, ללא שאלות ומבלי לבדוק מה אנו צריכים להקריב למען קבלתה.

‏מוכח לכל שבאמירה זו של "נעשה ונשמע" באה לידי ביטוי האמונה שבני ישראל נכונים לקבל את התורה ללא הסברים ואף אם לא יראו טעם והגיון בקיומה - גמ אז מוכנים לקבלה.

‏דוגמא נפלאה לכך נוכל למצוא תוך עיון במגילת רות, הנקראת בחג השבועות, ובה נלמד כיצד ישראל מקיימים את ה"נעשה ונשמע" וכמובן כיצד עומדימ בעזרתו בניסיון.

‏רות וערפה - שתי אחיות גויות, בנות מלך מואב, שהתחתנו עם שני אחים יהודים ושתיהן מתאלמנות מבעליהן. שתיהן מחליטות ללוות את נעמי בשובה לארץ-ישראל. נעמי מנסה לשכנע אותן שאין צורך שהן תבאנה עימה כי ממנה לא תצמח להן הישועה, ולא רק זאת אלא הינן צפויות לחיים קשים בא"י ועל כן הטוב ביותר עבורן שהן תחזורנה לארץ מואב.

‏אכן, ערפה מפעילה את "כוח ההגיון" ומשתכנעת שיש צדק בדבריה של נעמי. היא נושקת לחמותה וחוזרת לארץ מואב. אז פונה נעמי לרות ואומרת לה: "הנה שבה יבימתך, לכי בעקבותיה." אך רות מסרבת באומרה: "אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ:  כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי"!

‏נעמי מנסה להקשות את דרכה של רות כפי שנוהגים בגרים המבקשים להתגייר. ברם, רות מתעלמת מכל הקשיים המבקשים לחסום דרכה מהליכה משותפת עם נעמי.

‏תשובתה של רות מלמדת אותנו יסוד גדול וחשוב בהנהגת חיינו והמילים "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין" באות ללמדנו את הביטוי המוכר לנו מחיי היום-יום: "אחריך באש ובמים!"

‏רות קיבלה עליה עול כבד מאוד עול תורה ומצוות, ועל הכל נוסף לזה הקושי לחיות עם אשה זקנה. לעומתה, ערפה יכולה ליהנות ממנעמי החיים שיש לבת-מלך, חיים מאושרים עלי אדמות.

‏חז"ל אומרים על הפסוק "ותלכנה שתיהן", שביום בו נכנסו נעמי ורות לבית-לחם מתה אשתו של בועז שהיה גדול הדור.

‏משמעות הדבר היא, שבאותו זמן שבו קיבלה על עצמה רות ללכת בדרך של "נעשה ונשמע" בשמים כבר חישבו ומצאו מה השכר הראוי לכך.

‏רות זוכה להינשא לבועז ומנישואין אלה נולד עובד שהוליד את ישי וישי הוליד את דוד.

‏לאיזו מתנה נפלאה זכתה רות! היא זכתה להיות אמו של דוד המלך ושל כל שושלת מלכות בית דוד עד מלך המשיח! יש מתנה גדולה מזו? האם חשבנו לרגע שהקב"ה יקפח את שכרה על גודל אמונתה וצידקותה? וכי חשבנו לרגע שרות שמוסרת נפשה וחייה למען התורה לא תזכה לסוף התהליך? הקב"ה תבע להשיב שכר לדבקים בו באמת ובתמים.

‏לא אחת אנו חשים שקיום התורה והמצוות הוא עול כבד מנשוא, ולעיתים נדירות אדם זוכה לראות קצה אור. ואכן בעיני בני אדם כך היא ראיית פני הדברים, אך בשמים מייעדים למי שאמר "נעשה ונשמע" אושר רב ושכר גדול לאין שיעור.

‏ומנגד אם נראה את מעשיה של ערפה למה היא "זכתה", כאשר כעבור מספר דורות ניצבים זה מול זה בשדה המערכה גולית הפלישתי ודוד הנער. ואומרים חז"ל: "יבוא בן הדבוקה (דוד שהוא צאצא של רות) ויכה את בן הנשוקה (גולית נכדה של ערפה)." הנה הקצה השני של ההבדל: זו זוכה להיות סבתא של דוד וזו "זוכה" להיות סבתו של גולית.

‏מיותר לציין, כי להיות סבתו של דוד אין זוכים כך פתאום. לא בכל יום ולא לכל אדם נולד ילד צדיק שהיא עתיד להושיע את ישראל. רק מסירות נפש, הקרבה עצמית יכילים להביא לידי זכיה כה גדולה.

‏כך התנהגה רות. כל הנהגותיה נעשו על פי דעת תורה.

דוגמא נפלאה לכך אנו רואים מדרך צניעותה:

‏כאשר היא יצאה ללקט שיבולים בשדה היא ליקטה רק בקרב חברה מתאימה. גם כאשר בועז שואל "למי הנערה הזאת" הוא לא שאל סתם כך, אלא כוונתו הייתה שזו צדקת הלוקחת רק מה שמותר. גם הנהגתה אינה של שחוק וקלות ראש, ובנוסף לכך כאשר התכופפה עשתה זאת בצניעות יתרה: היא התיישבה על הארץ למרות שמעשיה עוררו גיחוך בעיני חברותיה, ולמרות זאת לא נכנעה. אדם שהולך בדרך תורה ומצוות, עושה את מה שצריך לעשות גם כאשר הוא נחשב בבחינת "יוצא דופן".

מכאן מתבקשת המסקנה: "נעשה ונשמע"! אלו שתי מילים שהן בבחינת יסוד לקיום כלל התורה. את ציווי ה' יש לקיים בין אם הדבר מובן ובין אם הדבר אינו נראה לנו או אינו נוח לנו. יפה ביטא זאת דוד המלך: "אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ--  הַהֹלְכִים, בְּתוֹרַת ה'" (תהלים קיט, א). איך אפשר ללכת ולקיים את ציווי ה'? רק בתמימות שמביאה לידי שלמות. יש לקיים את התורה כולה כמקשה וכיחידה אחת, ואוי לנו אם נעשה מיון במצוות ונתחיל לבחור את מה שמתאים לנו וננטוש את מה שאינו נראה לנו, כי העושה זאת עושה את התורה קרעים קרעים. את ציווי ה' יש לקיים ככתבו וכלשונו.

‏אוי לנו אם נקיים את המצוות הנחשבות בעינינו כקלות ומתאימות לדורנו ואת ה"קשות" והשייכות ל"דור הקודם" נתעלם מהן.

‏עלינו להבין כי הקושי הוא בנו ולא במצווה!

וזה הציווי לו אנו נדרשים: "נעשה ונשמע". ראשית נעשה ורק אחד כך נשמע.

‏זהו כוחה של אמונה תמימה.

(מתוך "אור דניאל").

אַשְׂכִּילָה, בְּדֶרֶךְ תָּמִים...

_________________

    אין יום שאין בו טוב

בס"ד

 

בקבלת התורה אמרו בני ישראל: "נעשה ונשמע". מילים אלו מבטאות קבלה מרצון, ומנגד, אנו רואים שהיה הקב"ה צריך לכפות על כל ישראל הר כגיגית, בכדי שיקבלו את התורה.

‏וכבר תמהו רבים על קושיא זו.

‏מבאר הגר"ש פינקןס זצ"ל ומובאים דבריו בספר "אהל מרים", שיצא לאור לאחר פטירתו, שבברכות האירוסין הנאמרות תחת החופה אנו מסיימים ואומרים: "ברוך .. מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". ב"שיטה מקובצת" (כתובות ז.) מפורש, שהקב"ה הכניס את עם ישראל לחופה וקידש אותם. כלומר, אמירת "נעשה ונשמע", שהיא הייתה בעצם קבלת התורה על ידי כלל ישראל, הייתה בבחינת "קידושין", וכפיית ההר כגיגית על ידי הקב"ה הייתה בבחינת "חופה" - נישואין.

‏מה פשר הדבר?

‏כאשר אדם לוקח אישה יש בזה שני חלקים: קידושין ונישואין.

‏קידושין הם הקנין, האיש נותן לאשתו טבעת ואומר לה :"הרי את מקודשת לי" ועל ידי זה נקנית האישה לבעלה ונקראת מעתה "אשת איש", אבל היא עדיין לא חיה איתו. היא חוזרת לבית אביה (כך היה בזמנם שהיו עושים אירוסין ונישואין בנפרד אמנם בזמננו עושים את שני הדברים יחד). לאחר זמן עושין נישואין על ידי שפורסים מפה מלמעלה כמו החופה שלנו או על ידי יחוד בין הבעל לאישה. "נישואין" פירושם שיש בין האיש לאשתו "אישות", האישה יוצאת מבית אביה ונכנסת לבית בעלה.

‏הבדל זה שבין קידושין לנישואין מתבטא גם בדינים מעשיים. הקידושין מחייבים את האישה בכל האזהרות של אשת-איש, היא כבר אסורה על כל אדם אחר בעולם. לעומת זאת האיש אינו מתחייב לאשתו שום דבר על ידי קידושין אלו: לא לפרנס אותה ולא לתת לה מלבושים ושאר צרכיה, הוא גם לא מחוייב לרפאות אותה או לפדות אותה אם תיפול בשבי.

על ידי קידושין האישה רק קנויה לבעלה אבל היא אינה אשתו. האישות ביניהם נוצרת רק על ידי נישואין, שאז האישה נכנסת לרשות בעלה והם חיים יחד חיים משותפים.

‏זהו ההבדל המציאותי בין קידושין לבין נישואין.

‏בדורנו מקובל שאישה שנישאת משנה את שם משפחתה לשם משפחתו של בעלה. שינוי זה נעשה רק לאחר הנישואין, כאשר האישה נישאת ונכנסת לרשותו של בעלה היא מקבלת גם את שם משפחתו של בעלה.

‏במתן תורה שאל הקב"ה את עם ישראל אם הם רוצים לקבל את התורה, עם ישראל ענה "נעשה ונשמע". קבלת התורה הייתה קידושין, ברגע זה חלו עליהם כל מצוות וחיובי התורה, אך הם עדיין לא חיו חיים משותפים עם הקב"ה, עדיין היה חסר את הנישואין. נישואים עניינם לצאת מבית אבא ולהיכנס לביתו של הקב"ה. "בית אבא" הוא העולם הזה שבו אנשים עוסקים כל העת באכילה, שתיה ושאר הנאות העוה"ז, וכניסה לביתו של הקב"ה פירושה שינוי בכל צורת החיים.

‏בזמן מתן תורה, כשכלל ישראל אמרו "נעשה ונשמע", שאל אותם הקב"ה: נכון, קיבלתם על עצמכם עול מצוות, אבל האם מוכנים אתם לשנות את כל צורת החיים שלכם לחיות חיים משותפים עמי במחיצתי?

‏זאת הם כבר לא רצו, הדבר היה נראה בעיניהם יותר מדי קשה, ולשם כך הוצרך הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית ולהזהירם: אם תהיו מוכנים להיכנס לתוך הנישואין - יש לי עניין בקבלת התורה שלכם, אבל אם אינכם מוכנים, אלא רוצים קידושין בלי נישואין - "שם תהא קבורתכם"!

‏ישנם יהודים יראים ושלמים שמוכנים ללמוד תורה, לשמור כשרות ואף להתפלל שלוש תפילות ביום, אר יחד עם זאת הם רוצים להיות בן-אדם "נורמלי" - ליהנות קצת גם מהבלי העולם הזה, גם קצת בידור. אבל הקב"ה אינו חפץ ביהדות כזו. אין כל ערר ל"קידושין" ללא "נישואין" המחייבים שינוי מהותי בכל צורת החיים! זוהי ההגדרה היסודית ביותר של כל המהות היהודית.

‏ליל חג השבועות - ליל זמן מתן תורה - הוא בבחינת "ליל חופה" שלנו עם ריבונו-של-עולם. בליל החופה החתן והכלה בונים את הקשר ביניהם ואת חייהם המשותפים.

‏בחז"ל מבואר, כידוע, שבליל מתן תורה עם ישראל היו במצב של שינה, הם לא רצו לבנות חיים משותפים עם הקב"ה. הם "הסתפקו" בקידושין בלי הנישואין, ומאז בכל שנה ושנה בליל חג השבועות מוטלת עלינו העבודה לתקן עניין זה ע"י שאנו נשארים ערים במשך כל הלילה ועוסקים בתורה הקדושה, על ידי זה מחזקים את הנישואין ואת החיים המשותפים עם הקב"ה, ומראים לקב"ה כמה נעים לנו לשהות במחיצתו לילה שלם. זוהי מהותו של חג השבועות.

(מתוך "אור דניאל").



 לעילוי נשמת ליאון בן מיכאל רייפמן ז"ל  ת. נ. צ. ב. ה

_________________

    אין יום שאין בו טוב

בס"ד

 

תיקון ליל שבועות בליל ו' בסיון נתקן כנגד זה שבזמן מתן תורה הלכו בני ישראל לישון והוצרך הקב"ה להעירם בקולות וברקים. על כן חשיבות יתירה יש ללימוד בלילה כפי שכתוב בזוהר הקדוש (פרשת אמור) וזו לשונו: "חסידים ראשונים לא היו נמים בלילה הזה והיו עוסקים בתורה ואומרים: בואו נירש ירושה קדושה לנו ולבנינו בשני העולמות. ואמר רבי שמעון על החברים שעוסקים בתורה בלילה הזה שכולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרונות, והקב"ה מברך אותם בכמה ברכות ועיטורים לעולם הבא.". ומי האיש אשר ישמע כזאת ויפנה לבו לבטלה בלילה הזה!

כתב בשו"ע האר"י: "דע! שכל מי שבלילה לא יישן כלל ועיקר, ויהיה עוסק בתורה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק!".

והדבר פשוט וברור שבימים טרופים אלה אנו זקוקים מאוד להבטחה שיצאה מפיו של האר"י הקדוש.

‏כותב בעל המחבר "מערכי לב":

‏עומדים אנו בשלושת ימי הגבלה. עניינם של שלושת הימים הוא הכנה לקבלת התורה, וכשם שלפני מתן תורה בהר סיני נאמרה פרשה שלמה של דרך ההכנה לקבלת התורה - כך היא נוהגת מדי שנה לפני חג השבועות. המשגיח ממיר זצ"ל פירש את דברי המדרש (קהלת ג, א): "לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ" - שכל זמן יש בו אותה השפעה מסויימת אשר הוקבעה בו, וביום קבלת התורה חוזר אותו השפע שהושפע במתן תורה בסיני להשפיע מחדש, ועל האדם לצייר לעצמו בחוש כי הנה בעוד שלושה ימים יבוא הקב"ה ויתן לנו את התורה, כי אז ללא ספק יתעורר כל אחד ואחד לפי מדרגתו.

ימים חשובים אלו באים לתת הזדמנות פז לאדם להתעלות במעלות התורה, ימים אלו מסוגלים להביא את האדם למדרגות נשגבות שלא ימצא זולתם אף במשך שנה שלמה, ויזכה לכך - רק אם ינצל את שלושת ימי "היריד" ויצייר במחשבתו שהוא עומד במחיצתו של הקב"ה, ויתבונן בגדלות השי"ת כמ"ש דוד המלך ע"ה: "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים טז, ח). ונאמר: "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו). איך ניתן לעשות זאת בפועל?

איך האדם יכול לצייר זאת במחשבתו בכל עת ובכל זמן?

אכן התורה מורה לנו את הדרך. על הפסוק "הגבלת את העם סביב" (שמות יט, יב), מפרשים שהתורה באה ללמדנו שאדם יכול להתעלות ולהתרומם בעבודת השי"ת רק בשעה שמושרשים בו מידות טובות ומעלות עילאיות, וכאשר הוא מוגבל ומסביבו מצויה השכינה הקדושה. רק אם יחוש שהוא בטל ונכנע לפני הקב"ה יוכל לטפס ולעלות במדרגות התשובה. זכות זו יש רק לעם ישראל ולא לאומות העולם.

 

(מתוך "אור דניאל").


לעילוי נשמת עובדיה בן נועם מנצור ז"ל   ת. נ. צ. ב. ה

_________________

    אין יום שאין בו טוב