היום לפני 1,067 שנים, נלב"ע רבנו סעדיה - הרס"ג

.


יתקנוני חכמי הלינקים, אבל דומני שמעולם לא ניסינו להעלות לכאן דיון סדור בשיטתו של רס"ג. דומני שיום השנה לפטירתו יכול להוות נקודת מוצא טובה.

 יעבץ,

כל עוד קידשו על פי הראיה - נזקקו לשלוחים כל חודש.

מאז ביטל הלל הרביעי את קידוש החודש ע"פ הראיה והחליפו בקביעה על פי החישוב, די היה בחישוב חד שנתי ודיווח חד שנתי לגולה.

בנוסף יש עדויות כתובות מתקופת הגאונים על פיהם הקביעה היתה נעשית בארץ ישראל.

עדויות מאוחרות יותר מתקופת הגאונים מגלות לנו כי במועד מסוים בתקופה המאוחרת, לימדו חכמי א"י את סוד העיבור לחכמי בבל, ומאז נעשה החשבון במקביל בא"י ובבל ללא הבדל בתוצאה עד הפולמוס הנורא.

תוקן על ידי דר_הלפרין ב- 24/05/2009 8:19:45

כיצד ניתן לומר שבבבל היו תלויים בשליחים כדי לדעת מתי נקבע ר"ח בא"י ע"פ חשבון העיבור,
והלא בכ"מ בתלמוד בבלי, נאמר דהשתא ידעינן בקביעא דירחא (ביצה ד, ע"ב ובעוד מקומות).

ספרו של ברודי נכתב ללא הערות או ציונים, ומיועד לקורא הפשוט. הספר הכי טוב על רס"ג לדעתי הוא ספרו של הנרי מלטר שנדפס בשנת 1921, Saadia Gaon, His Life and Works.

ספר המצוות של רס"ג נמצא רובו בקטעי הגניזה ותורגם מערבית לעברית ע"י ר' נסים סבתו. ר' נסים מסר את זה לאחיו ר' חיים בכדי להגיהו ולהוסיף עליו מ"מ והערות.

ספה"מ המוכר עד היום שלרס"ג אינו אלא שיר אזהרות שלו. הקשר בינו לבין סה"מ בטח נידון בהקדמתם של האחים לבית סבתו.


בעלבעמיו:

ר' דוד אלמקמץ חי בדור שלפני רס"ג. בסביבות ה 900 למניינם. ספרו כ' פרקים, י"ל ברובו בתרגום אנגלי ע"י שרה סטרומזה בהוצאת בריל. היא כתבה לי לאחרונה שמהדורה הראשונה אזלה, ומתוכנן מהדורה חדשה, במחיר סביר יותר.


דרום_חוקר:

המידע שהבאת מיושן. ויש לעיין בספרה של סטרומזה או בעבודת הדוקטוראט שלה.

מעניין לציין שחיבורו הנפלא של הגרי"פ פרלא על ספה"מ לרס"ג, לא מתייחס לפיוט או החיבור של תוכן העניינים (כדברי קודמי) רק כתמצית החיבור הגדול, אלא הוא מדקדק בכל מילה ומילה מהחיבור כאילו הרס"ג הכניס את כל מהות המצווה פרטיה ודיקדוקיה באותן שתי מילים שהקדיש לכל מצווה.


האם מישהו יודע האם יש קשר בין החיבור המוכר עד היום כספה"מ לרס"ג ובין פירוט המצוות המלא לרס"ג (שנערך כעת ע"י הרב חיים סבתו), או שמא החיבור המוכר הינו קונטרס בפנ"ע?

_________________

מ. זוהר

הספר שהר"י פערלא עסק בו כולל רק מעין תוכן עניינים של ספר המצוות.

ספר המצוות המלא של רס"ג הוא ספר מצוות ממש.

למיטב ידיעתי צילום של ספר המצוות המלא נמצא בידי הרב חיים סבתו ר"י מעלה אדומים.
הספר עצמו כתוב בשפה הערבית,

אולי מחמת חיבה מיוחדת למואדיב שהעלה כאן את זכרו של רס"ג ביום הסתלקותו?

כדאי לציין גם על ספר המצוות של רסג

(לא מה שהר"י פערלא עסק בו, אלא מה שקטעים ממנו פורסמו בתוך תורתן של גאונים)

להלן המצוות הראשונות -(השוו לרמב"ם)

הראשונה: להאמין בשלטון ה'.
השניה: להשתוקק אליו..ואהבת
השלישית: לירא
הרביעית: לקרוא את פרק היחוד כליום
החמישית: להתפלל

_________________

בעל בעמיו,

דרום חוקר כבר ציין לרמב"ם בפיה"מ לר"ה, בו הוא כותב שרס"ג (בלי לציין את שמו)בעצמו לא האמין בטענה המוזרה שלו שהעיקר תמיד היה רק החשבון, והקידוש על פי הראיה היה הצגה בלבד. (יתכן וזו גם הסיבה האמיתית לכך שספר המועדים של רס"ג, ספר שנכתב רק לצורכי הפולמוס הנורא, לא שרד).
הרמב"ם מציין שרס"ג נאלץ לטעון טענה משונה כזו רק בגלל שנדחק ע"י איש ריבו. ההסטוריונים ניחשו שכוונת הרמב"ם ל'איש ריבו' היתה לאיזה קראי לא ידוע, אך כנראה שהכוונה האמיתית היא ל...ראב"מ! (על כך כתבתי לפני כשנתיים)

גם רב האי גאון באחד ממכתביו כותב שרס"ג לא באמת התכוין למה שכתב...

ועוד לגבי המסורת.
אין ספק שמסורת סוד העיבור נשמרה במשך מאות שנים רק בארץ ישראל. לחכמי בבל לא היתה שום מסורת בנושא עד שלמדוה מחכמי ארץ ישראל כמה עשרות שנים לפני הפולמוס!

טעמו של רס"ג למהפכה שחולל, מהפכה שכללה בין היתר את גילוי סוד העיבור לכל, איננו גלוי כל כך, והוא מעניין מאד. לענ"ד טעמו המיוחד של רס"ג כנראה גם מצדיק את האכלת החמץ ההמונית ואכילת יום הכיפורים בשלש שנות הפולמוס - לפחות לדעת הרמב"ם.

לגבי הרמב"ם.
ברגע שחכמי ארץ ישראל נכנעו לרס"ג ועזבו את מסורת ראב"מ, הרי מהלך זה עצמו היה קביעת הלכות חישוב הלוח כרס"ג גם בארץ ישראל. ברגע שכך נהגו בפועל בארץ ישראל הרי חזר הדין ל'כי מציון תצא תורה', וחשבון בני חו"ל רק מגלה לנו מה נוהגים בארץ ישראל.

אין כאן שום סתירה או אחיזת החבל משני קצותיו.

ר' דוד אלמקמץ ור' יצחק הישראלי

הראשון שהזכיר את אריסטו בפרוש היה ר' דוד הבבלי, שנקרא אלמקמץ או אלמקמס (בן דורו של רבי סעדיה), שהקראים וגם מונק חשבוהו לאחד מחכמיהם. מספרו הערבי על אחדות השם שהיה מכיל עשרים מאמרים נשארו רק קטעים אחדים שנמצאו בתרגום עברי בפירוש ספר יצירה לר' יהודה בר ברזילי הברצלוני, ברלין תרמ"ה עמ' 65, 77, 151. במאמר התשיעי שם (פרוש ספר יצירה עמ' 80) הוא מביא בשם "אריסטוטיליס הפילוסוף" כי המידות המכחשות כלומר התארים השליליים הם יותר ראויים להאמר על הבורא מן התארים החיוביים. גם רבנו בחיי בחובות הלבבות שער הייחוד פרק י' ור' יוסף אבן צדיק, סוף מאמר ג', ור' ש"ט פלקירא "מורה המורה" פרק נ"ח מביאים את הדעה הזאת בשם אריסטו, אבל אין כל יסוד לזה בספרי הפילוסוף ועיין קויפמן עמ' 77, חערה 2.

רוב דברי ר' דוד הבבלי בעניין התארים נמצאים באריכות גם אצל רבנו סעדיה במאמר שני מספר האמונות, וכוזרי ב' סימן ב' ומורה א' פנ"ח. נראה כי בדורו של סעדיה הייתה החכמה היוונית בכלל וספרי אריסטו בפרט נודעים בין היהודים על ידי הערביים והקראים, שקדמו בזה להרבניים, כיוצא מדברי סעדיה בפתיחתו לספר האמונות (דפוס קראקא עמ' 3): <*>"ואשר הביאני אל הדבר הזה (לחבר את ספרו) הוא מה שראיתי רבים מבני אדם באמונתם ודעותם, מהם מי שהגיע אל האמת... ומהם מי שמנהיג את עצמו בדעת מן הדעות זמן ואחר כך מאסו... ועבר ממנו אל דעת אחרת... ואח"כ עבר ממנו אל דעת אחרת... וזה בהתהפכות כל ימיו... והתעוררה נפשי לעמנו בני ישראל ממה שראיתי בזמני מרבים מן המאמינים אמונתם בלתי זכה, ודעותם אינם ברורים, והרבה מהמכחישים מתגדלים בהפסד ומתפארים אל אנשי האמת, והם התועים. וראיתי בני אדם כאלו טבעו בימי הספקות"... וכן במקומות שונים מספרו הוא מביא דעות "אנשים מעמנו" הבנויות על יסודי הפילוסופיה היוונית ומראה בזה שכבר התפשטו בימיו למודי הפילוסופיה ההיא.

.


בעל:

כנראה דור-שנים לפני רס"ג. הסביבה התרבותית דומה, אם כי בעלת יותר השפעה של ערבים נוצרים מאשר המוכר לנו אצל רס"ג. דומני שכתבה עליו שרה סטרומזה, כדאי לעשות חיפוש לפי השם שלה.

_________________