שדכנים- מי צריך אותם?!

אחד שהיראת שמים שלו היא במידה שכל אחת הייתה חולמת,
אחד שישב וילמד גם כשלא תגידי לו, ואפילו ישמח להוריד את הזבל בכל פעם כשרק תאותתי לו.


אמא מאושרת, היא אומרת לך שהפעם היא מרגישה שזה זה...

עכשיו תורך, את לובשת את הבגד שהכי מחמיא לך, אך עם זאת לא משדר שהשקעת מדי..

את מתאפרת בצורה שתבליט את הנתונים הטבעיים שלך, ולא תסגיר את השעה הארוכה שבה מרחת ומחקת, מרחת ושוב מחקת.

את מתרגלת עם המראה חיוכים במקרה הצורך, ופוזות ניחוחות שידגישו את זה שאת 'הכי יפה כשנוח לך'...

את ניגשת לספר תהילים הלח הזה, שהוא רק שלך, אומרת פרק אחד או שתיים בדיוק בעמוד שנפתח לך, ומרגישה שהנה את עד עדה לסימן משמיים... 


עכשיו את יושבת מולו,

חושבת לעצמך מה לכל הרוחות היא חשבה כשהשקיעה שיחות טלפון כל כך רבות בכדי להפגיש ביניכם...

רגע, הוא סוף סוף אומר משהו, לא, זה רק הבחור ההוא ממול.

את תוהה אם הפזילה שלו בעין ימין היא בגלל שכך אלוקים בחר ליצור אותו, או שזה רק תוצר לוואי של היראת שמים ועודף שמירת העיניים,
משהו שיעבור ברגע שרק תעלמי לו, את והנוכחות הזאת שלך...

אופציה ב' נראית לך מתאימה יותר, את שמחה בשבילו.

כבר מיליון פעמים הסברת לה ולהם שזה שאת נמוכה לא אומר שתרגישי יותר בטוחה עם עצמך עם בחור שיהיה יותר נמוך ממך. בדיוק להפך, דרוש אחד גבוה, שיחד נוכל להלחם בגנים הלא בדיוק פוטוגנים האלה...

את נשבעת שזאת הפעם האחרונה שאת מקשיבה לה. פעם הבאה את סומכת על תחושת הבטן שלך ואומרת לא,

את מקווה בכל הכוח שתזכרי את זה.

עכשיו זה סופי, הוא משותק לגמרי.

את מנסה להיזכר אם אמרת משו שיפגע בו, שניה, את מנסה לברר עם ההבעות הלא ברורות שלו אם הוא קורא מחשבות,לא, את נרגעת.

את מנסה לומר משהו שיצחיק אותו, סתומה, רק הזקת לו.

עכשיו הוא גם משותק וגם נבוך,
שילוב שרק עיוורת ואילמת תוכל לסבול. (שאלוקים יסלח לי...)

אבל נו, מילא...

את מתנחמת כשאת נזכרת איך שהיא שיבחה את היראת שמים והלימוד הבלתי פוסק שלו.

ופתאום את מרחמת עליו, עלייך ועל הלימוד הבלתי פוסק שלו.

את מציצה בשעון, נשאר עוד לפחות 40 דקות של זמן מסך מלא...

מזל שיש לו 12 אחים ו 10 מהם נשואים אחרת הערב הזה בחיים לא היה נגמר...

הוא מציע להחזיר אותך הביתה.

את בטוחה שמצאת את הדרך המהירה ביותר להימלט מפה, את מסכימה.

הרכב לא מתניע, כאליו חוקי המרפי האלה פועלים תמיד כשאת בשטח.

את ממלמלת את הפרק ההוא בתהילים, זה כשאמרת בדיוק לפני שיצאת מהבית,

הסימן משמיים שלך...

זה עובד. כנראה שהתכוונת הפעם כמו שמעולם לא...

הוא שוב גורם לך לתהות,

איך זה שלא לימדו אותו שמהירות איטית מסוכנת בדיוק באותה מידה של מהירות מופרזת,
ואולי אף יותר...

את מצטערת שהוא לא בחר לסכן אותך בדרך השניה...

סוף סוף הגעתם.

הוא ממלמל משהו על זה שהיה נחמד, וניפגש...

חצי דקה לסיום זמן המסך שלך,

את מורחת את החיוך הכי יפה שלך "כן בטח, ניפגש..."

זה פשוט תהיה מישהי אחרת, אבל דאגה, אתה לא תשים לב בגלל העין הפוזלת...