בס"ד יום ג ג סיון התשס"ט
מאמר גבהות הלב מפרי חכם שיחות מרבנו בעל הסולם זצ"ל
גבהות הלב :
''גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל'' (תהלים כא ה),פירוש, דשכינה הקדושה, מתמרמרת כביכול, שבאמת חושקת מאד, להביא כל אדם בצל כנפיה הקדושים. אבל ''גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל'', בשום אופן כביכול,כי לא תסבול אותו בשום פנים.
וז''ש,כשתנצלו מן כל החטאים,דואג אני עליכם,שלא תכשלו מחמת זה בהחמורה מכל החטאים, היא הגבהות.
ודרגא ראשונה בקדושה, להשיב פניו ולבו אל בוראו, ואם דא לא ביה, כלום ביה.
והמרגיש גבהות בלבבו,הוא מחזיר פניו אל עצמו, ואחוריו אל בוראו. לכן אפילו יעלה למעלה שיאו, ברגע אחד נופל מכולם. וזה סוד (וישלח לו לב-לט) ''וימלוך וימת''. ואם לא ימלכו, לא ימותו לעולם והבן. וזה סוד, שגורש אדם הראשון מגן עדן," ולהט החרב" וכו'. כי בגן עדן נמנעה הבחינה הזאת, ואם היה אוכל מעץ החיים, מיד היה השלמתו. והחפץ היה להעלותו כמקדם,בכל המדרגות הראוים לו. לכן גורש, שלא במקומו, ושמה אפילו אחר אכלו ושתו לפני ה', אפשר לו למות, מחמת אויר הגאות ששכיח שם מאד. וזה נותן לו מציאות להתעלות בכל המדרגות, כמו שהוחק לו.
והענין,כי בחינת הבורא הוא א''ס וא''ת ופשוט, וכלא עלמין המסכים והמעיקים הבאים על הנבראים, שוים ממש באותו מדה ושיעור ההרחק שביניהם ובין בוראם. ולכן, כפי שיעור התקרבותו לבוראו, הוא ממש שיעור הטוב והבהירות שמגיע מאור פניו ית'. " עכ"ל הטהורה.
הרי שגבהות הלב היא החמורה שבכל החטאים שהשכינה הקדושה לא יכולה לסבול כמו שאמרו חז"ל (שוטה דף ד ע"ב ) וז"ל:" ומאי {משלי ו-כו}" ואשת איש נפש יקרה תצוד" אמר רבי חייא בר אבא א''ר יוחנן כל אדם שיש בו גסות הרוח לבסוף נכשל באשת איש שנא' "ואשת איש נפש יקרה תצוד", אמר רבא האי נפש יקרה נפש גבוהה מיבעי ליה ועוד היא תצוד מיבעי ליה אלא אמר רבא כל הבא על אשת איש אפילו למד תורה דכתיב בה {משלי ג-טו}" יקרה היא מפנינים" מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים היא תצודנו לדינה של גיהנם ,א''ר יוחנן משום ר''ש בן יוחי כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה כתי' הכא {משלי טז-ה} "תועבת ה' כל גבה לב", וכתיב התם {דברים ז-כו}" ולא תביא תועבה אל ביתך" ,ורבי יוחנן דידיה אמר כאילו כפר בעיקר שנאמר {דברים ח-יד}" ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך" וגו', ר' חמא בר חנינא אמר כאילו בא על כל העריות כתי' הכא "תועבת ה' כל גבה לב", וכתי' התם {ויקרא יח-כז} "כי את כל התועבות האל" וגו' עולא אמר כאילו בנה במה שנאמר {ישעיה ב-כב} "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" אל תיקרי במה אלא במה ":עכ"ל
ובדף ה ע"א אמרו חז"ל:"א''ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה כתיב הכא {ישעיה י-לג} "ורמי הקומה גדועים וכתיב התם {דברים ז-ה} "ואשיריהם תגדעון", וא''ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנא' {ישעיה כו-יט}"הקיצו ורננו שכני עפר" שכבי בעפר לא נאמר אלא שכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו, ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנאמר {תהילים קלח-ו}" וגבוה ממרחק יידע" דרש רב עוירא ואיתימא רבי אלעזר בא וראה שלא כמדת הקב''ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם גבוה רואה את הגבוה ואין גבוה רואה את השפל אבל מדת הקב''ה אינו כן הוא גבוה ורואה את השפל שנא' {תהילים קלח-ו}" כי רם ה' ושפל יראה", אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב''ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנא' {תהילים קא-ה} "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל ",אל תקרי אותו אלא אתו " :עכ"ל פירש"י ז"ל :"כאשירה. יגדע וישרש אחריה כאשירה שצריך גידוע אחריה כדכתיב "ואבדתם את שמם" (דברים יב): ננער. מקיץ בתחיית המתים: שכבי בעפר לא נאמר. דלישתמע על כל המתים: שכן לעפר. משפיל עצמו לעפר: מיללת. מקוננת: וגבוה ממרחק יידע. רישיה דקרא "כי רם ה' ושפל יראה וגבוה" והגבוה ממרחק מקודם .שתבא עליו פורענות ימים רבים יידע שכינה מתאוננת ומשתברת עליו כמו" וידע אלמנותיו" (יחזקאל יט) ויודע בהם אנשי סכות (שופטים ח)" יודע כמביא למעלה "(תהלים עד) לשון שבר: רואה את הגבוה. לקרבו ולהשתדל עמו וחשוב בעיניו כמו (הושע ט) "כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי את אבותיכם" נתתי עיני לקרבם ולחבבם: ואיכא דמתני לה אמספרי לשון הרע. משום רישא דקרא מלשני בסתר רעהו וגו': " עכ"ל רש"י :
 |
|
|
