חכמת התורה

ידועים דברי נפש החיים שער ד' שיראת שמים זה האוצר שבו מכניסים את התורה כמה שיש יותר יראת שמים אפשר להכניס יותר תורה. אז ברור שזאת חכמה אלוקית, סגולית, מיוחדת ולא סתם חוקים או אפילו הבנות שכליות הגיוניות כי אם זה קשור ליראת שמים זה אומר או שמי שיש לו ירא"ש יוכל לרדת לדקויות בטעמי התורה שמישהו שאין לו ירא"ש לא יצליח או שזה משהו סגולי שמי שיש לו יותר ירא"ש יש לו יותר ס"ד. 

בעניין החוכמה הרוחנית ששייך בה "חכמה בגויים תאמין" ריה"ל כותב בכוזרי ,במאמר ראשון [סג] ש"אין לבא אל הפילוסופים בטענות, שהרי היוונים לא קיבלו חכמה או דת בירושה, כיוון שיון הוא מבני יפת מהרי הצפון . זא"מ שהחכמה המחוזקת ע"י העניין האלוקי, עברה מאדם הראשון רק אל זרעו של שם בחיר בני נח, ומאז לא פסקה ולעולם לא תפסק מבחירי אנוש אלה". 
א"כ יוצא שרק באומות שהם מזרע שם שייכת חכמה רוחנית .

אפשר לנסות להתפלסף, אבל עדיף לצטט:
"ויאמר לאדם הן יראת השם היא חכמה וסור מרע בינה" [איוב כח, כח]
רש"י: זו צריכה לזו ואין חכמה יפה בלא יראה.
מצודת דוד: ...יראת השם הוא המבוא אל החכמה והסרת מן הרע היא העצה אל הבינה, ר"ל ע"י יראת השם תשיג דברים נעלמים אשר אין להשיג ע"פ הטבע כי אז יתן ה' חכמה בלבו ...
מלבי"ם: אבל את שכל האדם ברא באופן שא"א לו להשיג מהות החכמה ועצמותה, רק יקבלנה מאת החכם העליון בקבלה, ויאמין באמונת לבב ע"י יראת ה' אשר בלבו שהוא היסוד אל החכמה, שע"י יראת השם יאמין בחוקי החכמה אשר מאת ה' נתנו וילך בחוקותיה, וזה הוא החכמה כמו שכתוב "ראשית חכמה יראת ה'" "יראת ה' מוסר חכמה".

"יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו" [משלי א,ז]
רש"י: כי האוילים אשר אינם יראים את ה' הם בוזים את החכמה ואת המוסר.
מצודת דוד: ...ואם לא יקנה יראת ה' בראשיתם מה תועלת בלימודה, הלא יבזה אותה וימאס בה.
מלבי"ם: אבל חכמת התורה וחכמת המדות הנזכרות בספר זה בשם חכמה, סתם התחלותיה לא יודעו במופת השכל כנ"ל, והיא מקובלת מה' אשר הכינה וגם חקרה, א"כ א"א להגיע בה לכלל דעת שידע אותה בידיעה ברורה רק ע"י המוסר ויראת ה'.

היוצא מדבריהם לכאורה: או שיש עניין סגולי באדם ירא שמים שתושפע עליו חכמה, או שפשוט בכדי ללמוד חכמה התלויה במסורת, האדם זקוק לאמונה, אחרת לא יאמין באמיתות החכמה, כך שה'יראת שמים' הינה הכלי הסגולי או הטכני לחכמה הרוחנית [יהודית].

ישנם כמה רבדים בתורה וכל רובד במתודה שלו

יעוין כתבי הלל צייטלין חכמת קבלה והחסידות

וש"נ

שאלה קשה, לכאורה כשאנו אומרים חכמה כוונתנו לידע + ניתוח נתונים. שזה אומר חשיבה רחבה להבנת דברים בבהירות. לדוגמא במקורותנו מובאת היכולת להבדיל בין קדושה לחולין כחכמה,(שזו הסיבה להבדלה בברכת הדעת.)
 ונראה לי שכאשר אומרים חכמה אין הכוונה בד"כ לידיעת נתונים, ולכן ספר חוקים לא נראה לי חכמה, אלא טעמי המשפט וכו' הם החוכמה. מחשב שהקלידו לתוכו נתונים, יש בו חוכמה?! ספר חוקים כשלעצמו הוא ספר חכם?! 
וא"כ החוכמה להבנת הדינים וטעמיהם, סברות וכו' לכאורה יש גם בגויים. וצריך להבין מה זה 'תורה בגויים אל תאמין'. עיינתי שוב בדבריך: אמנם ההתקשרות למקור החכמה היא יראת שמים אבל איננה החכמה כשלעצמה.

יעקב, אשמח אם תבאר לי מהו הפירוש המילולי ומהי המשמעות המהותית של 'חכמה'.

רק את ג' [ד'] ה' ו- ז' הייתי מגדיר כחכמה כל השאר אמנם נכלל בתורת ישראל אבל לא כחכמה, פירטתי לעיל.
חזןגדול הייתי שמח אם היית מבהיר את שאלתך.

חכמת ישראל כוללת בתוכה מגוון תכנים ומטרות:

א) התורה איננה מתודה פילוסופית אלא ספר כללים מעשיים.

ב) ספר כללים מעשיים המוגדרים כתרי"ג מצוות.

ג) מלבד כללי המצוות משמשת התורה כספר כללים בכל הנהגות האדם.

ד) כללי הנהגה הכוללים הדרכות לחיים הנפשיים והמעשיים של האדם הפרטי.

ה) כללי הנהגה הכוללים הדרכות לחיים בין חברתיים.

ו) מלבד ההדרכה שבתורה קיימים בה סגולות על טבעיות לאדם הדבק בה.

ז) בכוחה גם לנתק את האדם מנטיות שליליות (בראתי לו תורה תבלין).

ח) בכוחה להעלות את האדם לגבהים רוחניים ונפשיים.

ט) על ידה יבוא האדם למטרתו, העולם הבא.

תוקן על ידי פסיכובלוג ב- 03/06/2009 18:41:11

פסיכובלוג, להבנתי כוונת המשורר הייתה שאמנם החכמה בגויים יכולה להיות חכמה ויפה כפרחים אבל חסרת תוכן [טעם] ומשמעות כפרי שאת זה יש רק בתורה . אבל כל זה תלוי באמונה של משמעות חכמת התורה, שים לב שהשואל שאל על ההבדל בין חכמת התורה לחכמה חיצונית ולא על ההבדל בין התורה לשאר חוכמות, חכמת התורה אינה הפן של ההוראה כספר חוקים אלא אדרבה החשיבה השכלית, וכאן נשאלת השאלה מה ההבדל בין חכמה זו לשאר חוכמות. 

פסיכו  .. ללא תולדה