שאלות בדעת הרמב"ם אודות ההשגחה

כמובן שיש ראשונים אחרים כמו חובת הלבבות הספרדי והאבן עזרא, וכן אחרונים רבים הסוברים שההשגחה היא אף על דומם צומח וחי, ואף העלה נשר מהעץ בהשגחה. וכבר דנו בעניין  זה בכמה אשכולות. 

שאלתי היא כיצד  והאם ניתן ליישב את דברי הרמב"ם עם סתירות לכאורה שיש עליו מהבבלי והירושלמי, שהרי כידוע כפי שאמורא אינו יכול לחלוק על תנא, כך כמובן ראשונים כהרמב"ם אינם יכולים לחלוק על גמרא מפורשת.



במורה נבוכים (ח"ג פרק ט"-י"ח) כותב הרמב"ם:

"ההשגחה האלוהית אינה... אלא באישי מין האדם בלבד ...אבל שאר בעלי החיים,  וכל שכן הצומח וזולתו, הרי השקפתי בו כהשקפת אריסטו, איני סבור כלל כי העלה הזה נשר בהשגחה בו, ולא שהעכביש הזה טרף את הזבוב הזה בגזרת ה' וחפצו עתה על פרט זה, ולא שהרוק הזה אשר ירק ראובן נתעורר עד שנפל על הרחש הזה במקום מיוחד והרגו במשפט וגזרה, ולא שהדג הזה כאשר קלט את התולעת הזו מעל פני המים, עשה זה ברצון אלוהי לפרט זה. אלא כל זה לדעתי על פי המקרה המוחלט כמו שסובר אריסטו... ואל תחשוב כי השקפה זו נסתרת לי באומרו נותן לבהמה לחמה וגו', ובאומרו הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם וגו', ובאומרו פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ואף במאמר חכמים יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים, והרבה תמצא כיוצא בלשונות הללו, ואין בהן מאומה הסותר השקפתי זו. לפי שכל אלה השגחה מינית לא אישית, וכאילו הוא מתאר חסדיו יתעלה בזמנו לכל מין מזונו ההכרחי וחומר קיומו, וזה פשוט וברור...והבן השקפתי עד סופה, כי איני סובר שהוא יתעלה נעלם ממנו דבר, או שאני מייחס לו אי יכולת..."

 .

סתירה לכאורה לרמב"ם מהבבלי:

"רבי יוחנן כי הוא חזי שלך (רבי יוחנן כשהיה רואה את הציפור הטורפת בשם 'שלך', ששולה במקורו דגים מהים) אמר (תהילים ל"ו) "משפטיך תהום רבה"  ומפרש רש"י "ומשפטיך אף בתהום רבה, שזימנת שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למיתה" (חולין סג.)

כלומר אף הדגים נתונים לגזירת עליון. ואילו הרמב"ם אומר "איני סבור כלל כי .. שהעכביש הזה טרף את הזבוב הזה בגזרת ה'... אלא כל זה לדעתי על פי המקרה המוחלט"

סתירה לכאורה לרמב"ם מירושלמי

ר"ש בן יוחי עביד טמיר במערתא תלת עשר שנין במערת חרובין דתרומה עד שהעלה גופו חלודה לסוף תלת עשר שנין אמר לינה נפיק חמי מה קלא עלמא נפיק ויתיב ליה על פומא דמערתא חמא חד צייר צייד ציפרין פרס מצודתי' שמע ברת קלא אמרה דימוס ואישתיזב' ציפור אמר ציפור מבלעדי שמיא לא יבדא כ"ש בר נשא"(שביעית ט. א)

(ר' שמעון בן יוחאי ור' אלעזר בנו היו מתחבאים במערה שלוש עשרה שנה בתקופת השמד, והיו אוכלים חרובים גרועים עד שהעלה גופן חלודה. לסוף שלוש עשרה שנה יצא וישב על פתח המערה. ראה צייד אחד עומד וצד ציפורים, וכששמע ר' שמעון בת קול מהשמים 'רחמים', הייתה הציפור בורחת, וכששמע בת קול 'למוות' נתפסה. אמר: אפילו ציפור לא נתפסת אילולא רצון השמים, ואדם על אחת כמה וכמה. (תרגום מבראשית רבה פרק ע"ט)

במפורש סובר הירושלמי שאף ציפור מבלעדי שמיים לא ניצודה.

ואיך חולק הרמב"ם ואומר שבעלי חיים הינם בדרך מקרה.

והרי לא יעלה על הדעת ולא ייתכן, שהרמב"ם יחלוק על דברי תלמוד מפורשים.

תוקן על ידי בני1515 ב- 01/06/2009 10:14:07