אפסים, זה מה שאנחנו - אם אנחנו ממשיכים לשתוק לקמפיין החרדקים.

לתוקף יש יותר יצרים ואנרגיות.

תראו איך נצליח הקמפיין של החרדקי"ם.
ואיפה הקמפיין המקביל, 'סיקרקים החוצה'?
איה הקופירייטרים, איה הפרסומאים, שיתנו מענה הולם?

4 שנים אחרי!

אלישבע

(כברכת אורח לאורח, ברוכה הבאה לפורום, הזקוק מאד לחיים)

התוכלי להסביר מה הערך בהפגנות שלא בהפסד ונצחון?

אפשר לחשוב על כמה תשובות:

עבור עצמנו, להראות שאכפת לנו

עבור אחרים, שידעו שאכפת לנו.

עבור התרומות, לפי הרינונים.

ועתה יש לבדוק, האם אי אפשר לבטא איכפתיות עבור עצמנו ואחרים בלי לפגוע, בלי אלימות?

כמובן, אם יש כאן טעם שהחמצתי, אשמח לקרוא.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אם מסתכלים על ההיסטוריה ,רוב רובם של ההפגנות הסתיימו בהפסד המערכה,ראו ערך כביש רמות או חניון ספרא וכו'  

ואני כרגיל אופטימי, יבואו איתם חשבון אחרי שוך הסערה. חבל שלא חשבון סופי, אבל חשבון מסוים.

לא ניתן להוקיע את העדה החרדית מגבולות הציבור החרדי  ובאותה מידה כל קבוצה חרדית  הממוקמת מימין המרכז על ציר השמרנות. 

אירועי הימים האחרונים מלמדים כי כלל הציבור החרדי , ולפחות רוח הציבור כפי שבאה לידי ביטוי ברשות הרבים, לוקה ברפלקס תגובה קבוע הבא לידי ביטוי באופן הבא: 

1) הקיצונים בודים רעיון מליבם או על סמך פרשנות סבירה של מקור הלכתי בנסיון לכפותו על כלל הציבור ובניגוד לעמדת המרכיב השפוי של הציבור החרדי
2) המרכיב השפוי של הציבור החרדי אינו יכול להסתייג או למחות משום רפיסותו האידואולוגית, משום הפחד מדחיקה מעבר לגבולות החרדיות, ואולי משום שהדנ''א החרדי מכתיב כניעה לכל סיסמה המנוסחת במונחי קונצנזוס ולו ברמת ברמת הסמלים. 
3) הקרבן הראשון של מדיניות הקיצונים הינו בד''כ האלמנט השפוי של הציבור החרדי. שהרי הנמנים על שורותיו המה נאלצים לאכול מאותו מסטנג, או תסלחו לי על ההשוואה - לנעול את אותן כפכפים במקווה, בעוד שכל המתלוננים נגד ההקצנה מחוץ יכולים ללכת כאוות נפשם מחוץ לטווח פגיעתם של הקיצונים. 
4) התקשורת החילונית מסיבות לא מוצדקות יותר או פחות עושה מטעמים מהתופעה - בבחינת מידה כנגד מידה על מה שנהוג בתקשורת החרדית דהיינו לדווח על תופעות חילוניות לא כאייטמים חדשותיים אלא בכדי לחזק את התודעה החרדית בדבר צדקתנו ומוסריותנו - גם כאשר המחיר הוא דיווח שטחי ולא עניני. 
6) במקום לשבת מהצד ולחכות על שכל צד יגמור לתלוש את אוזניו ושערותיו של זולתו, רגש הסולידריות החרדית מתעורר ביתר שאת לנוכח הלמות תופי המלחמה וגם האלמנט השפוי של הציבור החרדי נקרא על הדגל ''לחבק את זורקי האבנים''. (ועיין בכותרת ההודעה של בח''ח המסכמת את הפאנל בהנחייתו של קובי אריאלי). 

אין באמור לעיל משום הבעת ביקורת על האלמנט השפוי בציבור החרדי בכלל ועל התנייתו הפבלובית הנזכרת בפרט, אלא  להצביע על עובדות החיים אשר מהם יהיה סביר להסיק כי מה שהיה הוא שיהיה וכי הקנאים ימשיכו לשלוט בנו עד ביאגו''צ ויש אומרים שגם לאחר מכן.