עדיין כאן
אני מסתכלת על עצמי אחורה לגיל 17,כשהבעתי את דעותיי שלי דאז,ועד כמה הן שונות היום.
בת 21,ולבחורה שפתחה אשכול "האם 22 זה זקן" משהו בסגנון..בשערי עדיין לא זרקה שיבה,הרגליים עדיין עובדות כמו שצריך,והכל ידפוק כמו שצריך בעז'ה עוד שנה,בגיל 22.אז לא.בחורה בגיל 22 היא לא מבוגרת,והיא לא צריכה להתפשר.
המקרה המעניין שאנשים קוראים לו:"היא התחתנה רק כשהיא ראתה שהשעון הביולוגי לא עוצר והיא התפשרה"
לדעתי,הנישואים של הבחורה,של הבחור בגיל מאוחר יותר(מאוחר מגיל 19,שלפי כללי העדר כל עוד יום ההולדת ה-20 שמופיע בתעודת הזהות לא התרחש,עדיין נחשבת צעירה לכל דבר ועניין,יום אחר כך,כבר לוחצים לה ידיים חזק חזק בחתונות ועוצמים עיניים,בקרובבבבבבב אצלך!!-אפשר את היד שלי חזרה?)
הבחורה התחתנה עכשיו(מנוסח בלשון נקבה,אך נוגע גם לך) בגיל 21,22,23,24,25,26,27,28,29.. משום שדווקא עכשיו אלוקים החליט שמגיע לך,
הסבר נוסף לאלו שחושבים שהשידוכים היום מורכבים יותר מ"שידוך משמיים":דווקא עכשיו בגיל היותר מאוחר,התחתנתי(הרבה יותר קל לדבר בגוף ראשון,לא עדיין לא התארסתי),ולא כי התפשרתי אלא כי הדעה שהייתה לי לפני שנתיים כבר לא קיימת.אנחנו משנים דעות כל כך הרבה.וגם אם אתם לא רוצים להאמין בכך,כי זה מצטייר לכם כחולשה,אין לכם מה לעשות.דברים קורים,אנשים באים,הולכים,מתחתנים,ילדים,פרנסה,משפחה,לימודים,חברים וכו' ואנחנו משנים חשיבה,פרספקטיבה.אז הבחור שלא התאים לי לפני שנתיים,יש מצב גדול מאד שהוא מתאים לי היום,וגם הוא השתנה,על בליינד אני אומרת את זה גם מבלי שאני מכירה אותו.
לא באתי לתקוף אף אשכול אחר.באתי ברגע של חולשה ובדידות..הרצון להתחתן לא עובר,וזה שאנחנו רוצים לא הופך אותנו למסכנים.יש ימים טובים,שמחת חיים,אושר,חברים,בילויים,סיפוק ויש ימים שאתה מרגיש בודד.עדיין הרצון זהה בשני המקרים.
אותי אישית,כשאני מאושרת אני לא נכנסת לפורום,אין לי צורך בתנחומים.כשהבדידות תוקפת דבר שמעודד אותי,ומצער אותי לחשוב שאני בחורה אגואיסטית,אבל מה לעשות שכיף לי לדעת שאני לא לבד,שיש עוד כמוני נלחמים למימוש רצונם.בטוחה שזה גם מעודד אתכם/ן.כמובן שגם הורים תומכים ומשפחה חמה זה דבר יעיל ביותר.
לסיכום,רווקים ורווקות יקרים,כולנו מחזיקים ידיים ומתפללים,אנחנו כאן אחד בשביל השני.עזרה לזולת בצער שקיים גם אצלך משכיחה את הכאב יותר מהר ממה שדמיינת.
בעזרת ה' אצל כולכם
 |
|
|
