הרב דוב לנדאו
ביטול חלב טריפות
ראשי פרקים
א. היתר מחמת ביטול הינו היתר מרווח ללא חשש
1. ת"ח שמוצא היתר לספיקו זוכה לשני עולמות
2. אכילת דבר שהותר מחמת ביטול ברוב - יש בה הידור וזכות
ב. הסיבות להקל בחלב שנתבטל יותר מאשר בבשר הבהמה
ג. הגרצ"פ פרנק מתיר לבטל לכתחילה חלב מספק טריפה
ד. הטריפות בבתי המטבחיים והשפעתן על כשרות החלב
ה. סיכום
v v v
האם יש מקום להחמיר להימנע משתיית חלב מחשש שמא בחלב מעורב גם חלב מבהמה שנטרפה עקב ניתוח שנעשה באופן המטריף את הפרה?
א. היתר מחמת ביטול הינו היתר מרווח ללא חשש
אפתח את הדיון בשתי הקדמות קצרות:
1. ת"ח שמוצא היתר לספיקו זוכה לשני עולמות
במס' חולין מד,ב דרש מר זוטרא בשם רב חסדא: "כל מי שקורא ושונה ורואה טריפות לעצמו ושימש תלמידי חכמים - עליו הכתוב אומר: אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו, יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תהלים קכח,ב). רב זביד אמר: זוכה ונוחל שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא. אשריך - בעולם הזה, וטוב לך - לעולם הבא." המהרש"א ז"ל פירש: "אשרי כל ירא ה' ההולך וכו' - רצה לומר, מי שבא לידו ספק טריפות, והוא ירא את ה' ומחמיר על עצמו מספק לאכלה, הנה אשריו בעולם הבא - שמנע עצמו מספק טריפה. אבל יגיע כפיך כי תאכל וגו' - יש לו מעלה יתירה, דהיינו שמייגע עצמו וכפיו למצא היתר לספקו עד שאוכלה. הנה זה שזוכה ב' עולמות, דכתיב ביה: אשריך בעולם הזה - שהרי אוכלה, וטוב לעולם הבא - שהתייגע נפשו בתורה."
2. אכילת דבר שהותר מחמת ביטול ברוב - יש בה הידור וזכות
בעל בני-יששכר (מאמרי חדש אדר, מאמר ב, שקל הקודש דרוש ז) כתב: "למה תהיה כזאת, שלפעמים תתבטל חתיכת איסור בהיתר והוא נאכל ע"פ התורה, כגון שנתבטל בששים או יבש ביבש ברוב? תדע, שהוא ממחשבות הצור תם. הוא יתברך שמו יודע אשר הניצוץ הטמון באותה חתיכה האסורה ביחוד, יכול להתברר על ידינו. הנה השי"ת מזמין שתיפול החתיכה האסורה כזאת לתוך היתר, ותתבטל, ואכול יאכלו אותה ע"פ התורה, ותתברר הניצוץ הזה וכו'. ואם כן, מצוה היא בדווקא שיאכל הישראלי החתיכה ההוא, ולא יחמיר וכו'. על כן, לדעתי הצעירה, אין זה מדרך החסידות מה שכמה אנשים נוהגים סלסול בעצמם, שלא לאכול משום מאכל שהיה עליו שאלת חכם, הגם שהוא דבר פשוט ומבואר דינו להיתר, כגון ע"י תערובת בששים וכיו"ב (ומה שכתוב 'לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם' - היינו דווקא בדבר התלוי בסברא)."
ועיין עוד מרדכי חולין פרק כל הבשר אות תרפז, בשם תשובת ה"ר מאיר, שהיה מתלוצץ בבני אדם שעושים כך, והיה נראה לו כמינות וכחולק על התלמוד, וכמוסיף שהוא גורע. אך באם זהו דרך גדר ומשמרת, שרי להחמיר. וכן בתשובות מהרש"ל, הובא בב"ח סי' תקנא, דהוי אסור משום דאיפסקא הלכה בתלמוד דשרי וכו'. וכן הובא בפתחי-תשובה יו"ד קטז,י בשם סולת-למנחה עו,ח, שכתב בשם תורת-האשם שהמחמיר בדבר שלא מצאנו שהחמירו בו, כגון מה שנתבטל בששים, הוי כמו אפיקורסות, ויצא שכרו בהפסדו, וכמו שהביא בס' ויעש-אברהם עמ' שכה אות מג, דהוי כאפקרותא נגד חכז"ל, והוא דרך מינות וחוסר אמונה.
אין זה אומר שהכל צריכים אכן לנהוג כך. הרוצה להפר את דבריו של האי קדוש זיע"א ולהחמיר לעצמו - יעשה זאת לעצמו. הכל מסכימים, שוועדות הכשרות הנותנות הכשר צריכות לפקח שלא יהיו המוצרים כשרים על ידי היתרים, מאחר וזוהי דרישת חלק גדול מציבור לקוחותיהם. אבל השאלה היא האם בדיעבד כשהדבר לא ניתן יש מקום להחמיר ולאסור את החלב. ונראה כי לחומרה זו אין מקום, ובדברים רבים נוספים סומכים הכל כולל הבד"צים על ביטולים בהתאם להלכה.
ולכן נראה שאף בנדון דידן במקומות בהם ברור שחשש הבהמות שהוטרפו כתוצאה מניתוחים איננו גבוה וכאשר לא ניתן להפריד את הפרות שבחשש טריפה מהפרות החולבות, יש לסמוך בשופי על דיני ביטול גם כאן.
ב. הסיבות להקל בחלב שנתבטל יותר מאשר בבשר הבהמה
כל זאת אפילו ביחס לבהמות עצמן ולאכילת בשרן. לגבי החלב נראה שיש מקום להקל מסיבות נוספות.
במס' חולין קטז משמע שחלב היוצא מבהמה טריפה אסור באכילה ובשתיה, ואיסור זה הוא מדאורייתא, כמבואר בטושו"ע יו"ד סי' פא. בתוספות חולין יא,א ד"ה אתיא כתבו: "ויש ללמוד מתוך כך הלכה למעשה, דאם עשה גבינות מכמה בהמות, ואח"כ נשחטה האחת ונמצאת טריפה - שכולם [הגבינות] אסורות. דאין לי להעמיד פרה אחזקתה ולומר השתא הוא דנטרפה", משום שלא היה לה אף פעם חזקת כשרה. בכל זאת הוסיפו התוס', שמכל מקום בטרפה שמחמת הריאה שהיא סרוכה (שנסרך ממנה חתיכות מחמת נקב שבה, לפי שיטת רש"י ז"ל), שאם היינו בקיאים לבדוק ייתכן שהיה לה היתר - אין לאסור, משום שזה ספק ספיקא: ספק אם היא טריפה; ואם תמצא לומר שהיא טרפה, אולי נעשית לאחר החליבה. וכך פסק הרא"ש בפ"א סי' טז. ובהגהות אשר"י שם הביא בשם המרדכי, שהמנהג לאסור כל מה שנחלב בתוך שלשה ימים, משום שסירכא לא נעשית פחות משלשה ימים.
בדברי-חמודות שם, ס"ק מט, הביא את דברי הרשב"א בתורת-הבית, שכתב על גבינה שגבנו, והגבינות נעשו מחלב של כל בהמה בנפרד, והם נתערבו; ואח"כ נשחטו הבהמות ונמצאת שאחת מהן היא טריפה - כל הגבינות אסורות. ואפילו גיבן את הגבינה מששים בהמות, ונמצאת אחת מהן טריפה - הגבינות אסורות, משום שאין הגבינה יכולה להתבטל משום חשיבותה. יוצא מדבריו, לאחר שהביא את דברי האיסור-והיתר ואת דברי הרמ"א בתורת-חטאת, שאם חלבו את הבהמות, והחלב נתערב ביחד, ואח"כ מצאו שיש ביניהן טריפה - אם הטריפה היא אחת מששים מהחלב האסור, החלב בטל בששים. ואף שכמות החלב אינה שווה מבהמה לבהמה, שהרי יש בהמות שנותנות הרבה חלב ויש שנותנות פחות, מכל מקום מאחר ושיעור ששים הוא מדרבנן, הולכים בזה לקולא. כל זאת אם אין אנו יודעים שהטריפה משובחת בחלבה יותר מהאחרות, שאז אנו תולים שיש בחלבה אחד מששים. אבל אם יודעים אנו שהטריפה נותנת יותר חלב - ברור שנוכל להתיר את החלב רק אם נתערב חלבה בכמות חלב גדולה ממספר גדול יותר של בהמות.
דברים אלו הובאו בטור ובנושאי כליו, וכך נפסק בשו"ע יו"ד פא,ב: "גבינות שנעשו מחלב בהמה ונמצא טריפה - אם הוא טרפות שאפשר שלא אירע לה אלא עתה, כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא בו, מותרת, דאמרינן השתא הוא דנטרפה. אבל אם ידוע שקודם שחלבה נטרפה - כגון יתרת אבר שנטרפת בו; או הוגלד פי המכה, שבידוע ששלשה ימים קודם השחיטה היה - כל הגבינות שנעשו מחלבה אסורות. ואם היתה בעדר עם בהמות אחרות, ונתערב חלבה עם חלב האחרות - הולכים בו אחר שיעור ששים. הגה: ואם יש ששים בהמות בעדר, ולא ידעינן בוודאי שחלב מן הטריפה היא יותר מחלב אחת האחרות, אמרינן מסתמא דאיכא ששים, ומותר. ודווקא כשנתערב החלב; אבל אם נתערבו הגבינות - אינן בטילות, דהוי חתיכה הראויה להתכבד, ואפילו באלף לא בטיל. ויש אוסרין אפילו בסירכא מה שנחלב תוך שלשה ימים, וכן יש לנהוג אם אין הפסד מרובה."
ג. הגרצ"פ פרנק מתיר לבטל לכתחילה חלב מספק טריפה
בעניין זה דנה תשובתו של הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל בהר-צבי יו"ד סי' לו העוסקת בבעיית פרות שניקבו את כרסן להוצאת גזים. מתשובה זו נוכל ללמוד על כלל ספקות הטריפות האמורות, וזו לשונו:
נשאלתי על בהמה שמחמת אכילה מרובה נפחה כריסה, והרפואה לזה שדוקרין אותה כנגד הכרס ויוצא הריח ורפא לה.
והוריתי שהבהמה צריכה להמתין יב חודש מיום הדקירה, ואז תהיה כשרה לשחיטה ולאכילה. עיין בספר בינת-אדם, בעז אחת שדקרוה בין הצלעות סמוך לבטן ויצא פרש, ונראה שהיה ניקב הכרס, ועבר עליה יותר מי"ב חודש והיא חיה וכו'. ומסקנתו שזה רק ספק טריפה, ומהני י"ב חדש. והובא בפתחי-תשובה מח,א.
ואשר להחלב - מפני שזה הפסד מרובה, אמרתי שחלב שלה יבטלו ברוב חלב של היתר, ע"פ דברי תרומת-הדשן (סי' קעא) והש"ך (צב,ח, קיד,כא, קטו,כח), שבספק איסור לא שייך מבטל איסור לכתחלה. ויעויין בערך-השלחן יו"ד (סי' קיד דף קא דין יב), שמביא כן בשם הש"ך, דלא שייך מבטל איסור לכתחילה, כיון דספק הוא. ומגיה בש"ך, וצ"ל: כדלעיל סימן פד ס"ק מ, שמביא תה"ד דלא הוי מבטל איסור, כיון דספק הוא, יעו"ש. ואעפ"י שהפרי-מגדים באו"ח (סי' תמה מ"ז ס"ק ד, וסי' תסז א"א ס"ק ד) מחלק בענין זה בין ספק איסור דאורייתא לספק איסור דרבנן, מ"מ כיון שהרבה אחרונים מתירים בזה אפילו בספק איסור תורה - עיין כנסת-הגדולה (בהגהות הטור צט,טז) שספק איסור מותר לבטלו לכתחילה. ובשו"ת אמר-שמואל יו"ד (סי' א) הביא דבריו, וכתב בפשיטות, שגם ספק איסור של תורה מותר לבטל. ועיין שו"ת חתם-סופר יו"ד (סוף סי' סב) שהסכים שמותר לבטל לכתחילה דבר שהוא רק ספק איסור. ובספר חוות-דעת (סי' צב ביאורים ס"ק ו) כתב לחלק בענין זה בין אם נקרא על הדבר שם איסור או לא, דבלא נקרא עדיין על הדבר שם איסור - שרי לבטל לכתחילה; אבל אם כבר נקרא על הדבר שם איסור - אסור. ומשמע מדבריו, שבלא נקרא על הדבר שם איסור עדיין, אע"פ שהוא ספק איסור דאורייתא - מותר לבטל לכתחילה. לכן סמכתי ע"ז להתיר בהפסד מרובה.
שאלה זו אנו מוצאים גם בשו"ת מלמד-להועיל תשובה ט. ויש להוסיף לדברי הגרצפ"פ זצ"ל את דברי המנחת-יצחק בשו"ת ח"א סי' נב ובח"ב סי' קא, שהביא בשם הגרע"א בתשובות סי' רז, שבספק אין איסור ביטול. וכן הוא בח"ו סי' עג, ח"ז סי' נח, וח"ח סי' סז.
ונראה שגם אין בכך משום בעיית אין מבטלין איסור לכתחילה, מכיוון שהרפתנים החילוניים, שהם רוב הרפתנים בארץ, בחלקם הגדול אינם מבינים את המושג ביטול או טריפות, ואין כוונתם כי אם לחלוב את הפרות ולשווק את החלב. הם אינם מתכוונים לבטל את החלב שיש בו איסור, וממילא אין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. ואשר לרפתנים שומרי תורה ומצוות - הם הרי לא יכשילו את הרבים באיסורים.
דבר זה מוצאים אנו בשו"ע יו"ד פד,יג: "דבש שנפלו בו נמלים - יחממנו עד שיהא ניתך ויסננו." וכתב שם הש"ך: "ואין בו משום מבטל איסור לכתחילה, שאסור, שאין כוונתינו אלא לתקן הדבש." בסי' קטו כתב הרמ"א, שמותר לבשל לכתחילה חמאה של עובד כוכבים, כדי שילכו צחצוחי חלב וכו'. וכתב הש"ך: "ואין זה כמבטל איסור לכתחילה, דשמא אין כאן איסור כלל. ועוד, שאין כוונתו לבטלה, רק שילכו לה הצחצוחי חלב." ועי' בשו"ת מנחת-יצחק ח"ב סי' קא, וח"ח סי' סז.
ד. הטריפות בבתי המטבחיים והשפעתן על כשרות החלב
ועוד יש להעיר שכל השימוש בחלב מתבסס על ביטול ברוב, שהרי ידוע שבכל עדר יש בהמות שתמצאנה טריפה לאחר שחיטתן ובכל אופן אנו שותים את החלב דאזלינן בתר הרוב.
ומצינו בשו"ת משנה-הלכות (חי"א סי' קיד) אגב דיונו בארוכה בהגהת מחשב לספרי תורה שדן בכך שסומכים על הרוב לגבי טריפות בכלל (שלא בודקים אלא את הריאה), וכן לגבי שתיית החלב, ודן בשאלה מדוע שלא נחייב לעשות צילומי רנטגן לפרות כדי לברר את כל י"ח הטריפות וכדי להתיר את חלבן בשתייה גם קודם לבדיקת הטריפות שלאחר שחיטתן, וז"ל:
ידוע קושית הפמ"ג יו"ד סי' ל"ט בי"ח טריפות אמאי לא נבדוק ונסמוך ארוב שכתב הרשב"א חולין ד"ט אהא דמצרכינן לבדוק הריאה וז"ל ומיהו שאר טריפות אף דאיתא קמן א"צ לבדוק... דאנן קיי"ל כהרשב"א דסמכינן ארובא אפילו היכא דאפשר לברורי כיון דברור דיש בבהמות טריפות וודאות ואנן סמכינן ארוב בהמות כשרות הן וידוע דע"כ יש בהמות טרפות ביניהן וכתב הרשב"א כיון דטריחא מילתא לבדוק סמכינן ארוב ולא בודקין...
ועתה עשה אזנך כאפרכסת ושמע, אנן שותין חלב בכל יום ואוכלין בשר וסמכינן ארוב בהמות כשרות הן ואמאי לא נימא כיון דודאי איכא בהמות טריפות מי"ח טריפות בכל בהמות שבעולם לא מיבעיא בשתיית חלב בהמה בחייה שאפילו לא בדקו הריאה שודאי יש ביניהם מיעוט המצוי שלכן תקנו חז"ל לבדוק אחר טריפת הריאה ועיין ראש אפרים באריכות אלא אפילו בבשר לאחר שחיטה מ"מ רק הריאה בודקין ולא אחר שאר ח"י טריפות וסומכין על הרוב לאכול ולשתות ועיין בבני יששכר (ח"ב דף צ"ה ע"א מאמרי חדש אדר מאמר ב' שקל הקדש הובא במשנ"ה ח"ז סי' ק"ה) דבזה"ז אנחנו רואים ותהי להיפוך מה שאמרו ז"ל רוב בהמות כשרות הן ואפילו רוב ליכא כשרות א"כ כיון דאפשר כהיום לבדוק ע"י מכונת עקסריי (קרני רנטגן) הבהמות אם אין בהם טריפות הריאה וגם שאר שמונה עשרה טריפות העקסריי יכול לברר למה לא יבדקו בהמה בחייה ע"י עקסריי מאשין בלע"ז ולא יבא לאכול ולשתות חלב ובשר טריפה, וגם לא יברכו ברכה ראשונה ואחרונה קודם המאכל ואחר המאכל לבטלה דהאוכל טריפה אסור לו לברך ואפילו בחולה שיש בו סכנה נחלקו אי יברך וקי"ל דלא יברך והא ודאי ברור כשמש שאם יבדוק בעקסריי מאשין מאה בהמות ימצא הרבה בהמות ואולי עשרים או שלשים או אולי ארבעים בהמות טריפות ודאי וזה ידוע לכל.
ומעתה כיון דאפשר לבדוק כהיום הבהמות ע"י העקסריי מאשין והוא קל יותר מלבדוק ס"ת למה יאכלו נבילות וטריפות כיון שודאי שיש מיעוט טריפות ויסמכו על הרוב וגם לא יעשו ברכות לבטלות על חלב טריפה ברכה ראשונה ואחריתא וזה בכל יום ויום ופעמים ושלש פעמים וחייב על כל זית וזית שאוכל איסור ח"ו ושותה איסור וגם אם אכל איסור יטרפו הכלים ושוב אפילו הכשר טרוף יטרף ואם יבא אחד להחמיר ויאמר באמת שלא נשתה חלב ולא נאכל בשר ולא נברך על המאכלים והוא יעשה עקסריי על כל בהמה ועוף ואח"כ יאכל, וילך ויטרוף את כל העולם ויאמר עליהם שהם אוכלי נבילות וטריפות ומברכים ברכות לבטלות מפני שבירר ע"י העקסריי מאשין ומצא שלשים בהמות טריפות למאה וא"כ נתברר שיש כאן טריפה ודאי בכל מאה בהמות והיאך נסמוך ונאכל בלי בירור כיון שאפשר לברר ודאי לא נאבה ולא נשמע לו וא"כ מ"ש ברכת הנהנין שלא חוששין לבטלתה מברכת התורה ומ"ש איסור טריפות שעובר כל אחד ואחד איסור דאורייתא על כל כזית ורביעית ובכל יום ואין חוששין לה מפני שהתורה סמכה על הרוב ואין צריך לבדוק יותר ולא אצריכוהו בדיקה כלל לא בידי אדם וכ"ש במכונה עקסריי בלע"ז ואנן לא נתנה לנו תורה רק לעינינו ולמה ניחוש להמחשב..
דברים דומים כתב בתשובה אחרת הדנה בעניין בדיקות דם לפני שידוכין (חי"ב סי' רסה):
פשוט שאם יבא אחד להחמיר ויאמר באמת שלא נשתה חלב ולא נאכל בשר ולא נברך על המאכלים והוא יעשה עקסריי על כל בהמה ועוף ואח"כ יאכל, וילך ויטרוף את כל העולם ויאמר עליהם שהם אוכלי נבילות וטריפות ומברכים ברכות לבטלות מפני שבירר ע"י העקסריי מאשין ומצא שלשים בהמות טריפות למאה וא"כ נתברר שיש כאן טריפה ודאי בכל מאה בהמות והיאך נסמוך ונאכל בלי בירור כיון שאפשר לברר ודאי לא נאבה ולא נשמע לו וא"כ מ"ש ברכת הנהנין שלא חוששין לבטלתה מברכת התורה ומ"ש איסור טריפות שעובר כל אחד ואחד איסור דאורייתא על כל כזית ורביעית ובכל יום ואין חוששין לה מפני שהתורה סמכה על הרוב ואין צריך לבדוק יותר ולא אצריכוהו בדיקה כלל לא בידי אדם וכ"ש במכונה עקסריי בלע"ז ואנן לא נתנה לנו תורה רק לעינינו ולמה ניחוש לכל הני דברים המתחדשים שכלל אותם מרן הח"ס בכלל חדש אסור מה"ת.
והנה לא מיבעיא למ"ד דטריפה מוליד אתי שפיר דיחלבו בהמות טריפות אלא אפילו למ"ד טרפה אינה מוליד מ"מ הרי פשוט שבהמות חולבות יש בהם אחוזי טריפה כמו בשאר בהמות וצ"ל או שנטרפו לאחר שנתעברו או באופן אחר עכ"פ פשוט מאד שמה ששותין חלב הוא משום דסומכין על הרוב.
וראה גם בפתחי-תשובה (פא,ד) שמביא בשם תשובת תפארת-צבי (יו"ד יג,עד) שפקפק רב אחד דבמקומו שכיח טריפות כו כשרות איך נאכל חמאה וחלב דליכא רובן כשרות במקום זה. והוא ז"ל השיב לו להיתר מתרי טעמי, ע"ש. וכעין סברתו כתב גם בתשובת שאגת-אריה (סי' סד) לעניין אם מותר לשחוט בהמה ביו"ט במקומות אלו שמצויין טריפות כמו כשירות.
בדרכי-תשובה (פא,יח) צויינו דברי פתחי-תשובה, והוסיף להביא בשם כסא-אליהו אות א שעמד ג"כ בזה לאשר בעירו עיניו רואות שרוב הבהמות טריפות, ועל מה סמכו לגבן גבינות מחלב שלהן. והביא מדברי פרי-חדש (לט,ג) שכתב שרוב הטריפות אינן מעיקר הדין אלא מחמת חומרא או ספק ומעיקר הדין כשרות הן. וכ"כ בשמלה-חדשה (סי' לט).
ה. סיכום
העולה מהדברים הוא שלמעשה לא חששו להשתמש בחלב מחמת העובדה שחלק גדול מהפרות נמצאות טריפות בבתי המטבחיים ופוק חזי מאי עמא דבר, אע"פ שעדיין צריך ביאור מדוע.
לגבי בעית הניתוחים, אע"פ, שלכתחילה יש לעשות מאמץ בהסברה ובהשגחה ע"מ למנוע עירוב חלב מפרות טריפות (וכפי שנעשה בתנובה), בדיעבד כשלא ידוע אם יש טריפות ולא ניתן לזהותן יש לסמוך על ביטול ואין לחשוש לכשרות החלב והוא מותר ללא חשש.
