| נשלח ב-19/6/2009 18:25 |
 |
| |
רווק (מבוגר) חשוב כמת או סתם פאתטי?
שאלה שעולה לי תכופות מחמת מקצועי אבל אשתדל לההדיר אותה ב"פלפול" חזלי.
חז"ל אומרים (נדרים סד:) שארבעה חשובים כמת: סומא (עיוור), עני, מי שאין לו בנים ומצורע. ההסבר ההגיוני הוא כי לבני אדם אלה חסר עירוי חברתי. העיוור אינו חש את התחושה החווייתית החזקה ביותר. העני מוכרח לפרוש מהרבה ממנעמי החיים שעומדים לנגד עיניו. מי שאין לו ילדים מנותק מהדור הגדל סביבו ומצורע זרוק מחוץ למחנה.
בהתבוננות ברווקים המגיעים לגיל מבוגר נדמה כי לא קשה לשים לב שהם יוצרים מעגל התוחם את החיים סביב עצמם. לא רק שבגלל זה קשה להם יותר להתחתן (וממילא הרצון שלהם להתחתן פוחת והולך) אבל הם נהיים יותר ויותר פאתטיים ומנותקים מהסביבה שלהם. הם מתרחקים גם מחברים קרובים, בעוד הרווקות היתה אמורה להיות סיבה להעצמת קשרי החברות.
חז"ל בכל זאת לא מנו את מי שאין לו אשה באלה החשובים כמת אלא את מי שאין לו ילדים. אולי רצו לומר שגם בלי אשה אם יש לפחות ילדים אז עדיין יש קשר חברתי עם הסביבה אבל כל שכן אם גם אין אשה שהוא עוד יותר חשוב כמת. מצד שני שמא סברו שהרווקות בעצם לא חייבת להיות סיבה לניתוק חברתי. אם נתבונן בנשים רווקות נראה שהפאתטיות לא כ"כ קיימת אצלן והן עדיין פתוחות לקשרים חברתיים. אולי זה אומר שהרווקות בעצם לא מכריחה נתק חברתי ולפי זה יש עצות לגברים רווקים מבוגרים לחיות חיים פתוחים בלי לסגור מעגל סביבם? לא ראיתי אינה ראיה אבל עדיין אני שואל:
א. מה ההבדל העצמי בין רווקים ורווקות?
ב. אם יש ומה העצה לרווקים שלא יסתגרו?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2009 08:23 |
|
| |
קצת על תינוקות
יש גם תינוקות יפנים קראטיסטים....הכל תלוי במוצא
תינוק קראטיסט
תוקן על ידי עממי ב- 22/06/2009 8:42:07
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 21:32 |
|
| |
עממי, אני אוהב את הלשון הציורית שאתה משתמש בה, אבל לא הבנתי איך תינוק שנשבה אמור לדעת
את מה שאתה לא יודע?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 15:37 |
|
| |
אפיק שאלה לא קלה שאלת אותי
מה זה יחס בכלל
על מה התורה?,האם היחס בין האדם לאל,או היחס בין האיש והאישה,או היחס בין האדם לחברו,לפועלו וכהנה וכהנה ,או בין פסיכי לחומר
או בין העולם הזה לעולם הבא,מה זה יחס בכלל,האם לכל דבר ניגרר יש יחס בכלל?
אני חושב
שאני לא יודע.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 12:17 |
|
| |
אפיק
המילה נישואים, היא מהשורש נישאים- מתרוממים- כמו ענן בשמים,
לא בטוח שזה נכון, מה שבטוח- שאם משתדלים זה הופך לאמת..
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 12:16 |
|
| |
נכון שחברות אינה מוסד רשמי אבל בצבור החילוני יש לה מעמד מסויים.
מוסד החברות הועלה כאלטרנטיבה לאלו שאינם רוצים/מסוגלים/בשלים להביא ילדים
לא טוב היות האדם לבדו לא נאמר רק בגלל הבאת ילדים. יש לזה יתרונות כדי לא להגיע למוזרויות שצויינו כאן, מגורים יותר נורמלים מאשר דירת רווקים, וגם סבות פיזיולוגיות.
אני מודע לחלוטין שמבחינה הלכתית/דתית הפתרון הזה קשה עד בלתי אפשרי אא"כ נשתמש בפילגש לפי הרמב"ן.
תוקן על ידי צעג ב- 21/06/2009 12:13:30
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 12:00 |
|
| |
צעג,
"מוסד חברות" זה לא ביטוי קצת בעייתי?
הרי חברות מעצם טיבעה אינה צריכה מוסד בשביל לקבל תוקף.
ולהיפך. מוסד לא צריך "חברות" בשביל לקבל תוקף.
מדוע בכלל צריך למסד חברות שאינה למטרת הבאת ילדים?
עממי,
ניתוח מעניין. אם כבר העלית את זה, מה מקור המילה נישואין?
(ועל הדרך, אשמח לביאור גם לגבי המילה יחסים...)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 11:53 |
|
| |
צעג:
בהחלט אני ממליץ על קשר אישי בין רווקים ורווקות בגילאים מתקדמים כדרך היחידה לשמור על שפיות ואיזון, כמובן תוך כדי שמירת גדרי ההלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 11:15 |
|
| |
צענע
<"יש קצת הבדל בין אוי לו לבין חשוב כמת...">
הבאתי גמרא זו כדי להוכיח את ה"בנים" כמפורשים לבנות, ולא רק ככוללים אותן.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 10:20 |
|
| |
מה העיניין של הבאת ילדים לבין תודעת הדור,הנה היום התודעה של הדור שונה בין אוכלוסיות
יש מגזרים בהן התודעה היא להבאת ילודה ויש תודעה לבין בעיית הדמוגרפיה בישראל.
רווק מהו?
היום למעשה מוכתבת התרבות הן באמצעי התקשורת או ע"י הפגנות "תרבותיות"
פלוני שמאס בחיי הרווקות וחיי הזילות נקלע לבעיה.
היום ידוע שקיימים זרמים בנושא הזגויות,למעשה רווק שרוצה להתחתן הוא למעשה מעין חוזר בתשובה
אך לאותו רווק קיימים מספר גורמים אשר מנסים להשפיע על תודעתו,כגון ארגונים של חוזרי בתשובה,וזרמים ביהדות עצמה,וכדומה,למעשה הוא כפוי למצב התרבותי הקיים בישראל,אך אם ינסה למרוד בכל הכאוס הרובץ כאן,יתכן ויכשל.
כלומר על הרווק כדיי לעמוד איתן לנוכח העמדות החזקות הקיימות היום בישראל לגביי מהי זוגיות ומהו מוסד הנישואין,הוא למעשה מעין אוטומט של החברה.כדיי שהאדם לא יהיה מעין אוטומט עליו לשבת וללמוד,למעשה את מקורות היהדות לטיב יחסים בין אישיים או בכלל.למעשה הרווק החילוני
שרוצה להשכיל וללמוד מה מקור המילה נשואין ויחסים,עליו לגשת אל המקורות ואל עבר המצב התרבותי ההיסטורי.כלומר האדם נתון הוא לכבלי הפסיכולוגיה הדתית,והן לפסכולוגיה התקשורתית
והוא למעשה אחוז בהלה ופחד ושיתוק משא יראו אותו ערום,כאשר אינו יודע מה הוא מוסד הנישואין בכלל,אז למעשה הוא מתרחק בכלל מהמצב התרבותי,הן החילוני והן הדתי,כאדם חושב הוא מנסה לפלס את דרכו בין שניי התרבויות האלה,למעשה הוא "סכיזופרן" תרבותי.
התרבות הישראלית נגועה בסכיזופרניה אמיתית וקשה,בין התרבות הנוכחית ולבין התרבות הדתית
כאדם חושב,האדם נתון למצב של מחלה,מחלה בין תרבותית,הוא אינו יודע את זהותו,והוא אינו יודע לאיזה זרם עליו להשתייך,שכן הוא כאדם בעל תרבות פלורליסטית אשר ינק מילדותו עד חייו הבוגרים בישראל,אינו יכול עוד לומר,זהותי היא X Y Z הוא למעשה סכיזופרן מודע.
ובתור סכיזופרן מודע,הוא נאחז במחלתו ,שכן היא תביא לו את התשובה ,כעולם אשר אחוז בהלה ופחד,תועה ומתעה,הוא נכנס לנבכי הדת ומגלה כי גם שם אחוזי בהלה על טיב הדת,ואל עולומו החילוני הרועוע במיוחד,אדם כזה רווק מודע היטב למגרעות החברה בישראל.
אדם כזה יכול לפתח אידואלוגיה אגואיסטית ולהאחז באגו טריפ לומר אני הוא אשר יאמר לעצמי מה טוב ומה לא טוב,אני אקבע לי ערכים ע"פ ערך עליון.
אדם כזה הוא סכיזופרן מודע.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 08:20 |
|
| |
chouteng
האם היית מוכן להמליץ על מוסד חברות לאלו שלא הצליחו להנשא?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 07:48 |
|
| |
נישטאיך
יש קצת הבדל בין אוי לו לבין חשוב כמת...
כללית היום מי שעדיין חושב כך כדאי לו שיסתכל על האדמו"ר מליובביטש זצ"ל ולהחליט אם הוא היה חשוב כמת.להפך .יש כאלה שטוענים שאפילו עכשו הוא חי מה שאי אפשר לומר על נפטרים אחרים עם בנים ובני בנים....
החיים של האדם הם לא מה שיש לו או אין לו אלא מה שהוא מרגיש עם מה שיש לו או אין לו ואידך זיל גמור..
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 05:55 |
|
| |
הלל
ראה סנהדרין דף ק עמוד ב:
" ... ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא, מפחדה לא יישן בלילה, בקטנותה - שמא תתפתה, בנערותה - שמא תזנה, בגרה - שמא לא תינשא, נישאת - שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה - שמא תעשה כשפים - הא רבנן נמי אמרוה: אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 21/06/2009 6:03:45
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 03:30 |
|
| |
מכושרת
כמו שנכתב באשכול הסמוך, הצורה הזכרית היא הסתמית בשפה העברית, ולכן אין לדייק מכאן שמדובר בבנים ולא בבנות, אלא אם כן היה לנו רמז אחר על כך. ראיה מלשון התורה: "בעצב תלדי בנים" (האם אין צער לידה בבנות?) ומלשון חז"ל עצמם: "נישאת למי שאין לו בנים - תצא בלא כתובה".
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2009 17:00 |
|
| |
מציינת דקויות: "מי שאין לו בנים"
- בנים ולא בנות.
- נשוי ולא רק רווק.
מיותר לציין שאני לא מתחברת לאמרת חז"ל הנוכחית. בוא נזכור שחז"ל חיו בתקופת זמן אחרת, בה הגבר היה נושא המסורת הרוחנית. אם היה לך בן – הוא הבטיח את חותמך בעולם (הבנות היו מתחתנות ועוזבות את הבית ולעיתים גם לא רואות יותר את משפחתן הגרעינית).
אנחנו מכירים סביבנו אנשים גדולים חשוכי ילדים שמשאירים חותם ששוויו עשרות מונים מעשרה ילדים. כמו שאנחנו מכירים עניים שחייהם מלאי משמעות ואושר מגדולי בעלי הממון שקיימים.
אני יכולה להסכים איתך על רווקים (ולעיתים גם רווקות) שמשום מה כשהם מגיעים לגיל מסויים – כמו נשרף להם איזה פיוז והם מסתובבים עם קצר קבוע בין הראש ללב. לא יודעת מה בדיוק גורם לקצר הזה (אולי זה הבדידות, התסכול, אולי משפטי הנשמות הטובות בסביבתם, אולי זה תחושת החמצה וכשלון, אולי הכל ביחד) אבל אני לא חושבת שהוא נחלת הרווקים בלבד. פשוט הנשואים מוציאים את החיצים בתוך התא המשפחתי שהם בנו ואילו הרווקים ממשיכים להסתובב עם תיק טעון בחיצים ובלי כוונה רעה והבנה מאיפה זה מגיע הם שולפים אותם בכל מקום אפשרי ובכך מבריחים פעם אחר פעם את הסביבה ויחד עם הסביבה – את הסיכוי למערכת יחסים.
לשאלתך הראשונה- ההבדל בין רווקים לרווקות הוא ההבדל בין גבר לאישה באופן כללי. לרוב (ואני מדגישה – לרוב) נשים יותר מחוברות לעצמן מגברים. ולכן ההתנהגות הזאת יותר מאפיינת גברים מנשים.
לשאלתך השניה- אני חושבת שהתשובה לא יכולה להיות מוחלטת, אבל כמו כל תקיעות- תחילת הפתרון טמון במודעות.
-------------
אותה גברת בשינוי אדרת, ישנה אך מחודשת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2009 15:30 |
|
| |
לאחר צאת השבת
<"חז"ל בכל זאת לא מנו את מי שאין לו אשה באלה החשובים כמת אלא את מי שאין לו ילדים. אולי רצו לומר שגם בלי אשה אם יש לפחות ילדים אז עדיין יש קשר חברתי עם הסביבה אבל כל שכן אם גם אין אשה שהוא עוד יותר חשוב כמת">
בפסוק שבבראשית פרק ל פסוק א, (שמובא כאסמכתא למאמר), האשה ה"מתלוננת", היא אשה עם חברה ובעל אוהב, וכנראה שהסיבה לא היתה ענין "הקשר החברתי לסביבה", אלא הצורך ה"נפשי".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 20/06/2009 15:32:14
|
|
|
|
|
