| נשלח ב-14/6/2011 13:43 |
 |
| |
סם הספר: על אספני ספרים כפייתיים בשפה המקצועית הם נקראים ביבליופילים, אספני ספרים כפייתיים. רובם אנשים רגילים עם "שריטה" קטנה - הם לא סתם תולעי ספרים, הם מכורים. אולי זה ריח הנייר, או האהבה למילה הכתובה, משהו גורם להם לבזבז אלפי שקלים ולהסתכסך עם המשפחה - העיקר שכוננית הספרים תהיה מלאה כרמית ספיר-ויץ | 14/6/2011 12:18     "הכרתי ביבליו-מניאקים 'חוקיים' אחדים. זו מחלה איומה. ראיתי כמותם מסתובבים כמעט בכל חנות ספרים. חייהם וגם חיי הקרובים הסובבים אותם איומים ונוראים... גבר כבן שישים, בידו מזוודה ענקית שניכר היה כי היא ריקה, עבר על פני החנות, הלוך וחזור, מספר פעמים, כשהוא מביט בחשש לכל עבר. הוא נראה אבוד. לבסוף אזר אומץ וטיפס במדרגות המובילות אל פתח חנות הספרים.
גבר שיצא אליו לקח מידו את המזוודה והאיש שלנו חזר לשוטט חסר מנוחה ברחובות. לאחר כשעה חזר אל החנות. כשיצא כבר ממנה, משך אחריו את מזוודתו, שהפעם הייתה כבדה, מביט גם הפעם בחרדה לצדדים. 'האיש שלנו' אמר לוצקי, 'פוחד מאשתו. האישה לוקחת כדורי הרגעה... הוא דומה למציצן, או לבעל כל סטייה אחרת. הגרוע מכל הוא שהם מאבדים את כל הונם על ספרים'" ("ניפגש במקום שאין בו חשכה - זיכרונותיו של גנב ספרים", מאת עמנואל מטלון, הוצאת ירדן).
הם מסתובבים בחנויות הספרים המשומשים, משוטטים ברשתות הגדולות וקונים ספרים. הם נראים כמו כולנו, אבל אל תיתנו לשקיות הספרים שמשתלשלות מידיהם להטעות אתכם. לא בהכרח מדובר בחובבי קריאה. בפעם הבאה שתפגשו מישהו מסתכל בזהירות לצדדים וקונה כרך מוזמן של ספר שאזל מהמדפים, התעכבו קצת עם המבט. יכול להיות מאוד שמדובר בביבליופיל אחד מיני רבים, ובמלים אחרות, באספן ספרים כפייתי. ביתו של הביבליופיל המצוי עמוס ספרים מקיר אל קיר והמשימה העיקרית שלו היא להגיע אל הספר הבא. חלקם מתרכזים באיסוף אינטנסיבי של ספרים בנושאים מסוימים, וחלקם מתפזרים לשלל כיוונים. העיקר שיהיו ספרים, וכמה שיותר - יותר טוב. מאתר הספרים איתמר לוי מספר שבמסגרת עבודתו פגש טיפוסים מגוונים: גברת מטבעון שאוספת ספרים על חתולים, אספנית ספרי בישול שלא בהכרח מתה על המטבח, אספן של ספרי העלייה הראשונה והשנייה שמיצה את האוסף והגדיר לעצמו נושאים חדשים ועוד ועוד. העיקר שלא ייגמר לעולם. וזה אכן לא נגמר: גם כשנדמה שהאספנים משלימים את האוסף, קופץ להם לעין עותק שנראה מרופט, ואז מתחיל מסע האיסוף שוב, מסע שתכליתו למצוא עותקים במצב טוב יותר. ביבליופילים ידועים הם ש"י עגנון, שאסף כל דבר שראה אור - כולל פתקים קטנים שמצא ברחוב, חיים באר (שהודיע בחגיגיות לאחרונה כי הוא נגמל), מארק טוויין ורבים אחרים. על טוויין מספרים שכאשר חבר פנה אליו בשאלה מדוע יש ספרים בכל פינה בביתו, השיב לו: "מה אני יכול לעשות שאנשים נוהגים להשאיל ספרים, אבל אף אחד אינו משאיל מדפי ספרים?". חיים באר, לעומת זאת, סיפר באחד מראיונות העבר כי כאשר קיבל הצעה למכור את הספרייה שלו במאתיים אלף דולר, התלבט ארוכות, כשסיפר על כך לאשתו בתיה, אמרה לו: "הרי היום ביקש מישהו שתשאיל לו ספר אחד וסירבת, אז איך אתה חושב שתוכל להיפרד מהספרייה, שהיא הביוגרפיה שלך". "אספן ספרים זה כמו מכור לספרים. הוא חייב לקום בבוקר, להזריק לעצמו את המנה היומית של הסם - הוא הספר. הוא מזריק את הספר וקונה אותו, נרגע לכמה דקות ולמחרת קם שוב ומחפש עוד ספר", נותן בהם לוי סימנים. "הדבר הכי חשוב בהגדרה הזו הוא כשאת מדברת עם אספן ספרים הוא תמיד יגיד: אני נגמלתי. כל אלה שאומרים 'נגמלתי', שלא יספרו לך סיפורים. אני נגמלתי לחלוטין אבל אצלי זו לא בעיה. הייתי אספן של נחום גוטמן ויום אחד אמרתי די. כבר לא הייתי צריך את הרדיפה אחרי הספר האחרון כי אני אוסף בשביל אחרים".  אתגר רגשי ואינטלקטואלי. ביל גרוס אלי דסה יחסי תלות היחסים עם הספרים גולשים הרבה מעבר ליחסי אהבה. יש כאן יחסי תלות אדוקים, ולא מעט חשדנות. לצורך הכתבה נערכו שיחות עם למעלה מ-15 ביבליופילים , ובגרסה הפחות מעודנת, "ביבליומאניקים". רובם לא מוכנים להיחשף, חלק מהם מסיבות ברורות, וחלק מסיבות סהרוריות.
"אני לא רוצה שידעו שאני אספן", מסביר א' מתל אביב. "אם סוחרי ספרים משומשים יידעו, הם יתקעו לי מחירים גבוהים". אחר הסביר שמבחינתו, כל חשיפה פומבית היא בגדר הזמנה לפריצה של ביבליופילים אחרים. והיתר פשוט לא מעוניינים להיות מזוהים עם ההגדרה. מ', אספן ספרי מדע בדיוני, בכלל מצוי במצב של שברון לב מאז שעבר לדירה קטנה ונאלץ להפקיד ארגזי ספרים אצל בני משפחה.
גדעון גלעדי החיפאי, מאתר ספרים משומשים מחיפה ובעל מחסן עצום לספרי יד שנייה ,מכריז על עצמו כעל מכור שנגמל. "התאווה שלי לספרים החלה מגיל קטן, כילד שגדל במיסיון הפיני, שם קיבלנו ספרים לקרוא בהוצאת אמנות האגדתית", אומר גלעדי. "הציורים בספרים ההם הדהימו אותי. בגיל מאוחר יותר, התחלתי לאסוף ספרים לפי כריכות מרתקות. מספרי כיס בהוצאת 'הקורא' עד שנות התשעים לספרים הראשונים שבהוצאת 'בבל' ואז הפסקתי".
באוספים של גלעדי היו מהדורות ראשונות באנגלית של ספרי כיס של ספרות בלשית אמריקאית וספרות הסיפור האפל. "רק מלהסתכל על ציורי הכריכות האלה נזרקתי לעולם אפל, ומיד. הפסבדו-אהבה אמנותית לספרים הפכה ברבות הימים לתשוקה בלתי נלאית ומכרסמת. נרפאתי ממנה בחנות ספרים מסוימת בחיפה. בעל המקום אמר לי שבחנות הזאת עלי לשכוח את כל מה שידעתי על ספרים, הוא התכוון לכך שאין פה מקום לקשקושים עם הלקוחות, שמעכבים את המשך העבודה הרצופה במקום. היום עטיפת הספר לא מזיזה לי שום מנעד". גלעדי מספר שהכיר במסגרת עבודתו ביבליומנים וביבליופילים. "יש ביניהם הבדל", הוא מדגיש. "משפחה אחת הזמינה אותי לאסוף ספרים מדירת אביהם, שהיה לדבריהם'איש ספר'. לך תבין את המושג. שלושה חדרים ענקיים, מלאים בשקי ספרים עד התקרה וזו לא הגזמה", משחזר גלעדי. "בקושי מצאתי חמישים ספרים מסחריים. איש הספר אגר כל נייר מודפס. זה ביבליומן. אחר היה ביבליופיל במובן הפסיכיאטרי. הוא היה לוקח כל דבר עד שהבנתי שמה שאני עושה זה רע והפסקתי לספק לו ספרים - סמים. ביבליופיל אחר היה מגיע עם משפחתו לרכוש ספרים לבית. על פניו זה נראה תמים אבל למחרת הוא היה בא'לאסוף' אותם ואז היה מתנפל על כל הספרים שאנחנו הסוחרים מייעדים למיחזור - אפילו לא כתרומה. היום, יש לי הערכה לספרים אבל לא תאווה. נרפאתי". לא חסרים מקרי קיצון. "אנשים מתקשרים ומבקשים שאפסיק למכור לבן הזוג. זה לא משהו רכילותי אלא ענייני בריאות, של אנשים עם בעיות זיכרון שלא זכרו שהם קנו את הספרים, או בעיות פרנסה של מי שמבזבזים את כל הכסף אצלי", מוסיף לוי. "פעם צלצלו אלי אפוטרופוסים של אישה. הם טענו שהיא משוגעת, וביקשו שאפסיק למכור לה. ביקשתי שיוציאו צו בית משפט ואמרתי שהיא נשמעת מאושרת מזה שהיא קונה ספרים".  היום עטיפת הספר לא מזיזה לי. גדעון גלעדי אלכס רוזקובסקי "כמו לפגוש חבר" בסלון ביתו התל אביבי של ביל גרוס מסודרים בקפידה חפצי יודאיקה. לידם, בחדר המשתרע על פני מאה מטרים רבועים, מסתתר אוצר גדול: ספרים, ספרים ועוד ספרים. בקומה העליונה של הבית יש ספרייה גדולה, שלא לומר עצומה. המניין עומד על 12,000 ספרים: עתיקים, ספרות חדשה, ספרי אמנות וספרי עזר שמסייעים לו לפענח את האובייקטים באוסף היודאיקה. מאז שפרש לפנסיה לפני שני עשורים מעסקי היהלומים, הוא מקדיש את כולו לתחביב. "זה כמו משרה מלאה וחצי. כשמגיע אלי ספר חדש, אני מרגיש כאילו אני נפגש עם חבר שלא ראיתי מזמן", אומר גרוס, מהאמיצים היחידים שנאותו להתראיין. "אני מבקר אצל אספנים אחרים וסוחרים מגיעים אלי להראות לי דברים חדשים שטרם ראיתי. זה אתגר רגשי ואינטלקטואלי אדיר". אומרים שיש לאספנות גם צד בעייתי. "הבית שלי פתוח בפני אספנים אחרים. גיליתי שאנשים סחבו ספרים מאוד נדירים. בנאדם שכל כך להוט לספר, יכול לא אחת לשכנע את עצמו שהספר המסוים צריך להיות שלו ורק שלו: המחזיק בספר עתה לא מעריך אותו כראוי. אני כן אעריך, לי זה מגיע". יש לך זמן לספרי ארבעה במאה?
"זה ישמע מוזר אבל גם אחרי 42 שנה בארץ אני יכול לקרוא עיתון בקלות אבל לקרוא ספרות עדיין קשה לי. בעשרים השנים האחרונות אני כל כך מושקע באוסף שלי, שאני כמעט ולא מגיע לרומנים ולספרות יפה".
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/249/968.html?hp=47&cat=310
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2010 16:57 |
|
| |
יריעה מלאת תשבחות ורננות על מאספי ספרים בשם "תהילה לספריה" נמצאת בספרו של ישראל כהן, דמות אל דמות, תל אביב תש"ט, עמ' 306-312. מחיבוב הדברים הייתי יושב ומקלידם כולם, אבל כיון שלא אעשה זאת, אעתיק לפחות את השורות הראשונות: "אדם שאין לו ספריה בביתו, דומה כמי שאין לו מגן. ספרים טובים משולים למלאכים טובים. כל ספר הוא ביסודו של דבר ספריה שלמה, כי רוחשת בו לא נשמת מחברו בלבד, אלא כמה וכמה נשמות, נשמתין עתיקין ונשמתין חדתין."
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2010 10:09 |
|
| |
כיון ששאלת חיבת הספרים ואספנותם. פירנסה כאן אשכול מלא (וגלשה גם לאשכול נוסף) אגע כאן בנקודות האחרות שהתחדשו באשכול:
על חמדת ספרים המביא לידי גניבות ספרים (ביבליוקלפטומניה) כדאי לציין לסיפורו של ר' אליהו לאפיאן: מעשה בבחור מישיבת ואלוזין ששאל מחברו ספר נדיר וחפץ מאד להשאירו אצלו. שרף מעט את שוליו ובכך קנאו בשינוי מעשה. ואף שנתחייב בדמיו מ"מ גוף הספר נשאר אצלו. (לב אליהו ירושלים תשל"ט ח"ב עמ' כ')
(אגב. לענ"ד לא הועילו מעשיו כלום. בכה"ג אינו קנה בשינוי ויש לו להחזיר את הספר בתוספת תשלום דמי הנזק. ואכ"מ)
לאוסף החתימות הייחודיות שנאסף כאן אוסיף חתימה (לא בכתב אלא בגלופה) מרטיטה על שער מחזור ליום כפור ('מתורגם אשכנזית ע"י משה ישראל הלוי לאנדוי. וויען אונד בודאפעסט תרס"ה') משה אריה וואטיאץ פרעססבורג יע"א
הספר הזה הוא קניני
ואם נאבדה (!) ממני
היא (!) בסיבת גזירות תש"ב
[ספר זה נמצא אצל סבתי שתחי' בת דודו של בעל הספר (אגב, הייתה לו חנות יודייאקה בפרשבורג). הגזירות שמפניהם היה בהול על ממונו, השיגו בסוף את נפשו. הוא נספה בשואה יחד עם רובה הגדול של קהילת פרשבורג. הי"ד] [על השאלה המרתקת בדבר ההסכמות לספר אור לישרים יש מילים עמי ויבואו אי"ה במקו"א]
תוקן על ידי אלייעזר ב- 26/01/2010 10:22:12
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2010 06:43 |
|
| |
איני רואה סימני תלישה.
דבריך ניחוחים.
באשר לעצם ההסכמות אפשר ונתלשו ע"י הקונים עצמם בהוראת רבותינו שליט"א... ולא החרימו את הספר כולו....
לעצם העניין הרי יכלו להפוך את סדר הדף באופן שיקראו תחילה את הליטאים והפוך הדף לחסידים והכל היה בא על מקומו בשלום...
עדיין לא ברור מדוע היברו בוקס מסיים ביבמות. לא מתאים להם.
האם יש אפשרות לראות את השער השונה שהובא בכתבי ערוה"ש?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2010 22:27 |
|
| |
אכן זו סריקה חלקית, ועתה ראיתי שבחיפוש "ספר הישר" עולה עותק נוסף של 'אור לישרים', והפעם סריקה מלאה, ובאיכות גבוהה יותר, ובעיקר - לא מהדורת צילום אלא הדפוס המקורי. וראה זה פלא, העותק הזה מקדם אותנו קצת בנבכי התעלומה הביבליוגרפית:
בעותק הזה אכן הדף הראשון שאחרי השער הוא דף ההסכמות. בעמוד הראשון שלו הסכמות האדמו"רים, ובעמוד שאחריו הסכמות הרבנים. ובשוליהן תוספת מאת המחבר, המוכיחה את אותנטיות הגירסה הזאת דווקא: "באתי להזהיר לכל המדפיסים הן במדינתינו הן חו"ל שלא ידפסו את הספר הישר עם ביאורי אור לישרים אפילו עם ההגאות (=כך) לבד או מקצן מהן בלתי רשות או ב"כ עד עולם וארור מסיג גבול רעהו כפי דת וחה"ק מלבד שגם מחוקי הממשלה יר"ה ג"כ ביכולת המחבר לאסור איסר כידוע. דברי המפרש בעהמ"ח אור לישרים".
רק לאחר מכן, באות הקדמות ספר הישר ואור לישרים,
הדבר מביא איפוא לסיכום שונה של העניין עד כה. מסתבר שאכן היה במקור דף נפרד שבו נדפסו ההסכמות - שאת צילומו הביא תא-שמע, כפי שכתבת לעיל - והדף הזה הוא שנתלש, כפי הסיפורים (שמתבררים עתה כנכונים. ואותו עותק שהיה לפנים בהיברובוקס ותמהתי עליו, כיצד יש "מקום ריק במקום ההסכמות", הריהו למעשה אחד מהעותקים שנתלש מהם דף ההסכמות, ותו לא. ואולי זהו גם סיפורו של העותק שאצלך, ורק לא ברור כיצד נשתרבב לו שער כפול. אולי במבט מדוקדק יהיה אפשר למצוא סימני גזירה/תלישה/הדבקה?).
מאוחר יותר, במהדורת צילום כלשהי (ירושלים תשל"ד או מוקדמת לה), כבר היה נמצא תחת ידי המו"ל הדף המכיל את ההסכמות המקוריות, והלה - כפי ששיערת - בחר (לשם החיסכון בדף בודד?) שלא להדפיסן בדף בפני עצמו, כבמקור, אלא לצופף אותן בסוף הקדמת ר"ת ובסוף הקדמת אור לישרים (השוו את שני העותקים - הריווחים בין חלקי הסכמות האדמו"רים, גדולים יותר במקור).
[לגבי הסבירות שהספר יודפס עם עותקים בלא הסכמות כלל, עדיין איני מוצא בכך היגיון. המחבר טרם היה ידוע - זה היה הספר הראשון שלו - ועינינו הרואות שבחר להדפיס הסכמות. הכעס על הסכמות האדמו"רים, לכל הדעות לא היה בסמוך להדפסת הספר. ובלאו הכי מתברר כאמור שככל הנראה לא נדפסו במקור עותקים בלי הסכמות].
ומה באשר לעותק המקורי הסרוק באוצר החכמה, עם שער אורגינלי שאף מתנוססת עליו חותמת וחתימה של דוד גולומב כלשהו מאודסה? ובכן, כפי הנראה נעשתה כאן הדבקה מעשה ידי "אוצר החכמה". צאו והשוו את הגירסה שבהיברו-בוקס (שבכותרתה "אור לישרים") עם גירסה זו, ותמצאו התאמה מפליאה בכתמים והטשטושים המופיעים בשני העותקים - ראו לדוגמא בהסכמות הרבנים, הפגימות ממש זהות עד לקוצו של יו"ד - והמסקנה היא, לכאורה, שהטופס שבאוצה"ח הוא בדיוק אותו טופס שבהיברובוקס, ורק הודבק לו שער מקורי מטופס אחר שהיה תחת ידם. אולם, היות שבטופס הנ"ל שבהיברובוקס הספר מסתיים בסוף יבמות ואילו באוצה"ח יש את הספר כולו, המסקנה היא הפוכה - לא השער מודבק, אלא אותם עמודי הקדמות והסכמות הם שהודבקו באוצה"ח מטופס אחר, וקרוב לוודאי שמקור הזהות בפגימות והכתמים וכו' אינו בכך שאוצה"ח העתיקו את העמודים החסרים מהיברו-בוקס [ניתן לאשר זאת גם כרונולוגית], אלא שבכל טפסי מהדורת הצילום ירושלים תשל"ד ישנם הפגימות והכתמים הללו, ואוצה"ח סרקו את העמודים החסרים מאחד מטפסי מהדורה זו).
אם כנים הדברים, נותר איפוא רק לברר (ואתה צודק שכל זה ראוי להעברה לאשכול בפני עצמו) מה פשרו של השער השונה של 'אור לישרים', שצילום ממנו עם הקדשת המחבר בכת"י הובא בספר 'כתבי הערוך השלחן', ואינו מופיע בעותקים אחרים (2 מקוריים, האחד עם הסכמות ואחד בלעדיהן, ואחד צילום) שראיתי.
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 09/01/2010 22:41:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2010 20:05 |
|
| |
השערה א' שלך נראית לי נכונה. גם ב' בנסיבות הללו. הלוא האיש כבר היה ידוע (גם כי כבר כעסו על ההסכמות. מי שהכירו לקח עותק בלי הסכמות, כפי שיקחו בעתיד את ערוך השולחן...). טכנית, כשיש בעיות שיטת החלפת כל העמודים הראשונים היא הכי פשוטה ומהירה.
בעותק אצלי זה כך: שני שערים זהים, שער ובצד השני אישור (סה" 4 עמודים). אחרי השערים הקדמת ר"ת + הקדמת המחבר, סה"כ 3 עמודים (עמ' 4 ריק) מולו מתחיל הטקסט של הספר. לכן נראה לי שעותק הצילום של ירושלים עשו הדבקות והשלימו את השטח הריק, כדי לחסוך מקום.
לא מוזר שעצרו בהיברו בוקס בעמ' 18 ?
אנחנו מפתחים כאן שיחה שלכארוה לא במקומה של השיחה התחילית. אולי כדאי לפתוח שיחה שתתחיל באור לישרים. אני לא יודע איך עושים את זה. בטוח שיש כאן אנשים שיודעים על העניין.
אני יכול לשלוח תמונות פוטו - לא סריקה. אזי אם תרצה שלח לי מסר עם האימייל שלך ואשתדל בימים הקרובים.
הגיע הזמן לפתור את התעלומה לאן נעלמו כל השות"ים של ערוך השולחן. לא יתכן שאישיות כזו לא עסקה במתן תשובות. מישהו משחק מחבואים? שבוע טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2010 19:39 |
|
| |
אנסה להבין: בעותק שאצלך, בדף הראשון נמצא מצד אחד עמוד השער ומצד שני כלום (או אישור הצנזורה וכיו"ב), ובדף השני נמצאת הקדמת רבנו תם ומייד לאחריה - באותו עמוד - מתחילה הקדמת אור לישרים? או שכוונתך כמו שתיארתי, שלאחר הקדמת רבנו תם ישנו חצי עמוד ריק, ובעמוד הבא מתחילה הקדמת 'אור לישרים', שנגמרת בעמוד ממול ובסופה שוב חצי עמוד עמוד ריק.
אם כך הוא (שמא באפשרותך להעלות צילום?), אזי:
א. צריך לחקור אם יש ממש כלשהו בסיפור על תלישת ההסכמות, או שמקורו בקיום טפסים נטולי הסכמות מעיקרא, שעל פיהם הניח מישהו שהיה דף הסכמות אך נתלש.
ב. יש לתהות מה ההיגיון בהדפסת טפסים נטולי הסכמות כלשהן. באותם ימים כמדומני שהדפסת שתי גרסאות בשל עניין ההסכמות, לא היתה מעשה נפוץ כל כך (מה שאין כן לאחר כמה דורות, ודובר כאן באשכול אחר).
לגבי שני השערים, אם אכן הם זהים אצלך הרי זו תהייה נוספת; ועוד, שב'כתבי הערוך השלחן' נדפס צילום שער עם הקדש"ת המחבר בכת"י - ואין זה השער שמצוי בטפסים שראיתי (שצילומו נדפס אף הוא שם).
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 09/01/2010 19:41:17
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2010 13:54 |
|
| |
זה לא נעשה בדפוס הצילום. לי יש עותק מקורי של הספר ויש בו הקדמת ר"ת והקדמת צעיר הלוים...מצדו השני דף ריק, ואח"כ מתחיל הספר. היוצא הוא ש"התעשתו" כבר בבית דפוס אדון שאדאוו בזיטומיר.
בטופס אצלי יש שני שערים זהים. עד היום חשבתי שזה טעות הכורך. לאחר דבריך נראה לי שניתן לשער שבבית הדפוס, כדי להקל, הדפיסו שער + הקדמות ללא הסכמה , ושער + הקדמות והסכמות. חבל שלא חשבו עלי והכניסו את הכל...
הסתכלתי בהיברו בוקס, ונראה לי שהם עשו איזה הדבקה. משונה שיש רק הביאו שם עד סוף יבמות עמ' 18, בעוד יש 82 עמודים. או שאני טועה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2010 08:51 |
|
| |
מנשה, הפריט הזה ('אור לישרים' עם ההסכמות) זמין כיום לציבור הן בהיברו-בוקס והן באוצר החכמה. וכבר הובא קישורו בעמוד הקודם. דא עקא, שבעותקים שבשני המאגרים הסכמות האדמו"רים והסכמות הרבנים נמצאות בשני דפים שונים. אלא מאי, שהדף של הסכמת האדמו"רים הכיל את הקדמת רבנו תם (באותו עמוד) ומחצית הקדמת 'אור לישרים' (בעמוד השני) גם יחד, ולכשנתלשו ההסכמות אבדו גם אלה יחד עמן (הסכמות שאר הרבנים נדפסו בצפיפות בסוף הקדמת 'אור לישרים', ואכן מדובר בהדגשה בולטת של הסכמות האדמו"רים)
ויש להעיר שבעבר היתה ב'היברו-בוקס' גירסה אחרת של 'אור לישרים', עם השער המקורי (ולא זה של דפוס הצילום ירושלים תשל"ד) - ובעותק הזה, באופן מוזר, לא היו ההסכמות קיימות. הקדמת רבנו תם היתה, הקדמת 'אור לישרים' היתה, אבל מקומן של ההסכמות היה ריק. ולא נתברר לי עדיין פשר הדבר (מדוע שמהדירי דפוס צילום אלמוני ימחקו את ההסכמות כולן? אך הדבר ודאי סביר יותר מאשר להניח ושמראש נדפסו בתרכ"ט גם עותקים בלי הסכמות).
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2010 07:09 |
|
| |
כמדומני שקראתי על תכונתו זו הרב פישמן בספר חתנו יצחק רפאל.
אין דברים מפתיעים בהתנהלות מוסד הרב קוק, לצערנו.... ואפשר להגיד: אין שמועה לא נכונה עליהם...
תמונת דף ההסכמות התלוש של אור לישרים צולם בספר מעניין שערך תא שמע ששמו: THE HEBREW BOOK
שיצא בשנת 1975. הדף היה מודפס משני צדדיו. בצד אחד הצרנוביל ובנו ר' מנחם נחום. בצד שני: הנצי"ב, ר' יצחק אלחנן, ר' מאיר ברלין ור' יהושע יהודה ליב (דיסקין) אב"ד שקלאב. עשו דין אוי לשכנו...לפי תא שמע הוולוזונרים הם שתלשו כי העמוד הראשון היה של הצרנובילים והצד השני של אנ"ש, ומי יכפר על הזלזול....
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2009 01:39 |
|
| |
מליפמן
הבדיחה נאמרה על בעל מליצי אש. [אם כי ללא החלק על שינויים מכוונים]
ואני אומר שהיה לו גם לוח שנה..
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2009 01:06 |
|
| |
אז למה הוא לא קרא לספר 'שקי המאה'?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2009 20:19 |
|
| |
ואם כבר הגענו למימון, כדאי להזכיר הבדיחה הידועה על "שרי המאה" שלו:
היה לו שני שקים, שק סיפורים ושק שמות, והוא היה לוקח סיפור משק אחד, דמות משק שני, ומשנה שמות, שנים ומקומות בהתאם...
ומזה ייצר ו' חלקים...
|
|
|
|
|
